Sample Page

עונת 2021/22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. לקראת העונה החדשה, מאבק האליפות נראה פתוח מתמיד: גם במזרח וגם במערב קונטנדריות מהעונה שעברה התחזקו, קונטנדריות  חדשות נוספו ומעט קבוצות יחסית מתכננות את הטנקינג ומריירות על ויקטור וומבניימה. ויש את הניקס. אה, כן. ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.

הקבוצה היום: יוטה ג’אז

נשארו: תמצאו אותם מיד בעמודת המתנדנדים…

עזבו:  רויס אוניל (לנטס בשביל בחירת דראפט), רודי גובר (למינסוטה בעסקת הקיץ הכי גדולה שכללה גם 4 בחירות דראפט), חואן הרננגומז (לטורונטו), דונובן מיטשל (לקליבלנד בעסקה שכללה 3 בחירות דראפט), בויאן בוגדנוביץ' (לדטרויט), חסן ווייטסייד (שחקן חופשי), אריק פסקל (מינסוטה חוזה דו-כיווני), דנואל האוס (פילדלפיה), טרנט פורסט (אטלנטה חוזה דו-כיווני), קווין סניידר (מאמן – מנוחה)

הגיעו: סיימון פונטקיו (מאירופה, חוזה לשנתיים), קודי זלר, קולין סקסטון (סיין אנד טרייד במסגרת העסקה על דונובן מיטשל), לאורי מרקנן ואוצ'אי אגבאג'י (מקליבלנד), מאליק ביזלי, ג'ארד ונדרבילט, ווקר קסלר וליאנדרו בולמרו (ממינסוטה), טיילן הורטון טאקר, סטנלי ג'ונסון (מהלייקרס), קלי אוליניק, סייבן ליי (מדטרויט), ג'וני ג'וזנג (חוזה דו כיווני), קסבייר סניד (חוזה דו כיווני) וויל הארדי (מאמן), דיוויד פיזדייל (עוזר GM), ג'ף הורנסק (יועץ למאמן)

מתנדנדים: מייק קונלי, ג'ורדן קלארקסון, רודי גיי , אודוקה אזובוקה, ניקייל אלכסנדר-ווקר, ג'ארד באטלר.

חמישייה: הימור מוחלט. נהמר שאת העונה יפתחו סקסטון, מרקנן, אוליניק, קונלי והורטון-טאקר

ספסל: קסלר, פוטנקיו, קלארקסון, באטלר, אלכסנדר-ווקר, זלר, ביסלי, ונדרבילט, בולמרו, אגבאג'י, ג'ונסון, לי.

המהלכים הגדולים של עונת 2021/22:

אז מה היה לנו שם?

טוב בואו נתחיל הפעם מהסוף – לאחר שעפו בסיבוב הראשון נגד דאלאס, החליטו ביוטה לפרק את החבילה. התחושה הייתה שהקבוצה הזו כבר לא תגיע יותר גבוה.

במהלך העונה (ובמיוחד בסופה), קווין סניידר, שלקח את יוטה כמה צעדים קדימה, ובעונותיו הראשונות היה מהמאמנים הטובים בליגה, התגלה כמאמן מקובע, שלא מצליח לעבוד על רוטציות שונות מחוץ לסכמה שלו. השחקנים הבכירים קיבלו את הדקות שלהם, הוכוונו או להגנה או התקפה, והסכמה כשלה כישלון חרוץ. חורים שנתגלו שנה לפני כן בהדחה ששברה את הג'אז – נגד הקליפרס בסיבוב השני, פשוט גדלו והפכו לדלתות ברורות להיכנס בהן כאשר אתה משחק מול יוטה וגובר: התקפת 5 אאוט, מסירות רבות ומציאת השחקן החופשי. זה היה מביך לראות את זה, בעיקר כי זה הרגיש לעיתים כמו Cheat באיזה משחק מחשב גרוע.

ב-29.4 הודחה יוטה ג'אז על ידי דאלאס, ב-7.6 התפטר קווין סניידר, ומשם זה היה ברור – הקבוצה תהיה שונה משמעותית בתחילת עונה 22/23.

קיץ חם

עכשיו, זו התקופה שהכי תיזכר מעונת 21/22. בינואר החתים ראיין סמית הבעלים את דני איינג' להיות נשיא המועדון. אז אמנם הוא לא ה-GM, אבל דני איינג' הוא הכוח המוביל בקיץ הזה. טביעות אצבעותיו ניכרות היטב. הוא ידוע ספציפית בדבר אחד- קור רוח בטריידים, ותהליך בנייה של קבוצות. לאורך שנותיו כמנג'ר בבוסטון איינג' הצליח להרכיב שתי קבוצות מוצלחות- אחת של גארנט, פירס ואלן, ששלטה במזרח בעשור הקודם. השניה היא זו של טייטום, בראון וסמארט, שאיימה על האליפות כבר העונה. זכורות במיוחד העסקאות הידועות לשמצה שביצע עם ברוקלין על גארנט ופירס, עם קליבלנד על קיירי, ועם פילי על טייטום. איינג' יודע לבנות קבוצות ויודע לנצח בטריידים. יש לו חזון שעובר דרך בחירות דראפט מרובות. לדבריו, כשראה את מצבה של יוטה העונה (עם הכי פחות בחירות דראפט בחמש השנים הקרובות בשל טריידים ומחוייבויות עבר) ידע שזה יהיה הדגש בעונת המלפפונים "כי מה הכיף בזה שאין בחירות דראפט?"

אז ביחד עם הליך מיתוג מחדש שהחלו ביוטה ללא קשר (באמת מה הקשר? צהוב זה צבע חולצה הגיוני ליוטה??), ובמקביל לעובדה שהאולסטאר מתקיים השנה בסולט לייק סיטי, הגיע הזמן להשיג בחירות דראפט. ראשון עבר גובר בטרייד שלמעשה הגדיר את העלויות של שחקנים הקיץ. בעקיפין הוא גם הטרייד שמנע כנראה מדוראנט לעבור קבוצה. בכל שנה יש הרי כוכב שקובע את תג המחיר של שחקנים. גובר, שחקן יחיד בדורו מבחינת כישרון הגנתי, השיג ליוטה 4 בחירות דראפט, וארבעה שחקנים לגיטימיים (בברלי, ונדרבילט, ביזלי וקסלר) ועוד תופינים קטנים. זה היה טרייד כל כך סנסציוני שכל השוק קפא לאחר מכן.

**הערת שוליים – עד כמה זה שווה למינסוטה? שאלה טובה. אני מאמין שאנשים יופתעו לראות אותו כל כך טוב בסכמה אחרת. **

רויס אוניל, שחקן 3&D קלאסי עוד השיג בחירת דראפט מברוקלין, ואז השוק נכנס לסטגנציה – לקיפאון.

"ומה עם מיטשל? נבנה סביבו?" שאלו אוהדי הג'אז השונים. זה היה נראה ככה, כי השמועה אמרה שוויל הארדי, המאמן החדש (שהוחתם לחמש שנים) ניצח את שאר המועמדים כשהציג שיטת משחק חדשה ופורצת דרך, הבנויה סביב יתרונותיו של מיטשל. אז זהו, שלא. הניקס ויוטה הודיעו שנכנסו למו"מ רשמי באמצע יולי על ספיידה והיה נראה שזהו, מיטשל עוזב. או שלא? בסוף יולי פורסם שהצדדים רחוקים מאוד. או שכן? בתחילת אוגוסט פורסם שהצדדים התקרבו משמעותית. או שלא? באמצע אוגוסט פורסם שיוטה מגזימים מאוד בדרישות, והניקס מקשיחים עמדות. או שכן? בסוף אוגוסט פורסם שאמנם לא חלה התקרבות משמעותית אבל הניקס ויוטה לא פוסלים המשך שיחות לקראת מחנה האימונים.

חודשיים של הסיוט הזה. תחשבו על האוהד הממוצע, שצריך זמן לעבור את שלבי האבל השונים בעזיבת כוכב הקבוצה. עולם הטוויטר של אוהדי יוטה התחרפן. חלק רצו שמיטשל ישאר, חלק כעסו על חלקו בעזיבת גובר. אנשים צילמו כל דבר שמיטשל עשה בקיץ ופירשו אותם לכאן או לכאן, כסממנים לעזיבתו או להישארותו. מיטשל התנהג באלגנטיות בתקופה הזו, ולא שלח רמזים בכלל, או דרש דרישות פומביות כלשהן.

ב-1.9 לפתע משום מקום – ווג' פרסם שמיטשל עובר לקליבלנד. קליבלנד?? איך הם הגיעו פתאום? מסתבר שקליבלנד הציעו משמעותית יותר מהניקס. כמה יותר? אז העובדות הידועות הן שקליבלנד נתנו 3 בחירות דראפט, עוד החלפת בחירות אחת, שני שחקנים מצויינים ועוד רוקי מבטיח. כנראה שזה יותר. הניקס הציעו פחות מזה. אז אמנם הם הספיקו עוד להעלב שיוטה אפילו לא עדכנו אותם על המו"מ עם קבוצה אחרת, אבל לאון רוז יכול רק להאשים את עצמו בכך שפספס את הטרייד הזה.

**הערת שוליים שנייה- לטעמי האישי הניקס ניצלו, כי אם היו משיגים קו אחורי של מיטשל וברונסון, שניהם 1.80 גובה ביום טוב, היה אסון הגנתי).**

בויאן בוגדנוביץ עוד הספיק לעבור לדטרויט בשביל שחקנים, פטריק בברלי עבר ביוטה לרגע, נתן כיף והלך לעשות סולחה עם ווסטברוק בלייקרס בשביל טיילר הורטון טאקר, והקבוצה נכון לכתיבת שורות אלו סיימה את המהלכים שלה. 5 בחירות דראפט בשנים הקרובות הפכו ל-13 בחירות לא מוגנות, או מוגנות קלות.

דני איינג' כאמור – מחכך ידיו בהנאה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

יוטה הולכים חזק על טנקינג. הנבחרת שיש להם עכשיו היא לא הנבחרת שתסיים את העונה. חלקם יועברו בטרייד, חלקם ינצלו את השנה למנוחה מפציעה מתמשכת, חלקם יעודכנו שהם פצועים. הצעירים ישחקו יותר ככל שהעונה תתקדם ויקבלו זמן וניסיון חשוב. התהליך הצפוי יהיה קצר יותר משל אוקלהומה, בעיקר בזכות כמות בחירות הדראפט שהושגה באוף סיזן אחד. לחובבי הפאנטזי, יוטה היא כר פורה של הרמות ללילה או לשבוע, אבל הייתי ממליץ לא להסתמך על עונה מלאה לאף אחד מהשחקנים. האוהדים מוכנים כבר נפשית לעונת: הפסד שווה ניצחון. מבחינת תפוסת קהל – יוטה תמיד הובילו את הליגה בנתונים האלו, וימשיכו לעשות זאת השנה, בכל זאת מדובר בהצגה הכי טובה בעיר. אבל השנה זה בעיקר יעיד על העיר ופחות על "ההצגה הכי טובה".

וויל הארדי הוא המאמן הכי צעיר בליגה. הוא מקבל קבוצה חדשה וצעירה, ללא כוכבים פרינססות, ועם אפשרות אמיתית לעצב אותה כמו שהוא רוצה בדיוק. זה תהליך בנייה בריא שיאפשר לבחון איזה חלקי פאזל מתאימים, כמה חלקי פאזל צריך, וכמה נמצאים כבר עכשיו בקבוצה.בגלל שהחוזה של הארדי הוא לחמש שנים אז הצפי הוא להתאפסות מהירה יחסית. השנה – ניסויי כלים, שנה הבאה – תחילת בנייה.

יתכן שמייק קונלי יועבר בהמשך העונה אבל הוא גם החוזה הכי בעייתי להעברה (44 מיליון לשנתיים). המזל הוא שמדובר במנהיג אמיתי ושחקן חיובי שהגיע לרמות הגבוהות ביותר, עם מנטליות של ווינר. לכן יש גם ערך רב בהשארתו כמנטור בחדר ההלבשה. בנוסף יש שמועות שראיין סמית לא נתן את קלארקסון כי הוא רואה בו אבן יסוד בקבוצה. קלארקסון עם חוזה נגמר (אופציית שחקן שכנראה לא תמומש), אז אני סקפטי שמדובר בשמועות נכונות. בכל מקרה כאמור, השחקנים בקבוצה של העונה כנראה לא עם השלכות אמיתיות לעונות הבאות, אם הגיל שלהם יותר מבוגר מ-26.

תחזית:

למרות בחירות הדראפט שקיבלו, אלא אם ברק יכה במינסוטה, גל צונאמי ישטוף את קליבלנד, או הוריקן יפגע בברוקלין, הבחירה של הג'אז עצמה בדראפט 23 היא הכי שווה בדראפט מכל הבחירות שברשותה. ליוטה יש כאמור עוד נכסים להפטר מהם, ובטח בטרייד דד ליין יגיעו עוד בחירות דראפט, או שחקנים צעירים ומבטיחים (עדיף שיגיעו פצועים), אבל העונה הזו תהיה טנקינג לתפארת. בתי ההימורים מאמינים שיוטה תהיה הקבוצה השישית הכי גרועה בליגה. אני מאמין שאפילו יותר נמוך. יוטה ינסו ביחד עם כל הליגה להשיג את ויקטור וומבניימה, השחקן הכי HYPED טרום דראפט מאז לברון ג'יימס. לגבי השנים שלאחר מכן, יוטה לא בנויים להתאבד על טאנקינג לאורך זמן, בעיקר בשל היותם קבוצת שוק קטן, בנוסף לעובדה שהבעלים החדש הוא אדם צעיר שמחפש להגדיל ערך נכסיו. אז השנה יהיה בזיון מפואר, אבל זהו, שנה הבאה יוטה כבר יעמידו קבוצה טובה יותר. נמתין בסבלנות.

 

קרא עוד

עונת 2021/22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. לקראת העונה החדשה, מאבק האליפות נראה פתוח מתמיד: גם במזרח וגם במערב הקונטנדריות מהעונה שעברה התחזקו, קונטנדריות  חדשות נוספו ומעט קבוצות יחסית מתכננות את הטנקינג ומריירות על ויקטור וומבניימה. ויש את הניקס. אה, כן. ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.

קבוצה ביום – טורונטו רפטורס

נשארו: פרד ואן-וליט, גארי טרנט ג'וניור, פסקאל סיאקם, סקוטי בארנס, O.G אונונבי, כריס בושה, ת'אד יאנג, קם בירץ', פרשס אוצ'יוואה, מלאכי פלין, דלאנטו באנטון

הגיעו: חואנצ'ו הרננגומז, ג'וש ג'קסון,

עזבו:

 

חמישייה: פרד ואן-וליט, גארי טרנט ג'וניור, פסקאל סיאקם, סקוטי בארנס, O.G אונונבי

ספסל: כריס בושה, ת'אד יאנג, קם בירץ', אוטו פורטר ג'וניור, פרשס אוצ'יוואה, מלאכי פלין, דלאנטו באנטון

המהלכים הגדולים של עונת 2021/22:

אז מה היה לנו שם?

אחרי העונה הגרועה ביותר בעשור האחרון, עזיבתו של הפרנצ'ייז GOAT (קייל לאורי), העובדה כי שחקן המקס' הנוכחי לא יפתח את העונה והיה צפוי להחמיץ תקופה ממושכת, סימני שאלה בעמדה הסנטר וללא החתמות משמעותיות, הקבוצה פתחה את העונה עם אפס ציפיות. הערכת אובר/אנדר סולידית של 36.5 ניצחונות סימנה את הכיוון המסתמן – זה הזמן להטמיע את סקוטי בארנס, הרוקי המבטיח (שהעדפתו בבחירה 4 על פני ג'יילן סאגס הייתה בהחלט מעוררת מחלוקת), להעביר את השרביט לצעירים ולראות אנה אנו הולכים. גוראן דראגיץ', שהגיע ב-Sַ&T ממיאמי בתמורה לקייל לאורי, נשלח הביתה לאחר ארבעה משחקים עד מציאת טרייד, לאחר שהרפטורס הודיעו לו כי הם רוצים לתת הזדמנות לצעירים (זה לקח עד חודש פברואר, בתמורה לת'אד יאנג). פסקל סיאקם אמנם חזר מוקדם מהצפוי ופספס רק עשרה משחקים, אך הקבוצה הגיע לסוף השנה הקלנדרית בדשדוש עם מאזן שלילי של 14-17, מחוץ לטורניר הפליי-אין. מלבד ניצוצות של בארנס המצוין (שעבר את רף ה-20 נקודות 7 פעמים ב-25 המשחקים הראשונים שלו) לא היה יותר מדי מה לספר לחבר'ה.

 

אז כשהשעון צלצל 2022, ניק נרס הגיע להחלטה: אחרי שניסה בחלק הראשון של העונה כיסאות מוזיקליים בסנטר בין פרשס אוצ'יוואה לקם בירץ' כ-TOKEN STARTERS, החליט ב-2 בינואר לעשות דאבל-דאון על מה שהביא אותו לנשף – ההרכב הסוגר של הקבוצה –  ואן-וליט-טרנט ג'וניור-בארנס-אנונובי-סיאקם גם יפתחו את המשחק. ההימור הביא דיבידינדים באופן מיידי עם 16 ניצחונות מ-22 המשחקים הקרובים והתמקמו בניחותא בפלייאוף. פסקאל סיאקם הוכיח שעונת ה-ALL-NBA שלו לא הייתה פוקס עם 24-9-5 (50% מהשדה, 37% מהשלוש) לאורך 2022 וזכה לכבוד בשנית (הפעם לחמישייה השלישית) ופרד ואן-וליט החליק לעמדת קייל לאורי (עם נתונים כמעט זהים לאלו של שנה שעברה) וזכה לשחק במשחק האולסטאר הראשון בקריירה. הרפטורס ניצחו 34 מ-51 המשחקים האחרונים שלה וסיימו את העונה עם 48 ניצחונות במקום החמישי. בפלייאוף הם לא יכלו לסיקסרס, אשר עלו ליתרון 3-0 זריז. הרפטורס ניצלו, באופן אירוני, את פציעתם של פרד ואן-וליט וגארי טרנט ג'וניור במהלך הסדרה כדי לעבור להרכב גדול ו-ורסטילי אשר הצליח לגרור שני ניצחונות ולעורר בדוק ריברס סיוטים ישנים, אך הפסד ב-35 נקודות במשחק 6 סיים את העונה המוצלחת של הרפטורס, כשזכייתו של סקוטי בארנס בתואר רוקי השנה נתנה לזה עוד גושפנקא.

 

קיץ חם

קיץ סולידי עבר על טורונטו. הקבוצה מסתמכת כנראה על שיפור פנימי של הצעירים, וליתר בטחון הוסיפה את אוטו פורטר, פורוורד שכשאינו פצוע משחק טוב בשני צידי המגרש ומשתלב בהרכבי ה-1.96 עד 2.06 של ניק נרס. למעשה כמעט לא שמענו מהראפטורס בקיץ, וגם השמועות לפיהן או ג'י אננובי ביקש טרייד הופרכו.
קנדה ביטלה סופית את נהלי הקורונה וכעת גם שחקנים שאינם מחוסנים יוכלו להגיע ולשחק.

 

ועכשיו, מה עכשיו?

אז בשנה שעברה גם כתבתי על הרפטורס. כתבתי על החשש שלי מהיכולת ההתקפית שלהם במשחק העומד, העובדה שאין להם כוכב שיכול לשבור את ההגנה, הספייסינג הבעייתי והיכולת בקלאץ', לכך הצטרפו במהלך העונה חששות מהספסל שלא הוכיח עצמו והמחשבה על לנבא עבורם 32 ניצחונות הייתה בהחלט הגיונית. אז, חברים, לא אומרים את זה הרבה אבל זה בהחלט צריך להיאמר – צדקתי, ובגדול. רגע, מה?

אוקיי, אז אולי לא בגדול, אבל הרפטורס אשתקד מימשו את כל החששות האלו, ועוד. התקפת חצי המגרש הייתה גרועה אפילו יותר מבשנה שעברה, עם 91.3 נק' ל-100 פוזשנים (מקום 26 בליגה), עם יעילות קליעה שדורגה 27 בליגה ויעילות בקלאץ' במקום ה-21 (ב-45 משחקים – מקום 3 בליגה). גם בצד ההגנתי, הם שמרו על אותן הבעיות עם סכמה אגרסיבית שבהגדרה עוזרת גם ממקומות לא קונבנציונליים (כמו הפינה גם בצד החזק), מתוך הנחה שהאתלטיים הקופצניים והארוכים של הקבוצה יצליח להגיע להגן על הזריקה, מה שגרר תדירות גבוהה של שלשות מהפינה לקבוצה היריבה (מקום אחרון בליגה).

אז איך הרפטורס התמודדו מול זה? פשוט מאוד. הם לא. הספסל – בדגש על מלאכי פלין, מי שהיה אמור להיות הרכז המחליף אך לא הצליח להיכנס לרוטציה – חלש מאוד? פרד ואן-וליט ופסקאל סיאקם ישחקו 38 דקות לערב (מקום ראשון בליגה), ואף שחקן חמישייה לא יירד מ-35 דקות (5 מ-17 המובילים בליגה בדקות הם שחקני טורונטו). ההתקפה במגרש העומד היא אחת הגרועות בליגה? לא צריך להתמודד מול זה אם 13.7% מההתקפות הן התקפות מעבר (מקום 2 בליגה) עם סכמה אגרסיבית שהפכה כבר לסימן ההיכר של הרפטורס, שגורמת לאיבוד כדור ב-16% מהתקפות היריבה (מקום ראשון בליגה, שנה שלישית ברציפות בטופ 2), ומקום ראשון בהסטות כדור (DEFLECTIONS).

אבל אלו דברים שהרפטורס עשו גם לפני שנתיים, ואז הם ניצחו רק 27 משחקים. מה היו ההבדלים אשתקד, והאם הם צפויים להמשיך השנה? קודם כל, החלפת הדקות של המתאבק המקצועי ארון ביינס בגארי טרנט ג'וניור סייעה להורדת אחוז העבירות של הקבוצה (מהמקום האחרון בליגה למקום ה-21) והגעת היריבות לקו (טרנט – אחד מארבעה שחקנים בליגה שנמצאים באחוזון 90 גם במיעוט עבירות וגם בחטיפות).

דבר שני ומשמעותי, נרס המשיך ללכת נגד הזרם, והקבוצה קפצה למקום ה-2 (ממקום 20 שנה קודם לכן) בריבאונד התקפה. בעידן שבו קבוצות חוששות מללכת באגרסיביות על ריבאונד התקפה מתוך חשש ממתפרצת שתגיע מהצד השני, ברפטורס שלחו באופן קבוע שני אנשים להילחם על כדור חוזר בהתקפה. זה השתלם. 492 הנקודות שהקבוצה קלעה בפוטבאקים אחרי ריבאונד הוא המספר השלישי בטיבו ב-7 השנים האחרונות בליגה. גם בקלאץ' זה היווה שיפור משמעותי – אחוזי השדה קצת פחות משמעותיים אם ב-42% מההחטאות (מקום 2 בליגה), הקבוצה לקחה את הכדור החוזר וקיבלה ניסיון חוזר. עדיף לקלוע, אבל בעיקר – עדיף כמה שיותר פוזשנים. וכך למרות שינויים מינוריים באחוזי השדה, הקבוצה ניצחה ב-26 מתוך 45 ממשחקי הקלאץ' שלה (57% לעומת 28% שנה שעברה). למרות הסיכון שבדבר, ברפטורס לא ספגו יותר נקודות בהתקפה מתפרצת. להיפך הסכמה הממושמעת איפשרה להם לחזור ולהיות אחת מקבוצות הגנת הטראנזישן הטובות בליגה, לאחר שדורגו בשליש התחתון של הליגה קודם לכן.

אז האם הרפטורס יכולים לבנות על נתונים דומים גם בשנה הבאה? קשה לומר שלא. השחקנים הם אותם שחקנים, הסכמה ההגנתית וההתקפית נבנית כבר כמה שנים, הקבוצה נעזרה במעט מאוד מזל בשני צידי המגרש. אפשר לטעון כי הם יכולים לספוג יותר נקודות מקשת השלוש (בדגש על הפינה), אך ניתן גם לטעון ש- 38% זה בהחלט אחוז מספק, ביחס למידת ההשקעה של הרפטורס בצד הזה (הגנו על 21 זריקות לשלוש בממוצע למשחק, מקום 3 בליגה).האפסייד של הקבוצה לצמוח, הוא הרבה יותר גבוה. זה מתחיל קודם כל – בסקוטי בארנס. בארנס, שחגג 21 רק לפני חודשיים, הוכיח עצמו כהתאמה נהדרת למשחק ההתקפה של הרפטורס. הרוקי הצעיר שמעיד על עצמו שהוא פשוט "רכז גדול" השתלב כמו כפפה ליד במערכת שנתנה לו להוליך כדור בטראנזישן וליצור לאחרים (3.4 אסיסטים למשחק) ולעצמו.

אך לבארנס יש עוד המון לאן לצמוח. האם הכדרור שלו יכול לצמוח לרמה שבה הוא ממש יכול להוביל כדור גם בחצי המגרש ולתפקד כרכז הלכה למעשה? האם הוא יכול לנהל פיקנרול עם פסקאל סיאקם כרול-מן? שחקן חכם כמוהו יכול להוסיף המון מבטים חדשים להתקפת הרפטורס, שמתגאה בכך שהיא לא צפויה ושההתקפה יכולה להגיע מכל מקום על המגרש. אך בינתיים, הקבוצה תסתפק בכך שיעלה את אחוזי השלוש כדי לרווח את המשחק. עם בארנס וסיאקם, שני שחקנים שמעדיפים לא לזרוק משלוש (וקבוצה שקלע ב-35% משלוש שנה שעברה, מקום 21 בליגה), השחקנים נאלצו לתמרן במרחבים צרים, ולהפוך לטים פלואטר, כאשר השניים הפכו לצמד המוביל בתדירות זריקות מאיזור הפלואטר. שניהם קלעו אותם באחוזים טובים (49% לסיאקם, 45% לבארנס) אך זהו שיא קריירה לסיאקם, ולא בטוח אם יהיה ניתן להסתמך על כך לשנה הבאה.

החתמות הקבוצה באו לטפל בדיוק בצרכים דומים. אוטו פורטר הוא פורוורד ורסטילי (כמובן) שקולע ב-40% מהשלוש לאורך הקריירה, ות'אד יאנג שהוחתם מחדש הוא פורוורד ורסטילי (כמובן) עם יכולת מסירה טובה, קליעה טובה מאיזור הפלואטר ואחד שנותן עוד אפשרות בעמדת הסנטר. אחת הסיבות ששינוי ההרכב הנמוך צלח היא העובדה שההרכב הנמוך אמנם היה גרוע בריבאונד ההגנה, אך זה לא היה שינוי מאוד משמעותי מזה של ההרכב הגבוה. עוד ניסיון בעמדה יכול בהחלט לעזור. גם חואנצ'ו הרננגומז שהוחתם על חוזה מינימום עדיין לא מצא עצמו בליגה, עם לא פחות מ-3 קבוצות בשנה האחרונה, אך בכהונתו בנבחרת ספרד וכבו קרוז הציג יכולת קליעה מרשימה שאולי תתרגם השנה.

ואולי.. אולי זו תהיה השנה של O.G אונונבי? (העתק-הדבק מהכתבה של שנה קודמת). קשה כבר לכתוב את זה שוב ושוב. הפורוורד הורסטילי אמנם עשה עוד קפיצה, אך שוב לא הצליח לעבור את 50 המשחקים העונה בתואנות משונות. אונונובי הוזכר כבר במספר שמועות סביב תפקידו בקבוצה. הוא דחה אותן מכל וכל וטען כי הדברים נופחו מעבר לפרופורציה, אך אם רק יישאר בריא, יהיה לו את כל המקום לצמוח שרק ירצה. אונונובי הוא בהחלט חלק מרכזי, והוכיח יעילות בהגעה לטבעת בקבוצה שמתקשה לעשות זאת (מקום 26 בליגה). היכולת שלו להיות בריא תתן עוד פרטנר למשחק הדרייב-אנד-קיק עם פרד ואן-וליט (מסר בכמעט 60% מהחדירות שלו לטבעת, מקום שלישי בליגה) ותוסיף עוד מימד להתקפה, דבר שנצרך מאוד.

תחזית: 48 ניצחונות. הקבוצה אמורה לצמוח, פרד ואן-וליט יציב, וקשה להמר נגד הגנה טובה של קבוצה שתמיד באה לשחק באגרסיביות. התקרה ההתקפית וסיכון הפציעות (גם אם הקבוצה התמודדו עם מכת פציעות גם בעונה האחרונה) שם על הקבוצה איזושהי תקרה קשיחה.

קרא עוד