קרדיט לתמונה: ג'ון מרקוס השלישי, פליקר
השעה אחת בצהריים, במרכז המסדרון ניצבת שורה של אנשים בחליפות. תחילת השורה במדרגות הנעות בקומה השנייה של מרכז הקונגרסים הענקי בבוסטון, והיא נמשכת ומתפתלת לאורך כמה מאות מטרים. כולם עומדים בשקט ובסבלנות לעבור את הבדיקה הביטחונית לקראת הרצאתו של ברק אובמה. ב-11 השנים לקיומו, התקדם כנס סלואן לאנליטיקס ממפגש איזוטרי של משוגעים לדבר, לאירוע העסקי החשוב של השנה. מנהלים, שחקנים, יזמים ובעלים כבר מגיעים באורח סדיר, אבל נשיא ארצות הברית לשעבר עוד לא היה שם. בתוך האולם הגדול על שם ביל ג'יימס, ג'ון הולינג'ר לצידי מהנהן בהסכמה כשאובמה מדבר על הספרס כעל ארגון הכדורסל הטוב ביותר בארצות הברית (השאלה, אגב, הייתה: אם אתה שחקן מקס' בקיץ, באיזו קבוצה תעדיף לחתום). אובמה הוא המתמודד הראשון לנשיאות בארצות הברית שהשתמש באופן שוטף ועקבי בכלים אנליטיים במרוץ, ומעניק לתובנות מהמספרים נתח גדול מהזכייה שלו. לחנונים שיושבים באולם האישור ממי שהיה האדם החזק בעולם הוא הכרחי. למרות שהם בני בית בכל ארגון ספורט גדול בארה"ב, וכעת גם מנהלים חלק מהארגונים, בעיני עצמם אנשי האנליטיקס עדיין צריכים להוכיח לעולם, ולצ'ארלס בארקלי'ז למיניהם, את הערך שלהם.
בשנת 2007 ייסדו דאריל מוריי מהרוקטס וג'סיקה גלמן, אשת עסקים בתחום הספורט, את הכינוס הראשון שמתמקד בשימוש בנתונים בעולם הספורט, תחת המטרייה של בית הספר לעסקים ב-MIT. השתתפו בו 175 איש. השנה כל 3500 המקומות נחטפו. יאניק, סטודנט מגרמניה, איחר את ההרשמה ונשאר ללא כרטיס. פגשתי אותו מסתובב מחוץ לאולם הכנסים, שואל עוברים ושבים באיזה פאנל הם ממליצים לצפות. אחרים בגילו עומדים בשורה ארוכה מחוץ לחדר הקריירה, לבושים לרוב בחליפה ועניבה ומקווים לזכות להתמחות בקבוצה מקצוענית. אבל בעוד שהצעירים שמגיעים מהעולם האקדמי נמשכים לתחום כמו זאזה פאצ'וליה לקרסוליים של יריבים, את הקהל הרחב הרבה יותר קשה לשכנע.
את הפאנל המרכזי על עתיד האנליטיקס בכדורסל מנחה ניק רייט מ-Fox Sports. בשנה שעברה פאנל דומה בהנחיית זאק לואו, נתן הצצה מרתקת לאופן שבו קבוצות חושבות ופועלות מאחורי הקלעים. הפעם, ההזמנה של רייט יצרה את התחושה שמנסים להגיע לקהל הקשה ביותר.
אני אוהב אנליטיקס, מתחיל רייט, אבל אז מתחיל את הפאנל בשאלה על כמות השלשות של יוסטון. דריל מוריי וזאק לואו בפאנל מתחילים לנוע באי-נוחות. באיזה מקפיא ניק רייט נשכח בחמש השנים האחרונות? זה בעצם אחד ההבדלים הגדולים בין האנשים ששוחים באנליטיקס לבין אלו שמתווכחים על ידי המדיה הפופולארית. הדיונים האקטואליים יוצאים לאוויר ברגע שהחברה בפאנל משתחררים קצת. לואו מעלה את השאלה על מדידת מאמץ. "זה בלתי אפשרי", מיד קוטע אותו מוריי. מפה לשם מתחיל פינג-פונג אינטליגנטי על הדרך לעשות זאת. לואו מציע למדוד משתנים שקשורים לכמות התנועה של שחקנים על המגרש. השחקנים הגדולים ביותר, מתנגד מוריי, הם אלו שזזים הכי מעט על המגרש. בשבילם המשחק פשוט – הם לא צריכים להתרוצץ לכל מקום. הם מביסים את השומר שלהם בלי מאמץ. מוריי צריך לדעת זאת – יש לו את ג'יימס הארדן בקבוצה. "שחקנים גדולים משחקים את המשחק כמו שחמט", מתערב ג'יילן רוז, "כשהאחרים משחקים אותו כמו דמקה". רוז הוא אמנם שחקן לשעבר, אבל יש לו הערכה לעולם האנליטיקס, לפחות יותר מרייט, והוא מהווה גשר בדיון בין ההבנה הפשוטה של הבוקס-סקור של רייט, ובין העולם המתקדם של הניתוחים שמבצעים בקבוצות. אלא שהאמירה המשמעותית ביותר של רוז חלפה באולם כמו נשיבת רוח. בהתייחס לקושי לקבל אנליטיקס בקרב השחקנים, רוז מזכיר את נושא הגזע. 75% מהשחקנים בליגה הם אפרו-אמריקאיים, הוא אומר. ככל שעולים בסולם, המצב מתהפך. מאמנים, ג'נרל מנג'רים, בעלים. השחקנים מרגישים שהנתונים הללו מדברים בשפה של הבעלים, הוא אומר. הדברים של רוז יצרו זעזוע לרגע, אבל מיד הנושא הוחלף והחברה חזרו לדבר על תפוקה של שחקנים, תקרות שכר וכדומה. עלתה השאלה – אם כולם ישתמשו באנליטיקס, איך קבוצות יצליחו לעשות טריידים?
בעבר, יתרון גדול של התחום היה למצוא את השחקנים שלא מוערכים מספיק ולהחליף אותם בשחקנים שמוערכים יתר על המידה. מייק זארן, העוזר של דני איינג' בסלטיקס, התייחס לשאלה הזו. טריידים ימשיכו להתקיים בגלל שזו שאלה של צרכים, הוא אומר, ונותן כדוגמה את הטרייד המשולש בין קליבלנד, יוטה והקינגס. שלוש קבוצות שנמצאות בשלבים שונים מבחינת הפרנצ'ייז, וכל אחת זקוקה לחתיכה אחרת. אגב, שימו לב למייק זארן. יש לו חלק גדול בבנייה של הסלטיקס הנוכחיים, והוא מוערך בענף בצורה בלתי רגילה. הוא מקרין אינטליגנציה גבוהה מאוד, מבלי ארשת של חשיבות עצמית. מתישהו בעתיד הקרוב זארן יזכה לעמוד בראש הפרונט אופיס של אחת הקבוצות בליגה.
שעתיים לאחר מכן התחיל פאנל שלפחות שמו מעיד על היומרנות שלעיתים מלווה את הכנס. המצאת הכדורסל המודרני אירח את סטיב נאש, שיין באטייה ודריל מוריי בשיחה על פיניקס סאנס של נאש ודאנתוני. השיחה חוזרת אחורה להתחלה של הסאנס, ומהדהדת את השפעתה של הקבוצה על הליגה. בכל זאת, יש מן האמת בכותרת הפאנל. אנחנו משווים בלי משים קבוצות מתקופות שונות, אבל קל לשכוח עד כמה שהכדורסל לפני 10-15 שנים היה הפוך בתכלית מזה שמשוחק היום. לא סתם שונה, הפוך. באטייה נזכר באימונים שלו בממפיס באותה התקופה – היה לנו תרגיל X להגן על הפוסט, תרגיל Y להגן על הפוסט, תרגיל Z לעשות טראפ בפוסט. כל ההגנה שלנו התמקדה בלמנוע מהכדור להגיע לפוסט, משם השאקיל אונילים והטים דאנקנים שלטו בליגה, אמר. הגנה מול פיק-אנד-רול הייתה משהו שמתרגלים על הדרך, בלי תשומת לב מיוחדת. אבל כששיחקת מול פיניקס – לא היה פוסט. מוריי מתאר את הניסיונות לעצור אותם בצורה יותר ציורית ומספר על התקופה שג'ף ואן גאנדי אימן את יוסטון. אחרי שהפסידו בהפרש ממוצע של יותר מ-20 נקודות בשני המפגשים הראשונים, מוריי מוצא את ואן גאנדי ("מהאנשים החכמים ביותר שאני מכיר", אמר עליו) נשען על השולחן, אוחז עם שתי ידיו בראשו, מיואש לחלוטין. בסוף ואן גאנדי הבין שחלק מהסכמות ההגנתיות שלו פשוט לא רלוונטיות מול הסאנס. לא שזה עזר.
הבסיס להתקפה של הסאנס – וזה שהתעצב ונמצא בבסיס של ההתקפות הטובות ביותר בליגה היום – היה לגרום להגנה לקבל החלטות כואבות. בפיק-אנד-רול בין נאש ואמארה, על ההגנה היה לבחור בין להיצמד לנאש (אחד מקלעי השלשות הטובים בהיסטוריה בעלייה מכדרור), לסגור את אמארה שמתגלגל לסל בתנופה עצומה או להשאיר את אחד מהקלעים האחרים בקבוצה פנוי לשלוש. מול התקפה כזו אי-אפשר להחביא שחקנים בהגנה. זה היווה את אחד הקטליזטורים לחיפוש אחר שחקנים אתלטיים וארוכים שמסוגלים לקבל החלטות ולסגור מרחקים עצומים בזמן קצר, ולהיעלמות מהליגה של שחקנים אחרים, כמו הפאוור פורוורד בגובה 9'6 ובמשקל 110 ק"ג לפחות, שהיה מצרך חובה בשנות ה90'.
בעוד שהפייס-אנד-ספייס הפך להיות מונח שגור, מוריי מדייק שהריווח של דאנתוני כולל גם vertical spacing, ריווח המגרש כלפי מעלה. כמו שאדיר ונונו כתב בשנה שעברה על גולדן סטייט, האפשרות לשחק לגובה פתחה את המשחק. "אנחנו כנראה לא נשרוד בלי הארדן ופול", אמר מוריי, "אבל אנחנו הכי מתקשים בלי קלינט קאפלה. ננה לא יכול לספק לנו את הריווח הזה".
מוריי לא מפספס הזדמנות לשבח את באטייה. באטייה מצידו תופס עמדה קלילה וצנועה. שינוי נוסף במשחק שבאטייה מתאר, היה המאבק על ריבאונד ההתקפה. "לא הייתי מקבל את הכדור הרבה, אז כל התקפה הסתערתי על הלוחות כי זו הייתה ההזדמנות שלי לקלוע", הוא אומר, כאילו לא היה שחקן בעל איכויות התקפיות לא רעות בכלל. "אבל מול הסאנס, המאמנים היו מדגישים את הצורך לחזור להגנה אחרי כל זריקה. אמרתי – היי, איך אני אמור לקבל את הכדור עכשיו?". באטייה, שמשמש כיום בעמדה מקצועית בכירה במיאמי היט, הוא אחד האנשים האינטליגנטיים בוועידה. למרות זאת, הוא הגיע כדי ללמוד ולקח ברצינות כל הרצאה וסדנה שנכנס אליה. מספר שעות קודם לכן, הוא תיקן מרצה מ-MIT בנושא מחקרי, בסדנה שמלמדת לתקשר אנליטיקס לארגון בו אתה עובד. הפאנלים הגדולים אמנם כוללים את "הכוכבים" ומושכים את מרב תשומת הלב, אבל בחדרים הקטנים מתקיימים באופן בלתי פוסק סדנאות, הרצאות והצגת מחקרים. שם משתתפים באופן פעיל האנשים שעוסקים בתחום ברחבי ארה"ב ומסביב לעולם, ומוצגים הרעיונות שיהיו נחלת הכלל בעתיד. על הפעילות הזו בחדרים הקטנים יסופר בחלק הבא, שיפורסם בעוד שבוע.
