שאקיל אוניל טען שגולדן סטייט משחקת טוב יותר כשמפקפקים בהם, ולכן הוא לא מפקפק בהם, ומהמר עליהם שינצחו את הסדרה. רק אני רואה פה את הסתירה? אם שאקיל לא מפקפק בהם, האם הם ישחקו פחות טוב? ואז, האם הם ינצחו את הסדרה? לא ברור. בכל מקרה נראה שרוב הפרשנים הולכים עם גולדן סטייט, וגם אצלינו באתגר, 80% בחרו בגולדן סטייט לנצח. קשה מאוד לחזות את הסדרה הזו. זה מתחיל בפציעות אצל גולדן סטייט. דוראנט לא אמור להתחיל את הסדרה, והווריורס מקווים שהוא יחזור במהלכה. הפציעה של דוראנט קשה לתחזית. זו פציעה שיכולה להיות מוגדרת יום ליום למשך חודשים. גם איגודלה נפצע והחמיץ את המשחק הרביעי בסדרה נגד פורטלנד. הוא גם סובל משריר השוק ובמקרה שלו זו פציעה כרונית. זו פציעה שהוא סבל ממנה גם בפלייאוף שעבר, וברור שבגילו הוא כבר לא עומד בעומס של פלייאוף. גם אם ישחק, לא ברור באיזה כושר יהיה, וכמה הווריורס ישמרו אותו על מנת שלא יפצע שוב. קאזינס כבר מתאמן עם הקבוצה. ומוגדר בספק למשחק הראשון. אצל טורונטו חסר או ג'י אנונובי שעבר ניתוח חירום להסרת התוספתן בתחילת הפלייאוף ועדיין לא חזר. נרס העריך שהוא בטווח של 10 ימים מחזרה, מה ששם אותו על המגרש בערך במשחק 5.

מעבר לפצועים שאולי יחזרו ואולי לא, עוד גורם שמקשה על התחזית הוא השינוי שעבר על הספסלים של הקבוצות במהלך הפלייאוף. הווריורס התחילו עם ספסל לא קיים עד הפציעה של דוראנט, ומאז הם משחקים עם רוטציה רחבה למדי ומקבלים תרומה משמעותית כמעט מכל הסגל. גם אצל טורונטו היה שינוי גדול בין משחק 3 בסדרה נגד מילווקי ומשחק 4. משחק 7 נגד פילדלפיה היה קוואי נגד העולם, וגם במשחקים 1-3 בסדרה נגד מילווקי הצוות המסייע שלו בטורונטו לא ממש הופיע, למעט שחקן או שניים. ממשחק 4 כולם התייצבו למעט דני גרין, והגדיל לעשות פרד ון וליט שקלע עד משחק 4 8 מ-41 לשלוש בכל הפלייאוף, ובמשחקים 4-5-6 הוא קלע 14 מ-17! איזה צוות מסייע נראה מהקבוצות? אילו ספסלים? לא ברור.

משחקי העונה הרגילה

לפני שנתחיל את הניתוח בואו נדבר על משחקי העונה הרגילה.

משחק 1: 30/11/18 – טורונטו מנצחת 131 – 128 אחרי הארכה בטורונטו. סטף קרי לא משחק, קווין דוראנט מפגיז 51 נקודות, כולל 2 שלשות בדקה האחרונה ששולחות את המשחק להארכה. קליי תומפסון סביר עם 23 נקודות, ויונאס ירבקו קולע 20 מתוכן 16 ברבע הרביעי ובהארכה. זה עדיין לא מרשים את טורונטו שמקבלת 37 מקוואי ביעילות מדהימה, 26 מסיאקם, 20 מאיבקה ו-10-8-12 מלאורי. הראפטורס עם 52% מהשדה, 15 שלשות ב-40% ונצחון ראשון על גולדן סטייט מאז 2014.

משחק 2: 13/12/18 – טורונטו מגיעה לאורקל ארינה במשחק שני של B2B אחרי נצחון על הקליפרס. קוואי נח. נגמר בתבוסה. 113 – 93 לטורונטו, כאמור ללא קוואי, כשגולדן סטייט בהרכב מלא. הווריורס החטיאו דיי הרבה שלשות חופשיות, הראפטורס פתחו יתרון דו ספרתי ורק הגדילו אותו ככל שהמשחק התקדם. באמצע הרבע הרביעי זה כבר היה גמור וקר הוציא את השחקנים שלו כשהקהל כבר יוצא מהאולם. כל החמישיה של הראפטורס סיימה בספרות כפולות כשלאורי מוביל עם 23 ו-12 אסיסטים ואיבקה עם 20-12. דוראנט קלע 30 לווריורס, קרי עם 3 מ-12 מהשדה ל-10 נקודות ו-4 איבודים. הווריורס סיימו עם 6 מ-26 לשלוש. נצחון ראשון לטורונטו באורקל ארינה מאז 2004.

מה למדנו?

בוא נתחיל מהסייגים – 2 המשחקים שוחקו בחודשיים הראשונים של העונה. גולדן סטייט לא היו בשיא הכושר, קרי פספס שם לא מעט משחקים והתקשה להיכנס לעניינים. גרין היה מזעזע. גולדן סטייט הסתמכה על דוראנט. בצד של טורונטו סיאקם עדיין נהנה מזה שאף אחד לא התכונן אליו, וטורונטו היו בפתיחת עונה מצויינת עם לאורי בכושר מצויין. אחרי זה הווריורס נכנסו לעניינים וטורונטו הורידו רגל מהגז.

ועדיין אפשר לקחת מהמשחקים האלו כמה דברים:

1. הראפטורס יגיעו למפגש עם גולדן סטייט בלי רגשי נחיתות. הם שברו העונה רצפים של יותר מ-4 עונות, ומנטלית הם כבר במצב טוב יותר.

2. האורך של הראפטורס והאתלטיות מאוד חשובים. יש להם את האופציה להחליף על כל חסימה, ושומרים טובים בכל עמדה. סיאקם ואיבקה יכולים להתמודד עם הגארדים של הווריורס בלי לוותר על גובה. הם גירסה של אוקלהומה סיטי של 2016, קבוצה שכמעט הדיחה את הווריורס והפסידה אחרי שהובילה 3 – 1 (פירוט בהמשך).

3. דוראנט היה פקטור משמעותי במשחקים האלו ובלעדיו הווריורס יתקשו הן בהתקפה והן בהגנה. דוראנט הוא השחקן שיכול עם האורך שלו להקשות על קוואי בהגנה, ואני לא חושב שצריך להרחיב על משחק ההתקפה שלו. גולדן סטייט משחקת כדורסל אחר כשהוא בחוץ. יותר כיף לצפיה, יותר חכם, יותר מנצל את הכשרון של קרי\קליי\דריימונד. הבעיה היא שטורונטו היא לא פורטלנד.

חמישיות

טורונטו: קייל לאורי, דני גרין, קוואי לנארד, פסקל סיאקם, מארק גאסול.

גולדן סטייט: סטף קרי, קליי תומפסון, אנדריי איגודלה, דריימונד גרין, דמארכוס קאזינס.

*אני מהמר שקאזינס יפתח, גם אם לא במשחק הראשון, אז במשחק השני. אם לא יפתח בראשון אני מהמר שבוגוט יחליף אותו. נראה הרבה חמישיות נמוכות משתי הקבוצות, אבל לא בפתיחה.

אחרי הפציעה של קווין דוראנט ראינו את גולדן סטייט גולשת בטבעיות ל-2016. באותה עונת שיא ללא דוראנט הם החזיקו בנשק הכי קטלני בליגה – הפיק אנד רול של קרי וגרין. מסתבר שזה עדיין עובד, ואפילו באותה יעילות. עברת מתחת לחסימה? קרי מפגיז שלשה. דאבל טים על קרי? גרין נשאר לנהל התקפה של 4 על 3. חילוף? קרי ישאר עם שחקן גבוה וגרין עם שחקן נמוך במיסמאץ' שהווריורס ינסו לנצל. כל זה קורה בזמן שבצד החלש קורים אופציות ג', ד' ו-ה' שבפני עצמן יכולות להיות קטלניות. ההתקפה הזו הייתה בלתי עצירה בעונת 15-16. טוב, כמעט. עד גמר המערב אז הגיעו האתלטים של אוקלהומה סיטי והצליחו לפגוע מספיק בהתקפה של הווריורס כדי להוביל 3 – 1 בסדרה. גולדן סטייט המציאה את עצמה מחדש, ועם קצת ניסים של קליי תומפסון במשחק 6 עדיין הצליחה לעבור אותם. בגמר קליבלנד מצאה דרך להאט את הספלאש בראדרס ועם המון עזרה מהאריסון בארנס הצליחה לנצח את הווריורס.

נגד פורטלנד זה נראה מצויין. כל כך טוב שזה הצליח לשכנע את רוב הפרשנים לבחור את הווריורס כפייבוריטים לגמר (חוץ מצ'ארלס בארקלי, אבל עזבו, בארקלי מאז ומעולם הימר נגד הספלאש בראדרס). הבעיה היא שפורטלנד היא לא מדד טוב. פורטלנד חלשה ב-2-3 רמות משאר הקבוצות שהגיעו לגמרים האיזוריים. היא הגיעה מהסידור הכי נוח. ההגנה שלה סבירה לכל היותר, שזה המון לקבוצה שמשחקת עם 2-3 חורים הגנתיים באופן קבוע. לסטוטס לא היה שום דבר שיכול להתמודד עם קרי וגרין. לטורונטו יש.

הזכרנו את אוקלהומה סיטי של 2016, אז בואו נדבר על ההקבלה בין הקבוצות:

  • קוואי לנארד לוקח את התפקיד של קווין דוראנט – כוכב הקבוצה והשחקן שאליו הולכים כשצריך נקודות. קוואי רושם בינתיים את אחד הפלייאופים הכי טובים מאז מייקל, שלא לדבר על היעילות שהוא עושה את זה. תוסיפו לזה שמדובר גם באחד השומרים הכי טובים בליגה, מה שדוראנט לא היה.
  • קייל לאורי בתפקיד ראסל ווסטברוק – ללאורי אין את האתלטיות שהייתה לווסטברוק אז, וגם לא היום. הוא עדיין שחקן חכם יותר, שומר טוב יותר, ואחד שיודע מי הכוכב של הקבוצה. אולי זה שטורונטו עברו את המשוכה גם ישחרר לו את הביצים בפלייאוף.
  • פסקל סיאקם בתפקיד סרג' איבקה (וכן, אני יודע שגם המקור פה) – ארוך, אתלטי, ריבאונדר טוב. סיאקם לא חוסם טוב כמו שאיבקה היה, אבל יכול להתמודד טוב יותר עם הגארדים של הווריורס על קשת השלוש.
  • מארק גאסול בתפקיד סטיבן אדאמס – יש לי המון כבוד לאדאמס, וגאסול בגילו כבר לא זז כמו פעם, אבל הוא שחקן יותר חכם, שומר יותר טוב, ומנהל משחק יותר טוב.
  • דני גרין בתפקיד אנדרה רוברסון – הוא לא שומר טוב כמו רוברסון אבל משלים עם הנסיון את מה שהאתלטיות איבדה. לכבוד ההשוואה הוא סיגל לעצמו קליעה באותה רמה כמו רוברסון. אם הקליעה שלו תחזור מתישהו זה יהיה בוסט אדיר.

אם לסכם את ההשוואה, טורונטו קבוצה יותר חכמה, פחות מוכשרת, והרבה יותר ממומשמעת. הווריורס של 2019 (בלי דוראנט) קבוצה פחות טובה מהווריורס של 2016. האם זה אומר שטורונטו מנצחת? עדיין לא.

הראפטורס צריכים להתמודד עם 2 כלי הנשק העיקריים של גולדן סטייט: הפיק אנד רול של קרי וגרין ומשחק התנועה. הם יכולים לנסות לפתור את הבעיות עם אותו פתרון – הגנת חילופים. הראפטורס יכולים למעשה להחליף הכל חוץ מגאסול. לאורי הוא השומר הכי פחות טוב ברביעיה, וזה לא הופך אותו אוטומטית לשומר רע. טורונטו יכולה לנסות את לאורי וסיאקם נגד קרי וגרין. סיאקם ארוך מאוד ויכול להתמודד עם קרי על קו השלוש. לאורי חזק מספיק בשביל לדחוף את גרין. דני גרין יצמד לקליי. זה ישאיר את קוואי עם איגודלה והרבה חופש לבוא לעזור, לחטוף ולקחת ריבאונד. ואם שום דבר לא עובד, אפשר תמיד לשים את קוואי על קרי או גרין. המשמעת של שחקני טורונטו אמורה לעזור לה להוציא לפועל את התוכנית ההגנתית הזו.

גאסול הפך לשחקן מאוד חשוב בראפטורס, בטח אם הוא קולע את השלשות החופשיות שנותנים לו. הוא מניע את הכדור בהתקפה, ויכול מאוד להיות שבסדרה נגד גולדן סטייט נראה אותו יורד נמוך יותר בפוסט, בטח אם הווריורס ישחקו בחמישיות נמוכות עם גרין בסנטר. מול חמישיות אלו גאסול חייב לנצל את הכישורים ההתקפיים שלו, אחרת אין לו מקום על המגרש. לראפטורס עדיין יש את איבקה על הספסל במקרה הצורך.

בצד של הווריורס לא ברור איזה דמארכוס קאזינס נראה ומתי. אחרי חודשיים בחוץ לחזור ישירות לגמר זה לא פשוט. אותו כנ"ל עם דוראנט. לא ברור באיזה כושר הוא יחזור, האם הוא יהיה 100% כשיר, וכמה גולדן סטייט תרצה לסכן אותו (מצד אחד שיזדיינו הניקס, מצד שני פציעה רצינית כנראה תגרום לו לקחת את האופציה לעוד עונה בווריורס). קשה לי לראות איך מי מהשניים חוזר מפציעה והופך לפקטור משמעותי בגמר. גולדן סטייט תצטרך להמשיך להסתמך על קרי וגרין (וכמובן שבחמישי ב-2 בלילה הווריורס מודיעים שדוראנט ישחק ואני סתם בזבזתי לכם 10 דקות מהחיים).

גולדן סטייט צריכה להמשיך עם הפיק אנד רול בין קרי לגרין כל עוד זה עובד. אם לא יש לה את אופציות ג' ד' ו-ה'. האופציות האלו היו קיימות גם נגד פורטלנד, אבל לא היה צריך להשתמש בהם. אנחנו נראה המון תנועה, המון חסימות, והמון סטף קרי. לקרי יש צ'אנס לפיינלס MVP, והוא לא יכול להרשות לעצמו לפספס אותו.

נגד פורטלנד, הווריורס הרשו לעצמם לשחק רוב המשחק בהילוך שני, ולתת כמה דקות בהילוך חמישי שאיפשר להם ריצות נגד פורטלנד. לא בטוח שזה יספיק נגד טורונטו. הראפטורס מאוד ממושמעים ולא יאפשר לווריורס נקודות קלות בהתקפות מעבר. הם גבוהים ואתלטיים בשביל להפריע בריבאונד, ויש להם שחקנים שיחזרו אחורה למנוע את התקפת המעבר. זה לא יהיה פשוט לעצור את קוואי לנארד, בטח לא אחרי שהלנארד האחרון שהם פגשו הפגיז 25 נקודות במחצית אחת. תזכרו שפעם אחרונה שקוואי פגש את הווריורס הוא ירד מהפרקט כשהוא מוביל ב-21 הפרש.

אני לא חושב שכרגע אפשר לעצור את קוואי. אפשר להוריד לו את היעילות, אבל השאלה באיזה מחיר. אני חושב שיהיה הרבה יותר חכם לבודד אותו. לתת לו לשחק קוואי נגד העולם, ולדאוג ששאר שחקני הראפטורס לא יעזרו לו.

ספסל

טורונטו: פרד ון וליט, נורמן פאוול, סרג' איבקה, או ג'י אנונובי (פצוע), ג'רמי לין, פטריק מקו, ג'ודי מיקס, אריק מורלנד

גולדן סטייט: קבון לוני, שון ליווינגסטון, אלפונזו מקיני, קווין קוק, אנדרו בוגוט, ג'ורדן בל, ג'ייקוב אוונס, דמיון ג'ונס, קווין דוראנט (פצוע).

פרד ון וליט מסתמן כשחקן מאוד חשוב לסדרה הזו. בתבוסה שטורונטו הנחילה לווריורס באוקלנד, ון וליט פתח בחמישיה במקום קוואי, והיה השומר העיקרי של קרי לאורך המשחק. כמובן שאם הוא ימשיך לקלוע כמו במשחקים האחרונים הוא יקבל המון דקות. סרג' איבקה הוא עוד שחקן חשוב, במיוחד אם גאסול לא מצליח למצוא את עצמו בין כל הגמדים במגרש. איבקה יכול לשחק סנטר ביחד עם סיאקם, וטורונטו לא תוותר על יותר מדי. גם לנורמן פאוול יש פלייאוף טוב כספק נקודות מהספסל.  אם וכאשר אנונבי יחזור הוא יוסיף עוד אתלטיות והגנה מהספסל. פטריק מקו יביא את הנסיון עם גמר שלישי ברציפות (טוב, לא באמת).

https://twitter.com/PMcCaw0/status/1132502549926481921

בצד של הווריורס קבון לוני יעלה וימשיך עם הפלייאוף הטוב שלו. מדברים על זה שבקיץ יקבל חוזה גדול, אבל את זה אמרו גם בקיץ שעבר ובסוף הוא הסתפק בחוזה מינימום בווריורס. לוני גבוה נייד אבל לא רים פרוטקטור טוב, ובסופו של יום הוא שחקן רוטציה יעיל ולא הרבה יותר. ליווינגסטון חשוב מאוד, במיוחד אם איגודלה לא יצליח לתת מספיק דקות על הפרקט. מעבר לזה שאר השחקנים צריכים לעלות מהספסל ולתת מלחמה. בסגנון הנוכחי של הווריורס הרבה יותר קל להם להשתלב במשחק. הדגש העיקרי יהיה לא ליפול לפיגורים גדולים מדי.

קרב מוחות מאמנים

בעונתו החמישית בליגה סטיב קר מחזיק במאזן עונה סדירה של 322-88 (78.5%) ומאזן פלייאוף 75 – 24 (75.8%). זו תהיה הופעתו החמישית בגמר הליגה, ויש לו 3 אליפויות. מאמן סביר.

לניק נרס זו עונה ראשונה בליגה, וכמובן הופעה ראשונה בגמר. הוא מחזיק מאזן עונה סדירה של 58 – 24 (70.7%) ומאזן פלייאוף 12 – 8 (66.7%). לפני העונה הנוכחית, נרס היה עוזר מאמן בטורונטו 5 עונות. לקר לעומתו יש 14 שנים בליגה כשחקן, 5 אליפויות (3 בשיקגו, 2 בסן אנטוניו) המון שנים תחת פיל ג'קסון וגרג פופוביץ', וגם 4 עונות בפיניקס כGM.

אז למרות שנרס עם 5 – 0 מוחץ בשנים כעוזר מאמן ו-2 – 0 במפגשים הישירים, דיי ברור לאן המטוטלת הזאת הולכת.

קר מאמן מאוד פתוח, מרבה לדבר עם התקשורת ולחשוף סיפורים מאחורי הקלעים, במיוחד בכל מה שקשור לצוות האימון. ב-2015 כשלווריורס עוד היה קשה בפלייאוף, הוא אפילו נאלץ לעשות התאמות שעזרו לו לנצח את ממפיס בחצי גמר המערב, ואת קליבלנד בגמר. ב-2016 הקרדיט על החזרה מ-3 – 1 (שלהם ונגדם) הלך יותר לשחקנים. ב-2017 הווריורס שייטו. ב-2018 ראינו המון שיחות צפופות עם דוראנט בגמר המערב במטרה לשבור את משחק הבידודים שהקבוצה שיחקה ולהחזיר אותה למשחק השוטף שלה. קר לא מוערך מספיק בליגה. אחרי עונה ראשונה פנטסטית שבה הוא הפך את הווריורס לקבוצה היסטורית הוא נעדר חצי עונה ועם לוק וולטון על הקווים הקבוצה עשתה פתיחת עונה הסטורית. אין ספק שיש חומר שחקנים נדיר, אבל מי שבסופו של דבר הוציא ממנו דברים שב-2014 אף אחד לא חשב שאפשר יהיה להוציא ממנו זה קר. הדוגמא האחרונה היא גמר המערב נגד פורטלנד. גולדן סטייט עשתה כל כך הרבה דברים על המגרש ורק חלק קטן מהם נראה לעין, כי לא בכולם השתמשו ולא כולם היו ליד הכדור. הווריורס עושים המון דברים בהתקפה ויש להם 7 תוכניות חלופיות. בדרך כלל הם לא משתמשים ביותר מ-2. גם ההתקפות המהירות אחרי סלים של פורטלנד היו דוגמא לניצול יתרונות. גרין קיבל את הקרדיט.

בצד השני קשה מאוד לשפוט את נרס. מי שיקבל את רוב הקרדיט על מעבר המשוכה, והיציאה מהמזרח הוא קוואי לנארד. אבל נרס צריך לקבל לפחות עמוד אחד בעונה האחרונה. קוואי היה מדהים לאורך כל הפלייאוף, אבל אחרי משחק 7 ועד משחק 4 שאר הקבוצה קצת נעלמה. נרס ידע להחזיר אותם, וברגע שהם חזרו, טורונטו נראתה הרבה יותר טוב. ב-2 סדרות נרס ידע להוציא את הקבוצה שלו מקשיים ולעזור לה לנצח. אמנם הוא לא עשה שינויים גדולים, אבל הדברים הקטנים הם אלה שמנצחים משחקים. נרס יצטרך להתמודד עם השאלה איך לעצור את הפיק אנד רול בין קרי וגרין, אבל הוא כבר פתר סודוקו קשה אחד בפלייאוף הזה כשעצר את יאניס. לרשותו יש שחקני הגנה מאוד אינטליגנטיים, ומאוד ממושמעים וזה יכול לעזור לו מאוד.

בבירור היתרון בצד של קר, אבל נרס בינתיים רושם עונה ראשונה מצויינת, וזה לא הולך להיות נוק אאוט חד צדדי.

אקס פקטור

בצד של הראפטורס יש שני אקס פקטורים:

1. הקליעה של ון וליט\דני גרין\קייל לאורי. אם הם יקלעו דברים יהיו הרבה יותר קלים עבור קוואי.

2. היכולת של מארק גאסול להשאר על הפרקט בלי שזה יעלה לראפטורס ביותר מדי נקודות.

בצד של גולדן סטייט:

1. היכולת להתעלם מהשיח על דוראנט. אם הווריורס יפסידו מיד כולם ישאלו מתי דוראנט חוזר. אם הם ינצחו, נו, אותה שאלה. השחקנים צריכים להתעלם מהשאלה הזו ולשחק הכי טוב שהם יכולים.

2. סטף קרי – הכוכב הכי גדול לא אמור להיות האקס פקטור, ובכל זאת. קרי צריך להוכיח והשאלה העיקרית היא כמה הרצון להוכיח ישפיע על המשחק שלו. Go get that MVP!

תחזית

זה החלק שבו אני שוב מהמר נגד גולדן סטייט. בשורה התחתונה אני לא חושב שדוראנט יחזור לגמר, וגם אם כן, אני מתקשה להאמין שזה יהיה ברמה הנדרשת. גם איגי חשוב וגם אצלו יש שוק בעייתי. אני חושב שהסוויפ על פורטלנד מקבל יותר מדי הערכה. פורטלנד שיחקה באופן קבוע עם 2-3 חורים בהגנה ו-2 חורים בהתקפה. טורונטו קבוצת הגנה טובה משמעותית וקבוצת התקפה טובה יותר מפורטלנד וזה יהיה אתגר אחר. בנוסף לרושם המוגזם מהסוויפ על הבלייזרס, אנשים עדיין תחת הרושם שהראפטורס השאירו בסדרה הקשה נגד פילי, ו-3 המשחקים הראשונים נגד מילווקי. הם העלו 3 הילוכים מאז. לראפטורס יש 4 שחקנים שהתמודדו עם הווריורס בעבר במערב (קוואי, גרין, גאסול, איבקה), ויבואו בלי רגשי נחיתות.

טורונטו ב-6, ואם הווריורס ינצחו וסטף יקח את ה-MVP, לא תראו אותי בוכה יותר מדי.