אנדרה הענק

באופן מסורתי פלייאוף הNBA הוא המקום שבו המשחק הקבוצתי קצת נזנח, והכוכבים הגדולים מוכיחים למה הם כאלו ומוליכים את קבוצתם. עם זאת, בקבוצות שמגיעות לשלבים גבוהים ישנם את שחקני משנה שמתעלים ועושים את ההבדל – ג'יי ג'יי בראה בגמר 2011, דני גרין בגמר 2013, בוריס דיאו בגמר 2014. עכשיו ישנו עוד מועמד להיכנס לרשימה המכובדת – אנדרה רוברסון. מי שנחשב (בצדק) לחוליה החלשה של החמישייה של אוקלהומה סיטי, מככב בגמר המערב, והגיע לשיא במשחק 4 עם 17 נקודות, 12 ריבאונדים, 5 חטיפות ושני בלוקים.

אז איך רוברסון, שחקן מוגבל מאוד בצד ההתקפי, בטח ביחס לשחקן חמישייה, קולע 17 נקודות נגד ההגנה השישית בטיבה בליגה? האמת היא, שזה קורה דווקא בגלל שהוא כל כך מוגבל התקפית. גולדן סטייט החליטו להשתמש בטיפול ע"ש טוני אלן, השמור לשחקנים מוגבלים כמו רוברסון. הטיפול כולל התעלמות מוחלטת מרוברסון בהגנה, כשגרין או בוגוט באים לעזור היכן שצריך, וכך בעצם שומרים חמישה על ארבעה.

אבל כדי לשמור חמישה על ארבעה, צריך לעשות כמה פשרות – הפשרה הראשונה שגולדן סטייט נאלצה לעשות היא העברת קליי תומפסון לשמור על איבקה, כשהיא נעזרת בעובדה שאיבקה לא מסוגל להעניש שחקנים קטנים ממנו בפוסט. הפשרה השנייה, והיותר משמעותית, היא העובדה שקרי צריך לשמור על ווסטברוק.

במשחקים הראשונים גולדן סטייט הצליחה לחפות על כך בעזרת העובדה שדריימונד גרין, ה"שומר" של רוברסון, היה בכל מקום. רוברסון ניסה לבוא לחסימות, אבל גם שם דריימונד היה, כשהוא מצטרף לשמירה כפולה על השחקן החודר מבלי לדאוג לרוברסון הפנוי על השלוש. שימו לב איך הוא מונע את החדירה של ווסטברוק בלי בעיה במהלך הראשון, ומקשה על הזריקה של דוראנט בשני:

בגלל מהלכים כאלו, אוקלהומה סיטי מאוד התקשו לייצר נקודות כשהיה על המגרש בשני המשחקים הראשונים. היעילות ההתקפית של הת'אנדר הייתה 89.9 כשרוברסון היה על המגרש במשחקים הללו (הכי נמוך בקבוצה) לעומת 104.9 כשישב על הספסל.

השינוי חל בנסיעה לאוקלהומה. בין משחק 2 ל-3 היו לקבוצות 4 ימי מנוחה, ומאמן הת'אנדר בילי דונובן עשה שיעורי בית. הוא החל לתת הרבה דקות להרכב שכמעט ולא שיחק ביחד בעונה הסדירה: ראסל ווסטברוק, דיון וויטרס, אנדרה רוברסון, קווין דוראנט וסרג' איבקה. דווקא נגד הקבוצה עם ההרכבים הנמוכים הכי טובים בליגה, זה הצליח, וההרכב הזה ייצר את הריצות של אוקלהומה סיטי במשחקים 3-4. זה קרה מכמה סיבות:

הראשונה היא שההגנה של אוקלהומה סיטי בסדרה מתבססת על חילופים אוטומטיים על כל חסימה של גולדן סטייט – עם או בלי כדור. הבעיה העיקרית היא שסטיבן אדאמס ואנס קאנטר מוצאים עצמם לעתים קרובות שומרים את שחקני הפרימיטר של ג"ס, וזה כמעט תמיד נגמר בסל:

בהרכב הנמוך של אוקלהומה סיטי כל שחקן יכול לשמור על כל שחקן, כשהאורך של איבקה, דוראנט ורוברסון מאפשר זאת. איבקה הוא חוסם מצוין למרות שבשנים האחרונות התרחק מהצבע ודוראנט בגובה של רק הגבוהים בליגה (למרות שהליגה רושמת אותו כפחות), כך שזה לא באמת הרכב נמוך. שימו לב לכמות החילופים בהגנה בפוזשן הבא. אוקלהומה סיטי עשו את החילופים האלו מספיק מהר כדי לא לאפשר לגולדן סטייט את הפתח שהיא מחפשת, והכריחה אותה להתפשר על שלשה של דריימונד גרין.

כך ההרכב הזה יכול להתמודד עם "הרכב המוות" של ג"ס בצד הזה של המגרש. שימו לב לנתון המדהים הבא: כשווסטברוק, וויטרס, רוברסון, דוראנט ואיבקה משחקים נגד קרי, תומפסון, איגואדלה, בארנס וגרין בפלייאוף הזה, אוקלהומה סיטי ביעילות התקפית של 130.6, ואילו גולדן סטייט ב-59.4. המדגם אמנם קטן, אבל הפער הענק הזה מדהים כשאנחנו יודעים שהחמישייה הזו של גולדן סטייט הייתה החמישייה הטובה ביותר בליגה בעונה הסדירה. העובדה ששחקני אוקלהומה סיטי מספיק מהירים בכדי לחזור להגנה בזמן מונעת מגולדן סטייט את המתפרצות להן היא רגילה, ומאפשרת לאוקלהומה סיטי למנוע ריצות.

בצד השני האורך והורסטיליות של שחקני הת'אנדר מייצרים הרבה מתפרצות אחרי חטיפות והחטאות. גם אם אוקלהומה סיטי לא מייצרת נקודות מיד במתפרצת, היא יוצרת מיס מאצ'ים בכך שגולדן סטייט צריכים לשמור על השחקן הקרוב ביותר ולא במאצ' אפים אותם הם רוצים. כך ישנם פוזשנים בהם גולדן סטייט לא יכולה לנצל את המוגבלות של רוברסון בהתקפה, ודוראנט ו-ווסטברוק מקבלים יותר חופש.

בהרכב הזה, רוברסון מתפקד כגבוה לכל דבר, כשאיבקה נכנס לצבע מדי פעם והשאר מתפרשים על הקשת. מה שקורה הוא שהשומר של אדאמס, שבדרך כלל נמצא בצבע ומצופף את ההתקפה, כבר לא נמצא שם, ורוברסון נמצא בתנועה מתמדת בכדי לרווח את ההתקפה. כאן צריך לתת הרבה קרדיט לבילי דונובן, שהשתמש בעובדה שהווריורס יוצאים לשמירה כפולה על כל חסימה של רוברסון, וייצר לו הרבה זריקות פנויות ליד הסל.

אחרי שני משחקים בהם רוברסון קלע 30 נקודות במצטבר (לעומת 12 בלבד במשחקים 1-2), הוא צפוי לשחק הרבה מאוד דקות גם במשחקים הבאים. בשל הרוטציה הקצרה של הת'אנדר, שמורכבת כרגע רק מוויטרס, קאנטר ורנדי פוי, רוברסון משחק הרבה דקות. במשחק 4 הוא אף שיחק 40 דקות, אך כל עוד הוא מחזיר בתרומה על המגרש, אין סיבה שזה ישתנה. משחק 5 הוא בבחינת להיות או לחדול בשביל הווריורס, ולכן נראה אותם נלחמים על המשחק. יכול מאוד להיות שרוברסון שוב יהיה האיש שיעשה את ההבדל – הפעם כזה שיביא אותם לגמר.