דמויות מפתח: ארני גראנפלד (ג'נרל מנג'ר), טד לאונסיס (בעלים)
קשה להיכנס לנעליו של מייקל ג'ורדן, אבל במקרה של ארני גראנפלד, הכניסה שלו לוותה באנחת רווחה מצד אוהדי הוויזארדס. בתור נשיא הקבוצה לענייני כדורסל השנים של הוד אוויריותו כללו כמה החלטות נוראיות, בראשם הבחירה בקוואמי בראון במקום הראשון בדראפט 2001 (ואחרי הבחירה, דאג להשבית כל גרם של בטחון שעוד היה לו). גראנפלד המשופם הגיע בתור המבוגר האחראי.
ארני גראנפלד ייצג את ארה"ב במשחקי המכביה ב1973 עוד בהיותו בתיכון. הוא המשיך לקריירה בת 9 שנים בNBA, במילווקי, בקנזס סיטי קינגס ובניו יורק ניקס. אחרי שפרש ב1986 היה פרשן הרדיו של הניקס, וב1990 התחיל לעבוד במועדון. הוא היה הג'נרל מנג'ר של הניקס מ1991 עד 1999, לאורך התקופה היותר טובה שלהם תחת פט ריילי, וג'ף ון גנדי, וגם התקופה הפחות טובה תחת דון נלסון. הוא פוטר באפריל 99, בעונה שבא הניקס הגיעו לגמר הNBA והפסידו לסן אנטוניו. בקיץ הוא קיבל את המשרה במילווקי והחזיק בה 4 עונות. מילווקי הגיעה במהלך כהונתו לגמר המזרח והפסידה 4:3 לפילדלפיה של אייברסון. את הקבוצה ההיא הובילו ריי אלן, גלן רובינסון וסם קאסל וכולם היו בקבוצה כשגראנפלד הגיע. הוא היה אחראי למכור אותם בהמשך. ב2003 הוא סיים את עבודתו במילווקי ויום למחרת התחיל את העבודה בוויזארדס.
הפעולה הראשונה של גראנפלד הייתה להחתים את גילברט ארינס. עונה מאוחר יותר הוא הביא את אנטואן ג'יימסון מדאלאס וביחד הם הביאו את הקבוצה לחצי גמר המזרח שם הפסידו למיאמי בסוויפ. ב2005 הוא הוסיף את הצלע השלישית, קארון באטלר(בתמורה לאותו קוואמי בראון), אבל זה היה מעט מדי מאוחר מדי. ב3 העונות הבאות וושינגטון הגיעו לפלייאוף ועפו פעם אחר פעם על ידי קליבלנד של לברון ג'יימס. הוויזארדס אולי ראו את זה כיריבות, ג'יימס לא ממש ספר אותם. באותן עונות הוא בחר את אנדריי בלאטצ', ניק יאנג וג'אוויל מקגי. פוטנציאל היה שם, אבל הרבה ברגים רופפים ויחד עם ההתרופפות של גילברט ארינס שקיבל חוזה מקסימום, הוויזארדס נעלמו מהמפה לכמה שנים טובות. אלא שגראנפלד לא ידע למנף בחירות גבוהות בשביל להחזיר את הוויזארדס לעניינים. ב2009 הוא ויתר על הבחירה החמישית בדראפט בתמורה למייק מילר ורנדי פוי. ריקי רוביו, סטף קרי, דמאר דרוזן, ג'רו הולידיי, ג'ף טיג, כולם היו פנויים בבחירה ההיא.
ב2010 אי אפשר היה לפספס עם ג'ון וול בבחירה הראשונה, וגראנפלד הצליח גם להפטר מגילברט ארינאס. זה היה הסימן להתחלה החדשה של הוויזארדס. לוול הוא הוסיף את בראדלי ביל (שלישי, 2012) ואוטו פורטר (שלישי, 2013) וזה הגרעין של הקבוצה היום. ועדיין, אחרי קצת יותר מ-13 שנים כראש המקצועי של המועדון, אוהדי הוויזארדס רוצים מגראנפלד רק דבר אחד: שיעוף, וכמה שיותר מהר. ההצלחה הנוכחית של הקבוצה מעמעמת במעט את הכישלון של ההנהלה במהלך של שנים על גבי שנים. וושינגטון של העונה נבנתה בצורה טובה, וכוללת שילוב נכון של כישרון והתאמה קבוצתית. בקיץ, נגד כל התחזיות הרשמיות, חזינו לה ביתיות במזרח. אבל אם הסיפור הזה מוכיח משהו, זה ששהייה מספיק זמן בתחתית וכמה כדורי לוטרי שמסתדרים זו אסטרטגיה שיכולה לעבוד עבור כל הנהלה.
במהלך השנים ההנהלה בוושינגטון העניקה למשפט המפורסם של מרפי פרשנות אישית: אם יש החלטה רעה שאפשר לקחת, הם ייקחו אותה.את ההחלטות הטובות שלו אפשר לספור על יד אחת : ג'ון וול (המאבק של אוון טרנר על הבחירה הראשונה בדראפט לא היה כוחות בשום שלב), בראדלי ביל מספק תמורה לגיטימית למקום השלישי בדראפט, וגם אוטו פורטר בהתחשב בחולשת הדראפט (2013). מרצ'ין גורטאט עבור בחירת אמצע סיבוב ראשון זו החלטה סולידית. כאן אפשר לסיים עם המילים הטובות לגראנפלד והנהלת הוויזארדס ולעבור לסקירת ההחלטות הרעות, והיא ארוכה בהרבה.
בעונות הראשונות שלו הביא גראנפלד לעיר הבירה את המנטליות של הניקס: לנהל כל עונה כאילו היא האחרונה. אם את הוויתור על הבחירה החמישית בדראפט 2004, כחלק מטרייד שהנחית את אנטואן ג'יימסון בקבוצה עוד אפשר להבין, את הויתור על אותה בחירה ב-2009, אחד הדראפטים הטובים בהיסטוריה, קשה להבין. אוהדי מיניסוטה מקפידים להזכיר להנהלה שלהם שהם ויתרו על קרי בכל ביקור של הווריורס בעיר (בחרו את ריקי רוביו וג'וני פלין בבחירות 5 ו-6 באותו דראפט) אוהדי הוויזארדס מעדיפים פשוט לשכוח. הוויזארדס אפילו לא ניסו. מדובר באחת ההחלטות הרעות.
גראנפלד דווקא הצליח לאסוף כשרון לא רע בדראפט, אבל אישיות בעייתית אחת אחרי השניה: ניק יאנג, ג'אוויל מקגי ואנדרי בלאטץ' הם בחירות טובות למיקום שלהן, אבל על שלושתם אפשר לומר אין שכל, אין דאגות. הבעיה של וושינגטון עם השלושה לא הייתה בדראפט, כי אם בעובדה שהם החתימו אותם על חוזה שני שממש לא תאם את ההתנהגות שלהם.כמובן שטיפשות היא כעין וכאפס לעומת מה שהביא ג'אווריס קריטנטון למועדון. את תקרית האקדחים המפורסמת כולם זוכרים לגילברט ארינס (אישיות בעייתית בפני עצמה), אבל צריך שניים לקרב אקדחים, והצד השני היה קריטנטון. זה היה הדבר היחיד שקריטנטון עשה בליגה. הוא לא חזר לשחק, ולא היה לו את המליונים של ארינס. ב2011 הוא הורשע ברצח. בחור נחמד. תקרית האקדחים קרתה במשמרת של גראנפלד. הוא אסף את האנשים האלה לחדר הלבשה אחד. זו הייתה תקרית שזעזעה את הליגה,מוזמנים לקרוא את העדות של קארון באטלר על הפרשה.
נחזור לכדורסל ולבחירות דראפט. אם הפאשלה של 2009 לא מספיקה, מה תגידו על זו של 2011? בסוף דצמבר האחרון פרסם מגזין הספורטס אילוסטרייטד רי-דראפט לזה של שנת 2011, שבדיעבד התברר כאחד הדראפטים הטובים ביותר בשנים האחרונות. מהמקום השישי ומטה נבחרו קוואי לנארד, קליי תומפסון, קמבה ווקר, ג'ימי באטלר ורבים טובים אחרים. למה להזכיר רק את המקום השישי ומטה? כי זו הבחירה שבה השתמשו הוויזארדס כדי לבחור את הפורוורד-סנטר הנוכחי של פנרבחצ'ה, יאן ווסלי. ג'ורדן קלארקסון, דווקא גניבה בסיבוב השני של דראפט 2014, הועבר מיד ללייקרס תמורת סכום כספי.
מה שמשאיר את גראנפלד בתפקיד הוא הקשר לבעלי הקבוצה. במשך 43 שנים הוחזקו הוויזארדס בידי אייב פולין, דמות אגדית בקרב הבעלים בליגה. לאחר מותו ב-2009 השתלט על הקבוצה טד לאונסיס, מיליארדר שמחזיק גם בקבוצת כדורסל הנשים ובקבוצת ההוקי בבירה. עם קניית הקבוצה, לאונסיס פתח אי-מייל שבו יכלו כל אוהדי הוויזארדס יוכלו ליצור איתו קשר ולהציף בעיות הנוגעות לקבוצה. ביום הראשון בתפקיד הוא קיבל 130 מיילים, שלושה מתוכם נוגעים לאיכות הקטשופ באולם. אלא שכבר תקופה ארוכה שהמייל מלא בעיקר בתלונות רציניות יותר. בקרב האוהדים ותושבי העיר יש אנטגוניזם לא מבוטל כלפי לאונסיס והדרישה שלו לסבסוד דמי החכירה על האולם בו משחקת הקבוצה. הוויזארדס משלמים 40 מיליון דולר לשנה עבור השימוש ב D.C's Verizon Center, סכום גדול פי כמה מזה שמשלמות מרבית הקבוצות. הטענה השנייה של האוהדים נוגעת לתפקוד של גראנפלד. אולם לאונסיס נשמע די מרוצה מהאופן שבו מנוהלת הקבוצה. "אנחנו מבצעים את התוכנית", הוא אמר עם סיום העונה הקודמת בה הוויזארדס פספסו את הפלייאוף, "התוכנית עליה הסכמתי שקניתי את הקבוצה".
"התוכנית" היא סוג של בדיחה בקרב אוהדי הוויזארדס. לוויזארדס אמנם יש בסיס צעיר ומוכשר מסביבו הם בונים, אבל קשה להבחין בעקרונות התוכנית לטווח ארוך או בביצוע שלה. ההנהלה האמינה זמן רב מדי במאמן הכושל רנדי וויטמן ובקיץ האחרון החליפה אותו בסקוטי ברוקס, לא בדיוק מהמוחות הטקטיים הבולטים בליגה. במהלך השנה החולפת הקבוצה הייתה עסוקה במרדף אחרי קווין דוראנט, מרדף שהיה קלוש לאורך כל הדרך, וויתרה על עוד בחירת דראפט בקיץ הנוכחי. הסגל הנוכחי טוב מספיק כדי לעבור סיבוב פלייאוף, אך דרוש שדרוג נוסף כדי לאיים על אליפות המזרח. אם ב-2010 הקבוצה קיבלה מתנה בלוטרי וסגרה את ג'ון וול למשך כמעט עשור, בקיץ 2019 המתנה הזו יכולה לפוג תוקף עם סיום החוזה של וול. לגראנפלד ולאונסיס יש שנתיים כדי לממש את הכישרון שנפל על הקבוצה מהדראפט. אם לא יצליחו לעשות זאת, ו-וול יעזוב ללא תמורה, המקום שלהם בדירוג ההיסטורי יהיה נמוך עוד יותר.
