המדור השבועי עם השאלות הבוערות, והפעם הצטרפו: אריק גנות, טל קינן, אור עמית – Insignifistats, ניל קרמר ואורח מיוחד: סתו נמש מ'דה סוויפ'
טורניר תוך העונה – רשמים?
סתו נמש: אני חייב לציין שממש פיקפקתי ברעיון של הטורניר הזה, אבל אני לא יכול להגדיר אותו כשום דבר פרט להצלחה ענקית!
לפי פורבס משחק הטורניר של סקרמנטו מול ג"ס (כ-2 יליון צופים) מהווה עליה של 93% ממשחק מקביל בחלון זהה בעונה שעברה. אותו משחק השיג חצי מיליון יותר צופים ממשחק של מילווקי מול בוסטון שלא נכלל כחלק מהטורניר.
באופן כללי משחקים של הטורניר השיגו 26% יותר צופים במשדר מאשר משחקים "רגילים".
הישג לא פחות חשוב הוא רמת העניין והמחויובות של השחקנים, אי אפשר לזייף את הרגש שהשחקנים מפגינים לאחר נצחונות של משחקי הטורניר, רגש כזה לעולם לא יוצא ממשחק ראנדומלי בנובמבר.
טל קינן: מהלך טוב שעזר להכניס עניין לעונה הרגילה. המגרשים השונים וגם העובדה ששיבצו את המשחקים לימים קבועים (שלישי ושישי) תרמו לכך שהקהל הצליח להבדיל בין משחקי טורניר לבין משחק עונה רגילה סטנדרטי.
בנוסף השחקנים נראים מחוייבים לטורניר. מעבר למוטיבציה לשחק עבור שחקנים בעלי חוזים נמוכים ולהרוויח בשבילם את בונוס הזכייה בטורניר (כמו ההתבטאויות של דיים וכריסטיאן ווד) מסתמן כי התואר עצמו חשוב לכוכבים והם נהנים לשחק 48 דקות אינטנסיביות ותחרותיות. יכול להיות שנראה שינויים קטנים ושיפורים לטורניר הזה אך בנתיים הוא מסתמן כהצלחה מסחררת. מקווה שבעתיד ייצרו בתים שמערבבים בין הקונפרנסים.
ניל קרמר: מרוצה מאוד, המשחקים צמודים, יש אווירה סופרסטאר נולד (הליברטון). יש כמה נוכחות השחקנים הבכירים בליגה, למעט פציעות כל הכוכבים של הקבוצות מתייצבים ומראים מחויבות. תחושת הפלייאוף אמיתית לגמרי, ברמת הקהל, ההגנות מתהדקות והמשחקים ברמת ביצוע גבוה מאוד. לכן ובגלל רמת המשחק, הטורניר הוא הזדמנות מצוינת לשחקנים צעירים ופחות מוכרים להראות מה הם מסוגלים. שהטורניר הצליח לעורר עניין בקרב האוהדים, אך חשוב מכך – שכנע שחקנים בכירים (כגון קווין דוראנט) שהטורניר הזה מבורך. והוא עשוי להפוך למסורת קבועה בליגה. אני מקווה רק שהפרסים והתגמולים לקבוצות יהיו משהו שהוא לא כסף.
אור עמית: וואלה, הטורניר עצמו מפתיע לטובה. שלב "הבתים" התחיל מבטיח ואחר כך, לדעתי, הפך להיות עוד ליל משחקים שמובדל בצבע מזעזע של הפרקטים (ברצינות עכשיו, מה הם חושבים לעצמם שם בליגה?) אבל הטורניר עצמו, למרות ההדחה של הניקס, נראה מצוין עם עולות מפתיעות (נולה, אינדי שעלו לגמר), המחויבות של הכוכבים – לברון בראשם – נמצאת בשיא, ועל הדרך יצא לעולם להכיר את הכשרון של טייריס הליברטון. צריך לראות שזה ממשיך גם בשנה הבאה, בניגוד לפעם ההיא שהאולסטאר נראה תחרותי ושנה אחרי זה הדרדר שוב. אה, וברצינות: תעשו משהו בנוגע לפרקט, בחייאת.
אריק גנות: לברון, עושה רושם, חזר כמה שנים אחורה. אבל לא יותר מדי. נכון שפעם, מזמן, דיברו עליו כ-"לא ווינר" ו-"לא קלאץ'"? ונכון שבעבר היותר קרוב דיברו על זה שהפציעות והזמן הפכו אותו לשחקן בטיר השני או השלישי? אז הרושם כרגע ששניהם לא נכונים והפנומן מאקרון ממשיך להביא את הקבוצה שלו להישגים כשהוא ברמת חמישיית ליגה ראשונה.
טייריס האליברטון מוכיח שגם הוא מועמד ל-MVP. אחרי הופעה פושרת בטורניר פיב"א רבים חשבו שהיכולת שלו מגיעה לאיזשהו שיא והוא לא יהיה יותר משחקן טוב, אבל מה שהוא עושה בטורניר ובכלל לאחרונה בליגה שובר שיאים סטטיסטיים – והעיקר, מביא לנצחונות.
דטרויט היתה אמורה להיות תחרותית העונה, אבל מסכמת חודש נדיר של 0 נצחונות ו-15 הפסדים. מה לא עובד שם?
אריק גנות: קאנינגהם ואייבי אמורים להיות היוצרים העיקריים של הקבוצה, אבל שניהם לא מסוגלים לקלוע מבחוץ בצורה סבירה וזה סוגר את כל המגרש. השותפים שלהם הם אוסר תומפסון, ג'יילן דורן וקיליאן הייז, שהם קלעים גרועים אפילו יותר. החסרון של בוגדנוביץ' והאריס, שגם כששיחק היה גרוע, בטח לא מוסיפים.
ניהול המשחק ויצירת המצבים גם הם ברמה נמוכה. קייד קאנינגהאם אמור היה לייצר מהלכים קצת בסגנון דונצ'יץ', אבל לפחות בפתיחת העונה מאבד הרבה יותר מדי ומוסר פחות מדי אסיסטים יחסית לכך. אייבי והייז עשו איכשהו שני צעדים אחורה בניהול המשחק, ומוסרים כל אחד 2 אסיסטים פחות מאשר בשנה שעברה, שגם היא לא היתה מבריקה.
סתו נמש: יש לי בעיה בעצם השאלה, מי חשב שהם יהיו תחרותיים? לא אני וגם לא וגאס עריכה אותם על 27.5… אבל לגופו של עניין יש דברים שבאופן עקבי מסנוורים אותנו כשאנו באים להעריך קבוצות, אחד הבולטים בהם זה מאמן, אני לא בא לקבוע שמונטי וויליאמס מאמן טוב או לא (לדעתי הוא סתם) אבל זה שהבאת מאמן מקונטנדר לא הופך אותך לכזה, האם הוא טוב בפיתוח שחקנים? האם הוא יודע להרים קבוצות מהקרשים? לדעתי הוא מינוי לא נכון.
הדבר השני זה בחירה1 בדראפט קייד מוכשר ככול שיהיה לא נתן רצף מספיק ארוך של משחקים בשביל להראות שהוא מספר 1 שאפשר לבנות סביבו קבוצה.
טל קינן: מי החליט שדטרויט הייתה אמורה להיות תחרותית? יש שם סגל צעיר וכשרוני אך מאידך גם מאד בוסרי. בנוסף קשה לשחק כדורסל בעידן של היום כאשר אין לך קליעה בסגל (אייזאה סטיוארט הוא לא הפתרון). לקבוצות קל לצופף את הצבע ולהקשות על קייד. עכשיו כשבוגדנוביץ' חזר מהפציעה אולי נראה כדורסל טוב יותר מהפיסטונס וגם מקייד עצמו, אבל אל תצפו ליותר מידי ניצחונות. ציפיתי שמונטי וויליאמס יצליח לשפר לפחות את ההגנה והמחוייבות של השחקנים שלו אבל גם זה לא קורה. בנוסף אני לא מבין את הקטע הזה של לפתוח עם הייז על חשבונו של אייבי הכישרוני והמתאים יותר לצד קייד.
ניל קרמר: רצף ההפסדים נכון לכתיבת שורות אלה עומד על 18(!). מברוק לפיסטונס על ההישג no win November. הרבה שאלות צריכות להשאל איך הגענו למצב שבו המאמן היקר בהיסטוריה של הליגה לא מצליח להוציא את העגלה מהבוץ. מונטי וויליאמס כבר הוכיח את היכולות שלו – כאשר לקח קבוצה כמו פיניקס מקבוצה לא תחרותית לגמר הnba. מה שמטריד מאוד, זה שלמרות שיש לפיסטונס כלים הגנתיים טובים מאוד, הם פשוט ל-א שומרים. בכלל לא. וזה חשוד. בצד השני של המגרש, בוגדנוביץ רק חוזר מפיעה, והוא בערך הקלעי האמין היחיד בסגל הזה. קייד לא מוקף בשחקני כנף וקלעים מספיק איכותיים בשביל להוביל את הקבוצה לאנשהו כרגע.
אור עמית: חייבים להוריד, הא? כאוהד ניקס למוד ניסיון אני יכול לומר לכם שאם האופציות הטובות ביותר שלכם לקליעה מבחוץ הם אלק ברקס וקווין נוקס, המצב שלכם לא משהו. אני יודע, הייתי שם. דטרויט רצו שמונטי וויליאמס יביא את אותה ההשפעה שהוא הביא לפיניקס, רק שהוא לא הביא את החלק שבו הוא מלכד את הקבוצה אלא את החלק שבו הוא קובר ביטחון של שחקנים צעירים. החדשות הטובות הן שתהיה להם בחירת לוטרי נוספת ואולי הפעם משהו יתחבר וגם זה שעכשיו וושינגטון כבר לא הקבוצה הכי גרועה בליגה. בעצם לא יודע אם זה יתרון או חסרון.
שיקגו במאזן לא מחמיא, ורבים חושבים שהם צריכים לפרק את הקבוצה. איך נכון להם להתקדם?
אור עמית: שני הדיווחים האחרונים שקראתי על שיקאגו היו שההנהלה לא רוצה להפרד מאלכס קארוסו כי הוא "סיפור ההצלחה הגדול" של ההנהלה הנוכחית ושלזאק לאווין נמאס מזה שההנהלה לא החליטה אם הוא יכול להיות השחקן הראשון בקונטנדרית. יש בשני הדיווחים הקצרים האלו יותר נורות אזהרה ממה שאפשר לפרק ב-100 מילים, אבל באופן כללי אפשר לומר שהחיבור של ההנהלה הזו לשטח כנראה לא נמצא בשיאו. ריבילד זה רעיון טוב אם יש לך מושג איך להרכיב קבוצה, להנהלה הזו כנראה אין ממש מושג איך לעשות את זה ולכן ריבילד לא ישנה כלום.
אריק גנות: קודם כל – לפרק. בעונה שעברה זו עוד היתה קבוצה בעלת שאיפות, שזכורה על כמה מהלכי קלאץ' של דרוזן והיתה רחוקה 5 דקות מהדחה של מיאמי והגעה לפלייאוף. העונה זה נראה ממש רע וכנראה שגם לשחקנים ברור שלקבוצה הזו אין עתיד.
דרוזן הוא הראשון שצריך ללכת, כנראה בשביל תפקיד משני יותר בקונטנדרית. היו דיבורים על מעבר שלו למיאמי אבל הוא באטלר זו בעיית ספייסינג. טרייד שלו לפילי בשביל חוזים נגמרים, KJ מרטין ובחירת סיבוב ראשון בדראפט יכול להיות הגיוני לשני הצדדים.
גם ווצ'ביץ' צריך ללכת, באמת שאין היגיון שישחק בקבוצה בלי שאיפות בגילו.
סתו נמש: באופן עקרוני אני נגד למכור הכל ולבנות מאפס, מה שהיא צריכה קודם כל לעשות זה להתסכל לעצמה בעיניים ולהעריך נכון מה יש/אין לה וכמה היא רחוקה מלהיות קבוצה תחרותית.
זאק לאבין (כנראה) עם ביקוש נמוך, אולי שווה לשמור אותו, לנסות להביא מה שאפשר על דמאר וקארוסו (הייתי שומר את ווצ' אלה אם מגיע הצעה מטורפת) לבחור גבוה בדראפט (הם מאבדים את הבחירה רק אם הם קבוצת פלייאוף) לתת צ'אנסים גדולים יותר לפטריק וויליאמס, קובי ווייט ואיו דוסומו. אני בהחלט מאמין שהם יכולים לעשות תהליך מקוצר של בניה מחדש. מה שבטוח לא הייתי עושה זה נלחם על הפלייאין. הערה שקשורה לשאלה 1 בדיוק בשביל קבוצות כאלה המציאו את IST
טל קינן: זה הזמן למכור את מי שיש לו ערך. אני לא יודע מה לאווין ורצון הטרייד שלו יניבו אבל יש כרגע דיבורים שקארוסו יכול להניב להם 2 בחירות סיבוב ראשון. הם חיביים ללכת על זה. בנוסף החוזה של ווצ' די נוח (60 מיליון ל-3 שנים הקרובות) ויהיה לו שוק. מעניין מה דרוזן יכול להניב לאור העובדה שהוא מסיים חוזה הקיץ אך הוא אינו רלוונטי בלא הכי לתוכניות של הבולס. הם חייבים לצלול העונה ולקבל בחירה גבוהה כי ב-2025 הבחירה שלהם עוברת לספרס (מוגנת טופ 10). כמו כן זה הזמן לתת את הבמה לפטריק וויליאמס ולראות מה הוא שווה.
ניל קרמר: שיקאגו נמצאת במיקום הכי גרוע שיש לקבוצה להיות בליגה, מצב שבו אתה מחזיק בשחקנים מאוד טובים על הנייר אך לא מגיע לשום הישג מצופה, אפילו לא קרוב אליו, בחירת הדראפט שלהם לא מתפתחות כמצופה (מי חשב שפטריק וויליאמס יקבל 200 מיליון?). בילי דונובן לא הצליח לעשות ולו דבר אחד טוב עם הסגל. לא הכל באשמתו, כמובן – אבל כשהרכז הראשון שלך, שהוא גם היוצר הכי טוב שלך פצוע ובקושי משחק (לונזו בול) – הקבוצה לא תגיע לשום מקום ולכן עליהם לבצע פירוק וללכת למצב טנקינג עוד העונה – כל עוד יש ערך לשחקנים שלה.
אחרי פתיחה חזקה, דאלאס קצת מידרדרת. מה המיקום הריאלי שלהם במערב?
ניל קרמר: דאלאס תסיים בטופ 4. לא בטוח בכלל שאחרי שמיהרנו לקטול את דאלאס שנה שעברה על כך שעשתה טרייד עבור קיירי אירווינג ולאחר מכן החלה לאבד גובה (כאשר הייתה כבר חזק בתמונת הפלייאוף), הדרדרה למחוזות הפליי-אין ולבסוף החמיצה את הפלייאוף, כאשר היא ביצעה מיני-טנקינג מפואר. הטנקינג של סוף עונה שעברה סידר להם את דריק לייבלי – הסנטר שלוקה היה צריך. דוויט פאוול זה נחמד, אבל לא מספיק. החיבור בין לוקיירי נראה פתאום מחשמל וגרנט וויליאמס לא מחטיא שלשות. מהספסל thj נותן עונה לגיטימית בתור השחקן ה-6 של העונה. אל תופתעו אם תראו את דאלאס בגמר המערב. סיבוב שני לכל הפחות.
אור עמית: אני מעריך שהשאלה הזו נכתבה לפני הניצחון ב-50 נקודות על יוטה? אחרי רבע עונה דאלאס נמצאת במקום החמישי במערב (לפני משחקי יום שישי) וזה פחות או יותר המקום הריאלי שלה: פלייאוף עם פוטנציאל לביתיות. זה גם המיקום הריאלי שלה מבחינת התקרה בפלייאוף לדעתי: הכישרון של לוקה יכול להעביר אותם סיבוב – כולל, נניח, נגד אוקלהומה סיטי בלי ביתיות – אבל הם לא קבוצה מספיק טובה, בדגש על המילה "קבוצה" ועל הצד שבו לוקה לא נוטה לייצר היילייטים, כדי להיות איום אמיתי על האליפות כרגע לדעתי.
אריק גנות: דאלאס לא נראתה טוב מאז הטרייד שהנחית אצלה את קיירי, ולא נראה שהבעיות מאז נפתרו. ההגנה עדיין רעה (מקום 23 בליגה בדירוג הגנתי), העומס על לוקה עדיין גדול מדי (35% יוסג', שני בליגה), קיירי משחק טוב אבל לא ממש מביא נצחונות.
המאזן הטוב בפתיחת העונה נובע בעיקר מלוח המשחקים. שמונת הנצחונות הראשונים הגיעו מול הנטס, הספרס, הגריזליס, ההורנטס, אורלנדו, הקליפרס של הימים אחרי הטרייד עם הארדן והפליקנס בלי מקולום וטריי מרפי – שלוש קבוצת טנקינג, שתי קבוצות עם צרות ואחת בינונית מינוס.
מה שיש כרגע יכול להגיע לסיבוב ראשון, אבל לא מעבר.
סתו נמש: אחד הטייקים הכי עקביים שלי במיוחד עם פתיחת העונה הטובה שלהם, שדאלאס היא לא קבוצת NBA טובה. יש להם את לוקה שעדיין משחק ברמה מטורפת (שאפילו זה לפעמים לא מספיק) והוא מוקף בכוכב שני שלא מתאים לו ובשורה של שחקנים רעים עד בינוניים וכקבוצה בינונית אף אחד לא צריך להיות מופתע שהם נפלו למאזן 4-6 ב-10 האחרונים וניצחון על יוטה ב-50 הפרש (שוב תצוגה לא אנושית של לוקה) לא מרשים אותי גם לא ניצחונות שהושגו על נמושות הליגה ולוז 26.
טל קינן: דאלאס אמנם קצת נחלשו אבל הם עדיין מקום רביעי במערב. נכון שלוז פתיחת העונה שלהם היה נוח אבל זה חשוב לנצח גם קבוצות פחות טובות (שנה שעברה הם נכשלו בזה). המאבס מקום 5 בליגה באפונסיב רייטינג ורביעי בכמות הנקודות שקולעת. גם אחוז הקליעה המשקולל שלהם (EFG) עומד על 55.8 והוא מקום חמישי בליגה. גם אם המשחק של המאבס קצת ריכוזי סביב לוקה, ההתקפה שהלם נראית טוב. ההגנה, כמו שידענו מראש, היא עקב אכילס שלהם אבל זה לא אומר שהם לא יכולים להיות קבוצה טופ 6 במערב כשיש להם את אחד משחקני ההתקפה הטובים בליגה.
אם צריך היה לבחור עכשיו, מי היה השחקן המשתפר של העונה ולמה?
טל קינן: לא חושב שיש כאן דיון אמיתי. על אף שהרבה שחקנים עשו קיצה השנה, התואר הזה רשום בטאבו על טייריס מקסי. מאופציה שלשית ושחקן סף אולסטאר הוא העלה את הרמה שלו לאופצייה שנייה איכותית בקונטנדרית (וכנראה גם אולסטאר ראשון). בשנה שעברה מקסי קלע 20 נקודות הוריד 3 ריבאונדים ומסר 3.5 אסיסטים בתוספת 1.3 איבודים. השנה מקסי משחק 5 דקות יותר מבשנה שעברה וקולע 27 נקודות באחוזים די דומים למרות שהווליום עלה, מוריד 4.5 ריבאונדים ובעיקר עלה ל-6.7 אסיסטים בזמן שהאיבודים עלו רק ל-1.6. העזיבה של הארדן סיפקה הזדמנות למקסי והוא לקח אותה בשתי דיים ומראה שהוא ברמה.
ניל קרמר: הבחירה שלי לשחקן המשופר ביותר של ה-NBA היא לא אחר מאשר טייריס מקסי.למרות הספקות, הוא נכנס לנעליו של ג'יימס הארדן, הוא הפך לכוח התקפי לגיטימי. הוא משיג ממוצע של 27.3 נקודות, ומציג יעילות משופרת ויכולת משחק. עם 5.3 ריבאונדים ו-5.8 אסיסטים. הוא המנוע שמניע את ההתקפה של פילדלפיה ומרכיב מרכזי בהצלחתם. המשך ההתפתחות שלו תהיה מרתקת לצפייה,והוא יזכה להבחר לאולסטאר העונה. הצמד אמביד את מקסי נראה לפתע אימתני. הצוות המסייע (ובכלל החמישייה הראשונה) עוזרת למקסי למקסם את היכולות שלו – הקלעים קולעים, והשומרים שומרים, ג'ואל אמביד ממשיך ביכולת הco-mvp ומעל כולם ניק נרס המאמן המוערך'.
אור עמית: זה קרב טייריס בטייריס ואם השאלה הזו נשאלת היום – מיד אחרי שהאלי סיפק 27 נקודות, 15 אסיסטים על 0 איבודים בניצחון על מילווקי בחצי הגמר של טורניר אמצע העונה וסיים אותו עם שלשת קלאץ' ועקיצה לדמיאן לילארד? זה לא קרב צמוד
טייריס מאקסי נותן תחילת עונה מעולה וממלא את תפקיד הקו סטאר של אמביד על הצד הטוב ביותר. האלי, אם להשתמש במילים של זה שמאקסי החליף – הוא לא סיסטם פלייר, הוא הסיסטם של אינדיאנה. שמציגה את קצב המשחק הגבוה בליגה ובמקביל את אחוז האיבודים השני בליגה.
אריק גנות: בחירה קשה.
מקסי סופר מרשים, אבל בעיקר נהנה מבמה גדולה יותר ואחריות נוספת על ניהול המשחק כשאין הארדן. הוא בהחלט השתפר גם אישית, אבל אולי קצת פחות מאחרים.
שנגון עשה שינוי גדול בניהול המשחק, התקרב בעוד צעד להיות מיני יוקיץ' ויש לו מניות רבות בהצלחה הקבוצתית. אבל השינוי במספרים לא כזה גדול.
בארנס נתן השנה את הקפיצה שרבים ציפו לה בעונה שעברה. השיפור שלו ניכר בכל תחומי המשחק, ומרשים במיוחד בקליעה ובהגנה.
אבל הבחירה שלי היא האליברטון, שעשה את הקפיצה המאוד קשה מאולסטאר לסופרסטאר. הוא היה מצין גם בעונה שעברה, אבל העונה הזו פשוט יוצאת דופן.
סתו נמש: אז לפני שאני בוחר, אני שם את הכלל המרכזי שלי אני לא בוחר שחקן בחוזה רוקי לכן סקוטי בארנס לא מועמד (אבל SHUTOUT לקפיצה מדהימה) ולא בוחר שחקן שחזר מפציעה.
הפרס באופן מסורתי הולך לשחקן שעשה קפיצה מבינוני לטוב, מספסל לחמישיה (סטייל בראנסון עונה שעברה) אבל מבחינתי היכולת של אולסטאר לעשות עוד קפיצת מדרגה היא לא פחות מרשימה ולכן עליית מדרגה הנוספת של האליברטון העונה ממש מרשימה אותי, בלי שמישהו מרכזי לידו פצוע ולמרות שצירפו עוד וטרן לרוטציה הוא העלה את המספרים כמעט בכל קטוגריה מרכזית. הפך את עצמו לכוכב ומשחק כדורסל ברמה של טופ 10 בליגה.
