בזמן שפלייאוף – הלייקרס מנצחים ועולים לגמר האיזורי

עודד רז

לוס אנג׳לס לייקרס 119-יוסטון רוקטס 96 (4-1 ללייקרס):

הלייקרס חתמו את הסדרה עם ניצחון מהדהד ועלייה לגמר המערב לראשונה מאז 2010.

 

המשחק נפתח ב-13-2 ללייקרס ששלטו ברבע הראשון. שחקני המשנה בראשות מרקיף מוריס וקונטוויוס קולדוול-פופ קלעו מבחוץ, לברון ג׳יימס היה אגרסיבי בשני צידי המשחק, ואנתוני דייוויס חילק אסיסטים בדרך ל-22 הפרש. הרבע הראשון נגמר בריצת 9-0 של הרוקטס שצמצמה את ההפרש ל-15, 30-25 ללייקרס.

ברבע השני יוסטון המשיכו את הריצה, הידקו את ההגנה וצמצמו ל-7 הפרש. דייויס, לברון וקייל קוזמה דאגו שההפרש ישאר דו ספרתי, 62-51 בסוף הרבע.

ברבע השלישי הרוקטס התפרקו. הם הפסיקו לשמור, ובצד השני התקשו להגיע לזריקות טובות. 95-69 ללייקרס בסוף הרבע השלישי.

הרבע הרביעי היה לפרוטוקול בלבד כשאפילו ג׳ראד דאדלי ודוויט האוורד קיבלו דקות. 119-96 בסיום.

 

ברבע הרביעי היתה התקרית בין ווסטברוק לאחיו של רונדו כשהתחיל טראש טוק בינהם. הדבר מנוגד לתקנות של הליגה (אסור לבני משפחה שנוכחים במשחקים ליצור איטרקציות עם השחקנים), והאח הורחק.

 

 

הלייקרס המשיכו את אותה התבנית כמו בסיבוב הראשון לאחר שהפסידו את המשחק הראשון וניצחו את ארבעת המשחקים שאחריו. השינוי המשמעותי בסדרה קרה כשפרנק ווגל עבר לחמישיה נמוכה והפסיק לשחק עם ג׳אוול מקגי ודוויט האוורד (14 דקות משותפות לא כולל הגאבג׳ טיים היום בארבעת הנצחונות). החמישיה הנמוכה אפשרה ללייקרס להתמקד בלצופף את הצבע תוך כדי מניעת שלשות באמצעות הזריזות והגודל שלהם. אפשר לראות בווידאו למטה איך שלושה שחקנים צמצמו בתגובה לחדירה של ווסטברוק אבל קודוול-פופ הצליח לעשות close out מוצלח ולמנוע את השלשה מהפינה. הלייקרס החליפו על כל האנד-אוף/חסימה, כשגם מרקיף, שקיבל את רוב הדקות של הסנטרים שמר על הארדן ווסטברוק (מאצ׳אפ שהרוקטס היו יכולים לנצל אם מקגי או האוורד היו שם במקומו).

בנוסף, גם אסטרטגיית הדאבל אפים לא היתה עובדת ללא המעבר של לדייוויס לסנטר. היכולת שלו גם לשמור על הטבעת וגם לצאת לפרימטר הקלה על הרוטציה, והוציאה את העוקץ מהתקפת ה-five out של הרוקטס.

לברון ודייויס היו מעולים כצפוי, אבל שחקני המשנה שסביבם היו גורם מכריע בסדרה. דני גרין חזר לקלוע וסיים עם 9-19 מחוץ לקשת בארבעת המשחקים האחרונים, כשגם השאר קלעו טוב מבחוץ (30-66, 45% באותו פרק זמן). מעבר לקליעה מבחוץ, ההתקפה נראתה ממש טוב. הרבה תנועה בלי כדור ופחות הירו-בול.
קייל קוזמה אימץ את תפקיד שחקן המשנה וכבר לא ניסה ליצור מכדרור. רוב הנקודות שלו הגיעו מחיתוכים מדוייקים או שלשות מהמקום. גם בהגנה הוא העלה את רמת המאמץ, והוא ניצל הגודל שלו כדי להקשות על הרוקטס לקלוע עליו.
החזרה של רונדו שיפרה את הגנת ה-point of attack שלקתה מאוד בחסר בעקבות ההעדרות של אייברי בראדלי. בהתקפה, רונדו לקח על עצמו את תפקיד הפלימייקר ואפשר ללברון להתמקד בדרבים אחרים.

 

בצד השני, הסגל של יוסטון לא מספיק טוב כדי להתחרות בצמרת המערב. ווסטברוק לא מספיק יעיל, הארדן נעלם ברגעי מפתח, אריק גורדון לא יציב ופי.ג׳י. טאקר ורוברט קובינגטון לא יכולים לחפות על כולם בהגנה. השאלה העיקרית לקראת העונה הבאה תהיה ווסטברוק. יהיה קשה עד בלתי אפשרי להעביר אותו בטרייד (יש לו חוזה על סך 132.5 מיליון לשלוש השנים הבאות כשהאחרונה היא אופציית שחקן), צוות האימון יהיה צריך למצוא דרך לשלב אותו בצורה יעילה בהתקפה. הוא לא מהווה איום מבחוץ וקבוצות מתעלמות ממנו בהגנה. החוזים שלו, של הארדן ושל גורדון יקשו על יוסטון להתחזק לא רק בעונה הקרובה, אלא גם באלה שאחריה, וקשה לראות אותם משתפרים מעבר לקבוצה עם תקרה ברורה מאוד של סיבוב שני.

החלטה נוספת שהם צריכים לקבל קשורה למייק דאנטוני. המאמן סיים חוזה ולא בטוח שהוא יחזור. אם הקבוצה רוצה להמשיך את סגנון הסמול-בול שאפיין אותה בשנה האחרונה (קשה לראות אותה הולכת בדרך אחרת), דאנטוני הוא ההתאמה המושלמת. השאלה היא אם הוא ירצה להישאר שם. כבר יש שמועות ברחבי הליגה על אינדיאנה שמעוניינת ודאנטוני לא חייב להישאר. ללא קשר לזהות המאמן כדי לרוקטס לשקול את ההימנעות המוחלטת שלה מהמיד ריינג׳. אומנם זו זריקה פחות יעילה, אבל הימנעות מוחלטת מקטינה את השונות ההתקפית, ומקלה על היריבות לשמור עליה.

 

הטופ 5 היומי