ווריורס ויסטה

בתחילת העונה אחד הראנטים הבסיסיים של אוהדי ה-NBA היה שהגמר ידוע וצפוי מראש. כל הפרשנים הכינו אותנו לגמר שלישי ברציפות בין גולדן סטייט וקליבלנד. בשביל מה בכלל לשחק 82 משחקים אם כל הדרכים מובילות לאותו מקום? בתחילת העונה זה גם נראה ככה. גולדן סטייט בהילוך שני מובילה את הליגה, קליבלנד לא ממש מתקשה נגד המזרח. אלא שאז הגיעו פציעות וככל שהעונה התארכה, 2 הקבוצות מתחילות לחרוק יותר ויותר. זה לא מקרי, שתיהן אחרי 2 עונות רצופות של 100 משחקים. העייפות מתחילה להשפיע על השחקנים. אבל זו לא הסיבה היחידה. הגירסה הנוכחית של גולדן סטייט על הנייר הייתה אמורה להיות גרסה משופרת. על המגרש זה נראה כמו ווינדוס ויסטה:

• מערכת ההפעלה שעבדה נפלא עד עכשיו (קרי) מגמגמת לעיתים קרובות.
• פיצ'רים בסיסים לא עובדים (קליעה)
• פיצ'רים חדשים קורסים לעיתים קרובות (דוראנט)
• באגים ישנים ממשיכים להופיע (המזג של דריימונד)

מפעם לפעם זה עובד בצורה מדהימה (משחק ה-60 נקודות של קליי, המשחק נגד הלייקרס, קרי נגד פורטלנד) ומזכיר לך כמה כיף היה עם הגרסה הקודמת. כשזה לא עובד, זה רק מגביר את הגעגועים. רוב הצופים נטפלים בעיקר ליכולת של קרי, לפציעה של דוראנט, לבעיות של זאזא בהגנה. לווריורס יש בעיות חמורות יותר, והנה פירוט של כל הבעיות לפי הסדר:

חוסן מנטלי

אחד החוזקות של הווריורס בשנתיים האחרונות היה החוסן המנטלי שלהם. לא משנה מה התוצאה, המשחק תמיד בהישג יד. הם ידעו לצאת לריצות מדהימות, ולא שינה להם אם הם מובילים או מפגרים. כשהם פתחו פער של 15 הפרש, אף קבוצה לא חזרה מזה. הם לא הפסידו פעמיים ברציפות בעונה הרגילה. גם בפלייאוף הם הוכיחו את החוסן הזה: משחק 3 נגד הפליקנס ב-2015, הם סגרו 20 הפרש 6 דקות לסיום ונצחו בהארכה. גם נגד ממפיס וגם נגד קליבלנד הם מצאו פתרונות ואחרי שפיגרו בסדרה 2-1 הם חזרו לנצחון 4-2. ב-2016 ראינו אותם מתגברים על פציעה של קרי, וחוזרים מחסרון 1-3 נגד קבוצה ששיחקה נפלא. כן, היו שם שורה של ניסים קטנים, אבל איכשהו, מי שצפה בווריורס ציפה לניסים האלה. קליבלנד הוכיחו שמנטלית הם ברמה הזו כשעשו לווריורס את מה שהווריורס עשו לת'אנדר.

העונה זה פשוט לא נראה ככה. זה לא נראה שלגולדן סטייט יש את החוסן המנטלי הנדרש בשביל לצאת ממצבים כמו שהוזכרו. הם מסתבכים יותר מדי במשחקים שאמורים להיות קלים (ראו פילדלפיה בבית) ומפסידים יותר מדי משחקים צמודים. להלן:

יכולת קלאץ'

כבר דיברנו על חוסר היכולת של גולדן סטייט בקלאץ'. הקבוצה הזאת בשיאה כאשר הכדור זז, אלא שבקלאץ' הם חוזרים המון פעמים להירו בול, ויותר מדי אופציות זה בעיה. למי הולכים בקלאץ'? לקרי? לדוראנט? מעבר לבעיה של המעבר מכדורסל קבוצתי להירו בול, קיימת בעיה נוספת והיא ששניהם לא הוכיחו את עצמם העונה כשחקני קלאץ' מהימנים. דוראנט החטיא והפסיד יותר מדי פעמים, שזה כבר נכנס לו לראש. קרי מגיע עם בטחון עצמי גבוה, אבל עוד נגיע לבעיות שלו בהמשך. כאשר הקבוצה מגיעה מפסק זמן, זה מנותב לפעמים למשחק הקבוצתי ונראה מצויין ולפעמים לא. לפעמים זה מתחיל מהלך שאמור להיות קבוצתי ונקטע באמצע. משהו חורק ברגעים האלו. הבעיה העיקרית של הקבוצה היא שהיא לא מתאמנת על זה. היו לה רק 92 דקות של קלאץ' במהלך העונה הרגילה, הכי מעט בליגה. המאזן אומר 13 נצחונות ו-8 הפסדים אלא שב-9 מהנצחונות היא בכלל לא פיגרה. במשחקים שבהם היא פיגרה יש לה 4 נצחונות ו-8 הפסדים. זה לא ישפיע בעונה הרגילה, הפסד כזה בפלייאוף יכול לגרור נפילה מנטלית, ועל החוסן המנטלי כבר כתבנו למעלה.

אנרגיה ושמחה

מה שאיפיין את הווריורס יותר מכל היה השמחה של הקבוצה, בין אם על הפארקט ובין אם בחדר ההלבשה. אית'ן שטראוס דיבר השבוע על חדר ההלבשה של הווריורס, ומציין את המחסור של ליאנדרו בארבוסה ומאריסי ספייטס שהיו אחראים על המורל. חדר ההלבשה אחרי משחקים (נצחונות או הפסדים) שקט מאוד ומשהו באנרגיה לא עובד. במשחקים אפשר לראות את זה כשהווריורס פותחים בפיגור גדול ורק אז מתחילים לעבוד. הקבוצה התרגלה להיות אנדרדוג ואולי המעמד של פייבוריטית עצומה לא יושב טוב על השחקנים שלה. לוקח להם זמן להגיע למשחקים, לוקח להם זמן להתעורר. סטיב קר בעבר נתן לשחקנים שלו לצאת ממשברים על הפרקט לבד, ונתן להם לשחק. העונה הוא נזקק ליותר מדי פסקי זמן בשביל להעיר את השחקנים.

נקודה נוספת ששטראוס העלה היא המחסור של לוק וולטון. כשוולטון אימן את הקבוצה הוא נתן לגרין לעשות ככל העולה על רוחו. אין ספק שגרין יכול להיות מאוד לא יעיל, ועדיין כשהוא משחק בצורה חופשית הוא טוב בהרבה מאשר מגבילים אותו. שטראוס כבר כתב על הבעיות שהיו בין גרין וקר אחרי החזרה של המאמן מהפציעה. נראה שהם ממשיכות לעונה הנוכחית. כשמדברים על ההפסד של גולדן סטייט בגמר לקליבלנד, אחד התירוצים הנפוצים הוא שעם גרין לא היה מורחק ממשחק 5, גולדן סטייט הייתה אלופה. גרין הוא הדבק, הוא ההגנה (לא הדבק בהגנה, ההגנה) של הווריורס. אולי קר צריך לתת לו קצת מרחב לעשות שטויות. גרין הוכיח בעבר שכל טעות שהוא עושה גורמת לו אחר כך להתאמץ יותר במשחק להוכיח את עצמו.

סטף קרי

 

יש תחושת אכזבה כללית מסטף קרי העונה. חלק מזה נובע מהירידה שהייתה לו מהעונה שעברה. העונה הקודמת הייתה מופלאה בכל קנה מידה, וקשה לדמיין שניתנת לשחזור (לוואר מוסר שלונזו משחזר על רגל אחת), החלק האחר ממשחקים נקודתיים. אלה המספרים העונתיים: 25 נקודות, 46.2% מהשדה, 4 שלשות ב-40%, 6.3 אסיסטים, 1.7 חטיפות, 4 איבודים. אחוזי הקליעה, אחוזי השלשות, והכמות מצויינים לכל גארד בליגה. הוא כנראה לא ישחזר את ה400 שלשות מהעונה שעברה, אבל סיכוי סביר שיעבור את ה-300, הישג שרק הוא עשה. המספרים שלו העונה דומים מאוד למספרים מעונת ה-MVP הראשונה, עם ירידה של 4% בשלשות ו-1.5 אסיסטים (כיוון שהוא הרבה פחות מנהל התקפה העונה). אז איפה הבעיה?

הבעיה היא שיותר מדי משחקים הוא פשוט לא פוגע. 3 משחקים העונה הוא סיים עם 0 שלשות (פעמיים עם 11 זריקות, ופעם נוספת עם 8 זריקות). הוא סגר רצף של 9 משחקים שבהם הוא קלע 24.3% משלוש (2.8 מתוך 11.4). זה לא היה קשור לשמירה עליו כיוון שהוא החטיא שלשות פנויות לחלוטין, ומיעוט קטן מהשלשות שלו היו עם שומר צמוד. קואץ' ניק ניסה לחפש סיבה לסלאמפ הזה וגם הוא לא הצליח לשים את האצבע על משהו ספציפי:

קרי סירב להתייחס לנושא, ולא ממש ברור מה קרה. ההשערה הכי מופרכת ששמעתי היא שמדובר באיזה אפקט פרפר.  קרי עבר לחלב שקדים מחלב סויה וזה משפיע על הזריקה שלו. בינתיים הוא יצא מהסלאמפ עם 6 מ-8 נגד מילווקי כולל השלשה הזו:

גם נגד OKC הייתה לו הופעה טובה של 7 מ-12 לשלוש. אולי הסלאמפ היה קשור למסע החוץ הארוך. הספליט הכי בולט בנתונים של קרי זה ההבדל בין בית לחוץ: בבית הוא קולע 4.6 שלשות ב-46%, בחוץ הוא קולע 3.5 שלשות ב-34.6%. לא פלא שלאחרונה הוא אמר שיתרון הביתיות חשוב מאוד, בזמן שקר וגרין אמרו שזה לא קריטי.

אל תסגרו את הגולל על קרי. בתחילת העונה הוא עשה 0 מ-11 לשלוש נגד הלייקרס, ומשחק אחרי זה שבר את שיא השלשות במשחק:

קרי נשאר קלע ענק, כנראה הטוב בכל הזמנים, אבל חוסר היציבות שלו העונה לא תורם לאווירה רגועה באוקלנד. יש לו ירידה בפלייאוף ככל שמתקדמים בסדרות (ויש שיאמרו צ'וקר), אם תוסיפו לזה חוסר יציבות זה יכול להיות מתכון לאסון עבור הווריורס.

איך זה יגמר?

עדיין תתקשו למצוא אנשים שיהמרו נגד הגעה של הווריורס לפחות לגמר הליגה. בעיני 2 הבעיות הראשונות הם הבעיות העיקריות. בפליייאוף הם יגיעו ליותר משחקים צמודים, ואם הם יגמגמו שם כמו שגמגמו בעונה הרגילה זה מתכון לאסון. אית'ן שטראוס אמר שזה יכול להגמר בפיצוץ כמו הקבוצות של פיל ג'קסון (הלייקרס שב-2011 עפו בסוויפ נגד דאלאס). זה יכול. הווריורס יצטרכו לגלות את האופי שלהם. ואולי זו רק ירידה ביכולת אחרי 3 עונות של יציבות, כשהמחשבה של כולם היא להגיע לפלייאוף בכושר טוב. הם יצטרכו שדוראנט יחזור בשבועיים הקרובים (כבר הצטרף למסע החוץ הנוכחי של הקבוצה), על מנת לשלב אותו ושגם הוא יגיע לפלייאוף בכושר טוב. אם הוא יחזור סמוך או רק בפלייאוף זה יקשה על הקבוצה ליצר מומנטום. השורה התחתונה נשארה זהה לתחילת העונה, כל דבר פחות מאליפות הוא כשלון. כל דבר פחות מאליפות, ואנטי באנד ווגנרס (אלה שעלו על העגלה ששמחה לאיד על ההפסד בגמר האחרון) ישמיעו כולם הרבה יותר חזק.