מכירים את הבדיחה הישנה על זמן החלפת התחתונים בטירונות? הגיע יום החלפת התחתונים, והמפקד מורה לטירונים הצוהלים "משה, אתה תחליף עם יוסי. שלמה, אתה מחליף עם אלכס". זה בערך סיפור הטרייד בין הרוקטס והת'אנדר – הרווח הגדול של כל קבוצה הוא בלהיפטר ממה שיש. רק שלא בטוח שהתמורה עדיפה. אז מה היה לנו?
מה הרוקטס קיבלו? ראסל ווסטברוק.
מה הת'אנדר קיבלו? כריס פול, בחירת דראפט ב-2024, בחירת דראפט ב-2026 (שתי הבחירות מוגנות 1-4), אפשרות להחלפת בחירה ב-2021 ואפשרות להחלפת בחירה ב-2025.
הצד של הרוקטס
תלוי את מי שואלים. הפרשנים של הרינגר כבר חושבים שהרוקטס חזרו לעמדה של קונטנדרית. ווסטברוק צעיר מפול בשלוש שנים, היה MVP לפני שלוש עונות בלבד והוא והארדן חברים טובים, להבדיל ממערכת היחסים העכורה ששררה בין הארדן לפול. בפלייאוף האחרון יוסטון היו טובים יותר ב-1.4 נקודות ל-100 פוזשנים עם כריס פול על הספסל, לעומת פול על המגרש, ותהיו בטוחים שדריל מוריי ראה את זה. אבל הנה עוד משהו שמוריי אמור לראות – בשנתיים האחרונות הרוקטס הסתכלו בעיניים לקבוצה המוכשרת ביותר שראה הכדורסל המודרני. במשחק השישי והמכריע בפלייאוף האחרון, המהפך של גולדן סטייט התרחש בעיקר אחרי שפול נפגע וירד לספסל. העונה, ייתכן ואותה היכולת הייתה מספיקה לאליפות.
איך הארדן ו-ווסטברוק יחיו עם כדור אחד? איך מוריי, מבשר האנליטיקס המודרני והאיש שהציע לראשונה את נוסחת ה-eFG% יסתדר עם גארד מהסגנון הישן, שיעילות היא ממנו והלאה? ההשערה ההגיונית היא שמוריי בחר 'להגדיל את השונות' – ליצור יותר תסריטים קיצוניים, לחיוב או לשלילה. איפשהו בתוך המודל המורכב שמנהל את הרוקטס, כנראה שישנו רכיב שהראה שהסיכוי לאליפות עם ווסטברוק הוא 10% לעומת 7.5% עם פול, או משהו בסגנון. מצד שני, אני גם מקווה שהוא מראה שהסיכוי לכישלון (סיבוב ראשון ומטה) באזור ה-50%, אחרת משהו מקולקל במודל. ווסטברוק לא רק שלא תואם לשיטה של יוסטון ולסגנון של הארדן, הוא הפוך לחלוטין, וישנם דברים כל כך רבים שיכולים להשתבש. נתחיל מכך שפוזשן ממוצע שבו הארדן החזיק בכדור ארך בממוצע בעונה שעברה 9.3 שניות – יותר מכל שחקן בליגה. פוזשן של ווסטברוק ארך בממוצע 7.7 שניות. כשמחברים את שניהם יחד בפוזשן אחד, "התקפת 7 השניות" של מייק דאנטוני מקבלת משמעות חדשה. ווסטברוק הוא גם לא אחד שיעמוד בפינה בזמן שהארדן יבצע את אחד הבידודים הממושכים שלו, אלו שההנהלה של יוסטון מעריצה וכל יתר צופי ה-NBA מתעבים. בל נשכח שההגנה של הרוקטס תורכב מצמד גארדים שמבצעים בצד הזה של המגרש שלושה מהלכים שליליים על כל מהלך חיובי.
אלא שמה שמעניין את מוריי וההנהלה של יוסטון הוא לעשות בלאגן, ולקוות לתסריט הנדיר שבו הבלאגן הזה יוביל אותם כל הדרך אל התואר. בהתקפה עומדת, הארדן לבדו מספיק כדי לייצר תפוקה חיובית. ווסטברוק שם בשביל לרוץ. האנליטיקס המודרני מזוהה עם זריקות לשלוש, אבל התקפות מעבר הן כלי יעיל לא פחות. בעונה שעברה יוסטון השיגו 1.15 נקודות למשחק מהתקפות מעבר, אבל היו באמצע הליגה מבחינת שכיחות הביצוע. כשווסטברוק שם אנחנו נראה את הקבוצה הזו רצה כמה שיותר, אמנם משיגה נקודות ביעילות פחותה, אבל עדיין מסוכנת. מעבר לכך, כמו שמוריי ידע לבנות סביב הארדן מערכת שתמקסם את היכולות שלו באופן שאף אחד אחר בליגה לא ראה, עדיין לא ברור מה הוא יבנה סביב ווסטברוק והשילוב שלו עם הארדן. הפיק-אנד-רול בין ווסטברוק וסטיבן אדאמס נראה מצוין לפרקים. איך אותו המהלך יראה עם קלינט קאפלה, כאשר הארדן ואריק גורדון מרווחים?
נכון לרגע זה הסגל של יוסטון כולל את הארדן ו-ווסטברוק בתור שני זכרי-אלפא, אריק גורדון שינצל רגעי בלבול בהגנה לעשיית נקודות וקלינט קאפלה לצד פי ג'יי טאקר שיקפצו לריבאונד ההתקפה (מריבאונד ההגנה הם יכולים לשכוח), יחסמו, יחתכו לסל וידאגו בגדול לכל העבודה השחורה. אוסטין ריברס, אימאן שאמפרט וקנת' פאריד אמורים להתחיל שם בעונה הקרובה ולהשלים סגל איכותי. במשחק בודד, התלכיד הזה יכול לנצח כל קבוצה. הבעיה היא שאני לא רואה אותם מנצחים יותר מסדרה אחת, לכל היותר, בפלייאוף המערב.
הצד של הת'אנדר
סם פרסטי רק נראה כמו קלארק קנט, אבל ניהולית הוא בדר"כ יותר קרוב לסופרמן. זה התחיל בבניית חומר לשושלת כמעט בנון-שלנטיות, המשיך ועשה מסאי יוג'ירי עוד לפני יוג'ירי (ובמקרה שלו, פול ג'ורג' גם חתם על חוזה ארוך טווח בהמשך) ועכשיו הוא עובר למוד של בנייה מחדש כמעט בלי להיחלש. קבוצה של פול-גלינארי-גילג'וס אלכסנדר וסטיבן אדאמס יכולה להגיע לפלייאוף, אפילו במערב החזק. אבל נראה שמכל הטריידים האפשריים, דווקא כריס פול הוא התמורה הבעייתית ביותר שאפשר היה להשיג עבור ווסטברוק. החוזה של פול יתפח בכל אחת משלושת העונות הקרובות (38 מיליון העונה יתפחו ל-44 מיליון, בעונת 21-22 ובגיל 36), וככל שחולף הזמן, לתאנדר יהיה קשה יותר להשיל אותו. החוזה של ווסטברוק, לעומתו, נראה לי סחיר בהרבה, ולו רק מהסטאר קוואליטי של ווסטברוק והיכולת שלו לעורר עניין במועדון בינוני כמו דטרויט. במהלך על פול, נראה שפרסטי מכוון לאחד משני המסלולים הבאים:
That is fantastic return for OKC. Cannot believe the old Thunder are all gone, and that two reunite in Houston. Rockets gave up more assets than I thought anyone would, let's see if they can make it work. Russ attacking close outs, Harden getting more spot up 3s is interesting.
— Zach Lowe (@ZachLowe_NBA) July 12, 2019
הראשון, עד סוף הקיץ פול עובר לקבוצה במוד של win-now כמו מיאמי. לפי הדיווחים, ההיט התעניינו גם בווסטברוק, אבל לא היו מוכנים לוותר על באם אדבאיו וטיילר הירו, בהם אוקלהומה סיטי התעניינו. ייתכן שאחרי שהת'אנדר קיבלו את הפיצוי שלהם מיוסטון, בדמות בחירות דראפט, הם יהיו מוכנים להעביר את פול להיט תמורת חוזים נגמרים. במקרה כזה גם אדאמס יצא למכירה לכל המרבה במחיר, וגלינארי בטרייד דדליין יכול להיות שווה איזו בחירת סיבוב ראשון בדראפט או כישרון צעיר מצד קונטנדרית. בנייה מהירה וחדה מחדש והת'אנדר חוזרים לרלוונטיות תוך 2-3 עונות וממלאים את הסגל בכשרונות צעירים מדי עונה.
המסלול השני, הת'אנדר הולכים ל-retooling במקום ל-rebooting. הקליפרס, כמו טורונטו לפניהם, הוכיחו כי לבנות קבוצה תחרותית מתפקדת ולחכות לפיסת הכישרון החסרה היא דרך אלטרנטיבית לטנקינג ומסע של כמה עונות (לפחות) במדבר הספורטיבי. פרסטי מעניק לבילי דונובן הזדמנות לחזור לשיטה המקורית שלו מפלורידה, זו שכוללת מסירות והנעת כדור. עם קבוצה מתפקדת שמשחקת כדורסל איכותי ומגרדת את הפלייאוף במערב, לת'אנדר יהיה קל יותר לגייס אליהם כוכבים, ובחירות הדראפט המרובות יאפשרו סיין-אנד-טרייד או ימתיקו את פינוי החוזה של כריס פול. ב-2020 ו-2021 יוצאים לשוק כמה פרי אייג'נטס מרכזיים, והת'אנדר מציבים את עצמם בעמדה להיות שחקנים מרכזיים אם לא בקיץ הבא, אז בזה שאחריו.
לת'אנדר כבר יש כוכב לעתיד בדמות שיי גילג'וס אלכסנדר, ופרסטי דאג לפנות לו את השטח כבר מהעונה הקרובה. בעונות הקרובות יוסיף אליו עוד כוכבים, השאלה היחידה היא מתי, והאם הם יגיעו בטרייד, משוק השחקנים החופשיים או מהדראפט. בנוסף, אם הרוקטס לא יצליחו למצוא פתרון לשנות הזקנה של הארדן ו-ווסטברוק, החל מ-2024 לאוקלהומה סיטי יהיו כמה בחירות גבוהות מאוד בדראפט.
