הנגאל

לפני גמר 2016 הפרשנים דיברו בעיקר על ההפסדים של לברון בגמר הליגה. ג'יימס אמנם רשם את הגמר השישי ברציפות שלו, אבל עם מאזן של 2 מ-6 (כולל הגמר ב2007), אף אחד לא ראה אותו מתקרב אי פעם למייקל. כל זה השתנה אחרי קאמבק הירואי מ3-1 לווריורס, ואליפות מתוקה במגרש באוקלנד. ככה נראית גאולה:

הדרך לשם לא הייתה קלה. אחרי הנטישה ב-2010, הקרע בין לברון וקליבלנד נראה בלתי ניתן לאיחוי. 4 עונות במיאמי הספיקו למלך שהודיע על חזרה הביתה, והעיר קליבלנד חיבקה אותו כאילו מעולם לא נטש אותה בשידור חי בטלוויזיה. הגמר ב-2015 היה כואב עבור ג'יימס שנשאר לבד במערכה נגד קבוצה מתואמת של הווריורס. הוא רשם את אחד הגמרים האישיים הטובים אי פעם, אבל הפסיד לקבוצה טובה יותר. 2016 לא בישרה טובות עם הפיטורים של דייויד בלאט, והסיפורים שצצו ועלו סביבם. המלך איבד את מעמדו בארץ הקודש. לפני הגמר אף אחד לא נתן לו סיכוי, וב3-1 לגולדן סטייט זה נראה גמור. לברון ידע להוביל את קליבלנד במשחקים 5 ו-6 מדהימים, ואז הגיע משחק 7 ואיתו הרגע הזה:

ג'יימס לא קלע את סל הנצחון, אבל הוא היה ללא ספק ה-MVP של הגמר.

לגמר 2017 הוא שוב מגיע כאנדרדוג, אבל מעמדה שונה לגמרי. הזכרון האנושי הקצר זוכר ללברון את האליפות האחרונה, ושכח את ההפסדים שהיו לפני. אחרי עונה בינונית ומטה קליבלנד מגיעה לגמר בצורה כמעט חלקה (12-1) ובדרך לברון עובר את מייקל ג'ורדן בדרך להיות קלע הנקודות המוביל בפלייאוף בכל הזמנים. עכשיו זה דיון אומרים פרשנים בכירים. יש כאלה שכבר חושבים שהוא עבר את מייקל. יש כאלה ששמים אותו שני.

הגואל

הסל של קיירי אירווינג במשחק 7 כבר הוכתר כהכי קלאץ' אי פעם. אנחנו נזכור את הסל, אבל צריך לזכור לקיירי את הסדרה המעולה שהוא נתן. ב2015 הוא נתן משחק 1 ענק בשני צידי המגרש, לפני שנפצע וירד מהמגרש. ב-2016 הוא העלה את שאלת המה אם הוא היה בריא ב2015 (שאלה שמועלית המון נגד הווריורס, ראה קוואי). קיירי של הגמר הוא לא קיירי של העונה הרגילה. במשך כל העונה קיירי מראה יכולות התקפיות גבוהות, אבל את ההגנה הוא שומר לגמר, למפגש עם אחד משחקני ההתקפה הטובים בליגה.

היכולת הרעה של קרי וקליי בגמר בעונה שעברה היא לא מקרית. הגארדים של קליבלנד לא נותנים להם מבטים חופשיים ולא מתביישים לתפוס, לסרוט ולבעוט בשביל לעבור את החסימות של הווריורס. קיירי משאיר את ניהול המשחק ללברון, אבל לוקח על עצמו את הסקורינג, ושומר ברמה גבוהה מאוד (בטח ביחס אליו). אם הוא ינצח את המאטץ' אפ עם סטף קרי גם השנה, קליבלנד אמורה לקחת אליפות שניה.

אלו שמחפשים גאולה

ההפסד בגמר 2016 נרשם על שני שחקנים, סטף קרי ודריימונד גרין. גרין היה מצויין בסדרת הגמר, ולא רק בהגנה. פעם אחת קפץ לו הגרין לראש, וזה עלה לווריורס במשחק 5. משם המומנטום היה של קליבלנד וגולדן סטייט לא הצליחה לחזור. גרין לקח את זה באופן אישי מאוד.

הפלייאוף הזה היה רגוע יותר עבורו, ללא אירועים מיוחדים ובעיטות מיותרות. מצד שני לווריורס לא הייתה ממש בעיה לצלוח את הפלייאוף עד כה, ואי אפשר לדעת איזה בורג יסתובב לגרין במשחק הצמוד הראשון שיגיע בגמר. אי אפשר לדעת איך לברון ג'יימס יחדור לו מתחת לעור, ואיך גרין יגיב.

אצל סטף הסיפור אחר לגמרי. סטף לא מוצא את עצמו מול ההגנה של קליבלנד. היה לו משחק אחד מצויין בסדרה (משחק 4), סדרה בינונית לגמרי, ומשחק 7 מזעזע כולל המהלך הזה:

גמר 2015 של קרי היה טוב, אבל לא טוב כמו העונה הרגילה שלו. גמר 2016 היה רע. זה הזמן של קרי להוכיח שהוא לא צ'וקר. קרי השנה שם דגש מיוחד להגיע לפלייאוף בכושר טוב. העונה הרגילה שלו הייתה רחוקה מאוד מעונת ה-MVP שעברה, ועדיין מצויינת. בפלייאוף הוא העלה הילוך ונראה שגם השילוב שלו עם קווין דוראנט עובד הרבה יותר טוב. קרי של השנה מחפש לקחת על עצמו יותר, וזה טוב לגולדן סטייט. עכשיו רק צריך למצוא פתרון לדרך שבה קליבלנד מעמיסים אותו בהגנה. כל התקפה של קליבלנד הולכת לפיק אנד רול עם השחקן עליו הוא שומר. קליבלנד מנצלת את העובדה שגולדן סטייט מחליפה הכל ומשיגה את המאטץ' אפ של לברון על קרי. מכאן ההגנה צריכה להתחיל לעשות התאמות ודאבלים ולברון יודע לנצל את היתרון הזה היטב. קר\בראון צריכים למצוא פתרונות טובים יותר. בשביל שגולדן סטייט ינצחו, קרי חייב להיות במיטבו בהתקפה, ולא להיות מורגש מדי בהגנה.

וזה שלא יגאל לעולם

ההחלטה של קווין דוראנט לחתום בגולדן סטייט לא תסלח לעולם. השחקן שבעונה שעברה היה רחוק משחק אחד מלהדיח את גולדן סטייט בגמר המערב, בחר להצטרף לקבוצה שרשמה 73 נצחונות בעונה הרגילה ובעיני רבים "הרס את ה-NBA". ההחלטה של דוראנט, כמו גם המוכנות של הכוכבים של גולדן סטייט לזוז הצידה ולפנות לו מקום היא לא מובנת מאליה. היו בעבר המון סופר טימס עמוסות כשרון שנכשלו בגלל היררכיה לא ברורה. בגולדן סטייט זה מצליח בינתיים. סטף קרי נותן לדוראנט מקום ולהיפך. שני השחקנים מאוד מעריכים את היכולות אחד של השני. זה ברור שלדוראנט נמאס מהשאלות וההאשמות. הוא רוצה לשחק כדורסל. האוהדים לא נותנים לו מנוח.

זה הגמר השני של דוראנט, בראשון הוא הפסיד ללברון ומיאמי. הפעם הוא נלחם נגד כל העולם: לברון, קליבלנד, האוהדים, העובדה שהוא נעלם במשחקים גדולים. אם דוראנט ייקח על עצמו יותר מדי, הוא יפגע בגולדן סטייט. ההתקפה של הקבוצה עובדת הכי טוב כשגרין מנהל אותה. גרין יודע לתת את הכדור לשחקן החם, אם זה קרי, קליי או דוראנט. כשדוראנט מתחיל לקחת את הכדור הוא מפרק את ההתקפה של הווריורס לאחד על אחד, ואז מדובר בקבוצה הרבה פחות טובה. זה אולי היה הפחד הגדול שלי כשדוראנט החליף את בארנס. מצד שני הסיכוי שנראה אותו מחטיא שלשות חופשיות בכמויות הוא קלוש. הסיכוי שנראה אותו מקבל שלשות חופשיות הוא קלוש.

וההימור

בעבר היה נהוג ללכת בסדרה של הטוב מ-7 עם השחקן הטוב ביותר ב-2 הקבוצות. אף אחד לא חולק שזה לברון. גרין, דוראנט, איגודלה ינסו להצר את צעדיו, אבל לא יכולים לעצור אותו. הקרדיט לכשרון שיש בגולדן סטייט ואיך שהקבוצה משתמשת בכשרון הזה הוא רב. מצד שני גם קליבלנד וגם סן אנטוניו הראו איך לפרק את המשחק של הווריורס,ו להכריח אותם לשחק אחד על אחד. ההתקפה של קליבלנד משחקת לאט ומחושב, הולכת פעם אחר פעם על המיסמאץ'. סטיב קר לא מצא לזה פתרון בעונה שעברה, ולא ברור האם ימצא השנה (מייק בראון?). גולדן סטייט תלויה בעיקר בסטף קרי. כתבתי למעלה, ואני חוזר שוב, אם הוא יופיע התקפית, ולא יהיה נטל הגנתי היתרון יהיה של גולדן סטייט. אם ההגנה של קליבלנד תפרק את ההתקפה של גולדן סטייט, הם ינצחו. אני לא חושב שאפשר ממש לחזות מה הולך להיות. כל תסריט החל מבלואו אאוט של גולדן סטייט בקצה אחד, ועד בלואו אאוט של קליבלנד בקצה השני אפשרי. גולדן סטייט כמעט רשמו את ההפסד היחיד שלהם בפלייאוף נגד הקבוצה היחידה שהייתה ברמתם (סן אנטוניו עם קוואי). הם הגיעו חלודים ושאננים וחטפו בראש. אם יגיעו לא מוכנים נגד קליבלנד הם ישלמו. קליבלנד הפסידה במשחק נפל של לברון, שלפי השמועות הגיע עקב מחלה. זה לא יקרה שוב.

רק בקשה, שהסדרה לא תוכרע על הרחקות, פציעות ושאר מרעין בישין. תנו לנו כדורסל.