מילווקי רשמה העונה התקדמות אדירה – יאניס הפך לשחקן טופ 10 בליגה, הרוקיס מלקולם ברוגדון ות'ון מייקר התפתחו והבאקס סיימו את העונה במאזן 17-6 מאז שקריס מידלטון חזר מפציעה. כתוצאה מכך, היא סיימה את העונה הסדירה במקום השישי. שלא כמו לפני שנתיים, העונה ברור שהמקום הזה הוא רק עוד שלב של הבאקס בדרך למעלה. עד שיגיעו לשם, הם פוגשים את טורונטו, שסומנה כפייבוריטית.

למרות שרוב התחזיות ניבאו שטורונטו תיקח את הסדרה, במשחק 3 ראינו את מילווקי לוקחת את ההובלה בפעם השנייה בסדרה, ועולה ל-2-1. במשחק 3 ראינו את החלום האוטופי של קיד מתממש – מילווקי שיחקו הגנה מדהימה, וריסקו את טורונטו לחלוטין (טורונטו קלעו פחות מ-20 נקודות בכל אחד משלושת הרבעים הראשונים, לפני שהמשחק הפך לגארבג' טיים). הם ניצלו את האורך שלהם בצורה הטובה ביותר והראו כמה הפוטנציאל שלהם גדול. אבל כדי להבין את התצוגה של מילווקי צריך להסתכל על הדרך שהיא עשתה בסדרה הזו בהגנה, ובייחוד בהגנת הפיק אנד רול.

טורונטו מסתמכים מאוד על הפיק אנד רול, ולכן ההגנה מולו היא המפתח לסדרה. לאורך העונה מילווקי השתמשה בשחקנים הארוכים שלה על מנת לעשות טראפים (שני השחקנים תוקפים את השחקן עם הכדור) בפיק אנד רול. כשעושים טראפים טובים עם שחקנים ארוכים כמו אלו של מילווקי, אפשר לכפות הרבה איבודים, אבל אם השיטה הזו נכשלת, היא מאפשרת סלים קלים – שלשות פנויות מהפינה, סלים קלים בצבע. בעונה הסדירה התוצאה הייתה שיריבותיה של מילווקי זרקו רק ב-27% מהפעמים אחרי פיק אנד רול – הנתון הכי נמוך בליגה. עם זאת, היא גם אפשרה הכי הרבה שלשות מהפינה וזריקות מהרסטריקטד (1.2 מטרים מהסל).

בפלייאוף, כשההגנה הזו לא עבדה למילווקי, לאורי ודרוזן נתנו תרומה בהתקפה ויצרו זריקות לאחרים. כשההגנה עבדה, ראינו שוב כמה הראפטורס חסרי גיוון התקפי, וכמה הם מסתמכים על לאורי ודרוזן.

בתחילת המשחק הראשון מילווקי לא הצליחו לעצור את דרוזן בפיק אנד רול, כשהוא ולאורי מנצלים את הרכות של ת'ון מייקר כדי לשבור את השמירה הכפולה ולחדור לסל:

במחצית השנייה דרוזן ולאורי התחילו להחטיא זריקות שהם בדרך כלל קולעים, ומייקר התעשת עם 3 בלוקים, והגנה הרבה יותר טובה. מילווקי אמנם שמרה טוב, אבל חלק גדול מהקרדיט לעובדה שדרוזן ולאורי קלעו ביחד 2-18 מהשדה במחצית השנייה הוא לדרוזן ולאורי עצמם, ששוב קיבלו רגליים קרות בפלייאוף.

במשחק השני הסיפור כבר היה אחר לגמרי – טורונטו באו מוכנים להגנה של מילווקי, וידעו לשחרר את הכדור מהר כשבאה השמירה הכפולה, ולעשות נקודות קלות:

לאורי לא מיהר, וידע לחכות עד שהעזרה תחלוף לפני שתקף את הסל. טורונטו שיחקו התקפות מהירות, שבהן לבאקס לא היה זמן להתארגן, ויצרו סלים קלים.

זה מוביל אותנו למשחק השלישי, שבו קיד המשיך עם משחק ההגנה האגרסיבי, אבל לקח אותו לרמה אחרת. מילווקי יצאו למשחק חדורי מטרה, כשברוגדון, מידלטון, טוני סנל ומת'יו דלבדובה עושים עבודה נהדרת בהגנת הפרימיטר על לאורי ודרוזן. השחקנים האחרים באו לעזרות מתוזמנות היטב, כשהאורך העצום שלהם מאפשר להם לסגור את קווי המסירה ועדיין לחזור בזמן לקלעים כדי למנוע זריקות פנויות. יחד עם העבודה הטובה של הגבוהים, שלא אפשרו חדירות (אפילו גרג מונרו שמר), מילווקי נראתה לפרקים כאילו היא שומרת שישה על חמישה:

 

שימו לב לטרי שדוחק את דרוזן אחורה (עושה hedge) אחרי הפיק אנד רול לפני שהוא חוזר לשחקן שלו. כשמונרו בא לעזור על דרוזן, דלבדובה מחפה עליו ושומר על איבקה. ברגע שדרוזן משחרר את הכדור דלבדובה רץ חזרה לשחקן שלו ומספיק להגיע לפני המסירות של שחקני הראפטורס. בלית ברירה לאורי חודר ומונרו מגיע לעזור גם כאן, כשהוא מונע את החדירה והכדור יוצא החוצה.

 

כאן הבאקס מתמודדים בקלות עם שני פיק אנד רולים, וכשהכדור מגיע לדרוזן בסוף שעון הוא מנסה לבצע פיק אנד רול שלישי. מונרו מצטרף לסנל בשמירה כפולה, ויאניס מגיע מאחור כדי לחפות עליו וחוטף את הכדור.

 

במהלך הזה לאורי מצליח לחדור, אבל לא מצליח למצוא את האיש הפנוי כי הבאקס סוגרים לו את כל נתיבי המסירה. ברוגדון ומייקר שומרים על לאורי בחדירה, מונעים את הזריקה לסל, ומקשים עליו למסור עם ידיהם הארוכות. יאניס מונע את המסירה לטאקר ודוחף יד על מנת להקשות על לאורי בכדרור. מידלטון מיד מחפה על מייקר וחוסם את נתיב המסירה לאיבקה. מייקר מונע את המסירה לרייט שחותך לסל וסנל מונע את המסירה לדרוזן. אמנם לאורי עצמו בסופו של דבר ביצע דאבל דריבל ואיבד את הכדור, אבל הקרדיט מגיע לבאקס, שאילצו אותו להמשיך לכדרר בלי אופציה לשחרר את הכדור.

 

בכל שלושת המהלכים הללו הבאקס באו לעזרות מתוזמנות היטב, שאיפשרו להם לתקוף את לאורי ודרוזן בפיק אנד רול. ברגע שהעזרות הללו נעשות על ידי שחקנים ארוכים כמו אלו של מילווקי, הם צריכים פחות זמן כדי להגיע משחקן לשחקן, והתזמונים נעשים יותר קלים.

התצוגה הזו של מילווקי מראה שלקבוצה הזו יש פוטנציאל עצום, וככל שיאניס, מייקר וברוגדון יתבגרו, הם יצברו ניסיון וההגנה שלהם תשתפר. במשחק 4 ראינו את דווין קייסי עושה שינוי כדי להתמודד עם ההגנה הזו, כשהוא מכניס את נורמן פאוול לחמישייה במקום יונאס ולנצ'יונאס. מילווקי הפסידה את שני המשחקים הללו, אבל זה לא היה בגלל הגנת הפיק אנד רול. פאוול צלף בלי הכרה בשני המשחקים הללו, כשהוא קולע 7-7 לשלוש. דרוזן קלע זריקות קשות עם שומר צמוד במשחק 4. מילווקי איבדה הרבה כדורים, שאפשרו סלים קלים (במשחק 5 טורונטו היו עם 28 נקודות אחרי איבודים של מילווקי).

עם זאת, אני חושב שמילווקי עדיין יכולה לנצח את הסדרה אם תוכל לתת תצוגות דומות במשחקים הבאים.

 

הצלחה של מילווקי בעונות הקרובות עם השיטה הזו עשויה להביא לשינוי מגמה בהגנות בליגה. זה אמנם לא מתאים לכל קבוצה, אבל במקום הגנות שדוחפות את השחקנים לכיוון המיד ריינג', עשויות להיות יותר ויותר הגנות שיוצרות משחק אינטנסיבי ומכריחות איבודים. יכול להיות שנראה טרנד של מנהלים שמנסים להרכיב קבוצות ארוכות כדי לשחק הגנה כזאת. לא ימצאו עוד פריק כמו יאניס, אבל שחקני משנה כמו מייקר, ברוגדון וסנל הם תוצאה של החיפוש של מילווקי אחרי שחקנים ארוכים, ויש עוד רבים כאלה בליגה (או כאלו שיגיעו לליגה בשנים הקרובות).

עד אז, נמשיך להינות מהקבוצה שקיד בנה במילווקי, ונראה את החבורה הזו מתפתחת, שתראה שעבורה – השמיים הם הגבול.