עונת 2021-22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. גם במזרח וגם במערב יש קונטנדריות שהתחזקו, יש קבוצות שמתכננות את הטנקינג שלהן ומריירות על ויקטור וומבניימה ויש את הניקס. אה, כן. ופופ ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.

סיכום עונת 2021-22

הקבוצה היום: וושינגטון וויזארדס

נשארו: בראדלי ביל (חוזה חדש), קריסטאפס פורזינגיס, קייל קוזמה, רוי האצ'ימורה, דני אבדיה, קורי קיספרט, דניאל גאפורד, אנתוני גיל, ורנון קרי ג'וניור, אייזיה טוד

עזבו: קנטביוס-קולדוול פופ, איש סמית' (טרייד לדנבר), ראול נטו (חופשי לקליבלנד), תומאס ברייאנט (חופשי ללייקרס), תומאש סטורנסקי (ברצלונה).

הגיעו: וויל בארטון, מונטה מוריס (טרייד מדנבר), דילון רייט, טאג' גיבסון (שוק חופשי)., ג'וני דייויס (דראפט),

מתנדנדים:

חמישייה: מונטה מוריס, בראדלי ביל, וויל בארטון/דני אבדיה, קייל קוזמה, קריסטאפס פורזינגיס

ספסל: דילון רייט, ג'וני דייויס, קורי קיספרט, דני אבדיה/וויל בארטון, רוי האצ'ימורה, טאג' גיבסון, דניאל גאפורד, אנתוני גיל, ורנון קרי ג'וניור, אייזיה טוד.

המהלכים הגדולים של עונת 2021/22:

https://www.youtube.com/watch?v=rf_7GDJfG5w

אז מה היה לנו שם? 

קיץ 2021 היה קיץ של שינויים עבור הוויזארדס. ווס אנסלד ג'וניור החליף את סקוט ברוקס בעמדת המאמן. הלייקרס רצו את ראסל ווסטברוק, וטומי שפרד שלח אותו לפני שמישהו יספיק לשאול למה. בתמורה הוא קיבל שלושה שחקני רוטציה. בהמשך הקיץ הוא הביא את ספנסר דינווידי לעמדת הרכז הפותח. לוויזארדס היה סגל עמוס, עמוס מדי. למעט עמדות הגארד שם ההיררכיה הייתה ברורה, כשדינווידי וביל לוקחים את מירב הדקות, בשאר העמדות היו יותר מדי שחקנים שציפו לדקות. קנטביוס-קולדוול פופ, קייל קוזמה, דני אבדיה, רוי האצ'ימורה, מונטרז הארל, קורי קיספרט, דניאל גאפורד, תומאס ברייאנט ודאביס ברטנס, תשעה שחקנים שנלחמים על דקות בשלוש עמדות. מצב לא בריא, ואין רוטציה שיכולה לספק את כולם. בסופו של דבר קוזמה וקק"פ אכלו את מירב הדקות בעמדות הפורוורד והשאר נאלצו לחלוק.

למרות השינוי בעמדת המאמן, ההתקפה נשארה דומה מאוד לתקופה של ברוקס – שימו את הכדור בידיים של הכוכבים וכל השאר עומדים ומסתכלים. שיטה שמדגישה את היכולות של בראדלי ביל. ספנסר דינווידי הגיע על תקן סמי כוכב עם חוזה יקר מאוד, אבל היה לא יעיל בניהול ההתקפה והקליעה, כמו בשאר הקריירה שלו. זה פגע מאוד בהתקפה של הוויזארדס, כיוון שדינווידי וביל לקחו כמעט את כל ההחלטות בהתקפה. על זה אפשר להוסיף בעיות בחדר ההלבשה עם המנהיגות שדינווידי רצה להביא, וזה מתכון לפיצוץ. השידוך שהתחיל ברצון הדדי ושותפות, נגמר בפרידה מהירה. בטרייד דד ליין הוויזארדס ארזו את דינווידי עם החוזה הרע מאוד של ברטנס, ושלחו אותו לדאלאס בתמורה לחוזה הרע של קריסטאפס פורזינגיס. פורזיגינס לא הצליח להיות השוליה של לוקה ועם המון פציעות, דאלאס רצתה להיפטר ממנו. את הארל הוויזארדס שלחו לשארלוט, בתמורה ללא הרבה.

שפרד לא ממש פתר את הפקק בעמדות הפורוורד-סנטר, ולא ממש הצליח להוציא לפועל טרייד שבו הוא שולח הרבה שחקני רוטציה טובים, בתמורה לשחקן אחד ממש טוב (נו, בכל זאת הליגה האמיתית זה לא פאנטזי). במקום זה הוא יצר חור בעמדת הרכז שבחלק האחרון של העונה מולאה על ידי איש סמית', ראול נטו ותומאש סטורנסקי. בהתחשב בזה שביל היה פצוע (שוב) זה השאיר את הוויזארדס בלי ניהול משחק ממשי. למזלם, זה היה כבר בשלב בעונה שזה לא שינה שום דבר. אחרי שפתחו עם מאזן 10-3 וחלמו על פלייאוף, הוויזארדס התחילו לצבור הפסדים ובטרייד דד ליין כבר היו חמישה משחקים מתחת ל50%.

בראדלי ביל שיחק רק 40 משחקים בעונה שעברה, והעובדה שיכל לצאת מהחוזה שלו בקיץ לא השאירה יותר מדי מנוח לאוהדי ומנהלי וושינגטון. הפציעה מנעה טרייד.

את העונה של דני סיכמנו באופן מפורט בספר חלומות פז, בפרק 'דני X' – הנה הפרק בגירסה הקולית שלו:

 

קיץ חם

עוד לפני הדראפט שפרד שלח את איש סמית' וקנטביוס-קולדוול פופ לדנבר בתמורה למונטה מוריס ו-וויל בארטון. בדראפט שפרד בחר בבחירה העשירית את ג'וני דייויס, גארד-פורוורד מאוניברסיטת וויסקונסין. רק אז שפרד התפנה לשאלה הגדולה של הקיץ מבחינת וושינגטון – בראדלי ביל. סימן השאלה הפך במהירות ל-251 סימני קריאה כשביל חתם בוויזארדס לחמש עונות.

בשוק החופשי שפרד החתים את דילון רייט על חוזה לשתי עונות בסך 15 מיליון דולר. אחרון חביב הגיע טאג' גיבסון הותיק על חוזה מינימום.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

השאלה העיקרית בנוגע לוושינגטון היא שאלת היכולת של בראדלי ביל להוביל את הקבוצה קדימה. הוויזארדס בעבר עשו הימורים דומים על גילברט ארינאס וג'ון וול, ושילמו בגדול. הם לא היססו להמר על בראדלי ביל. וושיגנטון היא לא מוקד משיכה לשחקנים חופשיים, ואין לה שורת הצלחות בדראפט שהם יכולים להתגאות בה. מצד שני, הם בוחרים לרוב בבחירות 9-10+ וזה בחירות שמאוד קשה למצוא בהם כוכבים. הוויזארדס לא מוכנים לטנקינג, והסיכוי שלהם לצאת מבינוניות קטן.

השאלה השניה נוגעת לשאלת האימון. הוויזארדס תחת סקוט ברוקס בנו את משחק ההתקפה שלהם על היצירתיות של הכוכבים שלהם. בליגה של היום זה עוד נדבך שמוביל בעיקר לבינוניות. למרות שיש להם סגל ארוך, רוב השחקנים לא מצליחים למצות את הפוטנציאל שלהם (כולל דני), בעיקר כי הכדורסל הוא כדורסל סולני. זה מתאים לכוכבים, זה פחות מתאים לשחקני הרוטציה. אנסלד ג'וניור לא הראה איזשהי יצירתיות התקפית ולא באמת עשה מהפכות אחרי שהחליף את סקוט ברוקס. יותר מזה, בצד ההגנתי, הצד שנחשב לצד החזק של אנסלד, הוויזארדס לא הראו שיפור. תחת סקוט ברוקס הם סיימו עם דירוג התקפי של 110.7, ודירוג הגנתי של 112.3. תחת אנסלד בעונה האחרונה 110.2 ו-113.6. לא התדרדרות גדולה, אבל בטח לא שיפור.דניאל גאפורד שפרח בחצי העונה שהגיע לוושינגטון חזר לחמם את הספסל, והמניה שלו ירדה פלאים. דני אבדיה שיפר את משחק ההגנה שלו פלאים בעונתו השניה בליגה, וקיבל שם של שחקן הגנה, אבל ההשפעה שלו על ההגנה הקבוצתית של וושינגטון לא באמת מזיזה את המחוג.

סימן שאלה נוסף קיים בעמדת הרכז. בעמדת הרכז, אחרי שהימרה בעונה הקודמת על ספנסר דינווידי, העונה הוויזארדס מהמרים על מונטה מוריס ודלון רייט. השניים היו רכזים מחליפים בקבוצות אחרות, כשמוריס פותח רוב העונה שעברה בעקבות הפציעה של ג'מאל מארי. האם מוריס יכול להיות רכז פותח של קבוצת פלייאוף בליגה? כנראה שלא. ליד ניקולה יוקיץ' הוא היה יעיל מאוד, אבל דנבר לא הייתה זקוקה ממנו לניהול משחק. וושינגטון צריכה ממנו הרבה יותר, כי ביל בעיקר מייצר לעצמו ומעט לאחרים. היכולות שלו לא מזינות את ההתקפה של וושינגטון. רייט לא הוכיח שהוא מסוגל להיות רכז ראשון באף אחד מהסיטואציות שהיה בהן. האם רכזים מחליפים של קבוצות אחרות יספיקו בסיטואציה של וושינגטון? כנראה שלא ליותר מדי.

הפקק בעמדות הפורוורד לא נפטר לחלוטין. וויל בארטון החליף את קנטביוס-קולדוול פופ ונראה שדני יצטרך להאבק בו על עמדת הסמול פורוורד הפותח, כשקייל קוזמה יהיה הפורוורד השני. כל זה בהנחה שפורזינגיס יפתח בחמש. אם פורזינגיס יזוז לארבע, קוזמה יפתח בשלוש, ומי שיפתח בסנטר הוא כנראה גאפורד. בכל מקרה על הספסל יחכו קורי קיספרט ורוי האצ'ימורה שיסבירו לג'וני דייויס איך דברים עובדים. דייויס יכול אולי להפתיע את כולם ולהכנס לחמישיה, אבל אם זה יקרה, זה יהיה בהמשך העונה ולא בתחילתה. להאצ'ימורה זו עונה אחרונה בחוזה הרוקי, והוא ירצה להוכיח את עצמו בשביל החוזה הבא (בוושינגטון או מחוצה לה). אם הוויזארדס מחליטים שהם לא מאריכים לו חוזה, עדיף להם לחפש טרייד עבורו.

ביל ופורזינגיס מסוגלים להביא את וושינגטון לאיזור ה-45 ניצחונות, בהנחה שהם בריאים. ביל שיחק בעונה האחרונה 40 משחקים. פורזינגיס הוא סיכון פציעה מהלך. ההנחה שהשניים ישחקו 82 משחקים היא הנחה פרועה. בסבירות גבוהה וושינגטון תמצא את עצמה בדיוק באותו מקום כמו בעונות האחרונות – קבוצה גבולית לפלייאין/עפה בסיבוב ראשון עם בחירת סיבוב ראשון באיזור ה-9-10. לא במקרה הם בחרו בארבע השנים האחרונות 9-9-15-10. ראסל ווסטברוק היה מספיק בשביל להכניס אותם לפלייאוף, בלעדיו ובלי מאמן שישנה את ההתקפה, הם ימשיכו לדשדש באותו איזור.

הנקודה האחרונה היא לגבי אבדיה. בעונתו השניה בליגה דני הצליח למתג את עצמו בתור שחקן הגנה. כולנו יודעים שדני הוא לא שחקן אנוכי. השנה הוא צריך לחזור להגנה, ולהיות אנוכי בהתקפה. הוא צריך לקחת את כל מה שהוויזארדס לא יתנו לו. עונה טובה תזכה אותו בחוזה המשך נאה במיוחד. עונה בינונית והוא יצטרך לחכות. אישית, אני מקווה מאוד שהוא יקבל טרייד ויצליח לצאת מוושיגנטון. יוטה, סן אנטוניו ואפילו אינדיאנה הם קבוצות תחתית כרגע, אבל בכולם יש תרבות טובה יותר מהוויזארדס.

תחזית: הבעיה הכי גדולה של הוויזארדס היא שאין להם כיוון. אין להם שחקנים מספיק טובים להוביל אותם קדימה, והם לא הולכים לטנקינג. בינוניות היא שם המשחק.מכיוון שהמזרח התחזק, גם בינוניות עלולה לא להספיק לפלייאין. 38 ניצחונות ומאבק על מקומות 9-10.