עונת 2021-22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. גם במזרח וגם במערב יש קונטנדריות שהתחזקו, יש קבוצות שמתכננות את הטנקינג שלהן ומריירות על ויקטור וומבניימה ויש את הניקס. אה, כן. ופופ ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.
הקבוצה היום: דטרויט פיסטונס
נשארו: קלי אולייניק, מרווין בגלי (הוחתם מחדש), קייד קאנינגהאם, סאדיק ביי, קיליאן הייז, אייזיאה סטוארט, קורי ג'וזף, חמידו דיאלו, רודני מגרודר, סייבן לי.
עזבו: ג'רמי גרנט (טרייד לפורטלנד)
הגיעו: קווין נוקס (הוחתם מהשוק החופשי), אלק ברקס, קמבה ווקר, נרלנס נואל (טרייד מהניקס), ג'יידן אייבי, ג'יילן דורן (דראפט)
מתנדנדים:קמבה ווקר
חמישייה: קייד קאנינגהאם, ג'יידן אייבי, סאדיק ביי, מרווין בגלי, אייזיאה סטיוארט
ספסל: אוליניק, הייז, ג'וזף, נוקס, ברקס, נואל, דורן
המהלכים הגדולים של עונת 2021/22:
אז מה היה לנו שם?
את עונת 21/22 הפיסטונס התחילו כעונה שניה של בניה מחדש, עם ציפיות מאוד מוגדרות: להפסיד כמה שיותר בדרך לבחירת דראפט גבוהה בקיץ, ולפתח צעירים.
בציפיה הראשונה הם עמדו בצורה מרשימה מאוד. העונה שלהם החלה ברצף של ארבעה הפסדים, כללה עוד שני רצפים של 14 ו-8 הפסדים, והסתיימה במאזן של 23-59, השלישי מלמטה בליגה. בשום שלב הם לא נראו כמו יותר מקבוצה שמנסה להעביר עונה עד לקיץ.
פיתוח הצעירים עבר בהצלחה מעורבת, אולי אפילו שלילית. סאדיק ביי הוכיח את עצמו כקלע מדויק בעונתו הראשונה בקבוצה, אבל היעילות שלו נסוגה כשלקח תפקיד גדול יותר בהתקפה. ג'וש ג'קסון נראה ב-20/21 כמו מישהו שאולי בכל זאת יצא ממנו שחקן, אבל איכזב ב-21/22 ועבר בטרייד לסקרמנטו. מי שהגיע במקומו היה מרווין בגלי, שיחסית מצא את מקומו בקבוצה ונראה לא רע עד שנפצע. ג'רמי גרנט, כבר לא צעיר, קיבל על עצמו את תפקיד הסקורר המוביל, גם הוא ביעילות נמוכה, ולא ממש הפך לנכס טרייד מניב. קיליאן הייז נראה רע בעונתו הראשונה והמשיך להיראות רע בשניה. אייזיאה סטוארט, שנתן עונת רוקי מבטיחה, לא הצליח להשתפר ובמדדים מסוימים אפילו הלך אחורה.
השאלה הגדולה היתה מה יצא מקייד קאנינגהאם. הוא הגיע כבחירה ראשונה בדראפט ונחשב לפוטנציאל עצום – אבל עם סימני שאלה. לזכותו עמדו ההגנה, הגודל וראיית המשחק, אבל האתלטיות המוגבלת והקליעה הלא יציבה היו בעוכריו.
לא בטוח שקיבלנו תשובה לשאלה הזו. בחלקים גדולים של העונה קאנינגהאם נראה רע, היעילות ההתקפית שלו היתה איומה (31% ל-3, 41% מהשדה) והוא איבד הרבה יותר מדי. לקראת סוף העונה הוא התאפס על עצמו, נראה הרבה יותר טוב והראה קצת מהלכים דונצ'יצ'יים שנתנו הרבה תקווה להמשך, ואפילו הכניסו אותו לשיחה על רוקי העונה.
קיץ חם
כמו כל קבוצת בניה מחדש, גם אצל הפיסטונס האקשן האמיתי אמור היה לקרות בקיץ – וכך היה. הגרלת הלוטרי פגעה בהם, כשממקום שלישי מהסוף הם הגרילו רק את הבחירה החמישית, אבל סקרמנטו הפתיעו כשלקחו את קיגן מורי בבחירה הרביעית והשאירו להם את ג'יידן אייבי – גארד אקספלוסיבי שגרר השוואות מחמיאות לדונבן מיצ'ל ודריוס גרלנד, והיו שחשבו שיש לו את הפוטנציאל הגדול ביותר בכל הדראפט. ביחד עם קאנינגהאם אמור להיות להם קו אחורי אטרטקטיבי עם פוטנציאל גדול.
במקביל הפיסטונס שלחו את ג'רמי גרנט לפורטלנד, וספגו מהניקס – שרצו לפנות מקום לג'יילן ברונסון – את החוזים של ווקר, ברקס ונואל.
התמורה לטובה הזו לניקס היתה הבחירה ה-13 בדראפט, שבה לקחו את ג'יילן דורן. דורן, אחד השחקנים הצעירים שנבחרו, נחשב לפוטנציאל הגנתי ברמת רוברט וויליאמס ואם יצליח להתפתח התקפית יכול להיות עוגן של הקבוצה בשנים הקרובות.
בנוסף הפיסטונס החתימו את מרווין בגלי וקווין נוקס, כשהרעיון ברור – שחקנים שלא הצליחו בקבוצות אחרות ובאים כדי לקבל הזדמנות שניה. בגלי, שייזכר לנצח בתור ההוא שנבחר לפני דונצ'יץ' וטריי יאנג, עדיין יכול לפתח בליגה אם אל היכולת ההתקפית הסבירה יצליח לחבר הגנה ברמה פחות מחפירה. נוקס נכשל לחלוטין עד עכשיו אבל נבחר יחסית גבוה בדראפט אז… אולי.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
גם אם הפוטנציאל של קאנינגהאם ואייבי יתמממש, אין ספק שגם העונה הקרובה היא עונת טנקינג של הפיסטונס. הם ירצו בעיקר לראות מי מהשחקנים הצעירים מצליח להראות מה כדי לדעת אילו חלקים נוספים להביא. כמו קבוצות רבות בליגה, הם ילטשו עיניים לשני המקומות הראשונים בדראפט, בתקווה להביא את ויקטור וuמבניאמה או סקוט הנדרסון.
השחקנים הותיקים בקבוצה כנראה ימצאו את הדרך החוצה, בטרייד או בביי אאוט. אולי ברקס או נואל יישארו כדי לתת השראה לצעירים, אבל אולייניק כנראה יכול לתרום לקבוצה טובה וסביר להניח שקמבה ווקר יקבל ביי אאוט לפני תחילת העונה.
אולי השאלה הכי מעניינת שם תהיה איך קאנינגהאם ואייבי יתאימו בקו האחורי, והאם יש פה בסיס אמיתי לקבוצת צמרת עתידית. כאמור, קאנינגהאם עוד לא לגמרי הוכיח שהוא סופרסטאר עתידי, אבל הראה הרבה מאוד פוטנציאל – הגנתי, בניהול המשחק ובחצי השני של העונה גם בקליעה ביעילות סבירה. ג'יידן אייבי יכול להיות משלים מצוין לקאנינגהאם – אם הקליעה הלא רעה משלוש (36% בפרדו) תצליח להיתרגם גם למקצוענים, ואם הכוח המפרץ שלו יפתח את המגרש גם לנקודות וגם למסירה של קאנינגהאם בצד השני. בתרחיש אופטימי, הפיסטונס יכולים לצאת מהעונה הזו עם קו אחורי שווה ערך ללילארד ומקולום – רק עם הגנה.
הקו הקדמי מוכשר פחות, אבל גם שם יש שאלות מעניינות. ג'יילן דורן כנראה יהיה שחקן בליגה לשנים ארוכות, אבל איזה שחקן? האם כבר בגילו הצעיר (דורן יפתח את העונה לפני גיל 19) הוא יכול להיות כוח אמיתי בצבע? והאם יש לו יכולת התקפית? לא בטוח שנקבל תשובות כבר העונה, אבל סביר להניח שנראה לא מעט ממנו. מרווין בגלי התאושש קצת בסוף העונה שעברה – הוא יכול להיות שחקן לגיטימי בליגה? והאם בקבוצה שלפחות היסטורית התגאתה בהגנת ברזל, הוא יוכל להשתמש בכלים האתלטיים שלו כדי להיות לפחות ממוצע בצד הזה של המגרש? אייזיאה סטיוארט ינסה להתאושש מעונת הנסיגה שלו ולהתפתח לסוג השחקן שכל קבוצה רוצה – הגנה חזקה, קליעה משלוש וריבאונד. האם יצליח?
בין כל אלה סאדיק ביי ימשיך לבסס את עצמו כפורוורד פותח, והפיסטונס יתנו דקות לשחקנים כמו קיליאן הייז וקווין נוקס בתקווה שיצא מהם משהו. אוליניק, ברקס ונואל (אם יהיה בריא) יתנו דקות איכותיות יחסית מהספסל.
ההחלפה של גרנט באייבי לא תביא לדטרויט בשורה גדולה בצד ההתקפי, אבל אתגר שנראה יותר בהישג יד הוא ביסוס של איזושהי זהות הגנתית לקבוצה. יש לה חמישיה גבוהה ואתלטית, שמורכבת משחקנים צעירים ורעבים, והיא אמורה להיות מסוגלת לפחות לנסות להגיע לרמת הגנה ממוצעת בליגה.
תחזית: הפיסטונס ימשיכו להתקשות בשני צידי המגרש. דורן ואייבי יספקו סיבות לאופטימיות וקאנינגהאם יהיה בשיחה לאולסטאר. לניצחונות זה לא יספיק. מאזן של 21-61, מקום שלישי מהסוף