האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25
הקבוצה היום: ניו יורק ניקס
נשארו: ג'יילן ברונסון (חתם על הארכת חוזה), או.ג'י אנונובי (הוחתם מחדש), ג'וש הארט, מיטשל רובינסון, פרשס אצ'יווה (הניקס מימשו אופציית יציאה מהחוזה שלו והחזירו אותו על חוזה חדש לעונה אחת), מיילס (דוס) מקברייד, ג'ריחו סימס, ג'ייקוב טופין
עזבו: אייזיה הארטנשטיין (שחקן חופשי, לאוקלהומה סיטי), אלק ברקס (שחקן חופשי, מיאמי), שייק מילטון, בויאן בוגדנוביץ' וממאדי דיאקטיאה (טרייד, לברוקלין), ג'וליוס רנדל ודונטה דיווינצ'נזו (טרייד למינסוטה), דקואן ג'פריס (טרייד לשארלוט)
הגיעו: קאם פיין (שחקן חופשי, פילדלפיה), מיקאל ברידג'ס (טרייד מברוקלין), טיילר קולק ופאקום דידיה (דראפט), קארל-אנתוני טאונס (טרייד ממינסוטה)
מתנדנדים: נכון לכתיבת שורות אלו הניקס 'מקבלים שיחות' על מיטשל רובינסון, אולי עד שאתם קוראים את זה הוא כבר לא עם הקבוצה.
חמישייה: ג'יילן ברונסון, מיקאל ברידג'ס, או.ג'י אנונובי, ג'וש הארט, קארל-אנתוני טאונס
ספסל: דוס מקברייד, מיטשל רובינסון, קאם פיין, טיילר קולק, ג'ריחו סימס, פרשס אצ'יווה, לאנדרי שאמט, פאקום דידיה
המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:
אז מה היה לנו שם?
העונה שעברה סימנה באופן רשמי את המעמד של ג'יילן ברונסון בתור הסופרסטאר של הניקס. הקבוצה פתחה את העונה באופן די פושר ולמרות שהייתה בתמונת הפלייאוף גם בפתיחת העונה משהו לא החזיק. בסוף דצמבר הניקס התחייבו לזהות שהכתיבו ברונסון והשותפים מוילאנובה (ג'וש הארט ודונטה דיווינצ'נזו) והעביר בטרייד לטורונטו את עמנואל קוויקלי ואר.ג'יי בארט וקיבלו בתמורה את או.ג'י אנונובי. זה עבד לא רע עד שהתחילו הפציעות: רנדל, או.ג'י ומיטשל רובינסון החמיצו חלקים נרחבים בחצי השני של העונה. זו הייתה ברכה במסווה: דיווינצ'נזו, ג'וש הארט ואייזיה הארטנשטיין הוקפצו לחמישיה והניקס התגברו על פילי ואמביד בסיבוב הראשון והחזיקו מול אינדי בסיבוב השני, לפני שנעצרו (גם) בגלל סבב נוסף של פציעות.
סבבי הפציעות העלו את המניות של שחקני הרוטציה: הארט ודיווינצ'נזו היו הבולטים שבהם אבל גם דוס מקברייד הפך פתאום לגארד מחליף לגיטימי. העונה הזו הראתה את חשיבות הכימיה הקבוצתית של הניקס, כששחקנים כמו בויאן בוגדנוביץ' ואלק ברקס (שהגיעו מדטרויט במהלך העונה עבור קוונטין גריימס והחוזה של אוון פורניה) לא מוצאים את עצמם.
קיץ חם
הצד השלילי של התבלטות שחקני המשנה הייתה העובדה שהניקס לא יכלו להשאיר את אייזיה הארטנשטיין. חוקי השכר של הליגה הכתיבו שהניקס יוכלו לשלם לסנטר הג'ינג'י עד 18 מיליון לעונה (פחות או יותר) אבל ההצטיינות שלו בעונה הרגילה ובעיקר בפלייאוף הקפיצו את תג המחיר שלו, כשאוקלהומה סיטי הגישו לו הצעה של 87 מיליון דולר ל-3 שנים לניקס לא הייתה שום דרך אפשרית להשוות.
מצד שני ליאון רוז לא בדיוק ישב בחיבוק ידיים. שלישיית הוילאנובה של הניקס הפכה למותג ומהצד השני של גשר ברוקלין היה שחקן נוסף ששיחק איתם באותו הקולג', ונחשב למוכשר בחבורה: מיקאל ברידג'ס. הניקס – שלא הסכימו לוותר על כמות גבוהה של בחירות דראפט עבור דונובן מיטשל – ארזו שלוש בחירות לא מוגנות (27,29,31), עוד שתי בחירות מוגנות ב-2025 (שלהם ושל מילווקי) וזכות החלפה ב-2028, צירפו אל בויאן בוגדנוביץ' ושייק מילטון וקיבלו בתמורה את קייטה בייטס דיופ ובעיקר את ברידג'ס.
בבחירה ה-25 של הדראפט הניקס בחרו את פאקום דדיה, פורוורד צרפתי. דדיה, אחד השחקנים הצעירים בדראפט (בליל הדראפט עדיין לא מלאו לו 19), מגיע מאולם הגרמנית, שיצרה לעצמה שם בתחום פיתוח פרוספקטים לדראפט (ע"ע בן שרף שיעביר שם את העונה הקרובה). הציפיה הייתה שדדיה ישאר לשנה נוספת באירופה אבל הניקס החליטו לצרף אותו כבר עכשיו. לדדיה סקיל-סט של 3-אנד-די, עם אתלטיות ויכולת ריצה במגרש הפתוח. יש לו פוטנציאל להתפתח ליותר מזה, אבל בשלב הנוכחי נראה שהוא יקבל דקות רק בעקבות פציעה או בקבוצת הג'י-ליג.
הבחירה השניה של הניקס הגיעה בסיבוב השני (הבחירה ה-34) והניקס בחרו בה ברכז טיילר קולק ממרקט. קולק הוא גארד נמוך אבל מוצק, שזורק ביד שמאל. לא מהיר במיוחד, אבל שולט בקצב המשחק שמגיע אחרי קדנציה ארוכה ומלאת הישגים בקולג'ים. אם זה מזכיר לכם את הרכז הפותח של הניקס זה לא מקרי. קולק כנראה לא יתפתח להיות ג'יילן ברונסון אבל הוא בהחלט הראה ניצוצות של שחקן מהדגם של טי.ג'יי מקונל. בעמדת הגארד המחליף בהחלט יש פוטנציאל לדקות (עד כמה שיש דקות מאחורי ג'יילן ברונסון) בעיקר כיוון שדוס מקברייד לא הוכיח את עצמו בתחום ניהול המשחק. קולק הוא שחקן בדגם שתום ת'יבודו אוהב ועם פוטנציאל להפוך לחביב האוהדים בגארדן.
מעבר לצירוף של ברידג'ס המהלכים המשמעותיים שהניקס ביצעו במהלך הקיץ היה לתת הארכות חוזה לאו.ג'י אנונובי וג'יילן ברונסון. או.ג'י הגיע בדצמבר כשהוא מסיים את החוזה שלו והיה ברור שידרוש חוזה גבוה, הניקס אכן פתחו את הארנק והחתימו אותו על הארכת חוזה של 212 מיליון דולר ל-5 העונות הבאות, חוזה לא נמוך לשחקן שמעולם לא נבחר לאולסטאר וככל הנראה מדורג רביעי בהיררכיה. את החוזה הזה הם איזנו עם החוזה של ג'יילן ברונסון. השאלה לא הייתה האם הניקס מתכוונים להציע לברונסון חוזה מקסימום אלא האם ברונסון יסכים לקחת השנה חוזה נמוך וקצר יותר או שיעדיף לחכות לשנה הבאה ולחתום על הארכת חוזה שהסכום הכולל שלה גבוה ב-113 מיליון דולר. ברונסון הפגין מנהיגות ושם את טובת הקבוצה לפני האינטרס האישי והמיידי שלו וחתם על הארכת החוזה. כנראה שהסכום הריאלי שהוא השאיר על השולחן הוא לא 113 מיליון דולר, אבל הוא ויתר על תגמול מיידי כדי לאפשר לקבוצה להשאר מתחת לאייפרון השני והמאיים, וכך לשמור את הגרעין שלה בשנים הקרובות ולהשאיר מרחב תמרון בטריידים.
אחרי המהלכים האלו הניקס מצאו עצמם עם אינפלציה של שחקנים בעמדות 2-4 (ברידג'ס, רנדל, או.ג'י, הארט, דיווינצ'נזו ומקברייד) ולעומת זאת בלי גיבוי משמעותי למיטשל רובינסון בעמדת הסנטר, לאורך הקיץ הניקס הוזכרו כמועמדים לקלוט את ניק ריצ'ארדס משארלוט או ווקר קסלר מיוטה, אבל העסקאות האלו לא יצאו לפועל. במהלך ספטמבר דווח שהניקס מאמינים שרובינסון יחזור למגרשים רק במהלך דצמבר או ינואר, מה שהשאיר אותם רזים עוד יותר בעמדת הסנטר, זה הוביל את ליאון רוז להוציא לפועל את העסקה המשמעותית השניה שלו לפגרה הזו: ג'וליוס רנדל, שהמעמד שלו ירד לטובת העליה של ברונסון ושסימני שאלה הקיפו את ההתאמה שלו להרכב החדש של הניקס, נשלח למינסוטה יחד עם דונטה דיווניצ'נזו ובתמורה הגיע לניקס קארל-אנתוני טאונס. טאונס היה אחד הלקוחות הגדולים של ליאון רוז כשהאחרון קיבל את האחריות על הניקס ב-2020, והשם שלו נקשר בקבוצה במשך לא מעט זמן. ההצלחה של הניקס מצד אחד ושל הוולבס מצד שני הורידה את האפשרות של טאונס לניו יורק מהשולחן אבל הצורך בביג-מן יחד עם החוזה המסתיים של רנדל (לצד, על פי דיווחים חצי-מאומתים, חוסר שביעות רצון של דיווינצ'נזו) מהצד של ניו יורק והצורך להקטין התחייבויות תוך שהם נשארים תחרותיים מצד מינסוטה הפכה את הטרייד הזה לאפשרי. הניקס צירפו את הסנטר הטוב ביותר שהיה להם מאז פטריק יואינג והם מחזיקים בדואו הרכז-סנטר הטוב ביותר שהיה להם בקבוצה ככל הנראה מאז שנות ה-70.
בזמן שהויתור על רנדל נראה מתבקש, ההחלטה לוותר על דיווינצ'נזו – שחתום לעוד שלוש שנים בפחות מ-40 מיליון דולר סה"כ – נראתה משונה, בעיקר לאור הקשר שלו עם ברידג'ס, ברונסון והארט מימי וילאנובה. לפי דיווח של איאן באגלי דונטה לא אהב את העובדה שדווקא אחרי עונה נהדרת שלו (למעלה מ-20 נקודות למשחק אחרי הפציעה של רנדל, 18 נקודות למשחק בפלייאוף, שבר את שיא המועדון של הניקס בשלשות לעונה) התפקיד שלו הולך להצטמצם משמעותית בשל הגעתו של ברידג'ס והחזרה של או.ג'י ורנדל. בנוסף כתבים אחרים טענו שהחיבור שלו עם חבריו לשעבר מוילאנובה לא נמשך גם מחוץ לגבולות המגרש. מינסוטה הייתה האופציה השניה של דיווינצ'נזו בקיץ 23, ונראה שהתפקיד שהוא יקבל שם יהיה משמעותי מהדקות שיועדו לו העונה בניו יורק.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
מאז הפריצה של ג'יילן ברונסון בניו יורק עמדה באוויר השאלה האם הקבוצה הזו שייכת לו או לרנדל, העונה שעברה הטתה את המאזניים ואחרי הקיץ האחרון זה ברור: ג'יילן ברונסון הוא המנוע של הקבוצה הזו, כשכל יתר החלקים נעים סביבו ונועדו להשלים אותו. ברונסון לקח שתי אליפויות מכללות עם ברידג'ס (אחת מהן גם עם הארט) בצורה הזו, כשברידג'ס מנצל את ההתמקדות בברונסון כדי לנוע ללא כדור, לקלוע או לחתוך. התוספת של ברידג'ס הפכה את הניקס גם לתואמת אלופה נוספת – אלופת ה-NBA המכהנת מבוסטון. לפחות שניים, אם לא שלושה, מתוך ברידג'ס, דיווינצ'נזו, אנונובי, מקברייד, הארט ואולי אפילו דדיה ו-KBD ימצאו כל הזמן על המגרש, יוכלו להחליף על שחקנים (כמעט) בכל עמדה, ירווחו את המשחק וינועו ללא כדור. החזרה של ברידג'ס משחקן שכל ההתקפה בנויה סביבו (כפי שהיה בברוקלין) לשחקן שמתפקד בתור אופציה שניה-שלישית בהתקפה, נע ללא כדור ושומר על שחקן הכנף הטוב ביותר של היריבה (כפי שתפקד בפיניקס) אמורה להציג גרסה טובה ויעילה יותר שלו. ברידג'ס אולי לא יהיה אולסטאר, אבל הוא בהחלט יכול להיות שחקן המפתח של הניקס שיעלה אותם מדרגה נוספת.
התוספת של קא"ט היא חיזוק של אותו הכיוון. קארל-אנתוני טאונס הוא כלי התקפי בלתי ניתן לעצירה (כשהוא בריא) שמאז עונת הרוקי שלו מדייק בלמעלה מ-60% טרו שוטינג בכל עונה. את העונה הקודמת טאונס סיים עם כמעט 22 נקודות למשחק כשהוא מדייק ביותר מ-50% מהשדה, 40% מהשלוש ו-87% מקו העונשין. בניגוד לג'וליוס רנדל (שרק 40% מסלי ה-2 שלו ו80% מסלי השלוש שלו בשנתיים האחרונות הגיעו מאסיסט) טאונס לא מחפש ליצור לעצמו את הזריקות אלא ניזון מאחרים (למעלה מ-60% מקליעות השתיים ו-97% מקליעות השלוש שלו הן מאסיסטים) ההחלפה של רנדל, שהקליעה שלו מחוץ לקשת לא תמיד יציבה, בטאונס גם אומרת שבמקום שהניקס ישחקו עם שני שחקנים שניתן לעזור מהם (רנדל ורובינסון\אצ'יווה) לניקס יהיה אחד (הארט, למרות שקלע ב-37% מחוץ לקשת) או, בהרכבים בהם מקברייד משחק לצד ברידג'ס ואנונובי, אפס.
If you are curious about the spacing Jalen Brunson and the Knicks will enjoy next season, consider this:
Last season, there were only two wings/forwards in the NBA to average 2.5+ corner three-point attempts and shoot 40% or better on those corner 3PT attempts:
OG Anunoby and…— Tommy Beer (@TommyBeer) September 29, 2024
בצד ההגנתי טאונס חוזר למקום הטבעי שלו כרים פרוטקטור, כשככל הנראה הוא יצטרך להטריד עצמו פחות בהגנה על שחקני פרימיטר, טריו של ברידג'ס, הארט ואנונובי יכול להתמודד עם כל ליינאפ שהיריבה תציב בעמדות הכנף כשגם מקברייד נמצא שם כדי לסגור חורים מול גארדים זריזים יותר, על מנת לתת לברונסון מרווח נשימה. הניקס מעמידים הרכב שמסוגל לשחק 5-אאוט בהתקפה ולחנוק בהגנה, בדיוק לפי הדגם שבוסטון בנתה. סימן השאלה המשמעותי בהקשר של הקבוצה הזו היה ונשאר הבריאות: הרוטציות הידועות לשמצה של ת'יבס גבו מחיר בפלייאוף (גם אם הפציעות של רובינסון ורנדל היו 'תאונות' הפציעות של אנונובי ולקראת סוף הפליאוף של הארט היו בהחלט פציעות של עומס). ברידג'ס הוא איירון מן, אבל קא"ט החמיץ 20 משחקים בעונה הקודמת ויותר מ-50 בעונה לפניה, כשהיסטוריית הפציעות של רובינסון ידועה. אנחנו גם לא יודעים מה טיב היחסים בין טאונס לת'יבודו לאור ההיסטוריה בינהם מימי מינסוטה.
תחזית
אם הניקס הוכיחו דבר אחד בעונה שעברה זה שקשה להמר נגדם. כל עוד ברונסון (וג'וש הארט הלא מספיק מוערך) על המגרש, הניקס ימצאו דרך להגיע לפלייאוף גם עם שבעה שחקנים שהגיעו מאחד ממאות מגרשי הכדורסל שמפוזרים בעיר. התוספת של ברידג'ס – כאמור אחד השחקנים העמידים בליגה – נתנה להם פוליסת ביטוח מסוימת מפני פציעות והתוספת של טאונס בהחלט מעלה להם את התקרה. עם הגרעין בריא הניקס בהחלט יכולים לסיים את העונה במקום השני במזרח. מילווקי התבגרה בעוד שנה, לפילדלפיה ייקח זמן לחבר את החלקים ואינדיאנה תלויה מדי בבריאות של הליברטון. פוטנציאלית גם המקום הראשון הוא לא מילה גסה, בטח אם בוסטון יעברו לקרוז קונטרול עד החזרה של פורזינגיס. השאלה היא הכשירות שהניקס יגיעו איתה לפלייאוף, שם חיסרון של טאונס ורובינסון עלול להתברר כבעייתי אחרי שהניקס הורידו מהעומק ונשארו עם אצ'יווה וסימס בתור האופציות האמינות (בריאותית) בעמדת הסנטר. ההיסטוריה הקרובה מלמדת אותנו שרוז ויתר צות הפרונט אופיס יודעים להתמודד עם תיקונים כאלו תוך כדי תנועה (הטריידים על או.ג'י ובוגדנוביץ' בשנה שעברה, הארט בעונת 23, הטרייד על דרק רוז בעונת 21) ולכן לא יפתיע אותי אם הניקס יגיעו לפגרת האולסטאר עם סנטר מחליף אחר (השם של ג'ונאס כבר עלה בקיץ כאופציית טרייד כשהחוזה שלו יאפשר זאת במהלך דצמבר). למרות הבעיות אני אופטימי ומאמין שהניקס יסיימו עם 54 נצחונות. האם הדחה מול פילי\קליבלנד\אינדיאנה בסיבוב השני תפתיע אותי? לא. האם גמר יפתיע אותי? גם כן, לא. התסריט הסביר לדעתי הוא גמר האזורי מול בוסטון ויתנו פייט לפני הדחה בשישה משחקים.
