מה גורם לשחקן של 82% מהקו בקריירה לצנוח העונה ב- 17% (!) מממוצע הקריירה שלו ? האם יש לליגה איזו שהיא תקווה בעתיד לעצור את הגריק פריק ? מי הוא הרכז המשמעותי ביותר של הג'אז ? ממתי חייזרים משחקים ב- NBA ? כמה כבר השתנה בליגה בין העונה הנוכחית לאביב האחרון שבו קינג ג'יימס צפה בפלייאוף מהבית?

בטור הזה אנסה להעלות 5 נקודות מעניינות שאולי לא שמתם לב / שמתם לב פחות שקרו וקורות העונה ברחבי הליגה.

למה ווסטברוק חווה עונת קליעה כל כך חלשה?

ראסל ווסטברוק מעולם לא היה ספק נקודות יעיל, עם 43% אחוז מהשדה לאורך הקריירה. הוא ממלא באופן עקבי למדי את שאר השורות הסטטיסטיות (בדרך לעונה שלישית ברציפות עם ממוצע טריפל דאבל). גם בפן הנקודות הוא מספק תמורה לא מבוטלת, אך כאמור, ביעילות מעוררת מחלוקת. העונה, היעילות הזו, או יותר נכון החוסר יעילות ירדה לתהומות שאפילו ראס לא הכיר לפני. הוא בדרך (כנראה) לעונת הקליעה משלוש הגרועה ביותר של שחקן בהסטוריה של הליגה עם 5.4 זריקות לשלוש שאותן הוא קולע באחוז שערורייתי של 28.1%, כמו שמוצג בתמונה כאן.

ווסטברוק זורק שלשה אחת יותר מהעונה שעברה, אך מספר הזריקות הכללי שלו מהשדה ירד בזריקה אחת, עובדה שכנראה מסמנת את זה שווסטברוק בוחר במודע להפוך יותר זריקות שלו מהשדה לזריקות מהשלוש. (עידן האנליטיקס הוא גורם מרכזי בכך). בכתבה המעולה של יובל עוז על ההגנה המצויינת של מילווקי,  יובל מציין שם שההגנה שלהם מאפשרת אומנם את הכמות הגבוהה ביותר של השלשות, אך לא מאפשרת את האיכות שלהן, כלומר, הזריקות הרבות שהיא מאפשרת הן בעיקר זריקות של קלעים פחות טובים שהיא משאירה חופשיים בכוונה תחילה. בעידן של היום, לשלשה יש ערך גבוה מאוד ויותר ויותר שחקנים זורקים לשלוש, גם אם הם פחות טובים בתחום. אפילו ווסטברוק, שהלחם והחמאה שלו היה זריקות מהמיד ריינג', הוריד את כמות הזריקות משם לטובת הזריקות מהשלוש, וזה פוגע באופן מהותי באחוזי השדה שלו.

עם כל זאת, ההתדרדרות העוד יותר חמורה שלו היא מקו העונשין. ווסטברוק העונה קולע ב- 65% מביכים מהקו, נמוך יותר מדיאנדרה ג'ורדן.

מספר פרשנים (וגם ווסטברוק עצמו) סימנו את השינוי ברוטינת הזריקה שלו כסיבה המרכזית לנפילה הזו. עבור שחקנים שזורקים מאות זריקות עונשין בעונה פלוס אלפי זריקות עונשין באימונים, רוטינה קבועה יכולה להתברר כקריטית. ווסטברוק היה רגיל אחרי כל זריקת עונשין לצאת החוצה מעבר לקשת השלוש ולחלק כיפים לחבריו לקבוצה. בעונה שעברה הכניסו חוק שאומר שאסור לשחקן לצאת מעבר לקשת השלוש בין זריקות העונשין בכדי לא לעכב את המשחק, ועם כמה שזה נשמע מוזר, זה כנראה משפיע מאוד על ווסטברוק. מן הסתם למכניקת הזריקה, מיקום הרגליים והברכיים יש חשיבות לא פחות גדולה, אך אצל ווסטברוק לא נראה שינוי מסוים במכניקת הזריקה, ולכן ה"אשמה" המרכזית היא הרוטינה שהשתנתה, ואין ספק שזה גם פוגע בווסטברוק בצורה מנטלית.

למרות עונת הקליעה הנוראית הזו, זאת לדעתי אחת העונות הטובות והמרשימות ביותר של ווסטברוק בקריירה. מעבר לתרומה שלו בסטטיסטיקות האחרות והשיפור שהוא מציג העונה בהגנה, ווסטברוק עד עכשיו אשכרה נותן את המושכות לפול ג'ורג', וזאת כנראה הסיבה העיקרית להצלחה של הקבוצה העונה. נקווה שגם בפלייאוף ווסטברוק יישאר בתפקיד הסייד קיק וימשיך לתת לפול ג'ורג' את המושכות.

דונובן מיטשל משחק כפוינט גארד:

יוטה ג'אז נמצאת בתקופה מצויינת ונצחה 8 מ- 12 המשחקים האחרונים שלה., כאשר מי שמוביל אותה ביד רמה בתקופה הזו הוא דונובן מיטשל. עם לוח משחקים נוח מאוד עד סוף העונה (3 מפגשים מול פיניקס, ברוקלין, שארלוט ו-וושינגטון בבית, ניו יורק, אטלנטה, שיקגו וגם 2 מפגשים מול הלייקרס. אוי הלייקרס..) הם צפויים לסיים את העונה בצורה חזקה מאוד . ישנה התלהבות גדולה מהעונות שיוטסון ואוקלהומה מציגות, אך בשקט בשקט יוטה מתקרבת ויכולה לעקוף את שתיהן בסופו של דבר.

מיטשל בתחילת העונה היה אחד מהשחקנים שציפו מהם לעשות התקדמות, אך הממוצעים שלו נשארו דיי זהים ופציעות פה ושם מנעו ממנו להתקדם. בתקופה האחרונה, כשהוא בריא, ובעיקר קיבל את המפתחות לקבוצה בעמדת הפוינט גארד, מיטשל כשחקן ויוטה כקבוצה הופכים לעוד יותר מפחידים. כאשר מיטשל משחק דקות משמעותיות כמוביל הכדור העיקרי יוטה נמצאת במאזן של 10-2, כולל ניצחון על מילווקי אחרי קאמבק מפיגור של 17 נקודות ושיא קריירה של 46 נקודות מצד מיטשל. ה"תגלית" הגדולה הזו התאפשרה בעקבות הפציעה של רוביו, שהכריחה את יוטה לשחק עם מיטשל כרכז. כך נראים החודשיים האחרונים שלו:

 

העמדה הזאת מאפשרת למיטשל להציג את משחק הפול-אפ הלא מוערך שלו שמכניס כל הגנה לפלונטר רציני, ואת הזריזות והאתלטיות שלו בפיק & רול עם גובר שפותח לו נתיבים לטבעת. עם צלפים כמו אינגלס וקורבר וסנטר כמו גובר שמסוגל לסיים מעולה באיזור הטבעת האופציות של מיטשל הן רחבות ומגוונות. למרות שהעונה, כאשר רוביו יחזור, מיטשל כנראה ישוב לעמדת השוטינג גארד,  בעונות הבאות יוטה צריכה לשקול את האופציה הזו בחשבון ולצרף למיטשל וגובר עזרה בנטל הקליעה בכנפיים, ורק אז אולי יוטה באמת תיחשב כאיום רציני על האליפות. (אהמ אהמ , קריס מידלטון שחקן חופשי בקיץ).

בכל מקרה, נקווה לראות את מיטשל ממשיך "להוביל את ההופעה" בעונות הקרובות.

יאניס מתחיל לקלוע שלשות:

יאניס הוא המועמד המוביל לתואר ה- MVP של העונה בעיני רבים, ובצדק. ברוב המוחלט של המשחקים הוא נראה בלתי ניתן לעצירה והוא הסיבה המרכזית לכך שמילווקי בעלת המאזן הטוב ביותר בליגה. החיסרון האולי יחיד במשחקו היא הקליעה הבעייתית שלו מהשלוש ,וזאת גם הדרך שקבוצות נוקטות נגדו בכדי לנסות להצר את צעדיו – לסגור לו את הצבע ולהמר על השלשה שלו. לאחרונה, יאניס מצליח להיות עוד יותר "פריק" ממה שהוא הרגיל אותנו. העונה, בכל חודש וחודש, יאניס מראה עלייה אקספוננציאלית בכמות השלשות ובאחוזי הקליעה משלוש:

יאניס סיפר בעבר על כך שמאמנו הקודם, ג'ייסון קיד דרש ממנו לא לזרוק מבחוץ וזה פגע בבטחון שלו, כך שיש סיכוי שעם השיפור הנוכחי במכניקת הזריקה שלו והעלאת הבטחון העצמי,  הקליעה שלו תוכל להיות עקבית ביום מן הימים. אין ספק שזה פרוייקט לטווח ארוך, והקליעה המחודשת הזו תיבדק טוב מאוד תחת ההגנות ולחץ הפלייאוף, אך בסופו של דבר יאניס לא צריך לזרוק מהטווח הזה בווליום גבוה. הוא רק צריך להיות קלעי עקבי משם.

בל נשכח שהפריק מוביל את הליגה בדאנקים שלא באים מאסיסטים בפער, וקרוב מאוד לשבור את השיא של שאקיל אוניל במספר קליעות מהצבע בעונה אחת ( שאקיל קלע 571, יאניס עומד על 505 נכון לכתיבת שורות אלה), ככה שהקליעה משלוש היא בעיקר בונוס שיפתח לו אפילו עוד נתיבים מבעבר, וכשזה יקרה, אני באמת לא יודע איך יהיה אפשר לעצור אותו.

היהלום של ניו יורק:

מיטשל רובינסון הוא חייזר.

 נשמע לכם מוגזם? תראו את זה (המהלך הראשון בסרטון): 

לבן אדם נורמלי לא אמורה להיות את היכולת לעשות את מה שהוא עשה כאן. בזמן שג'ריאן גראנט מאורלנדו קיבל את הכדור לשלשה חופשית מהפינה, רובינסון עוד היה בתוך הצבע.

הרוקי בן ה- 20 מקבל לאחרונה יותר הזדמנויות ומציג את האתלטיות המשוגעת שלו. רובינסון מדורג במקום ה- 3 בליגה במספר חסימות למשחק עם 2.4 , למרות שהוא משחק רק 19 דקות למשחק :

פר 36 דקות הוא מראה מספרים של כוכב הגנתי עם 12.8 נקודות , 10.4 ריבאונדים, 1.4 חטיפות ו- 4.6 (!!!) חסימות למשחק.

למרות הגודל שלו, רובינסון הוא לא רק מגן טבעת מחונן, אלא גם מסוגל להחליף על גארדים ולשמור על הפרימטר בצורה מאוד יעילה, תכונה שנחוצה מאוד ב- NBA של היום. רובינסון מוביל את הליגה בחסימות על זריקות משלוש עם 16 , ושחקנים כמו ג'יימס הארדן ולוקה דונצ'יץ', שנחשבים לאומנים של בידוד והסטפ בק של שניהם הוא מהקטלניים בליגה, כבר הרגישו את נחת זרועו:

כרגע משחק ההתקפה שלו דיי מוגבל לזריקות באיזור הטבעת, אך עדיין הוא עושה מהאיזור הזה מספיק נזק עם 69.5% מהשדה והמוביליות שלו בשילוב עם האתלטיות הם נשק רציני. רובינסון, שנבחר בסיבוב השני בבחירה ה-36 בדראפט האחרון, הפך בן רגע ליהלום משמעותי בבנייה מחדש של הניקס, וניתן רק לדמיין איזה שיפור הוא עוד יכול להציג לצד שחקנים יותר טובים לצידו בעונות הבאות.

איך הליגה נראתה בפעם האחרונה שבה לברון לא היה בפלייאוף?

מאז הפציעה של לברון ג'יימס במשחק הכריסמס מול הווריורס והפציעה של לונזו בול לאחר מכן, הלייקרס צברו הפסדים בכמויות ואיבדו כמעט כל סיכוי להגיע לפלייאוף. אומנם הלייקרס כבר רגילים לראות את הפלייאוף מהבית (העונה תהיה כנראה העונה השישית שלהם ברציפות מחוץ לפלייאוף), אך פוסט סיזן ללא לברון זה משהו שלא קרה כבר הרבה מאוד זמן… אז איך ה- NBA  נראתה הפעם האחרונה שזה קרה?

  • סטיב נאש חתם בפיניקס והוביל בה את התקפת ה- 7 שניות של ד'אנטוני. בסיום העונה הוא זכה בתואר ה- MVP  הראשון שלו.
  • בן וואלאס זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה בפעם השלישית בקרייירה.
  • בן גורדון זכה בתואר השחקן השישי של העונה.
  • בובי סימונס ( מי?) זכה בתואר השחקן המשתפר של העונה.
  • אמקה אוקאפור זכה בתואר רוקי העונה .
  • מייק ד'אנטוני זכה בתואר מאמן העונה.
  • שאקיל אוניל נפרד מקובי ברייאנט ,פירק את החבילה בלייקרס וחתם במיאמי של דווין ווייד.
  • כריס פול היה במכללות.
  • סטף קארי וקווין דוראנט היו בתיכון.
  • ציון וויליאמסון היה בגן חובה.
  • סיאטל סופרסוניקס בתצורתה הקודמת העפילה בפעם האחרונה לפלייאוף.
  • זידרונאס אילגאוסקאס היה הנציג השני של קליבלנד באולסטאר לצד לברון ג'יימס.
  • כרמלו אנתוני היה על הקאבר של –  NBA LIVE.
  • שתי קבוצות ההגנה הטובות בליגה, דטרויט וסן אנטוניו, נפגשו בגמר ה- NBA, שם הספרס ניצחו ב- 7 משחקים.
  • דאנקן זכה באליפות השלישית שלו ובתואר ה- MVP של הגמר גם כן בפעם השלישית שלו.

מדהים לחשוב כמה הדברים היו שונים אז, מה שמראה כמה התרגלנו לראות את לברון מככב באפריל ומאי לאורך שנים רבות. מצד שני, המערב גם היום עמוס בקבוצות טובות כמו אז, סן אנטוניו עדיין מגיעה לפלייאוף כמו אז (כנראה), לברון העונה עם ממוצעים דומים לעונה של אז, ודירק נוביצקי ודווין נבחרו השנה לאולסטאר כמו שנבחרו בעונה הזו.. אז אולי לא כל כך הרבה השתנה… 🙂

 

* כל הנתונים נכונים לתאריך ה- 12/03/2019.