אין פרס בליגה שמהותו כל כך מעורפלת כמו פרס השחקן המשתפר. השחקן המשתפר, אינו הטוב ביותר במאומה.  לפעמים לא ברור האם הוא מעיד על היכולת הטובה של שחקן בעונה הנוכחית, או על היכולת החלשה שלו בעונה הקודמת. הסאב טקסט בהענקת הפרס נע בין "חשבנו שאתה לא שווה כלום אבל אתה בעצם שחקן די לגיטימי" (דאריל ארמסטרונג, בובי סימונס, אארון ברוקס) לבין "היית ממש אחלה השנה וכנראה שלא תזכה לעולם בפרס אמיתי, אז קבל לפחות את הפרס הזה" (רוב השחקנים האחרים שזכו בפרס).

כדי ליצוק בפרס השחקן המשתפר תוכן משמעותי, יש צורך בלהדק את הקצוות ולמצוא תופעה ייחודית שמצדיקה על הענקת פרס. שחקנים בליגה משתפרים כל הזמן. זה תהליך טבעי שמתרחש מרגע ששחקן מגיע לליגה בתור רוקי, משפר בהדרגתיות חלק מהיכולות שלו מדי שנה, מוסיף מאסת שריר, מקבל יותר דקות משחק ומעלה מספרים. ככל ששחקנים צעירים יותר כך השיפור ניכר בצורה חדה יותר, אבל זאת כתוצאה מחוסר התפתחות מספיק בעונה הקודמת. מצד שני, ככל שעולה הותק שחקנים נופלים לתוך נישה מסוימת, וכבר די ברור למה אפשר לצפות מהם. מעטים המקרים שבהם שחקן עובר שינוי מהותי ומוציא מעצמו איזה כישור (skill) שלא ידענו שקיים שם. כדי שפרס השחקן המשתפר יהיה תואר עם ערך אמיתי מאחוריו, אני רוצה להשאיר ברשימה רק את השחקנים שבאמת הפתיעו ועברו שינוי שלחלוטין לא מובן מאליו. לכן, ראשית נוציא כמה שמות שלא עוברים את הקריטריונים הקיימים:

ניקולה יוקיץ' – הג'וקר קפץ כמה מדרגות לטופ של הליגה והפך לאחד השחקנים המיוחדים בה. יחד עם זאת, אנחנו מצפים משחקני שנה שנייה שיעשו קפיצת מדרגה כלשהי לאור ההסתגלות שלהם לליגה ובייחוד משחקני פנים. יוקיץ' כבר הראה חלק גדול מהיכולות האלו גם בעונה שעברה עם תצוגות של 20+ בטור הנק' מלוות ב 10+ בטור הריבאונדים ואפילו משחק של 9 אס'. לכן, לאור הנאמר, לפחות העונה הוא יאלץ לחכות.

בראדלי ביל –   השוטינג גארד הנהדר קפץ ל-23 נקודות ו-3 שלשות למשחק (40%), אלא שהשינוי המשמעותי נמצא בכלל בכימיה הקבוצתית בוושינגטון ובעובדה שהוא הצליח לעבור עונה שלמה מבלי להיפצע

האריסון בארנס – בארנס אמנם קפץ מ-11.8 נקודות למשחק ל-19.2, אבל זו תוצאה של מעבר מאחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה לקבוצת לוטרי

דיון וויטרס – מי שעוקב אחרי הליגה בשנתיים-שלוש האחרונות יכול לראות בוויטרס מועמד לגיטימי, אבל מבט לתקופה מוקדמת יותר מוצא את וויטרס מספק את אותם המספרים בדיוק בקליבלנד, בעונתו השנייה בליגה. אז נכון שמעבר למספרים הוא הראה ניצוצות של ווינריות, אבל העונה הנוכחית פחות מעידה על שיפור אלא יותר על ההתדרדרות בעונות הקודמות.

ומכאן, במעבר חד לשחקנים המשתפרים ביותר של עונת 2016-17:

ראוי לאזכור: טימי הארדווי ג'וניור – הארדווי הצעיר אולי יזכה בתואר הרשמי של הליגה, ויש לו קייס. הארדווי ג'וניור העלה את יכולת יצירת הנקודות שלו, וקולע העונה 14.5 נקודות מכל הטווחים. ההתקדמות שלו אפילו אפשרה להוקס לשלוח בטרייד את קייל קורבר האגדי. הארדווי ג'וניור גם סיפק כמה תצוגות קליעה נהדרות, כמו ה-36 נקודות בהפסד לקליבלנד, או 33 בניצחון על יוסטון. אז למה הוא לא בחמישייה? קודם כל, במידה מסוימת כמו וויטרס, הארדווי הצעיר "נהנה" מעונת שפל בעונה הקודמת, שהשכיחה במעט שהוא היה אחלה שחקן כבר בניקס ושיש סיבה שאטלנטה נתנה עבורו את הבחירה ה-15 בדראפט. שנית, יש כמה שחקנים עם קייס לא פחות טוב. ואלו שמות –

5) רודי גובר (יוטה ג'אז)

ידענו מה הפוטנציאל של גובר, לפחות הגנתית, אבל העונה הפך הצרפתי הגמלוני (שנבחר במקום ה-27 בדראפט עקב החשש שיהיה שחקן התקפה מאוד מוגבל) למפלצת של ממש, תוך שהוא תופס את אחד משלושת המקומות בחסימות, אחוזי שדה וריבאונדי התקפה. בעוד שבשלושת העונות הראשונות שלו הוא מעולם לא עבר את ה-10 נקודות למשחק, העונה גובר קולע 14 ביעילות מרשימה (קצת יותר מ-10 זריקות למשחק, כולל עונשין) ומציב את עצמו בטופ של הסנטרים בליגה.

4) אייזאה תומאס (בוסטון סלטיקס)

 מה שמדהים בתומאס זו התחושה הקבועה שהנה, העונה הוא נתן קפיצה משמעותית והגיע לשיא שלו (ואפילו, עבר את הרף), ואז מגיעה העונה הבאה והוא שוב פורץ את התקרה שלו. זו כבר העונה השישית שלו בליגה, והוא מסרב להתייצב וממשיך להשתפר בכל עונה. אם בעונה שעברה הוא מיצב את עצמו כסקורר נהדר, העונה הוא עלה לדרגת סקורר-על וסיפק כמה תצוגות אדירות ברבעים האחרונים. לא רק שתומאס הוסיף עוד 7 נקודות לממוצע, הוא עשה זאת תוך עלייה ביעילות מכל הטווחים. יש לו יותר מדי חסרונות כדי להיות MVP, אבל הרוח שממשיכה לדחוף את אייזאה למעלה עשויה בדיוק מהחומר שכן מצדיק את הפרס הנוכחי.

3) אוטו פורטר (וושינגטון וויזארדס)

אלמלא סיום העונה, פורטר כנראה היה מדורג גבוה יותר. אוטו פורטר הגיע לליגה מג'ורג'טאון כשחקן דבק שטוב בהכל אבל לא מעולה בשום דבר, Jack-of-All-Trades. בוויזארדס הוא מצא את מקומו כסלאשר ושחקן כנף איכותי בהגנה, ברמה שמבטיחה קריירה ארוכה וסולידית בליגה. אלא שבשנה האחרונה פורטר הוסיף לעצמו עוד נשק חשוב לארסנל. הוא הרים את הקליעה ל-3 מ-37% בעונה שעברה, עד ל-44% בעונה הנוכחית. זו לא סתם עליה, בעידן שבו השלשות הן כנראה הנשק המרכזי בNBA, השיפור הזה משפיע על התקפת הוויזארדס ופותח לה אפשרויות נוספות

נלקח מ- Bleacher Report

השיפור מהשלוש שם את פורטר ברמה אחרת לחלוטין יחסית לעונה שעברה, דרגה אחת מתחת לסופרסטארים. הוא השחקן מהסוג שכל קבוצה רוצה וצריכה, ומישהי גם הולכת לשלם עליו הרבה כסף בקיץ.

2) ג'יימס ג'ונסון (מיאמי היט)

עד לעונה הנוכחית, הצפייה בג'יימס ג'ונסון הייתה מהחוויות המתמיהות בליגה. בדקות שבהן הוא שיחק אפשר היה לחזות בפוורורד אתלטי בצורה בלתי רגילה, כזה שמסוגל לבצע עצירה בהגנה מול לברון ג'יימס ואז להטביע עליו בעבר השני. שחקן סופר אגרסיבי, שיכול מהספסל לתת חטיפה וחסימה כל משחק. בכל מחזה כזה, היית שואל את עצמך למה הוא לא משחק יותר. ואז הוא היה מאבד כדור ועושה שני פאולים טיפשיים ברגע, וחוזר שוב לספסל. זה היה ג'יימס ג'ונסון בשבע העונות הקודמות שלו בליגה. אבל העונה, המהפך של מיאמי היה גם המהפך של ג'יימס ג'ונסון. האיש שהצליח להוריד 16 קילו וחצי ממאסת השומן של הגוף תוך כדי העונה, הפך לחלק חשוב בריצה המופלאה של ההיט. אחרי שמעולם לא עבר את ה-10 נקודות (9.2 ליתר דיוק) נקודות לעונה ואת ה-0.4 שלשות, העונה הוא קולע כמעט 13 נקודות ו-1.2 שלשות למשחק. הוא מוסיף שיאי קריירה בריבאונדים (4.9), אסיסטים (3.6), חוטף וחוסם לפחות פעם במשחק בממוצע. בגיל 30, ג'יימס ג'ונסון סוף סוף מממש את הפוטנציאל, ואפשר רק לדמיין איפה הקריירה שלו הייתה נמצאת אילו היה מגיע לליגה בשנות ה-90' ומשחק באחת הקבוצות הטובות במזרח.

הג'יימס ג'ונסונים של הליגה הם שמצדיקים את קיום הפרס הזה, והוא היה זוכה בו. אלמלא..

1) יאניס אנטטוקומפו (מילווקי באקס)

הרבה שחקנים בשנותיהם הראשונות בליגה עושים את המעבר משחקן חלש לבינוני. לא מעט גם הופכים מבינוניים לטובים. אך רק בודדים עושים את המעבר בין שחקן מעולה לשחקן אדיר באמת. העונה חזינו באחד כזה עושה את המעבר. בעונת הרוקי של הפריק היווני הייתה זו אמירה אמיצה לקבוע שיום אחד הוא יהיה שווה חוזה מקסימום. בעונה השלישית שלו (העונה שעברה) לא הייתה אפשרות אחרת פרט מלקבוע שמדובר בשחקן ייחודי ומעולה. השנה יאניס עשה צעד בדרך, אולי, לשלוט בליגה כולה. הוא ניחן בנתונים פיזיים כאלו שמי שמשחק שהצופה בו מרגיש כאילו המחזה שלפניו אינו חוקי, ואצל היריב שלו מתפשטת תחושת חוסר אונים. למה שהוא עושה על הפרקט באמצעות הנתונים הללו יכול להשתוות רק לברון ג'יימס בשיאו

יאניס קולע העונה 23 נקודות בממוצע למשחק לעומת 17 בעונה החולפת, ומוסיף אליהן 8.7 ריבאונדים, (7.7 בעונה שעברה) 5.4 אסיסטים (4.3) וקרוב ל-2 חטיפות ו-2 חסימות למשחק. הוא הפך לדומיננטי ואגרסיבי יותר, מוביל את הכדור ותוך כמה שניות כבר נמצא מתחת לסל של היריבה. 5.1 ביקורים על הקו בעונה שעברה גדלו ב-50% ל-7.7 כאלו העונה. לא פחות חשוב, הוא הראה שהוא מסוגל להוביל קבוצה ובהצלחה. עם כוכב משנה אחד לאורך העונה – פעם ג'בארי פארקר ופעם מידלטון – ואסופת שחקנים מתחת לממוצע, הבאקס תחת כנפיו של יאניס הגיעו לפלייאוף. הגריק פריק הוא שחקן עצום שעשה קפיצה כמוה לא עשה אף שחקן אחר העונה, והתואר מגיע לו בזכות.