הכותרת של הטור נמצאת גם על החולצה של קווין דוראנט, והיא התשובה הכי טובה לטענות ולתלונות של האוהדים על המעבר שלו לגולדן סטייט. יהיו המחשבות אשר יהיו, הכדורסל לעולם לא עוצר. דוראנט לקח בפער ניכר את ה-MVP של סדרת הגמר עם התקפה מדהימה והגנה נפלאה. הוא הגיע לגולדן סטייט בשביל לשחק כדורסל כמו שהוא חושב שצריך לשחק אותו, והוכיח כמה הוא יעיל בשיטה הזו. ועדיין, ה-MVP של המשחק הספציפי הלילה הולך למישהו אחר:

זה היה המהלך ששינה את המשחק. הנה מחשבות שלי על מה שקרה הלילה:

1. נתחיל כמובן באיגודלה. קליבלנד עולה ליתרון ברבע הראשון. ההגנה של גולדן סטייט נראית מחוררת, ההתקפה שלה נראית ככה-ככה. בתחילת הרבע השני לברון קולע 4 נקודות וההתקפה של גולדן סטייט נראית תקועה לחלוטין. סטיב קר לוקח פסק זמן, וגולדן סטייט מתחילה להשתחרר. המהלך למעלה משחרר אותה לגמרי. הגנה מצויינת של איגי על אירווינג, ומהלך התקפי עצום. גולדן סטייט רצה 30-7 ועולה ליתרון דו ספרתי. קליבלנד עוד חזרה בהמשך ל-3 בלבד, אבל זה היה הר גבוה מדי. איגודלה רגיל לתת לקרי ודוראנט לקלוע את הנקודות, אבל היום הוא עולה סופר אגרסיבי ומחפש את הסל. רק 2 מ-7 לשלוש, אבל 7 מ-7 ל-2 והמון הליכות לסל. גולדן סטייט הייתה צריכה מבוגר אחראי ואיגודלה לקח את התפקיד הזה. הוא מראה כמה הוא חשוב לקבוצה הזו. דיברו על ההבדל בין קווין דוראנט להאריסון בארנס. דיברו על הפציעה של סטף בגמר הקודם. לא דיברו על הפציעה של איגודלה שהיה מוגבל במשחקים 5-7 בגמר הקודם עם פציעה בגב.

2. השיפוט – השופטים היום באו עם מטרה על הגב. אחרי המשחק הקודם שהיה פיזי על גבול האגרסיבי הם שרקו ברבע הראשון על כל נגיעה. גולדן סטייט שוב הסתבכו עם עבירות. ואז הם פיספסו את השריקה הזו:

זו הייתה צריכה להיות עבירה שלישית של דוראנט שהייתה יכולה לשנות את כל המשך המשחק. בהמשך היו להם עוד פספוסים, אבל הם פחות השפיעו על המשחק. שיפוט ביתי זה לא דבר חדש בפלייאוף, אבל זו הייתה שריקה מכרעת.

3. קווין דוראנט – איזה קלות, איזה יעילות. 39 נקודות ב-20 זריקות. 35.2 נקודות בגמר, 55% מהשדה, 47% משלוש, 92% מהקו, 8.4 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים, 1.6 חסימות. MVP ראוי לכל דבר ועניין. אף אחד לא חולק על הכשרון של דוראנט, הוא היה שם עוד לפני גולדן סטייט. מה שהגמר הזה מוכיח היא כמה שיטה, וקבוצה שמשחקת ביחד משפרת גם את הכשרון הכי גדול שיש. אין ספק שהוא יכל לקלוע את אותו מספר נקודות גם בת'אנדר, אבל לא ביעילות הזו. צ'וקר? זה פשוט מתיש לשחק 40+ דקות כשכל המשחק תלויים לך על הגופיה 3 שחקנים ואז להגיע לדקות המכריעות עם אוויר. תראו את לברון. בגולדן סטייט יש לו הרבה יותר מנוחה (35 דקות בממוצע בפלייאוף, 39 בגמר), והמשחק הרבה יותר קל כי עם כל התותחים לידו אי אפשר להתרכז בו בהגנה. תשנאו את ההחלטה שלו כמה שתרצו, זו הייתה ההחלטה הכי אנושית שיכולה להיות. כולנו רוצים לעבוד פחות, להרוויח יותר, ולהנות מהדרך.

4. הבאנו את דוראנט כדוגמא לאיך השיטה משפרת את הסופרסטארים, אז מה יגידו איזובי הקיר? פטריק מקו נבחר בסיבוב השני בדראפט האחרון. בווריורס מאוד אהבו אותו, אבל לא יותר מדי מכירים אותו. קצת גמלוני, זריקה קצת מוזרה, אבל איזה ביצים. קיבל היום דקות משמעותיות, קליבלנד לא ספרה אותו בכלל. הוא היה אמור להעלם, אבל הילד הלך באגרסיביות לסל ולא התבייש לקחת זריקות. 6 נקודות ב-12 דקות. אגב, יאן קלארק לא עלה לשחק כלל היום, וזה לא הפריע לו לחגוג את הנצחון. ככה זה בקבוצה שבה כולם משחקים ביחד.

5. בדקתי את הפנים של קרי כשדוראנט קיבל את ה-MVP. לא נראה שריר של קנאה. קרי מסיים גמר מצויין, וגם זה לא מספיק לו בשביל ה-MVP. הממוצעים מדברים בעד עצמם: 26.8 נקודות, 8 ריבאונדים, 9.4 אסיסטים, 2.2 חטיפות. הקליעה הייתה פחות טובה מבדרך כלל (44% מהשדה, 38% מהשלוש), אבל הוא ניהל את המשחק מצויין. היום במיוחד. רק 2 מ-9 מהשלוש, והשלשה השניה הייתה בשביל השואו עמוק בגארבג' טיים, אבל ניהול משחק מבריק. בדקות שבהם כל אוהדי גולדן סטייט רצו שיקלע איזה שלשה הוא מצא פעם אחר פעם שחקן חופשי מתחת לסל.

בסיום המשחק אפשר היה לראות את שחקני קליבלנד עומדים בתור בשביל לחבק ולברך את דוראנט. קרי חגג עם האוהדים. לא אוהבים אותו בליגה, בייחוד לברון וקליבלנד. יכול להיות שהם ברכו אותו מחוץ למצלמה, אבל לא נראה לי שזה המקרה. מצד אחד מדובר באיש משפחה למופת, דתי, עם שמירה גבוהה על ערכים ואינטגרטי. מצד שני הוא נתפס כשחצן. לא ברור לי הפער הזה. אני בדרך כלל מגלגל את העיניים כשמעבירים עליו ביקורת, אבל השלשה היום על קיירי הייתה מיותרת. התחושה הייתה שקרי רוצה להכניס עוד היילייט, להחזיר לקיירי על השלשה מלפני שנה. אלא שהמשחק כבר היה גמור וזה לא השפיע על התוצאה. מה שנקרה, עכשיו זה לא חוכמה, נראה אותך כשזה חשוב. מיותר.

6. לברון ג'יימס מסיים את הגמר עם ממוצעים של טריפל דאבל (33.6 נקודות, 12 ריבאונדים, 10 אסיסטים). שני רק לדוראנט בנקודות, וראשון באסיסטים וריבאונדים. הראשון שמסיים גמר עם ממוצע טריפל דאבל. (הערת שוליים: זה קצת סמלי לעונה כולה שהוא הפסיד, אחרי שכל העונה רק דיברו על טריפל דאבלים). כבר ראיתי תמונות שמייקל וקובי לא היו מפסידים לווריורס. זו אמירה בלי ביסוס. גם אחרי הסדרה הזו לדעתי לברון השחקן הכי טוב בעולם. גם אחרי הסדרה הזו המורשת שלו באותו מקום שהייתה (בין אם חשבתם שהוא לפני מייקל או אחריו, לפני קובי או אחריו). לא היה שחקן כזה, וספק גדול אם אי פעם יהיה. הוא עשה המון בסדרה הזו, כנראה לא כל מה שיכל, אבל המון. היו לו הרבה נפילות הגנתיות (גם היום), וככל שהמשחק התקדם היעילות שלו ירדה.

7. וקליבלנד? ב3-0 כולם מיהרו להתחיל לחשב טריידים על קווין לאב. אחרי הנצחון במשחק 4 זה הפסיק, והיום התחיל מחדש. תאכלס, אם קליבלנד הייתה מתחילה את הסדרה כמו ששיחקה במשחקים 3-4-5, הסדרה הייתה נראית אחרת לגמרי. משחקים 1-2 שהם לא היוו תחרות, משחק 3 שהפסידו ב2 דקות של חוסר תשומת לב. משחק 4 מדהים, משחק 5 טוב מאוד. קליבלנד בהרכב הנוכחי יכולה לתת פייט לגולדן סטייט, אבל חייבת להיות במיטבה 48 דקות, וזה לא קורה (כי גם לברון צריך מנוחה…). גם גולדן סטייט בלי דוראנט יכלה לתת פייט לקליבלנד, אבל למה להתאמץ אם אפשר להשתפר. אני לא יודע מה יקרה בקיץ בקליבלנד, לא חושב שלאב הוא הבעיה. בכל מקרה לדעתי ההרכב הזה יתפרק אחרי העונה הבאה (רמז רמז, לברון מסיים חוזה).

8. ג'י אר סוויש. אומרים שעדיף מאוחר על אף פעם לא, לא במקרה הזה.

9. וקצת נקודת מבט אישית:

אני אוהד של גולדן סטייט מאז 1990 (או 1991, הזכרון לא משהו, והזמן משנה את ההיסטוריה). בשנותיי הראשונות שנאתי את שיקגו של ג'ורדן. אחר כך שנאתי את הלייקרס של שאקיל וקובי. שנאתי קבוצות מצליחות, שנאתי בריונים שכונתיים. הווריורס היו הדבר הכי מסריח בליגה במשך כמעט 20 שנה (למעט עונה אחת באמצע, 2007). פילדלפיה של היום? לפחות יש תקווה. לאוהדי הווריורס גם זה לא היה. בחירות גבוהות שפוספסו אחת אחרי השניה, החתמות הזויות, וניהול מחורבן ברמה עולמית. ואז הגיע לייקוב, והיום אנחנו איפה שאנחנו. קשה לי עם השנאה. יש בי צד שכל כך מתחבר אליה, אבל זו הקבוצה שלי. מצד שני אני כל כך רוצה לצעוק אנחנו לא כאלה, אבל אנחנו כן. בריון. אימפריה. זהו, אין פה איזה אמירה שתשנה את העולם. לא חושב שאפשר.

10. הרסו את הליגה? הרייטינג הכי גבוה בגמר מאז 1998. הקבוצה הזו מצמידה אנשים למסך. או כי הם רוצים שהם יפסידו, או כי הם רוצים שהם ינצחו, או כי הם רוצים לראות כדורסל ברמה גבוהה. תאכלס זה ישפר את הליגה. קבוצות טובות תמיד משכו למעלה את היריבות שלהם. אף אחד לא רוצה כדורסל ברמה נמוכה ותחרות. רוצים כדורסל ברמה גבוהה ותחרות. התחרות תגיע. זה טיבה של אבולוציה. הרף עולה, והאנשים עולים איתו.

אם כבר מי שהורס את הליגה הן כל אותן קבוצות שמתזמנות את החלון הזדמנויות שלהן לאחרי לברון\ווריורס. יש לכם כלים להשתפר? אל תחכו.

בברכת קיץ נעים לכולם (אל תדאגו, אנחנו עוד פה, יש דראפט, יש שוק חופשי ואנחנו נמשיך להביא סיקור של הכל הכי טוב שאנחנו יודעים).