בגדי המלך החדשים

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: לוס אנג'לס לייקרס

לדף הקבוצה:

לוס אנג'לס לייקרס

נשארו: לונזו בול, ברנדון אינגראם, קייל קוזמה, ג'וש הארט, איביצ'ה זובאץ', קנטביוס קולדוול-פופ (הוחתם מחדש).

עזבו: ברוק לופז (מילווקי), ג'וליוס ראנדל (ניו אורלינס), אייזאה תומאס (דנבר), צ'אנינג פריי (קליבלנד), טיילר אניס, תואמס ברייאנט (וושינגטון), לואל דאנג (מינסוטה), אנדרה אינגראם.

הגיעו: לברון ג'יימס, ראג'ון רונדו, לאנס סטיבנסון, מייקל ביזלי, ג'אבייל מקגי (שוק חופשי), מוריס ואגנר, אייזיק בונגה, סאבי מיכאליצ'וק (דראפט).

חמישייה: לונזו בול, קנטביוס קולדוול-פופ, ברנדון אינגראם, לברון ג'יימס, קייל קוזמה.

ספסל: ראג'ון רונדו, ג'וש הארט, לאנס סטיבנסון, מייקל ביזלי, ג'אבייל מקגי,לואל דאנג, איביצ'ה זובאץ', מוריס ואגנר, אייזיק בונגה, סבי מיכאליצ'וק.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם?

המהלך הכי משמעותי של הלייקרס קרה עוד לפני הדראפט של עונה שעברה, כשהלייקרס העבירו את דיאנג'לו ראסל והחוזה של טימופיי מוזגוב. בתמורה הם קיבלו את ברוק לופז על חוזה לעונה אחת, ואת הבחירה ה-27 בדראפט 2017. זה פינה להם המון כסף בקיץ האחרון, והבחירה הניבה את קייל קוזמה, אחד מהרוקיז הכי טובים העונה. אגב, ללייקרס יש היסטוריה מאוד חיובית בבחירות 24-28. הנה השמות: קייל קוזמה (27), לארי נאנס ג'וניור (27), ג'ורדן פארמר (26), סשה ווייצ'יץ' (27), בראיין קוק (24), דווין ג'ורג' (23), דרק פישר (24), אלדן קמבל (26), ולאדי דיבאץ' (26), איי סי גרין (23), אין כאן כוכבים גדולים, אבל יש כאן כמה לייקרים ענקיים, והמון שחקנים לא רעים בכלל לבחירת סוף סיבוב ראשון. ההנהלה החדשה בראשותו של מג'יק ג'ונסון התחילה לעבוד, והיעד שלה היה ברור, קיץ 2018. המהלך השני לפינוי שכר הגיע בטרייד דד ליין, כשהלייקרס הצליחו לפנות את ג'ורדן קלארקסון ביחד עם לארי נאנס ג'וניור, בתמורה לאייזאה תומאס, צ'אנינג פריי ובחירת סיבוב ראשון. ותודה לקובי (אלטמן) ולקליבלנד שעזרה להם להתקרב עוד צעד ללברון. אייזאה תומאס הפך ממועמד ל-MVP לחוזה נגמר בין לילה.

על הפרקט קרו מעט דברים מעניינים. רוב העונה התקשורת התרכזה בעיקר בפסטיבל שארגן לאבאר בול. לשמחת כולם, האחים של לונזו נסעו לשחק בליטא, והאבא נסע איתם. לצער כולם האחים של לונזו חזרו עם האבא. בגזרת המאזן, אחרי כמה עונות שהלייקרס נלחמו בשביל לשמור על בחירת הדראפט שלהם, בעונה שעברה נגמרו ההגנות על הבחירה, והבחירה של הלייקרס עברה בכל מקרה, ולכן לא הייתה להם מוטיבציה לטנקינג. היות ולא היה ללייקרס סיכוי להגיע לפלייאוף, הם שלחו את הילדים לפרקט לנסות לנצח. 3 שחקנים קיבלו את מרכז הבמה: ברנדון אינגראם, לונזו בול וקייל קוזמה. הרביעי, ג'וש הארט, נדחף בסוף העונה.

ברנדון אינגראם עשה קפיצה משמעותית בעונתו השניה בליגה. זה לא רק ה-16.1 נקודות (קפיצה של 7 נקודות מעונת הרוקי), זה גם היעילות (47% מהשדה לעומת 40%, 39% לשלוש לעומת 29%). לא מדובר פה רק בעליה בדקות. הרוקי שיפר את מספרי ה-36 דקות שלו בצורה משמעותית לעומת עונת הרוקי, ומדובר פה בהתפתחות של ממש. צריך לזכור שהוא רק בן 20. יש כאלה שיתייגו את לונזו בול כבאסט כבר אחרי עונה אחת. הם טועים. אין ספק שאחוזי הקליעה נוראיים (36% מהשדה, 30% לשלוש, 45% מהעונשין), אבל בכל תחום אחר של המשחק, שאינו כולל לשים את הדבר הכתום הזה בתוך רשת, בול הראה רמה גבוהה מאוד: הגנה, ראיית משחק (גם בהגנה וגם בהתקפה), ריבאונד. אם בול ישפר את הקליעה הוא יכול להיות כוכב בליגה. גם בלי הקליעה יש לו מקום כרכז פותח. לא ברור לאן נעלם השחקן שקלע 55% מהשדה בקולג' עם 41% משלוש. אולי הוא עוד יחזור. קייל קוזמה נתן הופעה מרשימה בליגת הקיץ, והמשיך אותה לתוך העונה הרגילה. 16.1 נקודות, 36% לשלוש, 6.3 ריבאונדים – גניבה של הלייקרס. סטרץ' 4 מצויין. אחרון ברשימה הוא ג'וש הארט. הארט התחיל את העונה לאט מאחורי KCP, אבל הדקות שלו עלו ככל שהעונה התקדמה. תסתכלו על המספרים שלו אחרי האולסטאר: 15.3 נקודות (47% מהשדה, 39% לשלוש), 6.8 ריבאונדים, 2 אסיסטים. כל זמן שקיבל דקות הוא החזיר תפוקה מצויינת.

עוד אנקדוטה אחת על העונה הקודמת, שקשורה להנהלה החדשה. הלייקרס נקנסו על טמפרינג כבר בקיץ שעבר, ומג'יק ג'ונסון למד לשחק את המשחק עם החיוך הגדול שלו. בשבוע האחרון של העונה הלייקרס הצליחו לחדור ללבבות של כולם עם פיל גוד סטורי מצויין. אנדרה אינגראם הוא השחקן הכי ותיק ב-G ליג. בגיל 32, הלייקרס הקפיצו אותו לליגת ה-NBA לסיפור שכולו לב (ויח"צ לציניים שבינינו).

קיץ חם

הקיץ התחיל במכה לאוהדי הלייקרס ולקבוצה. פול ג'ורג' סיכם באוקלהומה סיטי ל-4 עונות. אחרי שכבר שנה וחצי התקשורת אומרת שג'ורג' רוצה ללייקרס וזה מרגיש כמו הדבר הבטוח, ג'ורג' אפילו לא נפגש עם הקבוצה. למרות זאת, יומיים בתוך השוק החופשי מגיעה הידיעה שכולם חיכו לה, לברון ג'יימס מגיע ללייקרס. אוהדי הלייקרס בשמיים, והתקשורת כבר מסתכלת עליהם כקונטנדרית. אלא ששורת המהלכים שהגיעו אחרי לברון לא עשתה שכל לאף אחד: לאנס סטיבנסון על 4.5 מליון דולר (איזה ביקוש יש לו בליגה ששווה יותר ממינימום?), ג'אבייל מקגי על מינימום, KCP ב-12 מליון דולר לעונה (מה הוא עשה בעונה שעברה ששווה כזה סכום? על פי שמועות, קלאץ' (הסוכנות של לברון) דאגו לו לפיצוי אחרי שדפקו לו חוזה ארוך טווח עם הפיסטונס), ויתור על ג'וליוס ראנדל שהיה חופשי מוגבל, החתמת ראג'ון רונדו לעונה אחת על 9 מליון דולר (שוב, למה?), וסיום התהליך עם מייקל ביזלי ב-3.5 מליון דולר.

אז הנה כמה נקודות על הסיפור הזה:

1. לברון חתם על חוזה ל-3+1. לאחר שבשנים האחרונות לא היה מוכן להתחייב לקליבלנד לטווח ארוך, לברון חותם בלייקרס ל-3 עונות מובטחות. זה נותן ללייקרס מספיק זמן לבנות סביבו (אף אחד אפילו לא חולם לרמוז שבגיל 33 לברון אמור לחוות איזה ירידה ביכולת). יש כאן אמון אחר בין הנהלת הלייקרס ללברון, אמון שלא היה קיים בינו ובין דן גילברט (במילים אחרות, זה לברון אומר FU לגילברט). מצד שני יש כאן רמז על הפוקוס של לברון. לברון רצה להיות בלוס אנג'לס, יותר ממה שהוא רוצה להתחרות על אליפויות. יכול להיות שהנהלת הלייקרס יעשו צעדים נוספים בקיץ הבא, אבל שום דבר לא בטוח.

2. הלייקרס ויתרו על לופז (3.5 מליון דולר לעונה אחת במילווקי), ראנדל (9 מליון בניו אורלינס, אופציית שחקן לעונה השניה), ואייזאה תומאס (מינימום לעונה בדנבר). במקומם הביאו את סטיבנסון, מקגי, ביזלי ורונדו. לא ברור בדיוק למה. החוזים של השלושה יכלו להתאים ללייקרס לשמור על קאפ ספייס בקיץ הבא. לופז סטרץ' 5 ורים פרוטקטור לא רע (ריבאונדר רע, אבל זה סיפור אחר). ראנדל הרבה יותר טוב מכל מה שהגיע.

3. איפה הכוכב השני?

אז בנוגע לשאלה השלישית, הלייקרס לא הצליחו להשיג את קוואי מהספרס. לפי השמועות הם לא היו מוכנים לכלול את אינגראם בעסקה. הפרשנים של הלייקרס מדווחים שהלייקרס חושבים שישיגו את קוואי בקיץ הבא בחינם, ולא מוכנים להקריב נכסים כרגע. אוהדי הלייקרס כבר רואים את סיפור ג'ורג' קורה שוב. מעבר לזה יש שמועות שקוואי בכלל לא רוצה לשחק עם לברון ומעדיף את הקליפרס (משפט שאף אחד לא אמר אף פעם). אז הלייקרס דאגו לשמור על קאפ ספייס בקיץ הבא. הם חיכו ל-1 בספטמבר כדי לחתוך את לואל דאנג. זה אומר שהשכר של העונה הקרובה יורד מהספרים העונה, והשכר של העונה הבאה נמתח. הם הצליחו לגרום לדאנג לותר על כסף ככה שבקיץ הבא יש להם בדיוק 38.2 מליון דולר, חוזה מקסימום לשחקן עם ותק של 10 עונות בליגה. מי יבוא? תלוי למי מקשיבים. פרסמו כבר שיש מקור שאישר שדוראנט יצטרף ללברון בקיץ הבא בלייקרס. פרסמו שהלייקרס בכלל רוצים את קליי תומפסון. וכמובן גם קוואי ואחרים במיקס. יש הרבה סופרסטארים שמסיימים חוזה, וכולם נקשרו ללייקרס.

הרבה עיניים נישאות כבר מעכשיו לקיץ הבא, השאלה מה בדיוק קורה עם העונה הקרובה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אף אחד לא מהמר נגד לברון, אף אחד לא מהמר שהלייקרס לא יהיו בפלייאוף. חלק מהפרשנים מגדילים ושמים את הלייקרס במקום השלישי במערב. מדברים על זה שריאלית הם יסיימו במקום השישי. זה תיאוריה שלכל הפחות צריך לחשוב עליה. במזרח יש 5 קבוצות שיעשו טנקינג. זה אומר שקצת רצון יכול להספיק לפלייאוף. במערב, יש רק 3 קבוצות שהסיכוי שלהם להגיע לפלייאוף נמוך: קליפרס, קינגס, סאנס. מה עם השאר? גולדן סטייט ויוסטון יהיו בפלייאוף בודאות. הלייקרס לא ידורגו מעליהם. מי שאר הקבוצות? אוקלהומה סיטי בודאות גבוהה, סן אנטוניו גם (אותה קבוצה שנכנסה לפלייאוף בעונה שעברה + דמאר דרוזן), ויוטה (הגנה אדירה אם גובר בריא). נשארנו עם מי שיתמודדו על 3 מקומות: דנבר, פורטלנד ומיניסוטה (לאור הבלאגן שם, זה ממש לא בטוח), ניו אורלינס והלייקרס. לדעתי גם דאלאס וממפיס (אם קונלי וגאסול בריאים) יהיו במיקס. שום דבר לא בטוח, וזו רמת תחרות שלברון לא ממש רגיל אליה. במזרח הוא רק צריך להגיע למשחק בשביל להיות בפלייאוף, במערב זה מאבק. אז מה הבעיות הצפויות?

1. ריווח – יש ללייקרס קלעים טובים בקבוצה, אבל יש יותר מדי שחקנים שקשת השלוש זרה להם. בקליבלנד ומיאמי הקיפו את לברון בקלעים כמעט בכל החמישיות. בלייקרס חמישיה של בול, רונדו, סטיבנסון ומקגי מסביב ללברון זה נראה כמו אסון. הלייקרס מדברים על סגנון משחק אחר עם לברון. יותר משחק בלי כדור (תנועה וחסימות), יותר משחק בפוסט. זה בהחלט יכול להבליט את היתרונות של לברון על כל הליגה בכח ואתלטיות, ועדיין, מה ימנע מקבוצות לעשות דאבל טים על לברון ולהשאיר את לונזו\רונדו לבד על קשת השלוש? מה ימנע מקבוצות לעזוב את סטיבנסון ולנסות להפוך אותו למחליט בהתקפה של הלייקרס?

2. כפילויות – מה הטעם להחזיק את רונדו ולונזו באותו סגל? לונזו צריך את הבטחון והדקות. הוא ממש לא צריך תחרות. מה הטעם להחזיק את KCP על המשבצת של ג'וש הארט? האם KCP חלק מתוכניות העתיד של הקבוצה? ואם לא, אז ג'וש הארט צריך לקבל את הדקות.

3. כימיה – ביזלי, סטיבנסון ומקגי נכנסו לחדר הלבשה. זו לא תחילתה של בדיחה, זו העונה של הלייקרס. חסרים פה רק ניק יאנג וג'יי אר סמית' בשביל להשלים סטרייט פלאש של כמה מהטיפוסים היותר מסובבים בליגה.

4. השחקן הגדול הבא – עם כל הכבוד לעונה הקרובה, אוהדי הלייקרס ידברו לא פחות על הקיץ הבא, הטרייד הבא, השחקן מקסימום הבא שאמור להגיע. זה הסחת דעת.

5. בעבר לברון נטש כשהמצב היה רע, פיזית (כמו השבועיים חופש ב-2015) או מנטלית (כמו המשחק נגד פורטלנד קצת לפני שדייויד בלאט פוטר ב-2016). הוא פשוט מפסיק לשחק. איזה לברון נראה כשהדברים בלייקרס לא יזרמו כמו שהוא רוצה? האם נראה את לברון הפאסיב-אגרסיב במסיבות העיתונאים? איזה השפעה תהיה לזה על השחקנים?

השאלה העיקרית היא למה צריך את כל הכאב ראש הזה, אם הלייקרס חושבים קדימה? למה לא לתת עוד שנה לללונזו, אינגראם, קוזמה והארט להתפתח? על מה לוק וולטון יצטרך לשים דגש? על הגעה לפלייאוף, או על העתיד? האם הוא יצטרך לרצות את הוטרנים, או לפתח את הצעירים? האם זה יחזיק מעמד?

שאלות רבות יש סביב הלייקרס, אבל בואו נדבר גם על הצד השני של המטבע, מה לברון מביא לשולחן:

1. מבטים חופשיים – פחות שלשות מכדרור, תחום שאף אחד משחקני הלייקרס לא מצטיין בו, ויותר שלשות חופשיות בקאץ' אנד שוט. לברון ימשוך את תשומת הלב של ההגנות, אמור להשאיר יותר זמן לשחקנים על קשת השלוש. מבין אלו שלא קולעים מספיק טוב, לרובם יש חוכמת משחק מספיק גדולה לנצל את היתרון עבור דברים אחרים.

2. מנהיגות ותחרותיות – מאז הפרישה של קובי לא היה בחדר ההלבשה של הלייקרס מנהיג תחרותי ברמה הזו. שחקן שידחוף את שחקני הלייקרס בכל אימון, בכל פוזשיין.

3. אם אכן לברון ישחק יותר אוף דה בול, זה ייתן יותר מקום לביטוי לשחקנים כמו לונזו, רונדו ואינגראם שצריכים כדור בשביל להיות אפקטיביים.

יש ללייקרס פוטנציאל. בעיני חמישיה של בול, הארט, אינגראם, לברון ומקגי יכולה לתת הגנה ברמה גבוהה ביותר. חמישיה עם קוזמה במקום מקגי אמורה לרווח את המגרש. השאלה העיקרית בעיני, היא על מה ישים לוק וולטון דגש. האם זה יהיה על חמישיות חזקות בלי קשר לותק ושכר? האם זה יהיה על פיתוח הצעירים (לדעתי אגב זה לא נוגד, הארט וקוזמה צריכים לשחק לפני אלו שהגיעו)? האם חלוקת הדקות תהיה פוליטית? ואיזה בלאגן יווצר בחדר ההלבשה?

קשה לי להמר נגד לברון, אבל תחושת הבטן שלי אומרת שבסופו של דבר העונה של הלייקרס תיפול על 2-3 שלשות שלא יכנסו, ומחשבות על הקיץ הבא.

תחזית: 42 נצחונות וצפיה בפלייאוף בטלוויזיה.

וגאס חזתה לקבוצה 49.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.