אין בוקס-סקור למאמנים, וגם לא נתונים מתקדמים לפיהם אנחנו יכולים להשוות בין מאמן אחד למאמן אחר. בסופו של דבר, המשקל העיקרי על פיו בדרך כלל בוחרים מאמן עונה, הוא בהשוואה בין המאזן בסוף העונה לעומת הציפיות בתחילתה. אלא שלמאמנים יש דרכים רבות ושונות להצטיין. חלקם מיישמים פילוסופיות משחק חדשניות ומקדימים את הליגה. אחרים מצטיינים בהתאמות הקטנות שמנצחות משחקים. סוג שלישי של מאמנים מפתח מערכת יחסים עם השחקנים ומוציא מהם כדורסל ברמה אחרת. רוב העבודה הזו נעשית מאחורי הקלעים ורחוקה מהעין שלנו, אבל תמיד אפשר לנסות להעניק להם את ההערכה שהם ראויים לה על הפעולות שאנחנו מזהים ומבינים. הטור הזה מדרג את המאמנים הבולטים ביותר של העונה, תוך התחשבות בחלק שלהם בשיפור הקבוצה. ויחד עם זאת – הדירוגים צמודים מאוד, וכל אחד מהמאמנים יכל למצוא את עצמו כמה מקומות למעלה או למטה מהדירוג בפועל.
לגבי המאזנים: מאזני הקבוצה החזויים בתחילת העונה נלקחו משני מקורות.
כמעט נכנסו:
8. טרי סטוטס (פורטלנד טריילבלייזרס):
מאזן חזוי: ESPN – 43.8 ניצחונות. וגאס – אנדר אובר 42.5
מאזן בפועל: 49 ניצחונות
למרות נקודת פתיחה שכוללת את דמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום, סטוטס נאלץ להתמודד עם שני כוכבים שמשחקים בסגנון דומה וכמעט על אותה המשבצת, כששניהם לא שומרים גדולים, בלשון המעטה. אלא שסטוטס הרכיב סכמה הגנתית מעולה שכוללת פורוורדים ארוכים ואתלטיים שחוסמים את השלוש וסנטר גדול שמקשה על הסיום בצבע (פורטלנד מובילה את הליגה בפער באחוז היריבות בצבע), בעוד שהיא מפנה ליריבות את הזריקה מהמיד-ריינג', הזריקה הלא יעילה ביותר בליגה. התקפית, הטריילבלייזרס חיים בעיקר ממה שצמד הגארדים שלהם מייצר, ולא מתעלים ליעילות גבוהה במיוחד.
7. נייט מקמילן (אינדיאנה פייסרס):
מאזן חזוי: ESPN – 32 ניצחונות. וגאס – אנדר אובר 31.5
מאזן בפועל: 48 ניצחונות
אינדיאנה היא אחת ההפתעות הנעימות ביותר של העונה החולפת, ולמאמן נייט מקמילן יש חלק בכך. מקמילן בנה קבוצה סולידית שעושה שימוש בכל הכלים שלה מבלי לשחוק אף אחד (רק שני שחקנים משחקים מעל 30 דקות, אולדיפו 34 דקות למשחק). עם זאת, עיקר הקרדיט להצלחה של הפייסרס מגיע לויקטור אולדיפו בעונה בלתי רגילה, ומאזן 6-0 בלעדיו מחזק זאת.
6. ברט בראון (פילדלפיה 76):
מאזן חזוי: ESPN – 33.2 ניצחונות. לאס וגאס – אנדר אובר 42.5
מאזן בפועל: 52 ניצחונות
בראון נתן את המפתחות של הקבוצה לרוקי (סימונס) והציב בתפקיד העוגן שחקן פציע שמשחק כדורסל רק שנה שנייה בליגה (אמביד). שניהם נראו כמו הגרסה הטובה ביותר האפשרית של עצמם. בנה משחק קבוצתי בהתקפה ואת אחת הקבוצות הטובות בליגה בהגנה (מקום שלישי בדיפנסיב רייטינג). כשכולם היו בריאים, חמישייה של סימונס, אמביד, שאריץ' (שחקן שנה שנייה, להזכירם), קובינגטון ורדיק הובילה את הליגה בנט רייטינג. בנוסף, הביא את הקבוצה הזו לשיא בדיוק בזמן. עם 16 ניצחונות רצופים לתום העונה, גם אחרי שאמביד נפצע. הוא ראוי, אך העונה יש ראויים יותר.
החמישייה שלי:
5. מייק דאנת'וני (יוסטון רוקטס):
מאזן חזוי: ESPN – 55 ניצחונות. לאס וגאס – אנדר אובר 55.5
מאזן בפועל: 65 ניצחונות
מייק דאנת'וני אולי גם יזכה בתואר הרשמי של מאמן העונה, ואתם יודעים מה? – זה מגיע לו. אחרי שנים של ייסורים דאנת'וני זכה לקבוצה האידיאלית עבור פילוסופיית המשחק שלו, ואפילו יותר מכך, התוספת של כריס פול אפשרה לו, במשך 48 דקות משחק, פוינט גארד ברמה היסטורית על המגרש כדי לנהל את ההצגה. לזכותו של דאנת'וני עומד השילוב החלק בין הארדן ופול, כמו גם זה של טאקר וא-מוטה, שעזרו להפוך את הגנת הרוקטס לאחת הטובות בליגה (מקום 7 בדפנסיב רייטינג עם 103.9) מבלי לפגוע בהתקפה. אלא שגם במקרה הזה להצלחה יש אבות רבים: דריל מוריי בנה סגל אידיאלי, הארדן ופול הגיעו במיינד-סט לפיו הניצחון מעל הכול, והארדן הוא המועמד הראשי ל-MVP. הרוטציה הקצרה שהנהיג דאנת'וני, שהניבה עוד כמה ניצחונות אבל הוסיפה עייפות לקראת הפלייאוף, היא עוד נקודה לרעתו. בסופו של דבר, דאנת'וני עשה עבודה נהדרת ביוסטון, ובדירוג הרשמי הוא כנראה יסיים במקום גבוה יותר ברשימה.
4. גרג פופוביץ' (סן אנטוניו ספרס):
מאזן חזוי: ESPN – 52.6 ניצחונות. לאס וגאס – אנדר אובר 54.5
מאזן בפועל: 47 ניצחונות
כדי להבין את הגדולה של גרג פופוביץ', תחליפו לרגע את השם ספרס בגריזליס, ואת למרקוס אולדריג' במארק גאסול. ההבדל בין ה-22 ניצחונות של ממפיס ל-47 של הספרס, זו העדות החותכת ביותר לעונה המצוינת של פופוביץ'. בלי הכוכב הגדול ביותר שלו, פופ התעורר בוקר אחד בקבוצה שבה השחקן השני באיכותו הוא קייל אנדרסון, או פאטי מילס, או כל שחקן אחר שמעולם לא אמור היה להוות בורג מכריע במאבק הפלייאוף. כדי לשרוד, פופ והצוות בנו התקפה שמבוססת על כוכב מזדקן ועל סגנון משחק שעבר מן העולם. בזמן שהליגה עוברת לפיק-אנד-רול וגבוהים ניידים, הספרס ביססו התקפה על הכנסת כדורים לאולדריג' לפוסט. הקבוצה משחקת פוסט אפ 12.6 פעמים במשחק, כפול מממוצע הליגה. בתגובה, למרקוס ענה בעונה הטובה ביותר בקריירה שלו. לצד ההתפתחות של שחקני משנה לפי מסורת הספרס (פורבס, ברטאנס) והקידום של מוריי לעמדת הפוינט גארד הראשי, פופוביץ' השיג הצלחה משמעותית גם עם סגל ששווה כיום טאנקינג.
בוידיאו: משחק הפוסט על למרקוס. זה רק נראה כאילו אנחנו ב-2007
3. קווין סניידר (יוטה ג'אז):
מאזן חזוי: ESPN – 44.7 ניצחונות, לאס וגאס – 40.5
מאזן בפועל: 48 ניצחונות
הסתכלות על מאזן בלבד תעשה עוול לאתגרים שניצבו העונה בפני קווין סניידר. את העונה הוא התחיל עם חבורה הגנתית מובחרת, אבל עם רודני הוד בתור השחקן היחיד בקבוצה שיכול לייצר לעצמו מצב זריקה. במאזן 7-5 נפצע השחקן הטוב ביותר של הקבוצה, ושיחק רק שישה משחקים בחודשיים הבאים. אז סניידר שם את ההתקפה בידיים של רוקי שנבחר במקום ה-13 בדראפט, ונתן לו את הביטחון לזרוק יותר מ-20 זריקות למשחק. ולמי שהספיק לשכוח, היו בתחילת הדרך גם משחקים של 3 מ-21. סניידר גם הצליח להפוך את ג'ו אינגלס לשחקן משמעותי גם התקפית, ולהחזיר לחיים את ריקי רוביו ודריק פייבורס. כשגובר חזר, הקבוצה הזו הפכה ליחידה ההגנתית הטובה בליגה בפער עצום. לזכותו של סניידר עומדת העובדה שבהרכב מלא יוטה ב18-36 ו7-29 מאז החזרה של גובר באמצע ינואר. מאזן בצד, הג'אז נכנסים לליגה בתור אחת הקבוצות הטובות בליגה, ולמאמן שלהם יש חלק גדול בכך. אה, והוא גם הד-קייס רציני.
2. דווין קייסי (טורונטו ראפטורס):
מאזן חזוי: ESPN – 43.4 ניצחונות, לאס וגאס – אנדר אובר 48.5
מאזן בפועל: 59 ניצחונות
קייסי ספג הרבה ביקורת בעונות קודמות, וחלק ממנה הייתה ללא ספק מוצדקת. הראפטורס שיחקו כדורסל קשה לצפייה ומלבד עונה אחת, היו עקביים בחוסר הצלחה בפוסט-סיזן. אלא שהעונה מגיע לו מלוא הפרגון. המאמן הדקדקן קיבל את שינוי התרבות שהתחיל מסאי יוג'ירי בטורונטו ויישם אותו על המגרש. במקום כדורסל האולד-סקול ששיחקו הראפטורס בשנים האחרונות, בטורונטו התחילו לאמץ אלמנטים של משחק מודרני. הקבוצה הורידה מכמויות הפיק-אנד-רול, בידודים וזריקות מכדרור לטובת קצב מהיר יותר, ריווח והנעת כדור, שהובילו לזריקות טובות יותר. בעונה שעברה הראפטורס מסרו 273 מסירות למשחק, נתון שהציב אותם במקום הרביעי מהסוף. העונה המספר הזה עלה ל-300, מקום טוב באמצע. אלמנט חשוב לא פחות אצל קייסי זה היחס שלו עם שחקניו. דרוזן, אחרי קריירה שלמה בה ניסה לחקות את קובי בראיינט, הסכים לפתח את זריקת השלוש. וולנצ'יונאס הוסיף את השלשה לרפרטואר ואפילו קלע 30 מ-72 העונה, אחרי 4 ניסיונות לשלוש בכל הקריירה. וההיבט המרשים ביותר כנראה נוגע לספסל. חמישייה של שחקנים אלמוניים בדמות פרד ואן וליט, דלון רייט, פסקל סיאקם ויאקוב פרטל (עם חריגה אחת בדמות סי ג'יי מיילס), מפרקת את היריבות בפער של 19 נקודות לכל 100 פוזשנים. על הניצחונות, פיתוח השחקנים ושינוי השיטה בקבוצה שרצה כבר מספר שנים, קייסי מגיע עד לבאר ברשימת מאמן העונה שלנו. יש כאלו שמדרגים אותו כמאמן העונה, אבל כדאי לזכור דבר אחד, טורונטו נהנתה מסגל בריא כפי שלא נהנתה כמעט אף קבוצה אחרת. למאמן במקום הראשון ברשימה לא היה את המזל של קייסי. ולמרות זאת, הוא הרשים לא פחות.
1. בראד סטיבנס (בוסטון סלטיקס):
מאזן חזוי: ESPN – 49.4 ניצחונות, לאס וגאס – אנדר אובר 56.5
מאזן בפועל: 55 ניצחונות
2 דקות לתוך העונה וכל התקוות של הסלטיקס התנפצו להן כמו הקרסול של גורדון היוורד, המתפתל בכאבים בפלינט סנטר. במקומו של שחקן המקסימום, שחתם הקיץ, נזרק להרכב רוקי בן 19 שהיה אמור לנצל את העונה הזו לרכוש ניסיון. אלא שלסטיבנס היו תוכניות אחרות. במשך רוב העונה הכדורסל של בוסטון היה, אולי, הטוב בליגה. אחר כך גם קיירי אירווינג, ששיחק תחת סטיבנס את כדורסל חייו (מסיבה כלשהי, כולם משחקים תחת סטיבנס את כדורסל חייהם), נפצע. הסלטיקס הגיעו לסטרץ' משחקים אכזר ברוטציה שכוללת את סמי אוג'יילה, ג'בארי בירד, עבדל נאדר וגרשון יבוסלה וניצחו שישה משחקים רצופים, כולל את אוקלהומה סיטי, פורטלנד, טורונטו ויוטה.
יש כמה אלמנטים מרשימים במיוחד בכדורסל של סטיבנס, ואם להתמקד באחד זה יהיה היתרון שיוצרים הסלטיקס על ידי התיאום בין השחקנים. ההתקפה של בוסטון מייצרת סלים שנראים קלים במבט ראשון, אבל דורשים מהשחקנים לעבוד אחד למען השני Off-The-Ball. שימו לב לסל האחרון בסרטון המצורף, טייטום קולע סל קל שמכריע את המשחק מול פורטלנד, אלא שהמהלך כלל חסימה ללא כדור שהשאירה אותו לבד, תנועה נכונה ומסירה נהדרת של הורפורד.
התיאום הזה עובד נהדר גם בהגנה. בוסטון סיימה את העונה הרגילה עם הדירוג ההגנתי הטוב בליגה, עשירית נקודה לפני יוטה. כשחושבים על הקשיים עליהם התגברו בקבוצה העונה, על ההתפתחות שעברו מרבית השחקנים בקבוצה, מהבכירים ועד לאלמוניים ומגלים שאחרי כל מסע התלאות הזה, הסלטיקס עם המאזן הרביעי בטיבו בליגה – תואר מאמן העונה חייב ללכת לסטיבנס.
