המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו אריק גנות, דני אייזיקוביץ', ניל קרמר, אורן לוי ומידן בורוכוב.
רשמים ממשחקי טורניר תחילת העונה? האם מורגשים הבדלים ממשחקים רגילים? (מלבד הפרקט המעצבן)
ניל קרמר: עד כה אני מרוצה מאוד, המשחקים צמודים ויש אווירה. למרות שעוד מוקדם לקבוע עד כמה ההבדלים מורגשים, יש כמה נקודות לשים לב אליהן, כגון נוכחות השחקנים הבכירים בליגה, למעט פציעות כל הכוכבים של הקבוצות מתייצבים ומראים מחויבות. יש מעין תחושה של "פלייאוף לייט" – ההגנות מתהדקות והמשחקים ברמת ביצוע גבוה מאוד. לכן ובגלל רמת המשחק, הטורניר הוא הזדמנות מצוינת לשחקנים צעירים ופחות מוכרים להראות מה הם מסוגלים. נראה שהטורניר הצליח לעורר עניין בקרב האוהדים, והוא עשוי להפוך למסורת קבועה בליגה. אני מקווה רק שהפרסים והתגמולים לקבוצות יהיו משהו שהוא לא כסף.
אריק גנות: קודם כל – הפרקט זוועה. למה לשחק על מגרש שלא רואים עליו את השחקנים???
מעבר לזה – המטרה של הטורניר היתה להוסיף תחרותיות למשחקי העונה הרגילה, ובעיני זה עובד לא רע. מבין 26 משחקים ששוחקו עד כה במסגרתו, 18 הסתיימו בהפרש של שבע נקודות או פחות, מה שעשוי להצביע על כך שקבוצות מתאמצות יותר כדי לנצח.
בנוסף, אנתוני דיוויס אמר שהצעירים בקבוצה מדברים על הפרס למנצחת בטוןרניר בתור משהו שחשוב להם. ואפשר להבין את זה – למי שמרוויח משכורת מינימום ב-NBA, פרס של כמה מאות אלפי דולרים יכול להיות משמעותי. סביר שבהמשך נראה מאמץ אפילו גדול יותר לקראת זכיה אפשרית.
דני אייזיקוביץ': היה טורניר תחילת עונה? אם לקחתי את הטורניר ולא הגעתי לפלייאוף זה שווה משהו?
המטרה הייתה שהשחקנים ייקחו יותר ברצינות את העונה הסדירה, לפחות כרגע זה לא נראה ככה. מישהו באמת חושב שדווין בוקר ובראדלי ביל היו יושבים בצד אם היינו עכשיו בפלייאוף?
כמו בכל פתיחת עונה כל הליגה מחפשת אותה, קבוצות מתרגלות הרכבים שונים, קבוצות צעירות פותחות את העונה בכושר גבוה (מינסוטה, אינדיאנה), קבוצות וותיקות עדיין מרכיבות את הברכיים שלהן (לייקרס, גולדן סטייט).
אולי, אולי בשלבי הנוק אאוט מישהו יתייחס לזה ברצינות, אבל לפחות כרגע רוב הליגה, השחקנים והאוהדים ממש לא מייחסים לזה איזו משמעות יתרה.
אורן לוי: פייר? אני חושב שזה עובד. אישית אני נגד הקונספט, אבל ברור שהושגו המטרות לטווח הקצר – להחזיר קצת מהתחרותיות והרלוונטיות לעונה סדירה, ובטווח הארוך – לא להוריד משחקים… בינתיים משחקי הטורניר לגמרי מרגישים אחרת. ההייפ אמיתי. אני גם אוהב את ההחלטה לשנות את המגרשים, היא עושה הבדל משמעותי ומזריקה חגיגיות לאירוע. מבחינת העיצוב, המעצב הגרפי שבי אמנם כואב את מה שעושים כל האדום והצהוב לרשתיות שלי, אבל הקומפוזיציה הזאת אפקטיבית, וגם העקביות שלה ממגרש למגרש טובה. רק הצבעים האלה… הייתי מעביר את הבתים לבתים הרגילים במקום לעשות הגרלה או מה שזה לא היה. זה סתם מבלבל לנסות לזכור. אבל סה"כ אחלה.
מידן בורוכוב: באופן כללי המשחקים לא מאכזבים, אני חושב שחלק מהקבוצות לא הפנימו את הפוטנציאל לזכות בתואר. המשחקים טובים, ההגרלה של הבתים לא מאוזנת אבל נראה שבטווח הארוך הליגה תרוויח.
הפארקט בלתי נסבל, אני חושב שיהיה נחמד להפריד את הסטטיסטיקות האישיות (כמו במשחקי הפלייאין) להעניק פרסים למלך הסלים/ריבאונד וכו של הטורניר. בהמשך הדרך שתמונת הבתים תתבהר יתכן ונקבל משחקים על כל הקופה וזה יהיה מעניין יותר.
כרגע ההבדל לא מורגש, עוד משחק עונה רגילה.
מינסוטה קוטלת הקונטנדריות! עד כמה זה כאן להישאר? מה הציפיות מהם להמשך?
מידן בורוכוב: מינסוטה תמיד באזור של קבוצה עם ציפיות, הם נפלו בענק עם תיבדאו ובאטלר ופספסו הזדמנות לבנות קבוצה הישגית. חטפו ביקורות על הטרייד של גובר אבל בכללי הם מתחילים להבשיל.
בשנים הקודמות הם הודחו בסיבוב הראשון, השנה לאור הפתיחה הטובה והצפיפות במערב, טופ 4 זו המטרה וסיבוב שני בפלייאוף. יש להם סגל טוב, לא מאוזן אבל עדין טוב.
אדוארדס מסתמן כפרנצייז פלייר, מטאונס אין ציפיות (יכל להיות MVP אבל לא מממש ולא יממש את הפוטנציאל)
קונלי וגובר צריכים להיות בריאים, סיבוב שני זה התקרה נמוכה/גבוהה שלהם.
ניל קרמר: למעט דנבר נאגטס אני לא רואה (כרגע!) קבוצה יותר טובה ויציבה מהם. פיניקס עוד לא הריצה 2 משחקים עם שלושת השחקנים המובילים שלה. אבל זה לא העניין, הקטע הוא שנראה שKAT מצא את היעוד שלו בתור אופציה מספר 2 בקבוצה עם שאיפות (גם אם זה רק אליפות טורניר אמצע העונה). רודי גובר חזר להראות טוב בהגנה, ג'יידן מקדניאלס הוא שומר הפרימיטר הכי טוב בליגה (בפער) ויהיה בחמישיית ההגנה בוודאות. מעל כולם, כמובן, נמצא אנט-מן שבגיל 22 נמצא במה שמסתמן כעונת מועמדות לMVP. הוא שיפר (מאוד) את ההגנה, הג'אמפר יותר יציב ומעל הכל – קבלת ההחלטות שלו השתפרה.
אריק גנות: הסיבה המרכזית להצלחה של מינסוטה העונה היא ההגנה. הם היו קבוצות הגנה טובה גם בעונה שעברה, אבל העונה הם מובילים את הליגה, ובהפרש לא קטן, בדירוג ההגנתי. יש כמה סיבות לשיפור ההגנתי שלהם. אולי הראשונה היא שרודי גובר מזכיר קצת את היכולת שלו ביוטה. הוא רחוק משיאו ההגנתי, אבל גם לא השחקן שנראה היה גמור לגמרי בעונה הקודמת במינסוטה. הוא חוסם כמעט חסימה שלמה יותר למשחק ובאופן כללי נראה הרבה יותר טוב.
הסיבה השניה היא השיפור העקבי של אנט, שגם השנה לומד להשתמש באתלטיות שלו כדי לייצר הגנה. אבל ללא שיפור בסגל, נראה שהם ירדו חזרה בהמשך.
דני אייזיקוביץ': נהדרים מכל כך הרבה זוויות. קודם כל ההגנה, גובר סוף סוף מתחבר, ומינסוטה מובילה את הליגה בדירוג ההגנתי עם 105.7. אדוארדס הופך לסטאר מהדרגה הראשונה, טאונס מצא את מקומו בתור הכינור השני בהתקפה.
מייק קונלי בתפקיד הווטרן, נהדר בשני צידי המגרש, מנהל את ההתקפה, שומר חזק ומוסר. מקדניאלס משלים את החמישייה ולמרות ירידה במספרים הוא שילוב נהדר.
לא פחות חשוב, הספסל של מינסוטה שומר אותם למעלה עם דקות טובות של אנדרסון ונאז רייד (13 נק') שמשלים טריו סנטרים שאין לאף אחד אחר בליגה. רייד אגב קולע 1.8 שלשות ב 44% מהשדה.
הימור, מינסוטה תהפוך לסוס השחור של המערב.
אורן לוי: הזאבים הרימו את הציפיות שלי מהם ליתרון ביתיות בפלייאוף. ההתקפה שלהם עדיין חורקת קצת, אבל קא"ט ימצא את עצמו, ואנת פה כדי להישאר, וכשאני אומר פה אני מתכוון לטופ 15 של הליגה. רודי מראה סימני קמבאק (אולי גרין פשוט מקנא?), ומייק קונלי מרגיש כמו שעושה את כל מה שאנחנו לא יודעים שצריך שמישהו יעשה בקבוצה טובה. מקדינאלס נראה סבבה. לא יודע זה מרגיש אמיתי במערב די שיווני.
https://youtu.be/FSWx9p0yEdk?si=FrdtL1nwabblOkc0
מה לא עובד בקליפרס של אחרי הטרייד?
אורן לוי: ההתחלה הזאת נראית יותר כמו איך שדמיינתי את הסוף… בגדול, יש לי נטייה להתנגד לאמירה ש'יש רק כדור אחד'. יש בהגיון הזה משהו מקטין – שחקנים הם לא ילדים קטנים, הם ילמדו לחלוק. אבל התיאוריה הזו נתקעת במשוכה הלוגית הכי קשה שלה כשהיא פוגשת את ג'יימס הארדן וראסל ווסטברוק. ווסטברוק עשה המון כדי לשנות את התווית עליו, ועדיין הדרך עוד ארוכה. הארדן לעומתו, לא בא להתאים את עצמו למערכת, שהרי הוא המערכת. אז זהו, שלא. בלי להיכנס לטריטוריות של בומרים שעובדים בצוות השידור של המאבריקס – אני לא רואה את זה משתנה בקרוב. הקבוצה מקוללת, ולהביא את הארדן זו החלטה רעה.
מידן בורוכוב: הארדן הגיע לא אפוי לאל איי. גם ככה הוא בירידה חדה בכושר ובעמידות בשנים האחרונות. אני מקווה עבורם שתוך 5-6 משחקים הוא יחזור לעצמו.
יכול להיות שווסטברוק צריך לרדת לספסל (היה טוב כשחקן שישי בלייקרס) מלבד החמישיה יש את פאוול ומאן. הארדן ביכולת ירודה בחצי השני של המשחק ועם הזמן זה יתיישר.
קוואי קצת אנמי וצריך לקחת יותר על עצמו, הוא חייב להיות הבוס של הקבוצה.
ג׳ורג׳ ביכולת טובה אבל השטף של המשחק לא קיים ואין היררכיה.
ניל קרמר: שני דברים משפיעים על הפתיחה המזעזעת של הארדן בקדנציה שלו בלוס אנג'לס. הראשון הוא אגו. או אולי חוסר אגו. הארדן משתדל כרגע "לא להפריע" אבל בהיותו כזה הוא מסב לקבוצה שלו נזק. הוא לא השחקן של 2018 שיכל לחדור לסל מתי שמתחשק לו ולסחוט עבירות ולכן בקבוצה כמו הקליפרס, בה אין שחקן מטרה מובהק לעומת פילדלפיה וג'ואל אמביד, אז גם כפליימייקר הארדן לא מצליח ליצר יותר מדי. השחקן שהכי סובל מכל העניין הזה הוא ראסל ווסטבורק, שאחרי השתלבות מהירה ומוצלחת בקליפרס, הכדור שוב לא יהיה בידיים שלו.
אריק גנות: אהמ… הכל?
נתחיל מההתקפה. בעיקרון היינו מצפים שההגעה של הארדן תשפר את התחום הזה, אבל מאז שהוא הגיע הקליפרס נפלו מצוק. הם קולעים 105 נק' למשחק, מה שהיה שם אותם שניים מהסוף בליגה ובהפרש די גדול מכל קבוצה שאינה פורטלנד. הארדן עצמו דווקא קולע סביר, אבל לוקח זריקות שאחרים היו קולעים טוב יותר. קוואי זורק הרבה פחות, ואלה חדשות רעות לשחקן עד כדי כך יעיל. פול ג'ורג' – משתנה. הארדן לא מצליח ליצור לאחרים וזה נראה רע.
ההגנה כמובן ירדה עם הארדן, וספסל בקושי קיים, אז בסך הכל אם לא נראה שיפור משמעותי זה נראה כמו כשלון ענק.
דני אייזיקוביץ': הכל.
כל אחד מהרביעייה המובילה אוהב את הכדור ביד שלו ופחות מתאים אוף דה בול (ג'ורג' קצת יותר מסתדר). יש להם בעיית גובה (וריבאונד) והם עדיין לא בנו כימיה, מה שמוביל להמון איבודי כדור (16 למשחק).
הארדן עדיין בכושר של טרום עונה ולכן איכשהו זה מתקבל על הדעת, אבל סימן השאלה הגדול שלא מקבל מספיק יחס זה קוואי לנארד שמשום מה לא מדברים עליו.
מאז שהארדן הגיע הוא קולע 18 נק' ב 44% מהשדה, הכי נמוך מאז עונת הפרישה של דאנקן. לכן, המפתח הכי חשוב לדעתי להמשך, מלבד החזרה של הארדן לפוקוס זה שלנארד ייקח חזרה את המושכות.
פילדלפיה הקבוצה הטובה בליגה כרגע? יכול להמשיך לפלייאוף?
דני אייזיקוביץ': לא נגמר השבוע וקיבלנו תשובה בדמות הפסדים לאינדיאנה ובוסטון.
למרות ההפסדים צריך לזכור שקלי אוברה שפתח את העונה נהדר והשלים חמישייה חזקה מאוד לא שיחק בשלושת המשחקים האחרונים ובשני ההפסדים המדוברים.
נראה שהצירוף של אוברה זה ממש הבול בפוני שפילדפיה הייתה צריכה, וכל עוד הוא יהיה בריא ויקלע 38% מהשלוש זה ממש מאזן את ההתקפה של פילדלפיה. סימני השאלה בפלייאוף היו בעיקר מנהיגותיים, אבל כאשר יש התקפה כל כך מאוזנת עם 4 סטארים שיכולים לקלוע 20 נקודות למשחק, יש פה סיכוי אמיתי שהם יתנו פייט בקרב על ראשות המזרח ואולי אפילו על התואר.
אורן לוי: כן, אבל לא הייתי מהמר על זה. האם הדבר מצוי בגבולות האפשר? כן, למה לא? הקבוצה מחוברת ומאומנת, משחק אצלה אחד מהביגמנים הדומיננטיים בהיסטוריה, לידו טייריס מקסי שיגיע לראשונה לאולסטאר ומשלים אותו נהדר, וסביבם סגל עמוק. כדי למצוא סיבות לחשוש צריך בעיקר להסתכל לאחור. משהו תמיד מנע מאמביד להפגין את אותה דומיננטיות בפלייאוף – המשפט הזה לא חייב להיות הוגן כלפיו כדי להיות נכון. והסיקסרס של העידן הנוכחי תמיד מצאו דרך לאכזב. היריבות שלהן – בוסטון ומילווקי בראשן, הראו דבר או שניים במעמד הפלייאוף, ואני אישית עדיין אהמר על אחת מהן לפני הסיקסרס – שמצדם עשו כל מה שאפשר לבקש מהם בשלב הזה.
מידן בורוכוב: פילדלפיה נכשלת באופן עיקבי בפליאוף, האם הם יצאו כאלופת המזרח? קשה לי להאמין כי מיאמי יותר מנוסה ומגובשת ובוסטון יותר קרובה איכותית (גם הבאקס כשתתחבר ללילארד) מקסי ביכולת שיא אבל המדגם קצת קטן, אם הגארדים של פילי ימשיכו לשחק בכזאת יכולת ואמביד יהיה יציב הם יוכלו לסיים טופ 2 במזרח. אני בדעה שהם צריכים לחשוב מה לעשות עם טוביאס האריס, הוא לא שחקן שעושה את ההבדל.
יכול להיות שכדאי להם להמשיך לרוץ כמו שהם ולעשות שינויים רק אם זה הכרחי.
ניל קרמר: פילדלפיה היא בין הטובות בליגה. כמו שאר הקבוצות שאלת הבריאות תמיד תרחף מעל כוכב הקבוצה. השנה הגיע מאמן בשיעור קומה בדמותו של ניק נרס ומה אני אגיד לכם.. 180 מהקבוצה של שנה שעברה. כמובן שיש קשר לעזיבה של הארדן, אבל צריך לתת קרדיט גדול למאמן שהחייה את טוביאס האריס (19.5 נק', הממוצע השני הכי גבוה בקריירה) שהיה נראה בדרך הבטוחה להיות השחקן הבא שמועמד לעזוב את פילי. טייריס מקסי חתיכת שחקן (התקפה) יוצא מן הכלל, אך דיאנטוני מלטון כגארד שלידו לא יספיק. הם צריכים עוד חיזוק הגנתי + קלעי והם יהיו מסודרים.
אריק גנות: אין ספק שפילדלפיה השתפרה מאז שהארדן לא משחק בה, וזה בעיקר addition by subtraction. הנוכחות של הארדן יצרה מועקה בקבוצה. הרבה יותר מדי עבר דרכו, ושחקנים אחרים לא יכלו להיכנס למשחק. והוא כבר שנים לא מספיק טוב כדי להצדיק את זה.
אבל הטובה בליגה? לא. לא ראינו שום דבר שגורם לחשוב שפילי היא יותר מקבוצה שתנצח את הרעות, תנצח בדרך כלל את הבינוניות, אבל תתקשה מול הטובות, וראינו את זה בהפסד לבוסטון. המאזן שלה כרגע דומה לזה של מינסוטה ודאלאס – מרשים, אבל לא מעבר. בלי טרייד זו קבוצה שתעוף בסיבוב השני.
כמעט חודש לתחילת העונה, מה הדברים שהכי השתנו ביחס למה שציפית לפני חודש?
אריק גנות: אולי הקבוצה שהכי מפתיעה זו דאלאס, שנראתה בעונה שיברה כמו כישלון ברור ומ רחק כמה חודשים מבקשת טרייד של לוקה. כרגע היא נראית קבוצת צמרת לגיטימית.
גם אינדיאנה נראית טוב מהצפוי, ובפרט מפתיעה ההתעלות של טייריס האליברטון. ידענו שהוא טוב, אבל הוא לא נראה טוב במיוחד בנבחרת ארה"ב בקיץ וקשה היה להאמין שיש לו עוד מדרגה לקפוץ.
הלייקרס בראש המפתיעים לרעה בעיני. הקבוצה של אחרי הטרייד בעונה שעברה נראתה כמו השניה בטיבה במערב, וההחתמות בקיץ נראו כמו נצחונות רציניים. בסוף קיבלנו קבוצת מרכז טבלה שתלויה הרבה יותר מדי בלברון. נראה שהיא מתאוששת אבל עד עכשיו זה נראה רע.
דני אייזיקוביץ': מינסוטה ודאלאס מפתיעות ממש בצמרת המערב. למרות זאת, כבר ראינו את לוקה סוחב את דאלאס בעבר ומתעייף ככל שהעונה מתקדמת. מהצד השני, הקאבס יחסית מאכזבים אבל אולי הסיפור הכי מעניין זה דילון ברוקס, ממפיס ויוסטון.
ממפיס אמנם בלי מוראנט, אבל אני לא חושב שאף אחד ציפה מקבוצה של ביין, ג'קסון וסמארט להיות מדורגים אחרונים בליגה.
אבל אני חושב שגם הם לא ציפו להיות אחרונים במערב. בדיוק בכיוון ההפוך, יוסטון שנראתה כמו קבוצת לוטרי לגיטימית, נמצאת כרגע במקום הרביעי במערב. המשותף לשני המקרים זה דילון ברוקס שחתם בקיץ ביוסטון ומוכיח שהוא כנראה היה מרכיב חשוב בהצלחה של ממפיס.
אורן לוי: ציפיתי מדאלאס לנצח פחות. נראה אם הם יחזרו לקרקע משלוש, ואיך זה ישפיע. אבל הסגל הזה עובד סביב לוקה יחסית טוב. הייתי בטוח שמילווקי יהיו הרבה יותר טובים, אבל יש לי סבלנות. לא ברור לי גם מה קורה בממפיס. ידענו שהחיים בלי ג'ה יהיו קשים, אבל לא שיערתי עד כמה. יוסטון פיטמה עצמה עם משחקי בית אבל מפתיע אותי כמה היא ניצלה אותם. בגזרת השחקנים זו הזדמנות לתת כבוד לשנגון, מקסי ופורזיגניס.
מידן בורוכוב: לא ציפתי שאורלנדו ויוסטון יהיו כל כך טובים. אני מאמין שהם יכולות להיות לפחות בפלייאין. השחקנים שחידשו חוזה בלייקרס לא נראים טוב (בעיקר ריבס שציפיתי שיהיה כינור שלישי בולט)
קארי ודוראנט בגיל 35 פלוס משחקים בצורה מטורפת (חבל שסטף נפצע). וומבניאמה משחק מעל הציפיות המקודמות שלי.
לברון? אני ממתין כבר 4 שנים לירידה חדה ביכולת שלא מגיעה, אולי ב 2028.
ניל קרמר: הדבר הראשון שחשבתי שיקרה הוא לראות את דנבר נאגטס יוצאת קצת מאיזון. אבל זה לא קרה והכל נראה אותו דבר. זה לא שחשבתי שהיא לא תרוץ עד הסוף, אבל הדומיננטיות של ביג יוק בתחילת העונה מראה לנו שוב למה אסור להתעלם מהם. ההתרסקות של ג'ורדן פול אמורה להפתיע את כולנו. רוב הפרשנים חזו שהוא יעמוד על ממוצעי נקודות גבוהים (20+ למשחק) אך נראה שאפילו דני אבדיה קולע יותר ממנו (ביעילות גבוה ממנו בדוק). חוסר ההצלחה במילווקי גורם לי לחשוב שדווקא בוסטון היא הפייבוריטית במזרח, אילו רק בגלל הטרייד של ג'רו.
