עונת 2021-22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. גם במזרח וגם במערב יש קונטנדריות שהתחזקו, יש קבוצות שמתכננות את הטנקינג שלהן ומריירות על ויקטור וומבניימה ויש את הניקס. אה, כן. ופופ ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.
הקבוצה היום: מינסוטה טימברוולבס
נשארו: קארל אנתוני טאונס, דיאנג'לו ראסל, אנתוני אדוארדס, טוריאן פרינס, ג'יידן מקדניאלס, ג'ורדן מקלאפלין, נאז ריד, ג'יילן נוול, לוקה גרזה.
עזבו: מאליק ביזלי, פטריק בברלי, ג'ארד וונדרבילט, ליאנדרו בולמרו (טרייד ליוטה), ג'וש אוקוגי (שוק חופשי, פיניקס).
הגיעו: רודי גובר (טרייד מיוטה) קייל אנדרסון, אוסטין ריברס, ברין פורבס (שוק חופשי), וונדל מור, ג'וש מינו (דראפט)
מתנדנדים: גרג מונרו, סי ג'יי אלבי.
חמישייה: דיאנג'לו ראסל, אנתוני אדוארדס, ג'יידן מקדניאלס, קארל אנתוני טאונס, רודי גובר.
ספסל: מקלאפלין, אוקוגי, אנדרסון, פורבס, ריברס, פרינס, ריד, נוול.
המהלכים הגדולים של עונת 2021/22:
אז מה היה לנו שם?
מינסוטה התחילה את עונת 21-22 במחשבה אחת – למחוק את הרקורד העלוב של עונת 20-21. למרות סגל לא רע, שכלל שני שחקנים עם ניסיון אולסטאר בדמות טאונס וראסל, ולמרות עונת רוקי חזקה של אנתוני אדוארדס, הקבוצה נכשלה וסיימה במקום השישי מהסוף, כשאפילו בחירת דראפט טובה לא יצאה לה מזה
הוולבס הצעירים היו אמורים להשתפר – וזה אכן קרה. קארל אנתוני טאונס התאושש משתי עונות פצועות וקשות אישית, לעונה טובה מאוד שזיכתה אותה בהופעה באולסטאר ובחמישיית הליגה השלישית. אנתוני אדוארדס שיפר את היעילות מכל הטווחים, בפרט משלוש, כשעלה ל-3 שלשות למשחק ב-36% מכובדים והוכיח את עצמו כאחד הסקוררים הטובים בליגה. ראסל עשה את מה שראסל עושה. בברלי, ונדרבילט ומקדניאלס עבדו קשה בצד ההגנתי והפכו את הקבוצה מאחת הגרועות בליגה בתחום לקבוצה ממוצעת פלוס. ביזלי ופרינס סיפקו דקות חשובות מהספסל, ובסך הכל הביאו את מינסוטה להיות קבוצת פלייאוף לגיטימית, כזו שקשה לדעת מה תעשה.
הוולבס הצליחו לנצח את הקליפרס בפליי אין, עם תצוגת שמחה יוצאת דופן של בברלי, ועלו למפגש קשה בפלייאוף מול ג'א מוראנט וממפיס. הם גנבו את הביתיות במשחק הראשון, ושיחקו סדרה צמודה בהמשך, אבל הצליחו לנצח רק עוד משחק אחד למרות שהובילו בהפרשים גדולים במספר משחקים. אדוארדס בלט ביכולותו הטובה, אבל טאונס איבד יותר מדי כדורים ולא הצליח להיות דומיננטי בקלאץ' בעוד שראסל נעלם כמעט לגמרי וסיים עם יעילות התקפית מחפירה.
מינסוטה השארה עם תחושה שאפשר היה לעשות יותר, אבל שמשהו חסר.
קיץ חם
ומה הדבר שחסר? כשיש לך כשרונות התקפיים עילאיים כמו טאונס ואדוארדס, טבעי להסתכל בכיוון ההגנתי. וכשמדובר על הגנה, קשה להתעלם מ-DPOY 3 פעמים שפנוי להובלות.
אחרי עונה מאכזבת ורוויית אמוציות שליליות, הג'אז החליטו לפרק את הסגל המרשים שלהם, ורודי גובר היה הראשון ללכת, מינסוטה שילמה עליו ארבעה שחקנים, את בחירת הדראפט שלה בקיץ (ווקר קסלר), ועוד לא פחות מחמש (!!) בחירות דראפט והחלפות. כל זה עבור שחקן בן 31 עם ארבע שנים על חוזה המקס שלו. המחיר היה גבוה לכל הדעות, כל כך גבוה שיש הטוענים שהוא פגע ביכולת להעביר את קווין דוראנט בתמורה למחיר סביר.
בנוסף, עלתה שאלת ההתאמה – גובר וטאונס הם צמד מגדלים מהסוג שחשבנו שכבר עבר מה-NBA בעידן השלשות, ולא ברור מי מהם, אם בכלל, יוכל לרדוף אחרי פורוורדים זריזים וקולעי שלשות בפרימטר. ללא ספק, מינסוטה לקחה פה סיכון גדול.
מהצד השני, מינסוטה שילמה בשחקנים ממוצעים מינוס ובחירות דראפט שאמורות להיות מחוץ ללוטרי כל עוד טאונס ואדוארדס מתפקדים עבור מישהו שבאמת יכול להזיז את המחט. יוטה של גובר היתה אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה למרות שבהרכב שלה שיחקו בוגדנוביץ', מיצ'ל, קונלי ואוניל – לא בדיוק אימת הליגה בצד הזה של המגרש. גובר הוא הגנה אזורית של איש אחד, ויוכל לשנות לגמרי את התפקוד של יתר השחקנים בקבוצה ואולי להפוך הגנה ממוצעת להגנה ממש טובה.
את החורים בסגל מילאו ווטראנים סבירים כמו אנדרסון, ריברס ופורבס. הם לא יהיו חורים גודלים מדי, אבל אין ספק שהעומק נפגע קשות מעזיבתם של בברלי, ונדרבילט וביזלי.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
האתגר הגדול הוא להרכיב סכמה הגנתית שיכולה לעבוד עם גובר וטאונס. קצת קשה לדמיין איך זה יכול לעבוד – ראינו צמדי גבוהים מצליחים בליגה בעונה שעברה, אבל אלה תמיד כללו אובר אתלטים כמו אלן ומובלי בקליבלנד או ג'ארן ג'קסון בממפיס. אולי ההקבלה הכי טובה תהיה פורזינגיס ומריאנוביץ' בדאלאס, שהצליחו לתת פייט הגנתי יפה מול קבוצה שלשות מצויינת כמו הקליפרס בפלייאוף 21. האם יכול להיות שנראה איזשהו טייק על הגנה אזורית? אולי הכיוון של טאונס להגנה יהיה הדג' במקום חילוף, כמו שיוקיץ' עושה בהצלחה לא מבוטלת? אפשר אפילו לדבר על כך שגובר יצא החוצה לקלעים אם צריך, הוא כבר הוכיח שהוא מסוגל לעשות את זה בנבחרת צרפת.
דווקא הניסיון מיוטה משאיר לא מעט מקום לאופטימיות. נכון, קונלי שחקן הגנה יותר טוב מראסל, אבל הגרסה המבוגרת שהגיעה ליוטה לא היתה משהו לכתוב עליו הביתה גם בהגנה. ביתר העמדות – אדוארדס, מקדניאלס וטאונס עולים על מיצ'ל, אוניל ובוגדנוביץ'. מעבר לכך, מה שפירק את ההגנה של יוטה בפלייאוף היו קבוצות עם גבוהים שקולעים טוב מבחוץ, שגובר לא יכול היה לצאת אליהם כי זה השאיר את הצבע פרוץ לגמרי. במינסוטה טאונס ומקדניאלס יוכלו לחפות ולאפשר לגובר להחליף כשצריך. ראסל ואדוארדס, למרות שלא ממצים את הפוטנציאל ההגנתי שלהם, הרבה יותר גדולים פיזית ואתלטים מקונלי ומיצ'ל ויהיה קשה לשחק איתם בולי בול כמו ששיחקו עם יוטה.
מהצד השני, יכול להיות שנראה חזרה של אלמנטים שנשמעים אנכרוניסטיים. איך לוקחים ריבאונד הגנה מול גובר וטאונס? אולי דווקא נראה פוסט אפים מול שחקנים שנמוכים מטאונס ב-20 ס"מ? בכל מקרה, התקפית מינסוטה לא הפסידה הרבה, הספייסינג שלה אמור להיות טוב מאוד ועשוי לאפשר דווקא לגובר להתבטא בהתקפה כמטרה ללובים.
הקליעה של מקדניאלס תהפוך להיות מפתח להצלחה ההתקפית של מינסוטה. כשגובר לא איום וראסל ואדוארדס אוהבים לזרוק שלשות אבל לא בהכרח מאוד טובים בזה, הם חייבים אותו כאיום אמין לכל הפחות, ובשאיפה מדויק יותר מהשניים הנ"ל כאשר הוא חופשי. מקדניאלס קלע בצורה סבירה (36.4%) בעונת הרוקי שלו, ירד מאוד (31.7%) בעונתו השניה, ובפלייאוף נתן משחקים טובים ואפילו אחד נהדר, לצד משחקים רעים. בנוסף הוא יודע כחותך לסל מצוין, ויהנה מיכולת המסירה של ראסל, אדוארדס וטאונס.
אנתוני אדוארדס עומד בפני שנה חשובה. את עונת הרוקי שלו הוא סיים כווליום סקורר, שחקן שאוהב לזרוק אבל לא כל כך יעיל עם 42% מהשדה ו-33% מ-3.. בעונתו השניה הוא שיפר את היעילות מכל הטווחים (44% שדה, 36% ל-3, 79% עונשין) ובפלייאוף הצליח לקחת אפילו עוד צעד אחד קדימה בדרכו ל-25 נק' למשחק ב-46% שדה ו-40% ל-3. לא רק שהממוצעים שלו היו טובים, אלא שהוא הצליח גם לשמור על יציבות בין המשחקים ונתן את שלו גם כשהקבוצה היתה פחות טובה. למי שראה אותו משחק היה קל לשכוח שמדובר על שחקן שנה שניה בגיל 20. גם בצד השני של המגרש ניכר שיפור, כשאוארדס עלה מ-1.1 ל-1.5 חטיפות למשחק וכמעט הכפיל את ה-DWS שלו (מדד ליעילות הגנתית) במספר דומה של דקות.
אם קו המגמה של אדוארדס יימשך, זו אמורה להיות השנה שבה הוא הופך לאולסטאר, אולי אפילו כזה שאין בכלל שאלה האם מקומו במשחק. שיפורים קלים ביעילות שלו, עוד אסיסט למשחק וקצת יותר יסודות הגנתיים שיאפשרו לו להשתמש באתלטיות האדירה שלו והוא הופך לאופציה ראשונה קלאסית, כזו שלא נופלת משחקנים כמו לילארד, מיצ'ל או מוראנט שמובילים קבוצות לצמרת.
היכולת של דיאנג'לו ראסל תהיה מפתח, ועונה רעה שלו יכולה להוביל לטרייד. בשנה שעברה, ראסל נתן עונה רגילה סבירה במונחים שלו, אבל נעלם לגמרי בפלייאוף והיה אחראי במידה רבה לאיבודי היתרון הגדולים של מינסוטה, במהלכם לא הצליח לקלוע כמעט בכלל. ההגעה של גובר תיתן לו מטרה למסירות גובה ויכולה לאפשר לו עונה טובה יותר, אבל אם הוא לא ישתפר לא מופרך שמינסוטה יחפשו להעביר את החוזה הנגמר שלו בטרייד, אולי בשביל רכז הגנתי וסולידי יותר.
כל זה אמור היה להספק לביתיות במערב של העונה שעברה, אבל עם כל הפצועים שחזרו התחרות תהיה הרבה, הרבה יותר קשה. דנבר עם פורטר ומארי בנוסף ליוקיץ', הקליפרס עם קוואי וג'ורג', פורטלנד עם לילארד בריא, הלייקרס אולי יתאוששו אחרי עונה קטסטרופלית, ממפיס יתבגרו בעוד שנה, הפליקנס נראו מצוין אחרי ההגעה של מקולום ויקבלו חזרה את זאיון וגם הסגל של דאלאס השתפר. הולך להיות מאוד, מאוד קשה.
תחזית: גובר יצליח לשפר את ההגנה, ההתקפה לא תיפגע מדי, ואולי אפילו תשתפר. אדוארדס יעשה עוד צעד לכיוון רשימת הסקוררים הטובים בליגה. כל זה יספיק ל-52 נצחונות, מקום רביעי ולהפסד מכובד בסיבוב השני מול גולדן סטייט.
