קליבלנד מגיעה לפלייאוף כקבוצה עם פוטנציאל גדול לצל"ש או טר"ש. מצד אחד, סגל שכולל את מיטשל, מובלי, ג'ארט אלן, ועכשיו גם ג'יימס הארדן, עם יתרון ביתיות ועם סיום עונה חזק יחסית.
מצד שני, כולנו זוכרים איך רק לפני עונה הקאבס דהרו למקום הראשון בעונה הסדירה עם 64 ניצחונות רק כדי לעוף בחצי גמר המזרח מול הפייסרס.
לכן, למרות שהם מגיעים כפייבוריטים ברורים, הם יגיעו עם המון לחץ על הכתפיים וגם רצון להוכיח שההרכב הזה בנוי טוב יותר לפלייאוף.
מהצד השני, טורונטו, מסיימת עונה נהדרת ומפתיעה במאזן 46-36 והשתחלות למקום החמישי במשחק האחרון של העונה. טורונטו העונה הייתה בריאה יותר מהשנים האחרונות, וסוף סוף ראינו את הפוטנציאל שלהם מתחבר. מדובר בקבוצה צעירה עמוסה בכישרון אבל גם קצת חסרת ניסיון מאחר והפלייאוף האחרון היה ב-2022.
המפגשים מהעונה הסדירה – ומה אפשר ללמוד מהם לקראת הסדרה?
על פניו, טורונטו מחזיקה ביתרון פסיכולוגי ברור: 0:3 עונתי על קליבלנד, ובכל המשחקים בהפרש דו ספרתי. למרות זאת, אין ממש מה להתרגש מאחר ושלושת המשחקים היו בשלבים מוקדמים של העונה והרבה לפני הטרייד על ג'יימס הארדן.
לכן, צריך לקחת את הניצחונות האלו בערבון מוגבל, אבל כן אפשר לשים לב למשל שהקאבס קלעו 101 נקודות במשחק הראשון ו-99 במשחק השלישי. הרבה מתחת לממוצע העונתי שלהם (119). המסקנה הבולטת היא שההגנה של טורונטו יודעת או לפחות ידעה איך להוציא את הקאבס מהקצב שלה.
אבל דווקא כאן, הטרייד על הארדן אמור לתת את המענה. ב-26 המשחקים של הארדן במדי הקאבס הם רשמו מאזן 19:7, ובמשחקים שבהם הארדן שיחק לצד מיטשל, מובלי ואלן יחד, גם אם במדגם קטן מאוד, הקבוצה נראתה דורסנית.
קרב הכוכבים
השם הגדול ביותר בסדרה הוא עדיין דונובן מיטשל. לא רק בגלל המספרים, אלא בגלל סוג היכולת. בעונה הרגילה הוא קלע 27.9 נקודות למשחק, רשם שיא קריירה בכמות משחקי ה-30+, והגיע לפלייאוף הזה עם רקע של התפוצצויות פלייאוף אמיתיות. בנוסף ראינו ממנו תצוגות על של 40+ נקודות בפלייאופים הקודמים והוא נראה שהוא מוכן לבמה הגדולה.
לצידו הארדן מקבל אולי את ההזדמנות האחרונה לעשות ריצת פלייאוף שתסתיים באיזה תואר היסטורי. הארדן מהרגע שעזב את הת'אנדר מעולם לא זכה לשחק לצד קבוצה בריאה ועוד בתור הכינור השני (דוראנט והארדן לא ממש שיחקו ביחד בברוקלין, וגם לנארד לא עשה ריצת פלייאוף עם הארדן). הארדן נראה בשל ומוכן למעמד, הוא זורק משמעותית פחות בקאבס לעומת הקליפרס ולא נראה שזה מטריד אותו וזה הדבר הכי חשוב. מהצד השני, הוא יודע לקחת את הזריקה החשובה כשצריך, ויוריד המון עומס ממיטשל.
זה בעיקר חשוב, מאחר והצלעות הנוספות בחמישייה לא ממש בנויות לרגעים האלו. מובלי, ואלן יכולים לייצר נקודות, אבל רק בשטף של המשחק, ברגעי השיא, עד עכשיו הכל הלך על "ספידה", ועכשיו סוף סוף הוא יקבל עזרה מהזקן.
בצד השני, טורונטו מגיעה עם היררכיה ברורה מאוד אבל בלי "כוכבים" גדולים. אינגרם קולע 21.5 נקודות למשחק, בארט 19.3, סקוטי בארנס 18.1 וקוויקלי 16.4. אבל היתרון של טורונטו זה דווקא האיזון המדהים בין השחקנים והעובדה שהם קבוצת הגנה נהדרת שמדורגת במקום החמישי בליגה לעומת מקום 15 בלבד לקאבס.
עוד נתון מעניין, זה מה קורה מתחת לסלים.
אלן ומובלי אמורים לספק יתרון של גודל ושליטה בצבע, בפועל מאחר ואלן החמיץ שניים מתוך שלושת המשחקים בין הקבוצות, טורונטו שלטה מתחת לסלים, בעיקר בגלל שהרכב הפורוורדים שלה אפשר לסגור טוב יותר לריבאונד. גם במשחק שאלן כן שיחק, טורונטו ניצחה 43-37 בריבאונד. הארדן בתור גארד גדול אמור גם לסייע בחלק הזה, ועם החזרה של אלן הקאבס אמורים לשלוט גם בגזרה הזו.
קרב המאמנים: סגנונות, התאמות ורוטציות
קליבלנד של אחרי הטרייד, שינתה קצת את הזהות שלה, כאשר גם לפני כן היו לה שני מובילי כדור אבל אם גארלנד וגם מיטשל אהבו לרוץ, הארדן נהדר במשחק עומד. עם הארדן כמנהל התקפה שמסוגל לשלוט בקצב, הקצב של הקאבס ירד, אבל יחד איתו גם כמות איבודי הכדור ירדה והיעילות עלתה.
הארדן נהדר ביצירה מפיק אנד רול, מה שהופך את אלן ומובלי להרבה יותר רלוונטיים. מצד שני, זו עדיין קבוצה שיודעת לרוץ, ובמיוחד דרך דונובן מיטשל, שיכול להפוך כל חטיפה, ריבאונד ארוך או יציאה מהירה לנקודות לפני שההגנה מספיקה להתארגן. הארדן לא בהכרח הפך את קליבלנד לקבוצת מעבר מהירה יותר, אבל הוא כן הפך אותה לקבוצה גמישה יותר: כזו שמסוגלת גם לנהל חצי מגרש בצורה רגועה ומדויקת יותר, וגם לנצל טוב יותר הזדמנויות לרוץ קדימה כשהן נפתחות.
למעשה השילוב בין הארדן למיטשל נראה (על הנייר) טוב בהרבה מהשילוב עם גארלנד.
בצד השני, חלק משמעותי בניצחונות של הראפטורס היה ניצול של הרכב הפורוורדים שלהם לייצר משחק פיזי, ארוך ומבולגן, עם הרבה ידיים פעילות, לחץ על הכדור וניסיון להוציא את קליבלנד מהשטף שלה. זה עבד נהדר מול השילוב של מיטשל וגארלנד, אבל הארדן הרבה יותר מתאים לסגנון משחק שכזה. הוא אוהב להאט, ושם יש לו יתרון על כולם.
הוא אוהב את הידיים שנשלחו לכל כיוון, כי הוא יודע לסחוט עבירות נהדר ועשוי לסבך את שחקני המפתח של טורונטו.
עוד נקודה שעד כה לא עלתה, זה ההגנה של הקאבס. הארדן ומיטשל עשויים להוות נקודת תורפה הגנתית, כאשר דווקא מובלי אמור להוות השומר האידיאלי על אינגרם. לכן, יהיה מעניין לראות האם טורונטו ינסו לתקוף את הארדן ומיטשל, בניסיון להפוך את היתרונות של הקאבס לחסרון.
תחזית
שנה שעברה אכלתי את הכובע, הימרתי על הקאבס מול הפייסרס, פער של 14 ניצחונות בעונה הסדירה, לא האמנתי בפייסרס ובכושר הבלתי יאומן שהגיעו איתו לפלייאוף. גם העונה, אני הולך עם הפייבוריטים. אמנם הארדן עם היסטוריה של כישלונות וכמוהו גם מיטשל, אבל אני חושב שמעולם לא היה להם סגל מתאים לרוץ עד הסוף. העונה כשהם ביחד, יש כאן פוטנציאל נהדר וטורונטו צעירים מדי ולא בשלים לטעמי. למרות זאת, הם קבוצה קשוחה מאוד שלא תלך בלי פייט.
ההימור שלי: 4:2 לקליבלנד.
אפילו רציתי לומר 4:1 לקאבס, אבל אני חושב שטורונטו מגיעים בכושר נהדר, ומוכנים להוציא את המיץ של הקאבס, זה אמור להספיק לפחות לשני משחקים.
רוצים לנחש איך הסדרה תסתיים? מוזמנים להצטרף למשחק הבראקטים של הכדור הכתום ממש כאן
