השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.
לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: דנבר נאגטס
לדף הקבוצה:
נשארו: ניקולה יוקיץ', ג'מאל מארי (חתם על הארכת חוזה 170 מ' ל-5 שנים), גארי האריס, פול מילסאפ, ויל בארטון, מייסון פלאמלי, מאליק ביזלי, מונטה מוריס, חוואנצ'ו הרננגומז, טורי קריג, מייקל פורטר ג'וניור, ג'ארד ואנדרבילט.
עזבו: טריי ליילס (חופשי, סן אנטוניו), טיילר ליידון (חופשי, סקרמנטו קינגס), איזייאה תומאס (חופשי, וושינגטון ויזארדס), תומאס וולש (חופשי, שארלוט הורנטס).
הגיעו: ג'רמי גראנט (טרייד), בול בול (דראפט).
חמישייה: ג'מאל מארי, גארי האריס, וויל בארטון, פול מילסאפ, ניקולה יוקיץ'.
ספסל: מייסון פלאמלי, מאליק ביזלי, מונטה מוריס, ג'ראמי גראנט, טורי קרייג, חוואנצ'ו הרננגומז, מייקל פורטר ג'וניור, בול בול, ג'ארד ואנדרבילט.
המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:
אז מה היה לנו שם?
אחרי שהחמישייה הפותחת שיחקה רק 23 משחקים יחד בעונה 17-18, התקווה העיקרית בדנבר לקראת עונת 18-19 הייתה שיצליחו לשמור על הבריאות. פרט לאיזייאה תומאס, שגם לגביו הייתה תקווה שיחזור להיות השחקן טרום הפציעה, לא נעשה שום שינוי משמעותי בסגל. מהר מאוד התקווה התפוגגה כשויל בארטון נפצע בירך כבר במשחק השני של העונה ולא חזר עד ינואר. גם כשחזר, בארטון התקשה להתאושש מהפציעה ולהתאקלם חזרה בקבוצה והיה רחוק מלהראות את היכולות שלו מהשנה שעברה (סיים עם 11.5 נק' ב-47.5% אפקטיבי לעומת 15.7 נק' ב-52.8% אפקטיבי אשתקד). אחריו הגיעו כמעט במקביל פציעות של מילסאפ וגארי האריס בתחילת דצמבר. בעוד שמילסאפ, שנקע את הבוהן ברגל, החסיר 8 משחקים והצליח לשמור על הבריאות לאורך העונה, האריס חזר ונפצע שוב פעמיים ולא היה נראה שהצליח להתאושש מהפציעה גם כשחזר סופית לקראת סוף פברואר. הוא חווה ירידה חדה לעומת העונה שעברה גם במדדים וגם ביעילות (12.9 נק' ב-48.8% אפקטיבי לעומת 17.5 נק' ב-57% אפקטיבי אשתקד). החשיבות של מילסאפ עדיין הייתה מכרעת, אך באופן טבעי, לאור גילו, שיחק פחות דקות והתפוקה פר משחק ירדה (ירד ל-12.6 נק' למשחק, כמות הנק' הכי נמוכה מאז עונת 07-08). סך הכל החמישייה הפותחת הצליחה לשתף פעולה העונה ב-24 משחקים, שחזור כמעט מדויק של העונה הקודמת.
גם ההערכות האופטימיות ביותר לא התקרבו ל-54 נצחונות ומקום שני במערב, ולאור ההתפתחות של העונה והפציעות הרבות, גם האופטימיים באוהדי דנבר היו מתקשים להאמין שהקבוצה תעשה כזאת קפיצה כש-3 מ-5 שחקני החמישייה שלה פצועים כל כך הרבה ותורמים כל כך מעט כשהם כבר משחקים. אבל זה קרה, והנאגטס שעטו אל עבר המקום השני במערב כשהם מצליחים להתגבר על הפציעות של שחקני החמישייה ועל עונה יחסית מאכזבת של מארי, שהציפייה ממנו הייתה לקפיצה גבוהה יותר ביכולת, בטוח לאור הפציעות הרבות בקבוצה. השנה הקסומה הזו נגמרה אחרי הפסד במשחק 7 בחצי גמר המערב, במשחק שבקלות היה יכול להיגמר אחרת.
אז איך זה קרה?
במילה אחת, יוקיץ'. ב-3 מלים, לא רק יוקיץ'.
כמה דברים קרו השנה שאפשרו את ההצלחה הזאת. הראשון הוא ההצלחה של השחקנים המשלימים במילוי הואקום שיצרו הפציעות של שחקני החמישייה. מאליק ביזלי, שבעונתו השלישית בליגה קיבל דקות משמעותית לראשונה, החזיר בעונה נהדרת של 11.2 נק' באחוז אפקטיבי של 58.4% כשהוא קולע 2 שלשות למשחק ב-40.2%. אבל הסיפור הגדול אצל ביזלי זו הרמה בה שיחק כשחקן פותח. ביזלי פתח ב-18 משחקים וקלע לא פחות מ-15.9 נק' למשחק עם 3 שלשות ב-50% ואחוז אפקטיבי מטורף של 68.7%. בהיעדרו של האריס, ביזלי לקח את ההזדמנות וניצל אותה לחלוטין ויותר ממילא את החלל שנוצר. הרכז המחליף של הנאגטס, שחקן השנה השניה, מונטה מוריס, קיבל גם הוא הזדמנות להראות את היכולות שלו וגם הוא היה מאוד יעיל, כשקלע 10.4 נק' למשחק ב-49.3% מהשדה ו-80% מהקו. בנוסף, החזיק ביחס אס'/איב' השני בטיבו בליגה כשמסר 3.6 אס' ואיבד רק 0.6 כדורים למשחק. גם חוואנצ'ו הרננגומז היה פשוט מצוין ב-25 המשחקים שפתח, עם 11.2 נק' ב-60.2% אפקטיבי. מייסון פלאמלי המשיך את היכולת הטובה מהעונה לפני, כשהראה משחק מגוון ואינטליגנטי וסיים עם 3 אס' למשחק ב-21 דקות בלבד (שלישי מבין הסנטרים פר 36 דקות עם 5.1) וטורי קרייג שפתח ב-25 משחקים חיפה על הנוכחות ההגנתית החסרה של גארי האריס הפצוע.
הדבר השני שקרה הוא שיפור משמעותי בהגנה של דנבר. הבעיה העיקרית של דנבר ונקודת התורפה שלה הייתה ההגנה, ולמרות שבעונה לפני הם הצליחו להשתפר ולעלות מהמקום ה-29 למקום ה-23 ברייטינג הגנתי, הם עדיין נחשבו לקבוצת הגנה חלשה. עם שני שחקני חמישייה כמו יוקיץ' ומארי היה קשה להאמין שהם יצליחו לעשות עוד קפיצה הגנתית, שלא לדבר על אחת אפילו גדולה יותר. בעונה האחרונה, דנבר קפצה מהמקום ה-23 למקום העשירי בליגה. למעשה, דנבר הייתה אחת מ-4 קבוצות בלבד (יחד עם טורונטו, בוסטון ומילווקי) שהיו בין עשר הקבוצות הטובות בליגה התקפית (דורגה שביעית) והגנתית. קשה למצוא סיבה עיקרית לשיפור ההגנתי הדרמטי הזה, במיוחד לאור העונה האקלקטית שעברה הקבוצה ועם כמות הפציעות הגדולה איתה נאלצה להתמודד. חלק מהשיפור נובע משינוי הסכמה ההגנתית בפיק אנד רול על הקבוצה היריבה. במקום ליסוג אחורה ולהגן על הטבעת בפיק אנד רול (drop), יוקיץ' התחיל לצאת בצורה אגרסיבית למוביל הכדור כדי לגרום לו לחשוב ולקבל החלטות מהר ובלחץ, ואז לחזור לגבוה תחת חיפוי של שחקני הקבוצה (hedge). תיאורטית זה לא רעיון מוצלח, בגלל האיטיות של יוקיץ', אבל בפועל זה עבד ויוקיץ' הצליח לחפות באינטליגנציה על המגבלות הפיסיות שלו. חלק נוסף מהסיבה לשיפור היה הנוכחות של מילסאפ. בניגוד לעונה שעברה, מילסאפ הצליח לשמור על עצמו בריא והחיפוי שלו על החולשה ההגנתית של יוקיץ' היה קריטי בקו הקדמי. כשמילסאפ שיחק לצידו של יוקיץ' הרייטינג ההגנתי עמד על 105.1 לעומת 108.8 כשיוקיץ' על המגרש ומילסאפ על הספסל. אבל השינוי הגדול ביותר היה באחוזי השלשות של היריבה. בשנה אחת עברה דנבר מהקבוצה, שקולעים נגדה באחוזים הגבוהים ביותר ל-3 בליגה (37.8%), לקבוצה ששומרת על היריבות שלה על האחוז הנמוך ביותר לשלוש (33.9%). חלק מסוים מהשיפור הזה אכן נובע משינוי פרסונלי בקו האחורי. בעונה שעברה גם כשהאריס היה פצוע השימוש בטורי קרייג היה מוגבל. השנה קרייג, שומר אישית מצוין, פתח ב-37 משחקים וראה יותר זמן מגרש. את היריבים שלו שמר על פחות מ-33% מהשלוש ויחד עם האריס, שאמנם התקפית לא מצא את עצמו, אבל הגנתית היה מצוין כהרגלו ושמר את יריבו העונה על 27% מהשלוש, הרכיבו קו אחורי שמסביר באופן חלקי את ההצלחה בשמירה על קשת השלוש. עדיין, למרות הרשום, קשה שלא לשייך חלק מהשיפור בשמירה על קשת השלוש פשוט למזל. אמנם ההגנה השתפרה, אבל דנבר עדיין הייתה הקבוצה שאפשרה הכי הרבה שלשות מהפינה ליריבות, שפשוט קלעו את הזריקות הפנויות שלהן באחוזים יותר נמוכים. זאת לא ההגנה ה-10 בטיבה בליגה, לא כרגע, וראו את זה בפלייאוף. בסופו של דבר, קשה מאוד להסביר את העונה הזו. קרו פה כמה דברים לא סבירים, גם בהגנה על השלוש וגם יעילות חריגה בהתקפה של שחקנים שלא הראו יכולת קרובה לזו בעבר. אבל היה דבר אחד קבוע העונה בדנבר. היה את ניקולה יוקיץ'.
ברוב העונות הקודמות, עונה כמו של יוקיץ' הייתה לכל הפחות מכניסה אותו לדיון על ה-MVP של הליגה. מבחינת נרטיב, יוקיץ' הפך השנה לגרסת הסנטר של סטיב נאש. כל מי ששיחק לצידו הפך לשחקן מאוד יעיל התקפית, קלע נהדר ונראה פשוט פנטסטי. סוג של קוסם שהכל סביבו יכול לקרות. שחקנים שעלו ממעמקי הספסל הפגיזו שלשות ללא הכרה והכל היה נראה מדהים. ברור שהמציאות יותר מורכבת וחלק מהדברים התאזנו חזרה בפלייאוף, אבל סט היכולות הכה ייחודי של יוקיץ' וההשפעה המכרעת שלו על הקבוצה רק התחזקו השנה. יוקיץ' של השנה לא היה פשוט רכז, אלא אחד הרכזים המוכשרים בליגה. גארד שכלוא בגוף של סנטר מאסיבי בגובה 2.13 מ'. גם הגנתית, היתרונות המעטים שלו הם הידיים הטובות שלו והיכולת שלו לקרוא קווי מסירה. השילוב הזה של ראיית משחק ברמה הכי גבוהה, ידיים טובות וגובה הופכות אותו לפוטנציאל להפוך למוסר ולשחקן היסטורי. הוא הצליח להוביל קבוצה פצועה, שאף אחד לא ציפה ממנה לעבור סיבוב בפלייאוף, למרחק יריקה מגמר המערב. הוא לא עשה את זה לבד, אבל הוא היה היחיד שהיה אפשר לסמוך עליו לאורך העונה כולה.
קיץ חם
לא הרבה קרה הקיץ אצל הנאגטס. המטרה העיקרית שלהם הייתה להחתים את ג'מאל מארי על הארכת חוזה, ואכן מארי חתם על חוזה מקסימום של 170 מיליון דולר ל-5 שנים (יכנס לתוקף החל מעונת 20-21) שמשאירה אותו בקולורדו לפחות עד 2025. המטרה השניה הייתה למצוא מחליף למילסאפ שיהיה השנה בן 35. בדיוק בשביל זה הובא ג'רמי גראנט, שהועבר בטרייד מאוקלהומה סיטי תמורת בחירת סיבוב ראשון ב-2020. מעבר למספרי השיא שהעמיד גראנט בעונה האחרונה של 13.6 נק' ו-5.2 ריב' ב-49.7% מהשדה ו-39.2% מהשלוש, להם הוסיף 1.2 בלוקים, השילוב שלו בחמישייה של אוקלהומה סיטי היה מצוין והנט רייטינג שלו היה השלישי בקבוצה (5.7). על פניו, נראה שגראנט, כמו מילסאפ, הוא שחקן שמאוד מתאים לשחק ליד יוקיץ'. הוא פורוורד מובילי ואתלטי ומגן טבעת טוב בהגנה ושחקן שיודע לקלוע את הזריקות הפנויות שלו, עם יד מספיק טובה מרחוק. לגראנט חוזה נוח ויעלה לנאגטס כ-9 מליון דולר לשנה בשנתיים הקרובות. זו החתמה שעשויה להתברר כמוצלחת במיוחד לאור המחיר הלא גבוה ששולם עליה.
גם הוויתורים שעשו השנה לא היו משמעותיים. הניסיון עם איזייאה תומאס כשל והוא חתם במינימום לוטרנים בוושינגטון, ומאז הספיק להיפצע ל 6-8 שבועות. טריי ליילס, שלא הצליח להטביע את חותמו גם בדנבר חתם לשנתיים בספרס. מלבדם גם טיילר ליידון ותומאס וולש שלא היו חלק מהרוטציה עזבו.
לנאגטס לא הייתה בחירת סיבוב ראשון בדראפט השנה, לאחר שויתרו עליה בתמורה לכך שנפטרו מהחוזים של פאריד וארתור עונה שעברה. בסיבוב השני הם המשיכו את המגמה של העונה שעברה, לבחור בשחקן "high risk high reward" שנפל עמוק מדי בדראפט. בשנה שעברה זה היה מייקל פורטר ג'וניור, שעדיין לא ראה שניית משחק והשנה זה בול בול, שחקן שטרום הפציעה שלו במכללות היה פרוספקט לוטרי. המשמעות המיידית של הבחירה בבול בול ובפורטר ג'וניור נמוכה, אבל מספיק שאחד מהם יממש אפילו חלקית את הפוטנציאל שלו כדי להצדיק את הבחירות הללו.
ועכשיו, מה עכשיו?
עכשיו הזמן להוכיח. הזמן להוכיח ששנה שעברה לא הייתה אוסף אנומליות. יש לא מעט תהיות כשמדובר על דנבר מודל 19-20. ההיגיון אומר שהקבוצה לא באמת שווה את הדירוג ההגנתי שלה בעונה החולפת. אמנם היה שיפור הגנתי, אבל הפלייאוף הזכיר את המוגבלות ההגנתית שלה. ג'מאל מארי היה כל כך גרוע בהגנה על דרק וייט בסדרה נגד הספרס, שמאלון הכניס לחמישייה את טורי קרייג על חשבונו של בארטון כדי שישמור על וייט. לא נראה שמארי מתקדם בחלק הזה של המגרש. בנוסף, מילסאפ מבוגר בשנה, ונמצא בגיל שכל שנה מתחילה להיות משמעותית. לא בטוח שיצליח לשמור על עצמו בריא, וגם אם כן, הדקות כנראה ירדו וגם התפוקה. עוד נקודה מדאיגה היא הבריאות של גארי האריס. לאורך רוב העונה, האריס נלחם בפציעות ורק בפלייאוף חזר להזכיר את השחקן המאוד מוכשר של עונת 17-18. אבל זו לא רק העונה שחלפה. ב-3 השנים האחרונות האריס שיחק 57,67,57 משחקים. היכולת שלו לשמור על עצמו בריא נהייתה עניין. בנוסף, קשה לראות את שחקני הספסל נותנים תפוקה דומה לתפוקה שנתנו בעונה שחלפה. אם תהיה עונה רוויה פציעות, קשה לראות אותם משחזרים את היעילות בה קלעו כאשר פתחו בחמישייה.
מצד שני, שנה אחרי שדובר על כך שדנבר תצטרך עונה בריאה של שחקניה כדי להשתחל לפלייאוף, אנחנו עומדים בנקודה בה היא הצליחה להגיע למקום השני במערב, בעונה לא מאוד שונה מקודמתה באספקט הזה. עוד לא ראינו דנבר בריאה בשנתיים האחרונות ואם השנה זה יקרה אז הם בהחלט יכולים לשחזר את ההצלחה של העונה הנוכחית. החמישייה הפותחת שלהם השנה, שיחקה כאמור רק 24 משחקים ביחד וסך של 430 דקות משותפות בלבד, אבל בזמן הזה היא עמדה על נט רייטינג של 7.9. דנבר בריאה זו קבוצה שמשחקת כדורסל שוטף ויעיל מאוד. כשבוחנים את הנאגטס היום יודעים שמדובר בקבוצה עמוקה, עם מחליף ברמה גבוהה בכל עמדה. צריך גם לזכור שמדובר בקבוצה מאוד צעירה. מארי עדיין לא בן 23, יוקיץ' חגג לא מזמן יום הולדת 24 והאריס חגג יום הולדת 25 לפני פחות מחודש. יש עדיין מקום לשיפור טבעי של שלושתם, בעיקר של מארי שלגמרי מצופה ממנו לקחת צעד קדימה, לפחות התקפית, ולהפוך לספק הנקודות היעיל שציפו ממנו להיות העונה. גם השילוב של גראנט חשוב מאוד, ואם יעמוד בציפיות זה יאפשר למילסאפ לשמור על עצמו לרגעים החשובים של העונה בפלייאוף.
בסופו של יום, קשה להמר נגד יוקיץ'. עד שלא הוכח אחרת, דברים סביבו עובדים פשוט טוב, והואיל והוא רק משתפר, גם מבחינת יכולת המסירה, קשה להאמין שהעונה הקרובה תהיה שונה מאוד מקודמתה בתוצאתה הסופית. המערב נהיה מאוזן וקשה יותר, וקשה להאמין שדנבר יעשו עוד צעד משמעותי קדימה ויגיעו לגמר המערב, אבל לשחזר את ההישג של השנה שחלפה בהחלט הגיוני, ואם מייקל פורטר ג'וניור ובול בול יראו סימנים של מיצוי הפוטנציאל העצום שלהם, העתיד של דנבר יהיה גם ורוד מההווה.
תחזית: אני הולך עם וגאס, 52 ניצחונות ומקום רביעי במערב.
