האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25

הקבוצה היום: סן אנטוניו ספרס

נשארו: ויקטור וומבניאמה, דווין ואסל, ג'רמי סוהן, קלדון ג'ונסון, טרה ג'ונס, זאק קולינס, מלאכי ברנהאם, בלייק ווסלי, ג'וליאן שמפייני, צ'ארלס באסי, סנדרו ממולקשווילי, סידי סיסוקו

עזבו: צ'די עוסמן ודבונטה גרהם (ללא קבוצה), דומיניק בארלו (חתם באטלנטה)

הגיעו: כריס פול (שוק חופשי, 11 מיליון), האריסון בארנס (בטרייד משולש עם סקרמנטו ושיקגו), סטפן קאסל (דראפט), האריסון אינגרם (סיבוב שני בדראפט)

מתנדנדים: מלאכי פלין וברנדון בוסטון ג'וניור (שניהם עם חוזה למחנה אימונים)

–

חמישייה: וומבי, סוהן, בארנס, ואסל, פול

ספסל: קלדון, טרה, קולינס, קאסל, שמפייני, באסי, ממולקשווילי, סיסוקו, ברנהאם, ווסלי

המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:

בואו, הם היו כל כך גרועים שעדיף להסתכל שעתיים על מהלכים של וומבי

אז מה היה לנו שם?

עונת הבכורה של ויקטור וומבניאמה במדי סן אנטוניו ספרס הייתה סיוט אחד מתמשך לכל מי שלא קוראים לו ויקטור וומבניאמה. הרוקי, החייזר, התופעה, או איך שלא תקראו לו התחיל אמנם את העונה בגמגום קל, אבל החל מדצמבר – ועוד נגיע לזה – הוא הראה למה כולם מתלהבים ממנו. הוא קטף בהליכה את תואר רוקי העונה, נבחר לחמישיית ההגנה והיה שני בהצבעות לרודי גובר בתחרות על תואר שחקן ההגנה. הוא סיים עם ממוצע בלתי נתפס של 3.6 חסימות למשחק ורשם שיאים היסטוריים לרוקי – אבל על העונה שלו כבר כתבנו מאות מילים. עכשיו אנחנו כאן כדי לדבר על הקבוצה.

סן אנטוניו ניצלה את השנה שעברה בתור עונת מעבר: העונה שאחרי הבחירה בשחקן שאמור להצעיד אותה לעתיד ולפני בניית הסגל מחדש סביבו, כדי לבדוק קודם כל מה שווה הסגל הקיים. הרבה שינויים לא היו, ודאי שלא החתמות גדולות, אבל כן נעשו שני ניסויים בחמישייה. הראשון, והבולט פחות, היה שילובו של וומבי בתור גבוה שני, לצד סנטר טבעי בדמות זאק קולינס, במחשבה שקולינס יוריד ממנו לחץ בהגנה על הטבעת ויוכל לספוג במקומו מהלומות מגבוהים פיזיים – או ליתר דיוק לשחרר את וומבי להתמודד עם פורוורדים נמוכים יותר בהתקפה.

הניסוי השני היה העמדת חמישייה בלי רכז טבעי, כשג'רמי סוהן – פורוורד ורסטילי שהראה ניצוצות ניהול משחק – על תקן הרכז. בפועל סוהן אמנם העביר את החצי, אבל כולם השתתפו במלאכת הריכוז, חלק יותר וחלק פחות, כולל וומבי מדי פעם. כאן המחשבה הייתה לנסות להתאים את סגנון המשחק לכדורסל המודרני – הרבה תנועה, בלי מוביל כדור אחד, ועם שחקנים שרובם יכולים לשמור על כמה עמדות ולהתחלף הרבה בהגנה.

שני הניסיונות נחלו כישלון חרוץ, ואחרי הפתעה בדמות שני ניצחונות על פיניקס החזקה בתחילת העונה, הספרס נקלעו לרצף מסחרר של 18 הפסדים – הרצף הארוך ביותר בתולדות הקבוצה. אלמלא אותו ניצחון בודד על פיניקס הם היו מסיימים חודש שלם בלי אף ניצחון. המשחקים היו סופר קשים לצפייה, והרשתות החברתיות התמלאו בתלונות של אוהדים ופרשנים כאחד על כך שוומבניאמה לא מקבל את התנאים האידיאליים לפרוח ולהראות מה הוא שווה.

הכל השתנה בדצמבר, כשגרג פופוביץ' וצוות האימון ספק נכנעו ללחץ הקהל ספק הבינו שעד כאן, והזניקו לחמישייה את טרה ג'ונס, הרכז הטבעי היחיד בסגל הרעוע גם ככה. את המחיר לא שילם סוהן דווקא, אלא קלדון ג'ונסון שירד לספסל על תקן השחקן השישי כמו שעשו פעם בספרס, להבדיל אלפי הבדלות, עם אחד בשם מאנו. גם זאק קולינס נשלח לאחר כבוד לספסל אחרי שנראה רע מאוד בהגנה, מהלך שהחזיר את וומבי לעמדתו הטבעית מבטן ומלידה. במקומו הועלה בחמישייה ג'וליאן שמפייני, ווינג שהוא במקסימום שחקן ספסל באיכויותיו, אבל בין הבודדים בסגל של הספרס שיכלו לקלוע לשלוש, והיה אמור לתת עוד קצת ריווח בהתקפה.

שני השינויים האלה לא הובילו לניצחונות מידיים, אבל שיפרו משמעותית את היכולת של וומבי, ובמובן מסוים גם של הקבוצה. ככל שהעונה התקדמה הספרס נראו טוב יותר, וגם אם הפסידו היו אלה לא פעם הפסדים צמודים, שיכלו להסתיים אחרת עם סגל טיפ-טיפה טוב יותר, במיוחד בדקות של הספסל. למעשה, אם מסתכלים על הפרטים הקטנים רואים שהיו אי-אילו נקודות אור בודדות, שמספקות תקווה לעתיד. למשל, החמישייה הפותחת של הספרס העמידה נט רייטינג חיובי – בניגוד מוחלט לאיך שהקבוצה נראתה לכאורה – ואם מחליפים את שמפייני החלש בקלדון ג'ונסון, זו כבר חמישייה חזקה עם נט רייטינג גבוה במיוחד (20.8), גם אם על מעט דקות יחסית (142, אבל זה היה הליינאפ השני עם הכי הרבה דקות בקבוצה).

ימים בודדים לפני סיום העונה, סן אנטוניו הצליחה גם להימנע משבירת שיא שלילי של הפסדים בעונה בתולדות הקבוצה, בין השאר עם ניצחון דחוק על דנבר בעוד תצוגה של וומבי, ניצחון שאולי עלה לדנבר בהמשך מאבקי הפלייאוף שלה. כשנשמעה שריקת הסיום למשחק האחרון באפריל האוהדים סוף כל סוף נשמו לרווחה, וידעו שעכשיו אפשר לצאת באמת לדרך חדשה.

קיץ חם

עכשיו כשהספרס סיימו לשחק בנדמה-לי, הם התפנו להבין מה השלב הבא. הרבה שמועות היו בקיץ על טרייד אפשרי עם אטלנטה סביב דז'ונטה מארי או טרה יאנג, כדי להביא לוומבי רכז-על, וגם על טרייד סביב ברנדון אינגרם, שניו אורלינס הודיעה כבר שהיא מנסה להיפטר ממנו. אף אחת מהשמועות האלה לא הבשילה, אבל הספרס השיגו בסופו של דבר גם אינגרם משלהם – האריסון, מהסיבוב השני בדראפט – וגם רכז. ועוד איזה רכז.

כריס פול חווה עונה מסויטת משלו בגולדן סטייט בשנה שעברה. המספרים שלו אמנם המשיכו להיות סולידיים, בטח ביחס לשחקן בואכה גיל 40 שעל המשבצת שלו נמצא סטף קרי, אבל אחרי שפתח בחלק מהמשחקים בתחילת העונה הוא עבר לעלות דרך קבע מהספסל. השילוב שלו ושל קרי לא התרומם כמו שציפו, וכך גם הקבוצה. כשנפתח השוק החופשי בקיץ, בגולדן סטייט החליטו לחתוך את השחקן ו-30 מיליון הדולרים שהוא היה אמור להרוויח, וכך לחסוך די הרבה מס. פול מצידו הבין שהוא ככל הנראה בעונת פרישה, והחליט לוותר על שכר גדול ("רק" 11 מיליון דולר) בשביל להגיע לטקסס ולהיות המנטור של השחקן הגדול הבא.

בצעד משלים, הספרס השתלבו בטרייד של סקרמנטו עם שיקגו על דמאר דרוזן, וקיבלו מסקרמנטו את האריסון בארנס – עוד אקס גולדן סטייט שמתאים ל-DNA שלהם כמו כפפה – יחד עם הזכות להחליף בחירות ב-2031. גם בארנס כבר לא צעיר (32), אבל הוא עדיין יעיל מאוד (12 נק' ב-38% לשלוש עונה שעברה), ויוכל ליהנות מתוצרי הגרביטציה של וומבי, שימשוך אחריו מגנים וישחרר את בארנס לזריקות פנויות אחרי עוד פיק-אנד-רול של פול עם החייזר.

חוץ משניהם, הספרס בחרו בבחירה הרביעית בדראפט את סטפן קאסל (מבטאים את השם כמו המילה "טירה" באנגלית, לא כמו סם קאסל המיתולוגי) – שחקן שנחשב לאחד מהכישרונות ההגנתיים הכי טובים במחזור הדראפט שלו, גם אם מדובר בדראפט יחסית חלש. קאסל מגיע מאלופת המכללות יוקון, אחרי שנה שבה שיחק בתור רכז ופחות התמקד ביכולות הקליעה. יכולת ניהול המשחק באלופה לצד היכולות בהגנה הם אלו שהזניקו אותו בטבלאות הדראפט, אבל היו סימני שאלה לגבי היכולת שלו לקלוע (רק 26% משלוש ובאזור ה-70% מהקו, נתון שלרוב מהווה מנבא למכניקת קליעה טובה). קווין אוקונור מדה רינגר כתב עליו שהוא טוב בהרבה דברים אבל לא מעולה בשום דבר – הוא לא אתלט ענק, בטח לא קלעי וגם ניהול המשחק הוא בסדר, לא נוצץ – ולכן מרחף מעליו סימן שאלה ענק.

במהלך נוסף, הספרס הטרילו את רוב דילינגהם, שחקן שלכל אורך ההכנות לדראפט לא הפסיק לקשקש בראיונות על כמה שהוא מת כבר להגיע לטקסס, וכל מה שהוא רוצה זה לשחק עם וומבניאמה ולהיות במערכת של הספרס. כחלק מטרייד עבר עם טורונטו, לספרס הייתה גם בחירה שמינית בדראפט הנוכחי, והם כבר בחרו בה את דילינגהם בזמן אמת – אדם סילבר הכריז שדילינגהם בספרס – רק כדי לשלוח אותו שניות אחר כך למינסוטה. הסיבה כאן הייתה כנראה חוסר הרצון לבחור עוד ווינג/גארד צעיר, בידיעה שכריס פול בדרך, בשביל לשמור מקום בסגל לצעירים אחרים שירצו לפתח.

אחד מאותם צעירים היה האריסון אינגרם, שנבחר בסיבוב השני. לרוב אין הרבה סיבות לכתוב על שחקני סיבוב שני, בטח כאלה שנבחרו בבחירה 48, אבל נראה שהספרס היו מאוד חמים על אינגרם. הם אפילו היו מוכנים לוותר על הבחירה ה-35 לאינדיאנה, בה נבחר שחקן שנחשב לפוטנציאל אולי הכי טוב בסיבוב השני (ג'וני פרפי) בשביל לשמור מקום לאינגרם. ימים עוד יגידו אם יצא מהפורוורד הצעיר הזה משהו.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

לכאורה, זו הולכת להיות עוד עונת מעבר לספרס, שעושים צעדים מדודים ואיטיים בשאיפה לחזור לאן שהיו ב-20 השנים הראשונות של שנות ה-2000. חמישייה של וומבי-סוהן-בארנס-ואסל-פול היא אולי לא מהטובות בליגה, אבל עדיין משחק בה רכז עם 12 הופעות אולסטאר (וגם אי-אילו הופעות בחמישיות ההגנה), וטרן אפור ויעיל שיודע לקלוע ומרווח, סלאשר צעיר בשם ואסל עם ידית ל-3, וכמובן חייזר אחד ומיוחד.

הספרס התחזקו בשתי הנקודות העיקריות שהיו להן בעיה גדולה בשנה שעברה – רכז ושחקן כנף – אמנם בשחקנים להשכרה, אבל שחקנים שיוכלו לתרום מיידית העונה ולעזור לפתח את הדור הבא. וומבי קיבל את המנטור הכי טוב שהיה בנמצא לדברים הקטנים של משחק בין גבוה לרכז, ויהנה מלפחות 3-4 סלים קלים למשחק בפיק אנד רול עם מי שהפך את זה למלאכת אמן. במובן מסוים גם סטפן קאסל, שיעלה מהספסל ויתפתח לאט-לאט, יהנה מכך. הוא יזכה לשיעורים מאחד הרכזים הכי טובים ב-20 השנה האחרונות בלי שיהיה עליו הרבה לחץ העונה.

בארנס יספק להם קצת שקט נפשי בהתקפה עם שחקן שיכול לייצר לעצמו, וזה ישחרר בעיקר את דווין ואסל, אחרי שבמשך שנתיים נאלץ לקחת תפקיד שהיה קצת גדול עליו, כשבפועל היה האופציה השנייה בכל התקפה. ואסל עדיין סיפק באותן שנתיים קרוב ל-20 נקודות למשחק והשילוב בינו לבין וומבי היה הכי טוב ביחס לשאר השחקנים בעונה שעברה, אבל הוא נאלץ להתמודד רוב הזמן עם המגנים הכי טובים ולקחת את הזריקות הכי קשות בפער. עם פול ובארנס לצידו, אולי הוא יוכל להתאמץ פחות ולהגיע לזריקות יותר קלות, ובתקווה הורדת הנטל ההתקפי תאפשר לו לתת יותר בהגנה – קל לשכוח אבל ואסל הגיע לליגה על תקן אחד מהווינגים ההגנתיים הטובים במכללות.

התוספת של בארנס ופול חיזקה גם בעקיפין את הספסל, הנקודה הבעייתית השלישית של הספרס בעונה שעברה. טרה ג'ונס הוכיח בשנתיים האחרונות שהוא רכז טוב, אפילו טוב מאוד בהקשרים מסוימים, אבל לא רכז פותח של קבוצה עם שאיפות גבוהות. מהספסל הוא יהיה אחד הרכזים המחליפים הטובים בליגה. ג'וליאן שמפייני יחזור לממדיו הטבעיים ויוכל אולי להפתיע קצת, כשלא יצטרך להתמודד עם שחקנים טובים ממנו בכמה רמות, וקלדון ג'ונסון ימשיך להיות שחקן חמישייה שעולה מהספסל ולוקח על עצמו את ההתקפה כשהיא נתקעת.

הנעלם הגדול כאן הולך להיות ג'רמי סוהן. אחרי שנה שבה קטלו אותו מכל עבר, ביקורת שלפרקים נראה כאילו היא השפיעה עליו מנטלית, הולך לרדת מכתפיו המון לחץ. יותר לא יאשימו אותו שוומבי לא מקבל כדורים. הוא לא יצטרך להיות אופציה התקפית שלישית דה פקטו. הוא גם יוכל להמשיך להתבשל על אש קטנה – אף אחד לא יכעס אם הוא ימשיך לקלוע רק 10 נקודות למשחק כל עוד את מה שהוא יודע לעשות הוא יעשה טוב, בעיקר בריבאונד ובהגנה. כן יש ציפייה שהוא יראה גרף התפתחות מסוים, במיוחד בקליעה (רק 30% לשלוש, והרבה החטאות לא מחויבות המציאות מתחת לסל), ובעיקר יש ציפייה ממנו להראות שהוא יכול לשחק לצד וומבניאמה.

כל זה מוביל חזרה לנקודה שאיתה פתחנו ב"אז מה היה לנו שם". המותג הצרפתי, שכבר הספיק לשבור שיאים ולהעמיד אינספור תצוגות התקפיות והגנתיות בעונת הבכורה, חזר להתאמן במרץ ומקווה להסתער על תואר שחקן ההגנה. רבים מהמצביעים שלא הצביעו לו שנה שעברה עשו זאת כי הספרס לא ניצחו או נראו טוב כקבוצה, אבל אי אפשר להאשים את וומבי בכך. גם לא בזה שההגנה של הספרס הייתה פחות טובה – במובנים מסוימים הוא עשה על הפרקט דברים מדהימים יותר מרודי גובר, שזכה. וומבי עצמו אמר שמגיע לגובר, אבל שהחל מהעונה הוא רוצה לזכות בתואר, והוא יבוא להוכיח את זה מהשנייה הראשונה. חלק מהפרשנים הבכירים אף חזו שהוא הולך להיות אחד מהשחקנים הכי טובים בליגה העונה וזו, אם לומר את האמת, קצת הגזמה.

תחזית

על פניו יש לוומבי תנאים הרבה יותר אידיאליים בפתיחת העונה לסחוף את הספרס לכמה ניצחונות מפתיעים. גם הלו"ז שלהם ב-20 המשחקים הראשונים יחסית קל והם יכולים לסיים אותם במאזן 10-10 או קרוב לשם. זה מספיק מומנטום שיכול בתסריט האופטימי ביותר להביא אותם אל סף הפלייאין לקראת פגרת האולסטאר והטרייד דדליין, ואם קברניטי הספרס אכן יראו שהקבוצה מנצחת, אולי הם יעשו טרייד כדי להתחזק עוד קצת ולתת לצרפתי גם ניסיון פלייאין או פלייאוף השנה. שמו של קלדון ג'ונסון הוזכר כמועמד בכיר לטרייד כל העונה שעברה, ובהינתן החיזוק הנכון והמתאים הוא יעבור קבוצה.

יחד עם זאת, צריך להיות כנים ולהגיד שהמערב עדיין חזק מאי פעם, כמעט בלי בטן חלשה. לשם ההשוואה, יוסטון סיימה עם מאזן של 50% ניצחונות בעונה שעברה, מאזן שבלא מעט מהעונות הקודמות היה מקנה לה מקום בפלייאוף, אבל אפילו לפלייאין היא לא השתחלה. קשה להצביע על הרבה קבוצות שנחלשו או לא התחזקו אפילו קצת – פורטלנד ויוטה הן אולי היחידות שאפשר לחשוב שיעשו טנקינג – ואילו קבוצות כמו ממפיס (שסיימה במקום 13 בעונה בלי ג'ה) או גולדן סטייט (10) ישתפרו ביחס לעונה שעברה.

סוכנויות ההימורים חוזות שהספרס עדיין יסיימו מחוץ לפלייאין, עם כ-32-35 ניצחונות, תוספת של 10+ מהעונה שעברה. התוספת הזו תספיק למקום ה-12 או ה-13 במערב, אבל בליגה שלנו כל עונה יש לפחות 2 קבוצות שמתפרקות בסמוך לדדליין בלי שאף אחד חזה. זה בטוח יקרה גם העונה, עם דראפט קצת יותר טוב שבראשו עומד קופר פלאג. מי אלו יהיו? אם היינו יודעים, זו לא הייתה הפתעה. מה שבטוח, בניגוד לשתי העונות הקודמות, הספרס יבואו להילחם העונה.