• טור שינסה להאיר נקודות שאולי פחות שמתם לב אליהן. העמדות הן רק שיטת מספור.

PG – טריי בורק

אחד הסיפורים המהנים של העונה זה טריי בורק. אחרי עונת רוקי מוצלחת יחסית ביוטה, הציפיה הייתה שהוא ימשיך להתקדם ויתפתח, בפועל הוא די נשאר במקום והעונה השניה הייתה דומה מאוד לראשונה. בעונה השלישית, כשעדיין נשאר יחסית במקום, הבינו הג'אז שאין לבחור פוטנציאל והדקות שלו החלו להצטמצם בהדרגה. בוושינגטון הוא היה רכז סביר כמחליף ורע בפלייאוף ואחרי שנפלט כבר חשבו שאין לו מקום בליגה.

ואז הגיעו הניקס. אחרי הפציעה של פורזינגיס, כשהיה ברור שהעונה לא תתרומם, לא היתה להם בעיה לבצע ניסויים אז הביאו את בורק. בתור גיבוי למצבת הרכזים הלא קיימת. הניקס לא ציפו ממנו ליותר מדי.

טריי בורק לאורך ה"קריירה"

לכאורה יש לו לא מעט תחרות על העמדה, ג'ארט ג'ק שהיה טוב בתחילת העונה בניהול משחק, פרנק ניליקינה הרוקי ששומר נהדר, ועמנואל מודיאיי, רכז נוסף שנחשב להבטחה ונראה בדרך החוצה.

מבחינת תוצרת התקפית, אין שם תחרות לבורק. יש לו לא מעט לילות שנראים ככה

הוא מספק תוצרת התקפית מרשימה ואמנם המדגם קטן, ורק עכשיו הגיע ל-30, אך ניתן להגיד שהוא הפך לשחקן התקפה יעיל. עוד לא הכוכב שציפו ממנו, אבל לא רע.

זוהי ללא ספק העונה הטובה ביותר שלו, כאשר המספרים שלו מתחילים להיות דומים לעונות קודמות, בהרבה פחות דקות. הורנסק אוהב לשחק עם 2 רכזים כאשר בכל פעם אחד אחר מנהל את ההתקפה, כך יוצא שבורק משחק יחד עם ניליקינה ומודיאיי על המגרש, ובהרבה מקרים הוא לא מתחיל את ההתקפה, אלא מסיים אותה. למרות זאת הוא עם ממוצע מעל 4 אסיסטים, וגם משחקים כאלו

בצד השני של המגרש, בורק מעולם לא היה שומר על, וגם השנה הוא עוד לא שם. אבל הוא לומד, והוא מתאמץ. ביחס לליגה הוא בינוני, אבל מתחילים לראות ניצוצות כאלה:

בורק עצמו מייחס את השיפור שעבר לשיחות ושיעורים שקיבל מוול, שהבהיר לו שהוא חייב להשתפר כדי להישאר בליגה. אמנם מוטב מאוחר מלעולם לא, אבל קצת חבל שהוא מתחיל להשתפר ולהתפתח רק עכשיו.

השאלה האמיתית היא, האם הוא מצליח לעשות זאת כי הניקס לא באמת מכוונים לשום דבר? האם שנה הבאה כשפורזינגיס יחזור, הוא יצליח להמשיך במגמה הזאת? והאם זה בזכות השיטה של הורנסק שלא תמיד שמה אותו כמנהל המשחק? (והאם הוא יסתדר עם המאמן שיחליף את הורנסק לפי רוב השמועות?)

את התשובות לשאלות  האלו, ככל הנראה, נדע רק בעונה הבאה. בינתיים, יש עדיין מה לראות בניו יורק.

SG – דירוג רוקיז

דירוג הרוקיז הקבוע. כשבועיים לסוף העונה ודברים מתחילים להתבהר. כרגיל נתחיל עם הגרף של NBA MATH

ככל שהשחקן ימינה הוא יעיל יותר התקפית, גבוה יותר הוא יעיל יותר הגנתית. ולדירוג שלנו:

בן סימונס

15.8 נקודות, 8 ריבאונדים, 8 אסיסטים, 1.7 חטיפות ו-0.8 חסימות ב-34.2 דקות למשחק.

כן, הוא חוזר למקום הראשון. סימונס חזר לעשות הכל. התקפה, הגנה, טריפל דאבלים ולשבור שיאים לרוקי. זה עדיין מירוץ צמוד, שיוכרע בפוטו פיניש אך כרגע, היתרון אצל סימונס.

 

דונובן מיטצ'ל

20.3 נקודות, 3.6 ריבאונדים, 3.6 אסיסטים ו-1.5 חטיפות ב-33.4 דקות למשחק.

כאמור, זה מירוץ צמוד מאוד. יוטה במאבק על מקום בפלייאוף ולא מעט בזכותו. הקבוצה נשארה בתמונה כשגובר היה פצוע ולאחר שהסטייפל טאוואר חזר הם הפכו לקבוצה מאיימת הגנתית והתקפית. מיטצ'ל לקח לחלוטין את החלק ההתקפי תוך שהוא מעט מזניח חלקים אחרים כולל ההגנתי. עדיין הוא מאוד יעיל ומפחיד, וגם הוא שובר שיאים.

 

ג'ייסון טייטום

13.7 נקודות, 42.9% מעבר לקשת, 5.1 ריבאונדים, 0.9 חטיפות ו-0.8 חסימות ב-30.6 דקות.

כל השנה טייטום עשה מה שסטיבנס ביקש ממנו, אם להיות ספוט אפ שוטר, קלעי מכדרור, להחליף בחסימות או להיות סטופר הגנתי, הרול פלייר המושלם. וזו הייתה הביקורת כנגדו אל מול חבריו. שהוא לא מוביל את הקבוצה שלו בניגוד לחלק מחבריו. ואז הגיע רצף פציעות. קיירי, הורפורד בראון, ת'ייס ומוריס. טייטום נדרש להוביל ועשה את העבודה עם 15.5 נקודות, 6.1 ריבאונדים ו-2.4 אסיסטים באחוזים של 49.1 מהשדה 38.2 מעבר לקשת ו-77.8 מהעונשין, ברצף משחקים שבו בוסטון ניצחה גם קבוצות פלייאוף כמו פורטלנד, אוקלהומה סיטי, ניו אורלינס ויוטה. רצף שבו הוא הראה סופית שהוא הברומטר וכשהוא לא טוב, הסלטיקס לא טובים ולא להיפך.

לונזו בול

10.2 נקודות, 6.9 ריבאונדים, 7.2 אסיסטים ו-1.7 חטיפות ב-34.2 דקות למשחק.

היד חזרה להיות פחות טובה, ויש שיגידו שההתעקשות שלו לזרוק למרות ההחטאות עלו ללייקרס לפחות במשחק אחד בשבוע שבועיים האחרונים. למרות זאת לונזו הפגין יעילות ומספרים מרשימים, והלייקרס טובים פחות כשהוא לא על המגרש. גם אם הקבוצה שלו בלי סיכוי תיאורטי לפלייאוף.

https://twitter.com/Ballislife/status/976426461237137410

ג'ון קולינס

10.4 נקודות, 7.1 ריבאונדים ו-1.1 חסימות ב-23.4 דקות למשחק.

מי שעוקב אחרי הטור, יודע שקולינס מזמן הפך לאחד החביבים עלי, נותן המון יעילות ביחסית מעט דקות, ובשני צידי המגרש. השוואות של סטט' מתקדמות ניתן לראות כאן בטור הזה, ועל רמת האקספלוסיביות שלו תעיד שלמרות היותו השחקן ה-156 בסך דקות למשחק, הוא מקום 11 בכמות דאנקים. התחיל להראות ניצוצות קליעה מהמיד ריינג' עם 43.6% מהטווח של 10-14 פיט. תוסיפו שפר דקה הוא מהריבאונדרים היעילים בליגה, והגבוהים היעילים בליגה בפיקנרול.

https://twitter.com/DefPenHoops/status/979158426646392832

סוגרים את העשיריה:

לאורי מרקאנן, דניס סמית' ג'וניור, קייל קוזמה, ג'וש ג'קסון ודיארון פוקס.

SF – אל פארוק אמינו

פורטלנד נראית השנה מצויין. לילארד ומקולום עם יכולות התקפיות שאין צורך להזכיר, נורקיץ' מספק הגנה והקבוצה נראית הרבה יותר טוב ביחס לשנים האחרונות.

ויש גם את האקס פקטור. עכשיו ההגדרה המילונית של אקס פקטור (שקצת קשה לחפש כי משום מה מקבלים תוצאות של איזו סדרה מעצבנת) זה:

 a noteworthy special talent or quality

    1. "there are plenty of luxury cars around, but the S-Type has that special X factor"

הרבה פעמים ב-NBA מתייחסים לאקס פקטור בתור השחקן שעולה בחמישיה או מהספסל, פחות נספר אבל יכול להוביל להכרעה. גם אם הוא לא הכי טוב בקבוצה.

והאקס פקטור של הבלייזרס זה אל פארוק אמינו. אמינו, פורוורד 2.06 מאוד ורסטילי, מהיר, זריז וחזק. בעונתו השלישית במדי הבלייזרס כבר שמר העונה מהארדן דרך דוראנט, בלייק גריפין ואל הורפורד. אמנם בתחילת הקריירה בליגה הוא היה בעיקר סלאשר, שנכנס לצבע בחיתוכים, אך מאז הגיע לפורטלנד פיתח את הקליעה מבחוץ, והשנה הוא כבר 39% מעבר לקשת.
עם 7.5 ריבאונדים למשחק הוא במקום ה-28 בליגה בריבאונד פר משחק (צמוד למרקאנן.  כבוד לרוקי), וזה מרשים במיוחד לאור העובדה שמשחק בדר"כ לצד נורקיץ' (8.7 ריבאונדים למשחק) או אד דייוויס (7.4).

הוא כאמור גם שומר מצויין, שללא ספק אחד הגורמים לכך שהם בטופ 10 ההגנתי במשך כל העונה, יחד עם 2 דיפלקשנס ועבודה פשוט טובה בהגנת אחד על אחד או חילופים. גם נתוני העל\מחוץ למגרש שלו מרשימים, ודירוג נטו השני הגבוה אחרי לילארד מבין כל השחקנים ששיחקו דקות משמעותיות.

אז נכון שעתיד הקבוצה והצלחתה בפלייאוף יפול קודם כל על שני הגארדים, אבל לא מעט מהמפגשים העתידיים של הבלייזרס בפלייאוף יוכרעו גם על הצלחתו של האקס פקטור שלהם.

PF – קלי אוליניק

כשאוליניק חתם במיאמי בקיץ היו תגובות מעורבות מצד האוהדים שלהם. מצד אחד הוא הגיע אחרי שבמשחק 7 הירואי כמעט ולבד חיסל את וושינגטון. מצד שני, גבוה שלא מצטיין בהגנה על הטבעת וריבאונד?

במיאמי, אוליניק שינה את המשחק שלו והפך לכמעט גיים צ'יינג'ר. עם ממוצעי שיא של 11.5 נקודות, 5.7 ריבאונדים ו-2.8 אסיסטים, ועם 61.1% TS אוליניק נותן את העונה הטובה בקריירה שלו. מבין כל השחקנים ששיחקו דקות משמעותיות העונה במיאמי, אוליניק מוביל את ההיט בדירוג התקפה, וההיט בדירוג 110 איתו על המגרש (כשהוא ודראגיץ' יחד על המגרש ההיט בדירוג התקפי שווה לשל הרוקטס). חלק מזה מגיע כשאוליניק בעמדה 4 לצד ווייטסייד או אדבאיו, כך שיש לו גיבוי הגנתי, והוא מטפל בצד ההתקפי, שנובע בעיקר מההפעלה שלו בפיקנרול. ספולסטרה משחק איתו פיקנפופ ומנצל את היכולת שלו לקלוע מהמיד ריינג' או מהשלוש. כפי שציינתי קודם הוא ודראגיץ' יעילים במיוחד יחד. אבל חשוב לציין שאוליניק לא רק גבוה שעושה פיקנרול או תופס מקום בצבע, הוא מסוגל גם לקלוע כמו גארדים.

 

אוליניק גם מדגים את חשיבותו בדירוגים ON/OFF ומציג דירוג נטו הגבוה במיאמי (לפניו שחקן ששיחק 11 דקות) וסה"כ אם הזכרנו אקס פקטור, אין ספק שאוליניק אקס פקטור התקפי יעיל וחשוב מאוד עבור ההיט במאבקי הפלייאוף הקרובים, וגם כנראה להמשך.

C – דווייט הווארד

הזכרתי בטור הזה שחקן שהקריירה שלו זכתה לתחייה, ושחקן שהוא אקס פקטור. והנה שחקן שהוא שניהם. את העונה האחרונה ביוסטון או את העונה שעברה באטלנטה כנראה שכל המעורבים בדבר יעדיפו לשכוח.

אז נכון שהוא עדיין עושה פרצופים כשמבקשים ממנו לעשות פיקנרול, ונכון שעיקר הנקודות שלו מגיעות מפוסט אפ בצבע (37% מהזריקות שלו) ושזו לא העונה הכי טובה שלו בקריירה, אבל די נחמד לראות את השיפור שלו ואת העובדה שאולי נחזור לראות ממנו תצוגות בעתיד. אולי גם כששארלוט תהיה פחות פצועה.