הרפתקאות מיטצ'ל בארץ הפלאות

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: יוטה ג'אז

לדף הקבוצה:

יוטה ג'אז

נשארו: ריקי רוביו, דונובן מיטצ'ל, ג'ו אינגלס, רודי גובר, טוני בראדלי, אלק ברקס, ג'יי קראודר, ת'אבו ספולושה, אפה אודו, רוייס אוניל, דריק פייבורס, דאנטה אקסום, גיאורג ניאנג, ראול נטו (ארבעת האחרונים הוחתמו מחדש).

עזבו: יונאס ירבקו (גולדן-סטייט), אריק מקרי, דיוויד סטוקטון.

הגיעו: טיילר קאוואנו(שוק חופשי), גרייסון אלן (דראפט).

חמישייה: ריקי רוביו, דונובן מיטצ'ל, ג'ו אינגלס, דריק פייבורס, רודי גובר.

ספסל: טוני בראדלי, אלק ברקס, ג'יי קראודר, דאנטה אקסום, ראול נטו, גיאורג ניאנג, ת'אבו סופולושה, אפה אודו, רוייס אוניל, גרייסון אלן.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם?

הג'אז הגיעו לפתיחת העונה עם סכין בין השיניים ורצון להוכיח שלמרות עזיבתו של גורדון הייוורד, הם עדיין קבוצת פלייאוף. פתיחה מגומגמת, פציעה ממושכת של רודי גובר ו-28 הפסדים אח"כ (לעומת 19 ניצחונות), והמצב בסוף חודש ינואר נראה קודר הרבה יותר. דונובן מיטצ'ל אמנם הוכיח שהוא הרבה יותר מכל מה שקיוו עבורו (כולל חודש דצמבר מפלצתי של 23 נק' ב-51 אחוז מהשדה) ומיצב עצמו כסופרסטאר עתידי, אך למרות ההתעלות שלו שאר החלקים עדיין לא התאימו – ריקי רוביו לא מצא עצמו בהתקפת הג'אז, בין אם זה בשל חלוקת נטל ניהול המשחק לצידו של ג'ו אינגלס, הצורך לשמש יותר כסקורר או עקב הדומיננטיות ההתקפית של מיטצ'ל. רודני הוד, שאמור היה להיכנס לנעליים ההתקפיות של הייוורד, שימש כנוכח-נפקד, או סתם כנפקד. למרות נתונים התקפיים סבירים (דירוג התקפי של 105), הקבוצה לא הצליחה לייצב זהות הגנתית בהיעדרו של גובר (דירוג הגנתי של 106, מקום 21 בליגה) ולצד הלו"ז הרצחני (חודש דצמבר של יוטה היה החודש הקשה ביותר מבחינת לו"ז עבור איזושהי קבוצה בליגה השנה) הותיר את הקבוצה הרחק ממאבקי הפלייאוף.

יחד עם זאת, כשרודי נשאל עם חזרתו על מטרת הקבוצה הוא ענה "פלייאוף". ומסתבר – ממש לא טעה. זה המשיך בהפסד נוסף לאטלנטה העלובים, אך משם כבר היה קשה לעצור את הג'אז עם לא פחות מ-20 ניצחונות מתוך 22 המשחקים הבאים, וסה"כ 31 ניצחונות ב-39 המשחקים האחרונים של העונה. לו"ז נוח היה חלק מהעניין, אך הג'אז ניצחו גם קבוצות פלייאוף מאיימות. המשחק המצוין של מיטצ'ל, שלקח על עצמו אפילו יותר מהעול ההתקפי (29 אחוזי שימוש שקפצו ל- 48! במצבי קלאץ'), לצד תחיית המתים של רוביו, כשקפץ מ-11 נק' בממוצע למשחק ב-29 אחוז מהשלוש ל-16 נק' ב-44 אחוז מהשלוש (והצמד קופץ מנט-רייטינג שלילי של 5- לחיובי של 15+), בתוספת קליעה מצוינת של אינגלס, שמצא עצמו זו השנה השניה ברציפות ב-5 המובילים באחוזי קליעה משלוש. אך בעיקר – זהות הגנתית מיוצבת היטב. הג'אז התייצבו במקום הראשון כשעצרו את יריבותיהם על 97.8 נקודות ל-100 פוזשנים החל מחזרתו של גובר לליינאפ, כשההפרש בינם לבין המקום השלישי בדירוג זהה להפרש בין המקום השלישי למקום ה-15. יחד עם קפיצה התקפית לטופ-10 בליגה, הציגו את הנט-רייטינג הטוב בליגה בחצי המסיים של העונה.

ההתפתחות של מיטצ'ל כנשק ההתקפי העיקרי של הקבוצה איפשר לדניס לינדזי להעביר את רודני הוד, חוזהו הנגמר והתמורה המפוקפקת – החמישייה הפותחת קפצה מנט-רייטינג שלילי של 6- ל-12+ רק על ידי הצבתו של דונובן מיטצ'ל במקומו – בתמורה לג'יי קראודר.

הקבוצה הבטיחה את מיקומה בפלייאוף מהמקום הרביעי עוד לפני תום העונה, ומפגש מול אוקלוהמה-סיטי השאפתנית. שליטה מוחלטת של דונובן מיטצ'ל בפן ההתקפי (28.5 נק' למשחק) וניצחון מוחץ בפן ההגנתי, כש-OKC  קולעים 100.7 נק' ל-100 פוזשנים בלבד, הובילו לניצחון 4-2 מוחץ והעפלה לשלב הבא. מול הרוקטס והגנת החילופים, בטח בהיעדרו של ריקי רוביו הפצוע, חוסר היכולת של רוב שחקני הג'אז ליצור לעצמם בלט הרבה יותר. משחק קסום אחד של דאנטה אקסום הביא ניצחון למורמונים, אך לא יותר מזה, כשהרוקטס משייטים ל-4-1. כך כמו שנה שעברה – הפסד עם טעם של עוד.

קיץ חם

ובניגוד לשנה שעברה, השנה לדניס לינדזי היו את כל האפשרויות לשמר את הסגל לעונה נוספת, והוא עשה בדיוק את זה. הג'אז השתעשעו ברעיון של פינוי כסף משמעותי מתחת לתקרה (ויכלו לעשות זאת לו היו מוותרים על השחקנים החופשיים שלהם), אך בהיעדר פרס משמעותי באופק, הזדרזו לשמור את כל רוטציית הקבוצה, למעט יונאס ירבקו, להחתים את דאנטה אקסום ודריק פייבורס על חוזים חדשים, ולממש את אופציות הקבוצה על אפה אודו ות'אבו סופולושה.

אקסום הוחתם על חוזה סטנדרטי של 29 מיל' ל-3 שנים (33 עם תמריצים, שלא נחשבים כעת מול התקרה). הג'אז אולי קיוו להנחת פציעה משמעותית יותר, לאור העובדה שהגארד הצעיר לא הגיע ל-70 משחקים באף עונה למעט עונת הרוקי (כולל שתי עונות מוחמצות או כמעט מוחמצות לחלוטין), אך כבר משיחות הארכת החוזה בפתיחת העונה ידעו כי זה תג המחיר של השחקן. כיוון שאוהבים את האפסייד של האוסטרלי, העדיפו לסגור מהר במקום להילחם על מיליון דולר לכאן או לכאן עד מחנה האימונים.

החוזה של פייבורס ממשיך את ההתחייבות של הקבוצה לא לא להתחייב לרעיון של שני גבוהים. פייבורס שב לעצמו לאחר רצף פציעות עם עונת קריירה מבחינת יעילות (רובה בעמדת הסנטר), ונראה שוב כמו שחקן חמישייה בליגה. לג'אז זה הספיק כדי לא לתת לו לעזוב בחינם, עם 34 מיל' לשנתיים הקרובות. השנה השניה היא אופציית קבוצה, ולכן החוזה גבוה יותר. הוא מאפשר לקבוצה לקבל את פייבורס כ-PF פותח בינוני או כבק-אפ סנטר יוקרתי (ולאור היסטוריית הפציעות של גובר זה בהחלט נחוץ), וגם אידאלי להעברה במהלך העונה או לפינוי שכר מקסימלי בסיום העונה. בנוסף הוחתם ראול נטו על חוזה של 5 מיל' ל-2 העונות הקרובות (שנה שניה לא מובטחת), וגיאורג ניאנג על חוזה דו-כיווני.

מהדראפט הגיע גרייסון אלן, גארד מעורר מחלוקת ממכללת דיוק, אשר נראה כמו התאמה מושלמת ליוטה, ולא רק כי הוא נראה כמו סנטור רפובליקני. לצד הכשלות מזדמנות של שחקני יריב, אלן גם הציג קליעה נקייה לשלוש, יכולת מסירה ואתלטיות מרשימה (מקום שישי בקומביין) ולאחר ארבע שנים בקולג', נראה שמוכן לתרום כבר עכשיו לקבוצת פלייאוף.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

לכאורה, התשובה נראית מאוד ברורה – הג'אז פה כדי להישאר. קל מאוד להקיש מהעונה שעברה, בדיוק כיוון שהסגל זהה. יוטה עמדו על מאזן 37-19 חיובי עם רודי גובר בליינאפ (קצב של 54 ניצחונות) ודומיננטיות מוחלטת של החמישייה הפותחת עם נט-רייטינג של 12+ (109-97). אך הלו"ז הקל כן מעלה כמה סימני שאלה – למעט פילדלפיה וגולדן-סטייט, לג'אז היה את הלו"ז הקל ביותר בליגה החל מחודש פברואר. אין ספק שזה סייע – הג'אז הצליחו לשמור לא פחות מעשרה משחקים על דירוג הגנתי של פחות מ-94, הישג נהדר, אך 8 מתוכן היו קבוצות שכלל לא הגיעו לפלייאוף. אז אם כך, עד כמה אנחנו יכולים להקיש מסיום העונה של הקבוצה אל העונה הקרובה, ועד כמה מזה ניתן לשימור?

ההימור הבטוח הוא שהג'אז לא יגיעו לאותם נתונים, אבל ניתן בהחלט לראות אותם מתקרבים לזה גם לאורך עונה שלמה. למעט כמה קפיצות מפתיעות (האם נצליח להבין מתישהו מה קורה לריקי רוביו אחרי חודש ינואר?), הג'אז עדיין שמרו על נתונים סבירים שכבר ראינו בשנים קודמות – ג'ו אינגלס הוא קלעי נהדר וחזר לממוצעי הקריירה שלו משלוש (44 אחוז) לאחר פתיחה מהוססת, וגם ג'יי קראודר, שהיה חלק משמעותי מפריחתה של הקבוצה, קלע סה"כ ב-32 אחוז מהשלוש. רודי גובר הוא עוגן הגנתי נפלא ורים-ראנר מצוין, והקבוצה הצליחה לשמור גם קבוצות פלייאוף מצוינות כגולדן-סטייט (פעמיים), יוסטון, הספרס, הפליקנס והספרס על דירוג הגנתי של מתחת ל-100, וכאמור, גם הצליחה לעשות דבר דומה בפלייאוף מול OKC.

כך שהסימנים מעודדים מבחינת הג'אז, אך הדבר הכי מעודד מבחינת הג'אז הוא כמובן – דונובן מיטצ'ל, ולאו דווקא בגלל מה שהוא הציג, אלא בגלל מה שהוא לא. הג'אז היו נפלאים, אך מיטצ'ל, שאמנם היה ספקטוקלרי ולקח על עצמו המון מהתקפת הקבוצה, הראה שיש עוד לאן לשאוף – 22 נק' למשחק החל מחודש פברואר, אך ב-43 אחוז מהשדה בלבד (33 אחוז מהשלוש). חלק משמעותי מחוסר היעילות נבע מהעובדה שהרוקי, עקב היותו היחידי שיכול ליצור לעצמו באופן עקבי בקבוצה, נאלץ לקחת על עצמו חלק עיקרי מההתקפה, ובפרט זריקות קשות לאחר שהמהלכים הראשוניים נכשלו. יחד עם זאת, מיטצ'ל גם נטה לאורך העונה האחרונה לבחירת זריקות בעייתית, לצד קליעה לא יציבה. מיטצ'ל קלע ב-40 אחוז מהשלוש בקאץ'-אנד-שוט לאורך העונה, לעומת 29 אחוז בלבד בזריקות פול-אפ, אותן זרק כ-4 פעמים למשחק, לעומת 3 בלבד בקאץ'-אנד-שוט. חלק מהן במסגרת "אין-ברירה", אבל חלק לא קטן היה זריקה רעה בתחילת שעון.

אין ספק שמיטצ'ל נמצא בדרך לעונת פריצה נוספת, דבר שאמור להפחיד כל יריבה. קשה לשים על השחקן הצעיר איזושהי תקרה – מיטצ'ל הראה ניצוצות כמעט בכל אספקט, התקפי והגנתי, שהיה צריך להרשים בו. היכולת שלו להגיע לטבעת בכוח הרצון, שרק הלכה והשתפרה לאורך השנה, יכולת קליעה נקייה ויכולת מסירה מצוינת, הראו כבר עכשיו כי מדובר בסופרסטאר עתידי. יכולת ההגנה של גובר שומרת על הג'אז כקבוצה עם רצפה גבוהה מאוד, אך התקרה של הקבוצה תהיה גבוהה יותר ככל שהקפיצה של מיטצ'ל תהיה גבוהה יותר.

אך מיטצ'ל הוא לא השחקן היחידי שיצטרך להשתפר על-מנת שהג'אז יצליחו להגיע לשלבים מתקדמים יותר. רודי גובר קיבל הרבה ביקורת לאחר הפלייאוף האחרון, שגרמה שוב לערעור במעמדו כפרנצ'ייז פלייר. בראש ובראשונה, גובר יהיה חייב להישאר בריא. דבר שקשה לקחת כמובן מאליו לאחר שהחמיץ יותר מ-20 משחקים בפעם השנייה מתוך שלוש השנים מאז הפך לשחקן פותח. מלבד זאת, לאחר סדרת פלייאוף מצוינת מול OKC, הצרפתי לא הביא יכולת דומה מול קלינט קאפלה, והראה יכולת פחות טובה מהשוויצרי לאורך כל הסדרה. הטקטיקה העיקרית מול הגנת החילופים של הרוקטס, היא לתקוף את המיס-מאץ', והג'אז לא הצליחו לעשות זאת הן בפרימטר והן בצבע. היעדרו של ריקי רוביו ודאי לא תרמה, אך קשה לומר שהוא היה מזיז את המחט באופן דרמטי. גובר מיצב עצמו כרים-ראנר מוביל בליגה, אך יהיה חייב גם לדעת לנצל מיס-מאצ'ים ולהפוך לשחק שלם יותר התקפית, גם אם הפך למוסר טוב יותר, כדי שהג'אז יצליחו לעשות עוד צעד. בנוסף, הרוקטס הצליחו לגרור את גובר מהצבע בצד ההגנתי, ולהפוך אותו לפחות אפקטיבי בהגנה על הטבעת.

כאמור, גם בפרימטר המצב לא היה טוב יותר. הקבוצה מורכבת רובה ככולה משחקנים שמעדיפים את המסירה, והרעיון של "לו רק למיטצ'ל היה קצת יותר סביבו" הוא הגיוני. השיפור של רוביו לאורך השנה היה אמיתי וקיים, כשהוא מציג מיינדסט יותר אגרסיבי, וגם כימיה משופרת עם רודי גובר כתוצאה מכך. הציוות של רוביו ושני הגבוהים, שבפתיחת השנה לא הצליח להבקיע סל בשל בעיות ספייסינג (דירוג התקפי של 92.3) סיים את העונה בתהפוכה של 180 מעלות, עם דירוג התקפי של 112. יחד עם זאת, השאלה היא עד כמה הוא יכול להציג את היכולת הזו גם בסיטואציות קלאץ', כשרוביו עמד לאורך העונה על אחוז השימוש הנמוך ביותר מבין חברי החמישייה בקלאץ'.

הג'אז יקוו לכל עזרה מהפרימטר, כשרוביו הוא המועמד הראשי, אך גם ישנה ציפייה מדאנטה אקסום להראות כי הוא שווה את החוזה החדש שלו, בטח לאור העובדה כי זוהי שנתו האחרונה של רוביו בחוזה. אקסום שחקן בוסרי מאוד. גם אם הוא כבר עכשיו שחקן הגנה נהדר, והראה את זה בסדרה מצוינת מול ג'יימס הארדן, הוא מאוד רחוק מלהיות תוצר שלם בצד ההתקפי, כשעדיין לא ברור מה העמדה שלו על המגרש. העובדה שהחמיץ כמעט שתי עונות עד כה פגעה לו בהתפתחות כשחקן – קריאת המשחק שלו עדיין לא התפתחה כהלכה, הוא לא מנצל את הכלים הפיזיים שלו באופן מספק כדי לסיים מתחת לטבעת, והג'אמפר עדיין לא קיים. אקסום עדיין צעיר, והעובדה כי נבחר בדראפט בערך בגיל 12 עוזרת לו לפצות על שנתיים אבודות, אך הוא לא יהיה צעיר לנצח. יש לו המון צעדים לגמוע במעט זמן, כדי להפוך לגארד פותח בליגה.

ביוטה בנויים להצלחה כבר העונה. הקבוצה עמוקה מתמיד ו-ורסטילית מתמיד, כשהיכולת שלהם לעבור להרכבים נמוכים בעזרת ג'יי קרואדר הוכיחה את יעילותה לאורך העונה, עם נט-רייטינג מדהים של 34+ לחמישייה של רוביו-מיטשל-אינגלס-קראודר-גובר. מבין הדבוקה המאוד עיקשת של קבוצות 3-12 במערב, נראה שהג'אז הצליחו למקם עצמם כקבוצה בעלת יתרון ביתיות, ואולי, אם הכל יסתדר, אפילו כסוס שחור לסגנות המערב. בהינתן בריאות, ביוטה רואים עצמם כקבוצת פלייאוף בטוחה. רודי גובר הוא המתכון להגנה סולידית ומיקום גבוה בעונה הסדירה – האם הדומיננטיות הזו תתרגם גם מול מצ'אפים פחות נוחים בפלייאוף? קשה לדעת.

תחזית: 51-31, מקום רביעי במערב.

וגאס חזתה לקבוצה 48.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.