4 סדרות פלייאוף בסיבוב הראשון של 2020 הולכות להיפתח היום, וכינסנו את המומחים שלנו לענות על השאלות החשובות. אורן לוי, אריק גנות, דרור האס ושגיא רפאל ישתפו את המחשבות שלהם על הסדרות שמתחילות היום ואלו הן: דנבר – יוטה, בוסטון – פילדלפיה, טורונטו – ברוקלין, קליפרס – דאלאס.
1. איזה סדרת סיבוב ראשון מהנזכרות למעלה תהיה הכי מעניינת?
אריק: כדי שסדרה תהיה מעניינת היא צריכה להיות שווינית. היחידה שנראית כזו היא דנבר-יוטה. פילדלפיה לא התחברה כל העונה ובכל מקרה חלשה יותר מבוסטון ומחוסרת סימונס, דאלאס תהיה קבוצה חזקה מתישהו, אבל היא לא באזור של הקליפרס, וברוקלין, עם מצבת פצועים שיכולה להרכיב קונטנדרית, אמנם הרשימה בבועה אבל זה יחסית לציפיות – שלא היו רבות. אולי אחת מהסדרות האלה תגיע לשישה משחקים, אבל גם אז סביר שהעליונות של הפייבוריטית לא תועמד בספק. דנבר ויוטה מגיעות פצועות לסדרה. יהיה מעניין לראות איך גובר יתמודד עם יוקיץ', בפרט בפרימטר. האם מייקל פורטר יכול להמשיך לשחק טוב כשזה באמת חשוב. איך האריס ובארטון יצליחו להשתלב, והאם מישהו חוץ מדונובן מיצ'ל יצליח ליצור ביוטה – ואם מיצ'ל לבדו יספיק.
אורן: בוסטון-פילי זה תמיד הימור ראוי. פילדלפיה חסרה את סימונס כמובן, אבל אולי זה יפתח משהו אחר, מעניין יותר (לא אמרתי טוב יותר) בהתקפה שלהם. עם כל הכבוד לטייטום, אמביד אמור להיות השחקן הכי טוב על המגרש וזה תמיד נחמד שהשחקן הכי טוב משחק אצל האנדרדוג. שימו עין גם על דאלאס, שאני מקווה שתצליח טיפה להלחיץ את הקליפרס למרות שאני באמת נאחז באוויר.
דרור: אני אולי משוחד אבל אני חושב שהכי מעניינת מבין ה-4 היא בוסטון-פילדלפיה. מצד אחד החבורה של סטיבנס שכל פלייאוף מתעלה על הציפיות, עם מגוון כנפיים שלא נגמר. מהצד השני ההוא שעזב שנה שעברה והיה הרכז ההגנתי ושליחו של סטיבנס על המגרש, ולצידו כמובן ג'ואל אמביד, הנמסיס של הסלטיקס בשנים האחרונות. למעט מילווקי הסיקסרס הקשו הכי הרבה העונה על הסלטיקס, וזה כי אחד החסרונות של בוסטון הוא בצבע. על הנייר הסדרה הכי צמודה מבחינת כשרון. אז אולי אפילו יהיה משחק 7.
שגיא: השאלה כמובן איך אתם מגדירים מעניינת. מותחת? כנראה שדנבר – יוטה. קלאסית? בוסטון – פילדלפיה. סטאר פאוור? קליפרס – דאלאס. טורונטו – ברוקלין אפילו לא שווים בדיחה. בסופו של דבר אם אני צריך לבחור את האחת שאני אראה, זה יהיה לוקה. אחרון הסמוראים, מאחורני הג'דיי, התקווה החדשה, נגד האימפריה הרעה שהורכבה בקיץ סביב הטרמינייטור. סיפור של אנדרדוג קלאסי שכיף לראות, מול מחסל רובוטי שקצת פחות כיף. סיפור הוליוודי עם סוף טרגי. לצערי זה לא יהיה צמוד, וללוקה כנראה לא יהיו זכרונות טובים מהפלייאוף הראשון שלו, אבל מה שלא הורג מחשל.
2. בעונה שעברה דנבר הגיעה לפלייאוף חסרת נסיון, אבל נראה שהמערב התקדם בזמן שהיא דרכה במקום. מה היעד שלה בסדרה מול יוטה?
שגיא: הפלייאוף הראשון של דנבר היה רכבת הרים עם סוף עצוב. יוקיץ' הראה איזה שחקן עצום הוא, אבל לידו המצב היה קשה. ג'אמאל מורי העלה את הממוצעים שלו והוריד את האחוזים שלו. כשהוא היה לוהט הוא היה בלתי עציר. בשאר הזמן לא יעיל. מלבדם קשה לציין מישהו נוסף. מילסאפ קצת, האריס הרבה פחות ממה שציפו וזהו בערך. דנבר צריכה סקורר שלישי שאפשר לסמוך עליו ליד יוקיץ' ומורי. כאן נכנס מייקל פורטר ג'וניור. 22 נקודות הוא קלע בבועה באחוזים מטורפים. האחוזים ירדו אבל אם הוא יצליח לשמור על ממוצע של 17-18 נקודות זה כח אש שהופך את דנבר לחזקה יותר. היעד של דנבר הוא למצוא את הכוכב השלישי ולבסס אותו, ולא לשכוח כמובן – לעבור את יוטה.
אריק: קודם כל – לנצח. אחר כך – לשלב את הפצועים בהצלחה. אחר כך – להראות שהיא מסוגלת לשמור טוב מול קבוצת פלייאוף. ואז – לנצח בצורה משכנעת, כזו שתאפשר לקבוצה להאמין שיש לה מה למכור גם בסיבוב השני. בעונה שעברה ראו שדנבר מתקשה – היא עברה בקושי את הספרס הלא מרשימים, ואז נכשלה בחצי הגמר מול פורטלנד שנחשבה לפחות טובה. כדי שניתן יהיה לדבר על התקדמות הנאגטס צריכים לנצח את יוטה ואז לתת פייט רציני מול הקליפרס. לעבור את קוואי ושות' – לא נראה ריאלי.
אורן: אני חושב שדנבר צריכים לחסל את יוטה במתכונת הנוכחית של שתי הקבוצות, ורק הפציעות של דנבר יכולות להיות בעיה. בשקט בשקט, עם סגל חסר ומשתנה תדיר, הנאגטס נראו לא רע בכלל, והעליה של מייקל פורטר ג'וניור עשויה להתברר כקריטית כבר בפלייאוף הזה. אני חושב שהשאיפות שלהם נמצאות מעבר ליוטה, והם יקוו להשיג קצת יציבות, ולראות איך פורטר משתלב כשהסגל קצת יותר מלא.
דרור: לנצח. ג'מאל מוריי כבר שנים עומד במקום ואני חושד שהוא כבר לא ישתפר. הוא טוב, ואפילו טוב מאוד, אבל קיווינו שהוא יתקדם ויתן אקסטרה. מנגד מייקל פורטר ג'וניור הפך לשחקן מספר 2 שלהם בבועה והספסל שלהם איתגר את הלייקרס. אני חושב שמבחינתם הם סימנו לפחות גמר מערב. כמה יהיה להם קשה להגיע לשם? אם קבוצות אחרות לא יחזרו לכושר כנראה שלא יותר מדי.
3. יוטה הגיעה לבועה בלי בוגדנוביץ' ונראתה בינונית ומטה. האם עדיין יש השפעות לעובדה שגובר הדביק את מיטשל? האם הקבוצה תצליח להתאושש?
דרור: אני בספק אם זה מה שמעסיק אותם וקשה היה להשיג מהם משהו בבועה. המשחקים ברובם לא היו רלוונטיים עבורם אז לא כזה ברור כמה השקיעו.מבחינת הכימיה אני חושב שזה מאחוריהם.
שגיא: משהו ביוטה לא מחובר, והכי קל ליחס את זה למה שקרה בין דונובן מיטשל לרודי גובר. גם החסרון של בוגדנוביץ' משפיע. מצד שני יוטה עשו מאמצים כדי להתחמק מהארדן בסיבוב הראשון ונראה שמבין ארבע הראשונות קיבלו את הקבוצה הכי נוחה. מצד שלישי, יוקיץ' יהיה אתגר לא קטן ויקשה על גובר לשמור על האמצע כמו שהוא יודע. מייק קונלי פרח בבועה, בטח ביחס לפתיחת העונה הנוראית שהייתה לו. יהיה קשה בלעדיו ב-2-3 משחקים ראשונים. יוטה היא האנדרדוג וזו תהיה סדרה ארוכה וקשה.
אריק: לפחות במשחקים שאני ראיתי לא נראה שיש השפעות חברתיות שליליות. מיצ'ל מסר לגובר, גובר חסם למיצ'ל, ובסופו של דבר השחקנים הם אנשי מקצוע והם עשו את העבודה. יכול להיות שתהיה לסכסוך הזה השפעה בקיץ, כאשר יש שמועות על טרייד לגובר. בעיני הפציעה של בוגדנוביץ' היתה הגורם העיקרי שפגע בג'אז. בוגדן היה גם ספק הנקודות העיקרי של הקבוצה אחרי מיצ'ל וגם מוביל כדור משני שיכול היה לייצר התקפית כשדברים נתקעו. בלעדיו התפקיד הלך לקונלי וקלרקסון, שאמנם העלו את התפוקה שלהם אבל זה לא הספיק. כרגע יוטה קבוצה לא מאוזנת ומתקשה בהתקפה, וסביר שזה ייגמר בהדחה בסיבוב הראשון ואיזשהו שינוי בקיץ.
אורן: אישית אני מוצא יותר מדי בעיות כימיה אבל זה משהו שאי אפשר לדעת באמת. העדר של שחקן שנותן לך 20 נקודות למשחק (תוך שהוא משחק אוף-בול) זה כבר עניין יותר מוחשי, ובעיה אמיתית עבור סניידר וחבורתו.
4. ג'ייסון טייטום עושה קולות של סופרסטאר. האם הוא כבר שם, ואם לא, מה הוא צריך להוכיח בפלייאוף זה כדי שזה יקרה?
אורן: הוא צריך לקלוע 24 נקודות למשחק או יותר, באותה יעילות, תוך שהוא ממשיך להיות שומר קבוצתי דומיננטי.
דרור: ג'ייסון טייטום הראה לפני שנתיים נגד קליבלנד שהוא כוכב. בעונה הרגילה אין ספקות, אבל בפלייאוף שעבר הוא איכזב, הוא עדיין לא שם באופן יציב כשיש מדי פעם מעידות. זה לא קורה יותר מדי ולשמחתה של בוסטון כשזה קורה ג'יילן בראון נמצא באזור להציל. על הנייר הוא כבר כוכב בשני צידי המגרש, ויש שיגידו שהוא השני או השלישי במזרח. הוא יצטרך לעשות את הצעד המנטאלי ולהראות שהוא שם.
שגיא: טייטום הוא אולסטאר. סקורר אדיר שאפשר לבנות סביבו קבוצה. עכשיו צריך את החותמת והחותמת זו סדרת פלייאוף שרשומה על שמו. הפלייאוף הראשון שלו היה טוב לרוקי. השני היה פיאסקו לבוסטון, אבל את האשמה תולים בקיירי. כבר אין מי שיפריע עליו, יש לו נסיון וזה הזמן להוכיח שהוא ברמות הכי גבוהות. סיבוב ראשון חובה לעבור. אם הוא יביא את בוסטון לגמר המזרח זה יהיה חותם סופי. גם מאבק עיקש בחצי הגמר ייתן עדות טובה לעתיד. בכל מקרה טייטום צריך להעמיס את הסלטיקס על הגב בהתקפה ולא להסתכל אחורה.
אריק: טייטום היה מצוין בחלקים של העונה הרגילה לפני הבועה, וגם בבועה היו לו משחקי סופרסטאר לצד נפילות כואבות כמו ה-2-18 נגד מילווקי. אם בעונה שעברה נראה היה שגרף ההתקדמות שלו מתיישר והוא כבר לא יגיע למעמד שחקן מוביל, העונה הוא בהחלט נתן קפיצה ויכול להיות שכבר עכשיו הוא השחקן שיכול לעשות את ההבדל לבוסטון. כדי להוכיח את זה הוא צריך לעשות דבר אחד – להצליח מול הקבוצות הגדולות. פילי כנראה לא תהיה אתגר גדול, אבל אם הוא יצליח להגיע לממוצעים שלו מול ההגנה הקשוחה של טורונטו ומילווקי, ובטח אם יצליח לנצח אותן – טייטום יחשב לאחד הכוכבים הגדולים בליגה.
5. לפילדלפיה יש "הזדמנות" מצויינת לבדוק מה היא שווה בלי סימונס. מה היא שווה לדעתכם?
אורן: הפסד לבוסטון בשישה משחקים. האמת שההגנה של הקבוצה די מאכזבת, וזה היה נכון גם עם סימונס. ההתקפה העומדת צריכה להיות מתועלת יותר לכיוון אמביד, שבעצמו צריך להיות מתועל לאזור המלבן הצבוע שליד הסל. הסגל הזה, בשלב הזה, לא עושה קולות של חיבור שיהיה שווה יותר מסך חלקיו. אבל עם הסיקסרס באמת אי אפשר לדעת.
שגיא: יש לא מעט שיגידו שפילדלפיה תהיה קבוצה טובה יותר עם אמביד וסביבו 4 קלעים. עדיין בפלייאוף מנצחים עם כשרון על, וסימונס בהחלט עונה על ההגדרה הזו. לפילי יש כח אש עם ריצ'רדסון והאריס בחמישיה, ברקס וקורקמאז שעולים מהספסל. עדיין פילי כנראה תתחרט על ההחלפה של באטלר בהורפורד, אבל כנראה שזה לא היה תלוי בהם. הם יחסרו את באטלר בפלייאוף. אמביד יצטרך להתעלות ולא ברור כמה הוא בריא.
דרור: העונה בכל פעם שבן סימונס או אמביד לא שיחקו השני פרח. זה לא שהם באמת רעים יחד, כמו שבנפרד הם טובים יותר. אל הורפורד יכול להיות במקומו כ-4 וההתקפה עוברת דרך אמביד כפי שהוא רצה. האם זה יעזור? זה יכול לעבוד נגד בוסטון, אבל לא נגד טורונטו או מילווקי.
אריק: לא בטוח שסדרה מול בוסטון החזקה היא הזדמנות טובה לבחינה עצמית. גם בשיא כוחה פילדלפיה אינה פייבוריטית בסדרה כזו, והיא לא בשיא כוחה. לא רק בגלל סימונס, גם בגלל הפציעות של אמביד. גם ללא פציעות, נראה שהרכב הסופרסייז של פילדלפיה נכשל. הורפורד ירד מאוד בתרומה שלו, ג'וש ריצרדסון נתן פחות ממה שחשבו, ובסך הכל הקבוצה פשוט לא נראתה טוב ברוב העונה. בוסטון בנויה היטב כדי לאתגר את ההרכב הזה, כשכל החמישיה מורכבת משחקנים עם קליעה לפחות סבירה מבחוץ. הורפורד ואמביד יתקשו לרדוף אחרי טייטום, הייוורד ואפילו תייס לאורך סדרה שלמה. בסך הכל אפשר להניח שנראה סדרה חד צדדית שתיגמר, במקרה הטוב מבחינת פילדלפיה, בשישה משחקים ובשינויים גדולים בקיץ.
6. טורונטו משחקת כדורסל נהדר וקבוצתי. האם העובדה שיש להם טבעת אליפות יכולה לעזור להם בפלייאוף?
אריק: טורונטו עברה מהפך בעונה שעברה. אחרי שהיא נכנסה עמוק לתפקיד הלוזרית הנצחית של המזרח היא הפכה לקבוצה שעושה את זה לאחרות. חוויה כזו מתירה רושם על השחקנים. הם בוודאי מרגישים שהם יודעים מה צריך לעשות בשביל לקחת אליפות, ושהם מסוגלים. סביר להניח שהחיבור הקבוצתי, ההגנה המצוינת, וקפיצות המדרגה שעשו וואנווליט וסיאקם העונה קשורים גם הם לחוויית הפלייאוף מהעונה שעברה. אז כן, במשחקים צמודים, מול קבוצות שלא עברו גמר אזורי, סביר להניח שחוויית העונה שעברה תיתן לראפטורס איזשהו אדג', עוד טיפת ביטחון עצמי שתעזור להם להמשיך הלאה.
אורן: כן. אני חושב שיש להם סוואג שהם הרוויחו ביושר. ביטחון שווה הרבה בכדורסל, בעיקר כי הוא מנטרל היסוס ומאיץ את קבלת ההחלטות. וואנווליט, סיאקם ואננובי עשו צעד קדימה, בזמן שלאורי, איבקה וגאסול לא דעכו יותר מדי (אם בכלל). ניק נרס נשדד מתואר מאמן העונה של המאמנים. ולכן טורונטו היא הקבוצה השניה הכי מסוכנת במזרח אחרי הבאקס. אם הם יתנו למילווקי פייט בגמר המזרח אני לא חושב שתהיה לנו סיבה להיות מופתעים.
שגיא: את כל הקרדיט על האליפות נותנים לקוואי לנארד. אבל שינוי לא פחות משמעותי היה בעמדת המאמן. ניק נרס מוכיח את עצמו כמאמן מצויין, אחד שמחבר קבוצה, שולף שפנים, ועושה מהלכים. הבעיה היא שבעבר זה לא עבד בלי כוכב גדול. ראינו את בודנהולזר באטלנטה, והיו עוד דוגמאות בהיסטוריה. מאמן שמחבר קבוצה לעונה רגילה מצויינת, ובפלייאוף נעלם מול הכוכבים הגדולים של המשחק. לטורונטו יש את הגאווה בהיותם אלופים, יש להם מה להוכיח, ואין בהם פחד. כל זה לא אמור לשנות יותר מדי בסיבוב הראשון אבל החל מחצי הגמר יהיה להם הרבה יותר קשה.
דרור: בוודאי. אנו רואים התקדמות אצל קבוצות שהגרעין שלהם כבר היה בפלייאוף, גם אם הפסיד, מכיוון שהם לומדים את החסרונות שלהם ואיך להתמודד איתם, ובעיקר מקבלים אישור עצמי שהם טובים מספיק. זה קורה בעוצמה גדולה יותר כשקבוצה לוקחת אליפות. השחקנים מרגישים ש"כן, אנחנו טובים מספיק לעשות זאת." ויש גם איזו אבן שיורדת מהם. זה קידום מנטאלי מאוד חשוב שמסייע.
7. מה היעדים של ברוקלין בפלייאוף לאור העובדה שבשנה הבאה הם אמורים להיות קבוצה אחרת לגמרי?
דרור: להפגין לקבוצות אחרות כמה ג'ארט אלן וקאריס לאוורט שווים כדי שיוכלו להעביר אותם בטרייד בתמורה לכוכב שלישי. די ברור שאף אחד שם לא מתכנן או מאמין באליפות, אבל הקבוצה מתכננת לצוות לדוראנט וקיירי כוכב שלישי. עם החבר דיאנדרה ג'ורדן שחייב להיות בהרכב, די ברור מי המועמדים לעשות את הדרך ההפוכה. זו תהיה המטרה שלהם, של מי שהובא כדי למלא חוסרים המטרה היא להשיג חוזה לשנה הבאה וזו גם המטרה של המאמן הזמני ז'ק ווהן.
אריק: אפשר היה לחשוב שהם באים לשחק לפרוטוקול, אבל ברוקלין דווקא עשתה משהו מעניין בבועה. היא לקחה את המשחקים ברצינות, ניצחה חמישה והיתה מרחק של סל אחד מלהרוס לפורטלנד את הפליי אין. היא לא תעבור את טורונטו, אבל יש לה מטרה – לבחון מי מהשחקנים שנמצאים בסגל צריכים להישאר בו לקראת ריצה לאליפות בעונה הבאה, ועל מי אפשר לוותר בטרייד. האריס, לאוורט ואלן נראו מצוין בבועה, ויכול להיות שהם בסיס טוב ששווה לשמור עליו גם אם יש אפשרות להביא אולסטאר.
אורן: לברוקלין אין שום יעד בפלייאוף הקרוב. אולי הם יכולים להשקיע משאבים בלהמנע מפציעות לשחקני מפתח – בעיקר על ידי הגבלת הדקות שלהם. אבל מעבר לזה אני לא רואה הרבה קשר בין הקבוצה הזו לזאת שאמורה להצעיד את הפרנצ'ייז לטופ של המזרח בשנים הקרובות. אפשר להציג את קאריס לאוורט כפיתיון, ולראות אם ערך הטרייד שלו יכול לעלות בתפאורת הפלייאוף. אני לא רואה אותו משתלב טוב עם דוראנט או אירווינג. ג'ו האריס יכול לנצל את הזמן כדי להשתפשף ברגעי לחץ. אבל באמת הרמתי את כל הבלטות וזה כל מה שמצאתי.
שגיא: שיווק אגרסיבי – כמו בעונה הקודמת ברוקלין מגיעה לפלייאוף בלי ציפיות ועם ידיעה מוחלטת (בעונה שעברה זה היה אולי) שהקבוצה שנראה בעונה הבאה תהיה שונה לגמרי. מאמן חדש, קיירי ודוראנט בריאים (ב"ה). הם צריכים לקחת את מה שיש ולנסות לשווק אותו לטריידים פוטנציאליים. להחליף את לה ורט בבראדלי ביל או משהו דומה. לעבור סיבוב יהיה בלתי אפשרי.
8. האם נשאר לקוואי מה להוכיח? האם נראה סוף סוף נראה את הפוטנציאל המלא של הקליפרס אחרי שנגמרו "משחקי האימון"?
שגיא: נגמרו המשחקים. לעניינים. כל השנה קוואי התייחס למשחקי העונה הרגילה כמו משחקי אימון, עכשיו הזמן. הקליפרס יתחילו עם הארל בחצי הילוך (יכול לשחק במשחק הראשון אבל בלי יותר מדי אימונים עם שאר הקבוצה), אבל זה לא אמור להפריע להם בדרך למפגן כח משמעותי הן בהגנה והן בהתקפה. עכשיו הוא הזמן!
דרור: אני מקווה שכן, והם גם יקבלו סוף סוף את שלישיית שוקולד מנטה מסטיק (פאטריק בברלי, לו וויליאמס ומונטרז הארל) לראשונה כשירים וזמינים בבועה כך שיהיה להם המון כח אש בנוסף. קוואי ופול ג'ורג' העלו מעט הילוך ועכשיו אמורים להגיע כבר "על אמת".
אריק: קוואי הוא סופרסטאר. קוואי היה מועמד ל-MVP כל שנה אם לא היה מפספס הרבה משחקים. השאלה היא האם הוא יכול לעלות אפילו לרמה הבאה, של שחקן שעצם היותו בקבוצה כבר יוצר קונטנדרית. השחקן היחיד שנמצא בסטטוס הזה בעשור האחרון הוא לברון, ולקוואי יש הזדמנות להגיע לשם – ככל הנראה דרך לברון. מצד שני, נראה שהקליפרס יתקשו להתחבר בצורה מלאה אחרי העונה המוזרה שהיתה להם. כמעט כל הקבוצה היתה פצועה בשלב זה או אחר, ובעצם הם שיחקו מעט מאוד דקות עם הסגל המלא שלהם, וגם הוסיפו שחקנים חשובים בטריידים ובהחתמות. הקליפרס נראים כמו קבוצה שיכולה לקחת אליפות גם אם יגיעו ל-90% מהפוטנציאל שלהם. השאלה היא האם יגיעו לשם ומתי.
אורן: לא בהכרח. אני חושב שקוואי ירים הילוך רק אם המשחקים יהיו בסכנה. במיוחד התקפית. הגנתית אני מניח שדוק יחלק את הדקות שלו ושל ג'ורג' על דונצ'יץ' בתור התחלה, ואחרי משחק או שניים אני צופה שיותר ויותר מהעומס יפול על קוואי, או אולי על מוריס. כי ג'ורג' קצת מסתבך עם הוונדר-בוי. הקליפרס עדיין לא מחוברים עד הסוף אחרי הפלטה של וויליאמס, וההגעה המאוחרת של הארל. גם אם יהיו להם חריקות בסדרה הזאת לא הייתי ממהר להלחץ.
9. לוקה מגיע לפלייאוף ראשון כאנדרדוג. כמה נצחונות הוא שווה בסדרה מול הקליפרס?
אריק: זה לא לוקה, זו דאלאס. דאלאס בנתה את הקבוצה שלה בצורה מוזרה, וזה בא לידי ביטוי בהישגים שלה העונה. גם עם עונת אול-NBA של לוקה, דאלאס במקום השביעי במערב ובלי צ'אנס אמיתי לעשות משהו בפלייאוף. הסיבה לכך היא שפשוט אין מספיק טאלנט מסביב ללוקה. פורזינגיס נחמד, אבל הוא לא באמת מפחיד מישהו ככינור שני. הארדאווי ג'וניור ייתן משחק גדול פה ושם אבל לא מספיק עקבי. והיתר נותנים הגנה וריווח, אבל בסך הכל זה בינוני. לקליפרס יש צרות משלהם, אז בכל זאת נפרגן לדאלאס שני נצחונות.
אורן: גג שניים. ואני מקווה שאני טועה. אבל הקליפרס הם ללא ספק המאץ' אפ שהכי מבאס אותי כאוהד דאלאס טרי (וזמני). לנארד, ג'ורג' ומוריס הם שלישייה מאוד חזקה ברמה האישית. על ג'ורג' כבר לכלכתי בהקשר הזה, אבל הוא עדיין אופציה ראויה ביחס לשאר העולם. אני מקווה שלוקה ייתן שלושה משחקים טובים עד אדירים בסטנדרטים שלו, ויבנה עליהם להמשך. אם הסדרה תגיע לשבעה משחקים זה כבר יראה נהדר ברזומה של המאבס כקונטנדרית עתידית בפוטנציה.
דרור: הוא שווה המון הבעיה שלא כל מי שאיתו שווה גם. פורזינגיס היה בסדר בינתיים בבועה, ועדיין אין מסביב סגל שבאמת יכול לסייע, ובמאני טיים סוגרים את לוקה ומקשים לו את החיים. הפעם יגיעו מוכנים אליו ואני חושש שנראה אותו לא במיטבו, לפחות לא כל עוד לא תהיה התעלות מצד טימי הארדאווי והשאר.
שגיא: אחד. יש המון כבוד ללוקה (ובגלל זה 1) אבל הוא הולך להיות מותש מול 3 שחקני הגנה מצויינים (בברלי, ג'ורג', קוואי) שיקשו עליו להקפיץ, לראות את המגרש, לנשום. זה חשוב שהוא יראה פלייאוף בשלב הזה של הקריירה, אבל עדיין לא בטוח שיש לו את מה שצריך בשביל באמת להתמודד שם.
10. הימורים!
שגיא: דנבר (7), בוסטון (6), טורונטו (4), קליפרס (5).
דרור: דנבר(6), בוסטון (7), טורונטו (5), קליפרס (6)
אריק: דנבר (6), בוסטון (5), טורונטו (4), קליפרס (6)
אורן: דנבר (5), בוסטון (6), טורונטו (4), קליפרס (5).