החיים שלנו מתחלקים לרוב לשני חלקים: עיקר וטפל. בדרך כלל העיקר מקבל את רוב תשומת הלב, אך לא תמיד מהסיבה שהטפל הוא עד כדי כך טפל, אלא מעצם היותו העיקר והבולט. וזה לא תמיד מוצדק. לא חסרים מקרים שבהם העיקר תלוי מאוד בטפל. הדובדבן הוא פרי מאוד טעים לשים מעל העוגה, אך מה הוא כל כך שווה בלעדיה ובלי הקצפת שמתחתיו? ההתעסקות המתמשכת בעיקר גורמת לנו להתעלם מהטפל, שלפעמים הוא לא פחות חשוב וראוי להתייחסות גם כן.
גם ב-NBA יש לנו נטייה, כאוהדים וכצופים, לעקוב בעיקר אחרי הכוכבים בקבוצות גדולות ואחרי שחקנים עם פוטנציאל והייפ גדול, שצופים להם עתיד ורוד וממושך בליגה. סטטיסטיקות מפוצצות כמו של ווסטברוק והארדן מלהיבות את רובנו מאוד (לא תמיד בצדק), מכיוון שהמספרים תפסו מקום חשוב ובולט מאוד בליגה הזו, וזה גורם לנו להתעלם ממספרים אולי פחות מפוצצים, אך כאלה שמרשימים וששווים אזכור. היום אני אציין 10 שחקנים מרחבי הליגה שהעונה הממוצעים שלהם לא משוגעים, או שיש להם ממוצעים יפים מאוד ופשוט לא דיברו עליהם כל כך, אך לכולם במשותף יש חלק חשוב ומשמעותי בקבוצותיהם.
מרכוס מוריס (בוסטון סלטיקס):
מוריס לאורך הקריירה היה שחקן סולידי. בפיניקס הוא היה שחקן רוטציה חיובי ובדטרויט הוא היה שחקן חמישייה לא רע בכלל, אך בעונה שעברה, כשהגיע לבוסטון, הוא חזר לספסל. אמנם הוא תרם גם משם בצורה לא מבוטלת (בעיקר בפלייאוף), אך לא ברמה שמוציאה את העיניים. העונה זה סיפור שונה לגמרי. בוסטון פתחו את העונה עם עומס גדול בעמדות הפורוורד ולא היה ברור כמה דקות ומקום יישאר למוריס. פתיחת העונה הרעה שלהם הובילה אותם לניסוי כלים שעבד להם מצוין. צמד המרכוסים – מוריס וסמארט – הוכנסו לחמישייה על חשבון בראון והיוורד המאכזבים, ובוסטון התחילה לנצח משחקים בקצב מצוין.
מעבר לנתונים היבשים של מוריס, שמספק 15.4 נקודות ו-6 ריבאונדים, הוא מפלרטט עם מועדון ה-50-40-90 (49.7% מהשדה, 43.5% מהשלוש, 88.1% מהקו – כולם שיאי קריירה) ומוביל את בוסטון באופנסיב רייטינג – קבוצה שיש בה את אירווינג, טייטום והורפורד להזכירכם. מוריס כרגע קיבע את מקומו בחמישייה ועל זה הוא ראוי ליותר הערכה. מוריס בעשרת המשחקים האחרונים:
https://twitter.com/celtics/status/1080584540479983617
מרווין וויליאמס (שארלוט הורנטס):
יש לא מעט טענות על כך שקמבה ווקר לא מקבל עזרה בשארלוט, ושהוא סוחב "לבד" את הקבוצה. אפשר להבין את הטענות הללו. אין ספק שווקר הוא הברומטר הראשי וספק הנקודות העיקרי של הקבוצה. אבל כל אלו שטוענים את הטענה הזו לא מעריכים מספיק את התרומה של מרווין וויליאמס. אומנם המספרים שלו לא מטורפים ואף נמוכים יחסית, אך הם מושפעים מאוד מפתיחת העונה החלשה שלו. בנובמבר ובעיקר בדצמבר, וויליאמס מראה יכולת מצוינת (בדצמבר וויליאמס עם 11.8 נקודות, 6.2 ריבאונדים ו-2.4 שלשות ב-43%) ומספק ריווח מצוין לקמבה ווקר וניידות לא רעה בכלל בהגנה. וויליאמס מוביל את כל הקבוצה בנט רייטינג (4.4) וכשהוא יורד לספסל יש את הירידה הכי גבוהה בנט רייטינג (1.7-) . אין ספק שהוא משמעותי לקבוצה.
מונטה מוריס (דנבר נאגטס):
דנבר נמצאת בעונה מצוינת וכרגע מובילה את המערב. הכוכבים הגדולים, ניקולה יוקיץ' וג'מאל מארי, נמצאים בכל הכותרות, ואכן נותנים עד עכשיו עונות גדולות (יוקיץ' הוא אחד מהמועמדים ל-MVP בעיניי), אך אחת מהסיבות להצלחה הגדולה טמונה בעומק של הקבוצה הזו. דנבר סבלה לאחרונה מפציעות של שני שחקני מפתח בחמישייה, פול מילסאפ וגארי האריס, מה שהקפיץ את מונטה מוריס לחמישייה הפותחת לצד מארי. מוריס בהחלט הוכיח את חשיבותו. הוא מספק 10 נקודות, 4.2 אסיסטים (שני בקבוצה אחרי יוקיץ') וחטיפה למשחק, והוא מחזיק ביחס אסיסטים/איבודים השני בגובהו בליגה (5.7). מוריס היה אחד מהגורמים המרכזיים לכך שדנבר לא נפלה בדירוג בזמן הפציעות, ואין ספק שהרוויח מקום נכבד ברוטציה להמשך הדרך. אני חושב שהגיע הזמן שהוא ירוויח גם הערכה.
בויאן בוגדנוביץ' ( אינדיאנה פייסרס):
כשחושבים על ההצלחה של אינדיאנה, אחת מהפתעות העונה שעברה ומהקבוצות הבכירות במזרח גם העונה, חושבים בעיקר על הכוכב (ויקטור אולדיפו), על העוגן ההגנתי (מיילס טרנר) ועל השחקן היעיל ביותר שלהם, שבכלל עולה מהספסל (דומנטאס סאבוניס). מעט מאוד חושבים על בוגדנוביץ'. אז ככה, בוגדנוביץ' בעונה טובה מאוד, עונת קריירה, כשהוא קולע 16.2 נקודות למשחק ב-51% מהשדה ו-44% מהשלוש (כל הנתונים שיאי קריירה). הוא שני בנקודות רק לאולדיפו והוא הקלעי הבכיר בקבוצה שמספק ריווח מעולה. בזמן הפציעה של אולדיפו, בויאן לקח את נטל ההתקפה על עצמו והרבה בזכותו אינדיאנה יצאה במאזן חיובי של 7-4 בלי אולדיפו, אחרי שבעונה שעברה לא הצליחה לנצח במשחקים שבהם הוא נעדר (מאזן 0-7) . בוגדנוביץ' בהחלט מספק את הסחורה ומגיע לו קרדיט על כך.
ג'רמי גראנט (אוקלהומה סיטי ת'אנדר):
בפתיחת העונה לא מעט פרשנים התחבטו ביניהם מי לדעתם צריך להיות הפאוור פורוורד הפותח של הת'אנדר: ג'רמי גראנט או פטריק פטרסון. אלה שצידדו בגראנט הזכירו את ההגנה שלו, ואלה שצידדו בפטרסון הדגישו את הריווח שהוא יכול לספק בהתקפה. כידוע, גראנט נבחר לתפקיד בסופו של דבר וברור לכולנו שאוקלהומה סיטי בחרה בשחקן הנכון. גראנט לא רק שומר מצוין כמו שידענו (מספק 0.9 חטיפות, 1.2 חסימות ודירוג הגנתי של 99.6), הוא גם תורם יפה בצד ההתקפי עם שיא קריירה של 12.4 נקודות למשחק ומצליח לא לפגוע בריווח של הקבוצה עם 35.7% לשלוש (שני אחרי ג'ורג' מבין שחקני הרוטציה הבכירים, כן גם מעל פטרסון).
אז ג'ורג' ללא ספק מועמד לגיטימי ל-MVP, ווסטברוק שוב עם ממוצע טריפל דאבל ואדאמס סנטר מעולה ויעיל, אבל גראנט עם תרומה שקטה, אך הכרחית מאוד ולא מוערכת מספיק.
How does L.A. look from way up there @JeramiGrant? pic.twitter.com/vU2oveKN0A
— OKC THUNDER (@okcthunder) January 3, 2019
נואה וונלה (ניו יורק ניקס):
אם היו שואלים אתכם מי השחקן שהספיק כבר לפני ינואר לחסום את יאניס 4 פעמים העונה (מקום ראשון בליגה כמובן. מקום שני אגב הוא מרווין וויליאמס עם 3), כנראה שהייתם חושבים שמדובר בחייזר ולא בשחקן, אך זה לא אחר מאשר וונלה. נתון בהחלט משעשע ומפתיע. בדיחות בצד (למרות שלחסום את יאניס זאת פעולה שאין לזלזל בה בכלל), הקריירה של וונלה, ובעיקר בחירתו במקום ה-9 בדראפט 2014, הייתה נראית עד לא מזמן כמו בדיחה. העונה לעומת זאת הוא מוצא את מקומו בניקס, מראה שיפור ביכולתו ומוכיח שהוא שייך לליגה.
את הבמה הוא קיבל בעיקר בחודש האחרון שבו העמיד ממוצעים של 9.7 נקודות ו-9.1 ריבאונדים, אליהם הוסיף 0.9 חטיפות וחסימות ושלשה למשחק ב-40.5%. הוא מוביל את הקבוצה בנט רייטינג (שלילי אמנם, כי בכל זאת מדובר בניקס, ועדיין), ולמרות שהוא לא בדיוק עוזר להם לנצח, אין ספק שתרומתו חיובית ואולי במועדון אחר, עם יכולת דומה לזו, היינו שמים לב אליו יותר.
Noah Vonleh Christmas and After Christmas blocks on Giannis#Knicks pic.twitter.com/PrxfRK24Qn
— NYK-NYJ-NYY-4LIFE (@knicksjets4life) December 28, 2018
טי ג'יי וורן (פיניקס סאנס):
בתחילת העונה פיניקס בחרה בדראפט את מיקאל ברידג'ס והחתימה בשוק החופשי את טרבור אריזה, במהלכים שנראו דיי תמוהים בהתחשב בזה שהיא החתימה את וורן על חוזה, היה לה את ג'וש ג'קסון על חוזה רוקי בכניסה לעונתו השנייה בליגה והיה חסר לה רכז מובהק (עדיין חסר לה). המהלכים הללו הפכו את מכסת הפורוורדים לגדולה ועמוסה מידי. הדעה הרווחת הייתה שפיניקס תנסה להעביר את וורן והחוזה שלו בטרייד כדי לתת לג'קסון ולברידג'ס להתפתח, ולתת לאריזה להיות המנטור הוותיק, ולכן נתנו לוורן לשחק, אולי כדי לשווק אותו לקבוצות אחרות.
נכון להיום, אריזה הוא זה שעבר בטרייד וג'קסון דיי מיובש בספסל, כאשר מקומו של וורן בחמישייה של פיניקס בטוח. למרות המספרים המדהימים של בוקר, וורן הוא הקלע היעיל מבין שניהם. בשקט-בשקט הוא התפתח להיות אחד מהסקוררים הטובים בליגה, עם 18.5 נקודות למשחק (49.7% מהשדה ו-1.9 שלשות ב-43%), שאליהן הוא מוסיף גם 4 ריבאונדים, חטיפה ו-0.7 חסימות. המספרים האלה די נמצאים בצל המספרים המפוצצים של בוקר ושל סקוררים אחרים בליגה, ולא כל כך בצדק.
ברין פורבס (סן אנטוניו ספרס):
הספרס פתחו את העונה עם סגל די אפור, וחוץ מדרוזן ואולדריג' לא היו פה שמות נוצצים. אחד מהשחקנים בסגל האפור הזה הוא ברין פורבס, שחקן שהרבה אנשים פיקפקו אם הוא בכלל שחקן ברמת ה-NBA. העונה, ובעיקר בחודש דצמבר המופרע של הספרס (הובילו את הליגה באופנסיב רייטינג עם דירוג של של 116.6), חלק לא מבוטל מהקרדיט על ההתקפה שלהם מגיע לפורבס. אמנם הוא לא יצרן נקודות ברמה של דרוזן ואולדריג', אך הוא קולע את הזריקות שהוא מקבל והוא בעצם הקלעי הבכיר בקבוצה שהכוכבים שלה לא כל כך זורקים שלשות, בלשון המעטה, וזקוקה לשחק שיספק לה ריווח. פורבס קולע שיא קריירה של 12.2 נקודות למשחק ב-42% מהשלוש ותורם מאוד להתקפת הספרס כאמור, אך המודעות לתרומתו מתגמדת ליד אולדריג' ודרוזן, ומגיעה לו טיפה יותר הכרה.
באדי הילד (סקרמנטו קינגס):
סקרמנטו היא ללא ספק ההפתעה הנעימה של העונה. היא כרגע נמצאת במאבק צמוד על הפלייאוף, נותנת לצעירים לשחק ולרוץ, ובהחלט משחקת כדורסל חיובי לרוב (סוף כל סוף). אין שאלה בכלל שאחת מהסיבות העיקריות להצלחה הזאת היא באדי הילד, שנמצא עד עכשיו בעונה מופלאה. באדי הילד הגיע לליגה הזו כהבטחה גדולה (הושווה לסטף קארי) וסוף סוף העונה הוא מממש אותה.
אז למה אני חושב שהוא אנדרייטד? כי לדעתי הוא כבר עכשיו כוכב למרות שלא הרבה מחשיבים אותו ככזה, ואם היה משחק בקבוצה מעט יותר טובה אולי היה לו סיכוי להיות באולסטאר (כנראה שרק בקבוצה מהמזרח).
הוא הקלע המוביל בקבוצה עם 19.9 נקודות למשחק ב-46% מהשדה, 3.2 (!) שלשות ב-43% , והוא אחד מהשחקנים שהכי קשה לשמור עליהם בליגה עקב תנועתו הבלתי פוסקת, קליעתו המדויקת ושחרור הזריקה המהיר שלו (מזכיר מישהו?). לדעתי צריכים להכיר בו כבר עכשיו כשחקן בכיר, אם לא ככוכב בליגה, ויפה שעה אחת קודם. תואר השחקן המשתפר הוא אחלה כיוון להתחיל איתו.
תומאס בראיינט (וושינגטון וויזארדס):
וושינגטון הייתה אחת מהקבוצות המתסכלות עוד לפני שהעונה התחילה עם ההחתמה של הווארד, שחקן לא רע, אבל רעל בחדר ההלבשה שמגיע לחדר הלבשה די רעיל גם ככה. וושינגטון אכן משחקת רע וכנראה שתפנה את כיוונה במוקדם או במאוחר לכיוון כדורי הלוטרי. וול יעבור ניתוח שיסיים מבחינתו את העונה, הווארד בילה עד עכשיו את רוב העונה בחוץ ופורטר ומוריס גם כן נעדרו לתקופה ממושכת.
אולי זה לא כזה נורא מבחינת וושינגטון. כל הסיטואציה הזאת יצרה לתומאס בראיינט הזדמנות ודקות. שחקן השנה השנייה הזה משחק פשוט מעולה בדקות שהוא מקבל, ומוביל את הליגה כולה גם באחוז שדה אפקטיבי (68.1) וגם באחוז הטרו-שוטינג (72). זה נתון מדהים בהחלט, ומפליא מאוד שהוא עובר ככה מתחת לרדאר. המספרים העונתיים שלו הם 8.4 נקודות ו-5.1 ריבאונדים, אך הנתונים הללו, ביחד עם מעמדו בקבוצה, עתידים לעלות ככל שהעונה תתקדם. אולי גם ההערכה כלפיו תעלה.
- הערה: כל הנתונים נכונים ליום חמישי , 3.1.19, טרם תחילת המשחקים באותו יום.