קיץ 2017 היה יותר מעניין מהפלייאוף. כוכבים שעוברים מקבוצה לקבוצה במגה טריידים, שחקנים חופשיים שחותמים על חוזים גבוהים. המרדף אחרי הסופרסטארים הקיץ היה חסר פשרות והניב כמה קבוצות מאוד מעניינות. לקראת פתיחת עונת 2017-18, הכדור הכתום עם פרוייקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: יוסטון רוקטס
מי עזב: פטריק בברלי, סם דקר, מונטרז הארל, לו וויליאמס (טרייד לקליפרס).
מי הגיע: כריס פול (טרייד מהקליפרס), שון לונג (טרייד מפילדלפיה), טים קוורטרמן (טרייד מפילדלפיה), פי ג'י טאקר (חופשי מטורונטו), טאריק בלאק (חופשי מהלייקרס), לוק אמבה א מוט (חופשי מהקליפרס), זו צ'י (דראפט).
חמישיה: כריס פול, ג'יימס הארדן, טרבור אריזה, ראיין אנדרסון, קלינט קאפלה.
ספסל: אריק גורדון, פי ג'י טאקר, ננה, טאריק בלאק, בובי בראון, לוק אמבה א מוט, צ'ינואנו אונווקו, זו צ'י, אייזיה טיילור, שון לונג, טים קוורטרמן, קמרון אוליבר, טרוי וויליאמס (5 האחרונים על חוזים לא מובטחים, 3 יחתכו לפני פתיחת העונה).
המהלכים הגדולים של עונת 2016-17:
אז מה היה לנו שם?
וגאס הציבו ליוסטון אנדר-אובר 41.5 ניצחונות. ESPN חזו להם 41 וכניסה לפלייאוף מהמקום השמיני, וכותב שורות אלו ניבא 39 ניצחונות. מייק ד'אנתוני היה ההתאמה ההתקפית המושלמת לקבוצה שהאידיאולוגיה המתמטית שלה חופפת את החזון שלו מבחינת כדורסל. הרוקטס שיחקו כדורסל מהיר ויעיל שמבוסס כמעט בלעדית על היכולת של הארדן לעשות נקודות וליצור לאחרים ובנו סביבו חמישייה מושלמת כדי למקסם את היכולות שלו בהתקפה. אלא שבהגנה, הרוקטס היו אמורים לספוג את אותה כמות הנקודות שקלעו בהתקפה. אז זהו, שלא.
עם שני שומרים נהדרים כמו פטריק בברלי וטרבור אריזה בחמישייה, סנטר נייד וחוסם כמו קלינט קאפלה ומאמץ משודרג מצידו של הארדן, יוסטון סיימו את העונה בתור קבוצת הגנה ממוצעת. בהתקפה, לעומת זאת, זה היה סיפור אחר. ההתקפה אמנם הייתה מבוססת על הארדן בכבדות (כפי שאפשר לראות במדד הנגיעות בכדור), אבל הרוקטס ביצעו חסימות והניעו את הכדור כדי להגיע לזריקה הטובה ביותר. ההגנה נאלצה לבחור בין להשאיר שומר אחד על הארדן, בידיעה שאין לו הרבה סיכוי מול המזוקן או לעזור ולהשאיר שחקן חופשי. עם שחקנים כמו ראיין אנדרסון ואריק גורדון, אפילו חצי שנייה במצב חצי חופשי זה מספיק בשביל שלשה. יש מעט מאוד שחקנים בליגה שיכולים ואוהבים למסור את הכדור בטיימינג המתאים כמו ג'יימס הארדן. הדירוג ההתקפי של הרוקטס היה 111.8 נקודות לכל 100 התקפות, הדירוג הכי טוב ב-7 העונות האחרונות של כל קבוצה שלא קוראים לה ג"ס.
באמצע העונה הקבוצה הוסיפה את לו וויליאמס ורצה עד ל-55 ניצחונות ומקום שלישי במערב (ובליגה). ד'אנתוני זכה בתואר מאמן העונה ואריק גורדון בתואר השחקן השישי. הארדן שני במרוץ ה-MVP ובסיבוב הראשון בפלייאוף הייתה לו הזדמנות להתמודד ראש בראש עם הזוכה. יוסטון ניצחה 4-1 בסדרה שכללה התעלות משחקני המשנה, כולל ננה עם משחק אגדי, וניצחה באופן משכנע את המשחק הראשון בחצי גמר המערב מול הספרס. אבל כאן הזרימה של הרוקטס נפסקה והחולשות של הקבוצה נתגלו. הספרס הכתיבו את הקצב, ופופוביץ' לא במקרה מוביל 5-0 על ד'אנתוני בסדרות פלייאוף בהן נפגשו. העומס על הארדן התחיל לתת את אותותיו. שחקני המשנה לא תפקדו ברמה מספיקה. הרוקטס הפסידו את המשחק החמישי הצמוד עם החסימה המפורסמת של ג'ינובילי, והובסו ב-39 הפרש במשחק המכריע מול סן אנטוניו נטולת קוואי. מה שהספיק בעונה הרגילה ובסיבוב הראשון של הפלייאוף, לא הספיק בסדרת פלייאוף אמיתית ברמה גבוהה.
קיץ חם
דאריל מוריי הפיק את הלקחים מהר. והוא עשה את זה בניגוד גמור לאידיאולוגיה אותה הנחיל ביוסטון בעשור האחרון. רק 8% מהזריקות של הרוקטס בשנה שעברה היו מהטווח של בין 10 ל-19 פיט, הכי מעט בליגה בפער. וגם זה היה יותר מדי – מייק ד'אנתוני הביא אח"כ את הזריקות הללו לביקורת בחדר ההלבשה. כריס פול הוא שחקן שחי במיד ריינג'. 44% מהזריקות שלו בעונה שעברה הגיעו מהטווח המדובר. בזמן שיוסטון כולה זרקה 6.9 זריקות למשחק מהטווח, פול לבד זרק 5.7 זריקות למשחק. גם קצב המשחק שפול רגיל לנהל איטי יותר מזה של ד'אנתוני והרוקטס. אבל מוריי הבין שהסתמכות קיצונית על סגנון משחק מאוד מוגדר ותלות יתר בהארדן היא תקרת זכוכית עבור יוסטון בדרך להיות קונטנדרית אמיתית. למוריי היתה הזדמנות להביא את פול והארדן היה נלהב לחלוק את הקו האחורי והכדור עם שחקן ברמה הזו. ד'אנתוני תמיד אהב שחקנים חכמים, ופול הוא מתחרה לגיטימי לתואר השחקן החכם בליגה.
ויתור אחד שעשו הרוקטס כדי להביא את פול היה על פטריק בברלי, אבדה שהייתה משמעותית יותר אלמלא פול היה מהגארדים השומרים הטובים בליגה. סם דקר הוא שחקן צעיר וחביב אבל לא אחד שיכול לעזור במאבקי פלייאוף. מונטרז הארל הצעיר, שקלע 9 נקודות והוריד 4 ריבאונדים ב-18 דקות בעונה שעברה היה יכול לתרום מתחת לסלים, אבל ליוסטון כבר יש את קאפלה, ננה ואפילו אנדרסון בעמדה. לו וויליאמס הוא אבדה כואבת. הגארד נתן דקות התקפיות נפלאות בפלייאוף האחרון וסיים את הסדרה מול הת'אנדר עם 18.8 נקודות למשחק ביעילות גבוהה. הקליפרס גם קיבלו בחירת דראפט מוגנת בסיבוב ראשון.
אחרי שפול הגיע המטרה הבאה של הרוקטס הייתה כרמלו אנתוני, בהימור שיכול היה להיות הצלחה ענקית או התרסקות עצומה. אנתוני מהווה שדרוג גדול על ראיין אנדרסון, ללא ספק, והוא גם הראה בניקס את יכולתו לזוז הצידה ולא לכפות את עצמו, אבל כרמלו הוא עדיין שחקן שצריך את הכדור ביד הרבה יותר מאנדרסון, ובקבוצה כבר יש את הארדן וכריס פול כדי להחזיק בכדור. אנדרסון גם ריבאונדר התקפה טוב בהרבה. המעבר של אנתוני לרוקטס לא התקדם בין היתר בגלל הצורך בקבוצה שתקלוט את אנדרסון, ולא פשוט למצוא אחת כזו לשחקן שלא שומר ועתיד להרוויח 60 מיליון דולר בשלושת העונות הקרובות.
את הרוטציה ייעבו שני פורוורדים שהגיעו מהשוק החופשי. פי ג'יי טאקר כבר בן 32, אבל הוא שחקן ייחודי שתורם לקבוצה בפעולות הקטנות על המגרש ובחדר ההלבשה, שומר נהדר וגם קולע לשלוש. הרוקטס העניקו לו 34 מיליון ל-4 עונות בתקווה שאולי יהיה גרסה מוקטנת של שיין באטייה. לוק אמבה א מוט חתם לעונה אחת תמורת 2.1 מיליון ויוסיף אורך והגנה לעמדות הפורוורד. ההגנה הייתה עקב אכילס של הרוקטס, ושתי ההחתמות הללו אמורות לטפל בבעיה הזו ואפילו, כפי שמוריי התבטא בקיץ, לסגור את הפער מול הווריורס.
ועוד סיפור מוזר אחד מהקיץ. ננה הילריו חתם על חוזה של 15 מיליון דולר ל-4 עונות, אלא שהחוזה הזה בוטל אחרי שהתברר כי לפי ה-CBA החדש אסור להחתים שחקנים ליותר משלוש עונות אם במהלך החוזה הם יעברו את גיל 38. יוסטון תיקנו את ההצעה ל-11 מיליון ו-3 עונות, ונדחו, עד שננה התרצה וחתם מחדש.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
קחו את ג'יימס הארדן, קחו את כריס פול, תקיפו אותם בקלעי שלשות ותנו למייק ד'אנתוני לנהל את העסק. מה קיבלנו? מה שלא יקרה, זו תהיה צפיית חובה.
פול והארדן הם שני שחקנים שאנחנו רואים אותם בעיקר עם הכדור, אבל הם יודעים לשחק גם בלעדיו. הרוקטס יכולים לשחק עם פול והארדן כשני יוצרים שווי ערך, אבל הארדן גם יכול לזוז יותר לעמדת השוטינג גארד וליהנות ממה שפול יסדר לו. לעומת 33% מהשלוש שהוא קלע בעונה שעברה מעלייה מכדרור, כשהוא מקבל את הכדור ממסירה האחוזים עולים לאיזור ה-40%. מעבר לכך, אמנם ימיו באוקלהומה סיטי עברו מזמן, וקשה לחזור לחלוק בתהילה אחרי שהיית מספר 1, אבל הארדן כבר הוכיח בעבר שהוא מוכן לזוז הצידה בשביל הצלחה קבוצתית, וזה יותר ממה שלרוב הכוכבים בליגה יש ברזומה.
פול כבר בן 32, אבל הוא מעדכן את המשחק שלו בעקביות. אחת הדוגמאות היא השיפור בקליעה לשלוש. במרבית הקריירה פול לא היה קלעי גדול, אבל בשנה שעברה הוא כבר קלע 2 שלשות למשחק ב-40%. הוא זרק רק זריקת catch-and-shoot אחת למשחק, אבל קלע אותה ב-50%. כשלא יהיה עם הכדור, הנוכחות של פול תספק להארדן מרווח פעולה רחב. מעבר לכך, אם השניים ישחקו באיזור ה-36 דקות למשחק, זה משאיר להם 24 דקות משותפות ו-24 דקות בהם רק אחד מהשניים ירכז. נראה שיש הרבה סיבות שהשילוב בין השניים יעבוד.
מסביב להם, עמדת הסנטר תהיה שייכת לקאפלה, ראיין אנדרסון ישחק פאוור פורוורד וסנטר מחליף. אריזה וטאקר יחלשו על עמדות הפורוורד ואריק גורדון ישחק בעיקר שוטינג גארד ואולי עם דקות ב-3. מלבד קאפלה, כל אחד מהרשימה הוא קלעי נהדר שיעניש במידה ותהיה לו הזדמנות. ככה זה נראה כשהם מתחממים
קאפלה עצמו רק בן 23, עדיין גולמי מצד אחד אבל מצטיין בכמה היבטים מרכזיים של משחק הכדורסל המודרני. בעונה שעברה הוא שיחק 24 דקות למשחק, אבל פר. 36 דקות המספרים שלו שווים 18.5 נקודות, 12 ריבאונדים וכמעט 2 חסימות למשחק. התקפית הוא נשק בפיק-אנד-רול וריבאונדר התקפה נפלא. הארדן הזין אותו מספיק בעונה שעברה, אבל עם ההגעה של פול אנחנו צפויים לראות את קאפלה זוכה ללובים שהיו מנת חלקו של דיאנדרה ג'ורדן בעונות האחרונות. הגנתית הוא איום חסימה כאשר משחק מתחת לסל, וזריז מספיק כדי להחליף בחסימות. ביוסטון יצטרכו לשלם הרבה כדי לשמור אותו גם בשנה הבאה.
ליוסטון יש שניים משבעת השחקנים הטובים בליגה, צוות מסייע שמשלים את הכישורים שלהם ואת מאמן העונה שעברה בליגה. בליגה ללא גולדן סטייט, זה היה מספיק כדי לכנות אותם קונטנדרים. למרות הכישרון שיש בקבוצה הזו, ולמרות האינטליגנציה הגבוהה של הכוכבים שלה, יש סיכוי טוב שזמן התאמה יידרש. ללא פציעות, יוסטון תאבק על המקום השני בליגה ועל גמר המערב. בפלייאוף, יהיה להם הרבה מה להוכיח. לכריס פול, A.K.A הלוזר הנצחי (ולא בטוח שהכינוי הזה מוצדק). למייק ד'אנתוני, שעד עכשיו היה מאמן עונה רגילה היסטורי אבל בינוני בפלייאוף. גם לג'יימס הארדן, שאולי יוכל לעשות קפיצה נוספת אל הטופ המצומצם של השחקנים הטובים בליגה (ESPN דירגו אותו שמיני, ואנחנו אפילו נוותר על הלינק מרוב שזה מביך).
תחזית: פלוס מינוס 55 נצחונות, ביתיות וחצי גמר מערב לפחות. ואם דברים יתחברו באופן מוצלח מן הצפוי, ואיזה מהלך של מוריי באמצע העונה, ואולי תצפה לנו סדרה אגדית בגמר המערב מול גולדן סטייט
וגאס חזתה לקבוצה 55.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו, ואולי תזכו בספר נבחרת החלומות.
