המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ' רום גפן, מידן בורוכוב והאורח המיוחד ינון בר שירה.
מחזור חדש להיכל התהילה בשבוע שעבר – תגובות?
דני אייזיקוביץ': כמו תמיד, נוסטלגיה וכיף.
אי אפשר שלא להתייחס לקרטר שאמנם סיים בלי תואר אבל מדובר באגדה שהייתה. אולי הראשון שזכה להיות "הג'ורדן הבא", עם כמות ציפיות אינסופית. אינסוף הטבעות בלתי נתפסות ובסוף דווקא האופן שבו סיים את הקריירה הוסיף לו כל כך הרבה.
עוד שם בולט – צ'ונסי בילאפס. ווינר אמיתי, קשוח, בד אס שמתאים לאלופה הכי קשוחה בשנות ה – 2000: דטרויט שניצחה את הכוכבים של הלייקרס. קבוצה שאף אחד לא רצה לפגוש.
ג'רי ווסט נכנס הפעם בצד הניהולי, ואני רוצה להזכיר דווקא את מייקל קופר – אגדה הגנתית שהשלימה את השואו טיים, ורק עכשיו זוכה לקרדיט על אותה תקופה היסטורית.
מידן בורוכוב: מחזור טיפה הזוי עם לא פחות מ 13 כניסות. שמח עבור מייקל קופר, וינס קארטר היה די ברור. צ׳ונסי בילאפס על העונות הגדולות בפיסטונס. וולטר דיוויס באיחור של כמה עשורים.
אני ממש לא מבין את הבחירה בדאג קולינס?! כנראה שקשרים עדיפים על כישורים. הוא ממש לא חומר להיכל התהילה. דיק בארנט נכנס להיכל והוא השחקן ה-7 מהניקס 73 (אם סופרים את פיל ג׳קסון זה 8).
ג׳רי ווסט נכנס כבר כשחקן, הוא הלוגו של הליגה, מה פשר הבחירה הנוספת? אולי בספרינגפילד יודעים את התשובה.
לדעתי ההיכל והתואר HOF איבד לגמריי מהיוקרה שלו והרף כיום נמוך במיוחד.
אריק גנות: הכניסה של צ'ונסי בילאפס ברורה מאליה. בדרך כלל שחקן שמוביל קבוצה לאליפות ומקבל FMVP מגיע ל-HOF, והוא באמת אחד הגדולים. במבחן הפשוט, "האם ניתן לספר את הסיפור בלעדיו?", הוא עומד בבירור.
וינס קארטר פחות ברור. ההצלחה הקבוצתי שלו מוטלת בספק, ובעצם הוא אף פעם לא היה השחקן שכולם חשבו שהוא יכול להיות. בגדול הוא הגיע על טיקט של הצלחה באולימפיאדה והדאנקים המפורסמים.
הכניסה של וולטר דיוויס נראית מפתיעה, ואולי מזכירה קצת את הכניסה השנויה במחלוקת של מיץ' ריצ'מונד. הוא כנראה היה שחקן טוב, אבל שום דבר ברקורד שלו (6 אולסטאר, ROY, זכיה במדליית זהב אולימפית) לא זועק HOF.
רום גפן: וינס קרטר!!! אחד השחקנים שבתור שחקן גדלתי עליהם. שלםכל כך שלם, המציא מחדש את תחרות ההטבעות ובאמת שהתחברתי לכל דבר שהוא הביא למשחק הזה. מגיע לו לגמרי. צ'ונסי בילופס האגדי. גאון של המשחק. שיחקתי נגד פורטלנד שאותה הוא מאמן בקיץ האחרון במסע משחקים עם רעננה והיה כבוד גדול ללחוץ לו את היד. היכל התהילה, בכל זאת. שחקנים אגדיים ואלו שהכי התחברתי והכרתי מהמחזור החדש.
ינון בר שירה: חייב לציין שהמחזור הזה לא מאוד מרשים. את הבחירה של וינס קרטר אני יכול להבין. אמנם קרטר מעולם לא היה התקרב לרמת הציפיות שהיו ממנו (מישהו אמר ג'ורדן הבא?), והשיג מעט מאוד הישגים קבוצתיים משמעותיים אך קשה לספר את הסיפור של הכדורסל באותה התקופה בלעדיו. תחרות ההטבעות האייקוניות, התחייה של הכדורסל בקנדה, השינויים שעבר בקריירה, יחד זה מייצר לו קייס מסויים
לעומת זאת הבחירה בצ'ונסי בילאפס היא בחירה קלאסית של "היכל הטובים מאוד" במקום היכל התהילה. כן, יש לו FMVP אחד, הוא היה "מיסטר ביג שוט",בן וולאס כבר מייצג יפה את הרוח של הפיסטונס ההיא.
מחשבות לקראת הסדרות המסתמנות במזרח?
ינון בר שירה: המזרח כרגע נמצא בבאלגן גדול ולא ממש ברור אילו סדרות יהיו לנו כשכל החבורה במקומות 3-7 עדיין מעורבבת לחלוטין. מה הייתי שמח לראות? הסידור הכי מעניין מבחינתי הוא-
סלטיקס -היט , בשחזור גמר המזרח בשלוש מארבע השנים האחרונות
באקס- סיקסרס- ההוא שיחזור מפציעה נגד ההוא שחזר מפציעה
ניקס- פייסרס- מי אמר ניינטיז ולא קיבל? רוחו של רג'י מילר תרחף מעל הגארדן. האם האליברטון וסיאקם ידהימו את הברונסונים?
קאבס- מג'יק- כי מישהו צריך להשפיל את הקאבס המפורקים מנטלית ופיזית ומעדיף בשלב הזה לתת את המשימה לחבורת ההגנה הקשוחה של סאגס, פרנץ, פאולו ואייזיק.
דני אייזיקוביץ': המצב במזרח צפוף מאוד. פילדלפיה שביעית, אבל משחק אחד מאורלנדו ואינדיאנה.
לפילדפיה סיכוי אמיתי להתקדם בטבלה, (יתרון על אורלנדו בסדרה הפנימית), אבל לאור הפציעה של יאניס נראה שאין להם אינטרס. הסיטואציה שנוצרה כרגע, היא שהמקום הכי טוב להיות בו לקראת הכניסה לפלייאוף זה המקום השביעי.
הניקס בעיצומה של עונה חלומית, ולמרות הפציעה של רנדל, החזרה של אנונובי מכניסה המון רוח גבית. הקאבס בכושר רע לאחרונה, אבל מיטצ'ל עדיין לא חזר לכושר משחק מלא, ואפשר לצפות שזה יקרה בפלייאוף. לכן, אף אחד לא באמת רוצה לפגוש את שתיהן,
מצד שני פילדלפיה פוגשת את אורלנדו במשחק הבא, ולכן המחשבות יחכו טיפה.
מידן בורוכוב: הסדרות עוד עשויות להשתנות ויש תלות בפלייאין. במזרח איזה סדרה שלא נקבל בין מדורגות 3-6 תהיה סדרה מעניינת. האם אורלנדו תעבור בשלום את טבילת האש?
האם קליבלנד תצליח לפרוץ? כמה דלק יש לאינדיאנה להתחבר? איך הניקס תופיע לפלייאוף? האם רק הגנה תספיק? מילווקי? עשויה לקבל את פילי או מיאמי, דוק ריברס לא מתפקד. העסק עם לילארד בדרך להיות פיאסקו מפואר.
בוסטון- אחרי עונה רגילה פנומנלית, סיבוב ראשון שעלול להיות קצת קשה מול פילי/מיאמי. בדרך כלל הסדרות של המדורגות 1 ו-2 הן בגדר טיול (בעיקר במזרח). העונה צפיות סדרות מעולות.
אריק גנות: האם ההיט מסוגלים לעלות שני הילוכים בפלייאוף כמו שעשו בשנה שעברה ובבועה? כרגע הם מפסידים משחקים חשובים ונראים בינוניים לגמרי, אבל זה היה נכון גם אז. הבאקס נראים מאוד פריכים, כמעט מתעקשים ליפול למקום השלישי, ומפגש חוזר שלהם בסיבוב הראשון יהיה לוהט.
משהו טוב קורה בניקס, ויהיה מאוד מעניין לראות כמה רחוק הם יכולים להגיע. אם הם בריאים אמורה להיות להם קבוצה עמוקה וחזקה, אבל חסרת ניסיון. ומהצד השני – מי כן פייבוריט מולם? מילווקי כאמור לא נראים משהו, ואף קבוצה אחרת לא ממש הרשימה.
הסיקסרס קבוצה אחרת לחלוטין עם אמביד, ויכולים ללכת רחוק.
רום גפן: במשפט? שיהיה בהצלחה לבוסטון ומילווקי. קצת בהרחבה – אני מאמין גדול שמיאמי ופילי יעשו את ההפתעות הענקיות האלה וידיחו את בוסטון ומילווקי שכולם חוץ ממני חושבים שיטיילו עד הגמר ובוסטון בכלל תזכה (מה?). אמביד חזר כשיר ואיכותי, צבר הרבה זמן בחוץ בשיקום ומגיע עם מטרה ברורה. ביחד עם מקסי השחקן המשתפר של העונה והעומק והגיוון שיש לפילי אני לגמרי איתם אול דה ווי. קליבלנד אורלנדו זו סדרה אנדרייטד שתייצר הפתעה.
מחשבות לקראת הסדרות המסתמנות במערב?
רום גפן: קליפרס דאלאס! ואו! הסדרה המעניינת ביותר בעיניי (כן כן גם אם הלייקרס\גולדן יפגשו את יוקיץ). גם במערב אני מאמין בהפתעה ואלך עם לוקה כאלוף המערב נגד אמביד. כל סדרה במערב תהיה סדרה ראויה ומטורפת שכל דבר מלבד 7 משחקים יהיה כישלון לקבוצה המפסידה. מישהו אמר אנתוני אדוארדס נגד בוקר וקיידי? יא אללה שיתחיל כבר.
ינון בר שירה: המערב הולך ומתבהר. הנאגטס בדרך למקום הראשון ויהיה מעניין אם שוב יפגשו את הלייקרס. האם הפעם הסוויפ יהיה אפילו יותר צמוד? האם לברון יכריז שאולי הוא פורש ואולי הוא לא פורש?
יהיה ממש נחמד אם יהיה מפגש בין הת'אנדר לסאנס. דוראנט יחזור לבית אותו נטש ועדיים לא שכח ולא סלח. המפגש גם יהיה קרב בין שתי גישות. אלו בונים קבוצה בצורה אורגנית דרך דראפט וטריידים, לעומת ה"סופרטים" הקלאסית שנבנתה על ידי בעלים חדש שרצה כמה שיוצר צעצועים חדשים וזרק את כל מי שהגיעו לפיינלס מלבד בוקר.
הוולבס ינסו לעצור את הזאיון והמאבריקס ישפילו את הקליפרס ב-4 או 5.
דני אייזיקוביץ': דאלאס מול הקליפרס – כבר לפני שבועיים סימנתי את הסדרה הזו, בתור אחת הסדרות המעניינות. מצד אחד, הקליפרס מנמנמים, כאשר כל פעם מישהו אחר בחוץ (נח / פצוע). מצד שני, בהרכב מלא כבר ראינו מה הם יכולים לעשות העונה.
בצד השני, לוקה וקיירי, ביחד עם וושינגטון וגאפורד, המכונה הזו מנצחת, והרבה. מאוד קשה לי להמר כאן ואני צופה לסדרה אדירה.
בשאר הסדרות, עניין הניסיון עשוי יהיה הפקטור המרכזי לשחק מקום מאוד גדול. מינסוטה חסרה את טאונס ולמרות שהם עדיין משחקים טוב מאוד, רוב הקבוצה יחסית צעירה. גם בת'אנדר עדיין לא ניצחו סדרת פלייאוף, אבל במקרה שלהם, כרגע מסתמן שהם פוגשים את הפליקנס שגם הם צעירים למדי.
מידן בורוכוב: דאלאס מול הקליפרס תעבוד בסימן הכוכבים. סדרה עם המון ציפיות לגיים 7. לוקה, קייירי, הארדן, קוואי, ג׳ורג׳ וווסטברוק, ממש הבלתי נשכחים 4.
מי שתגיע מהמקום ה-8, ממש משתתף בצערה. דנבר רמה מעל.
מיניסוטה ו-OKC, האם חוסר הניסיון שלהן יהיה בעוכריהן? בעיקר אם יפלו על הסאנס/גולדן סטייט המאוד מנוסות.
סדרות מול הקינגס/ניו אורלינס אם יקרו, יהיו שינוי מרענן שאני לא בטוח שקברניטי הליגה יאהבו (ירצו את הסטארים)
הלייקרס בעטה בדלי ולא מגיע לה להיות במעמד, פשוט שלומאיליות ו-2 הפסדים קריטיים בבית
אריק גנות: קליפרס – מאבס הולך להיות פצצה. חבל מאוד שרק אחת משתי הקבוצות האלה תוכל לעלות סיבוב. שתיהן יכולות, גם אם בסיכוי נמוך, להפתיע את דנבר. זו סדרה שחייבת ללכת לפחות לשישה משחקים.
הפליי אין הולך להיות ההצגה הכי טובה בעיר. כנראה שלפחות אחד מבין לברון, סטף ודוראנט יראה את הפלייאוף מהבית. הווריורס בטירוף כרגע, הם קבוצה שאף אחד לא ירצה לפגוש ואם ימשיכו לנצח עד הפלייאוף הם יכולים אפילו לעבור סיבוב.
הת'אנדר הם סוס שחור. אין להם ניסיון פלייאוף ואף אחד לא מאמין בהם, אבל הם באמת טובים. אם באמת יפגשו את הפליקנס ומינסוטה בדרך לגמר, זה לגמרי אפשרי.
תחזית למשחקי הפלייאין? משחק שממש מסקרן?
אריק גנות: במזרח: הסיקסרס בכושר מצוין ואמורים לנצח את מיאמי, שמצידה כבר התרגלה לעלות ממקום שמיני לגמר הליגה. ההוקס נראים כאילו כבר נמאס להם מהעונה, החזרה של טריי לאו דווקא משפרת אותם, והם יפסידו לבולס שאיכשהו מצליחים להישאר בתמונה. מיאמי כבר תהיה גדולה עליהם.
במערב: הווריורס יעברו את הקינגס וינצחו את פיניקס כדי לסיים במקום השביעי. פיניקס פשוט נראית רע – ההגנה בינונית וההתקפה, למרות גודל הכישרון, מתבססת יותר מדי על ג'אמפ שוטס כדי להיות ממש טובה. הלייקרס יעבור את הקינגס והמשחק בין פיניקס לליקרס יהיה לפנתיאון. מי תנצח בו? לא ברור, אבל אני הולך עם לברון בעונה היסטורית.
רום גפן: משחק שממש מסקרן… יש יותר מסקרן מלברון נגד סטף בקרב על פליאוף?! לא ייאמן שהמפסידה תמצא את עצמה בחוץ ואנחנו האוהדים נישאר עם חלל חסר מאוד בלב לקראת הפליאוף השנה ואולי אולי סיום שושלת וחילוף דורות. קשה לחשוב שלברון או סטף לא יהיו בפליאוף אבל זה רק מראה כמה שהמערב תחרותי מעניין ואיזה קרבות נקבל השנה בפליאוף. מיאמי ופילי ילחמו בקרב אריות על הבריחה מבוסטון. איזו עונה מטורפת קיבלנו מתחת לרדאר.
ינון בר שירה: במסגרת הפלייאין מערב צפויים לנו קרבות מטורפים. לברון וסטף יאבקו על ההזדמנות להישאר בחיים בקרב שתמיד מבטיח ותמיד מקיים. בקרב המאוכזבות הסאנס והקינגס ינסו להוכיח שלמרות מה שקרה השנה, עדיין יש להם התקפה מפחידה שבמצ' אפ הנכון יכולה לנצח סדרת פלייאוף מול כל קבוצה שלא קוראים לה דנבר.
הפלייאין מזרח יפגיש לנו במפגש בין ה9 ל10 שתי קבוצות שהן ממש ממש טובות בלהיות בינוניות. המנצחת תרגיש טוב עם עצמה ותפסיד לג'ימי והבאטלרים של מיאמי שיש לי תחושה שלא יסתדרו במפגש הראשון של הפליי אין, גם אם יפגשו את הסיקסרס וגם אם יפגשו את המג'יק
דני אייזיקוביץ': המשחקים המעניינים צריכים להגיע מהמערב. כל אחת מהפליקנס, פיניקס, סקרמנטו, לייקרס וגולדן סטייט רואות בעצמן כקבוצות ראויות לפלייאוף וכנראה שבצדק.
בייחוד עבור גולדן סטייט והלייקרס, יש תחושה של הזדמנות אחרונה ולכן כבר במפגש הצפוי ביניהן אפשר לצפות לקרב אדיר. תחושת הבטן שלי אומרת לי שהלייקרס יוצאים לריצה אחרונה, לאורך כל העונה ראינו אותם מנצחים ומפסידים כמעט לכל קבוצה אפשרית.
הקינגס נראים לא יציבים, ולכן ההימור שלי הולך על פיניקס והלייקרס. אם איכשהו הפליקנס נדחקים למקום השביעי, אני חושב שסקרמנטו תצליח לנצח את הפליקנס ואז נקבל הדחה מפתיעה מאוד כאשר הלייקרס יעיפו אותם מוקדם מהצפוי הבייתה.
מידן בורוכוב: הפלייאין אין בשנים האחרונות היה מעט הפכך. יכול להיות בלואו-אאוט,יכןל ללכת להארכה. בשנה שעברה 5 קבוצות מהבית הפסיפי עשו היסטוריה כשנכנסו לפלייאוף, השנה יהיה מעניין אם 4 מהן יהיו בפלייאין. המשחק של הלייקרס יהיה מעניין עם השלכות אדירות לעתידו של לברון.
מיאמי – פילידלפיה צפוי להיות משחק אדיר, באטלר ״אוהב״ את טוביאס האריס ופילי. שיקגו יכולה להיות הסוס השחור במזרח ולטרוף את הקלפים.
במערב כל משחק יהיה קלאסה. 7 מול 8, 9 מול 10 הפערים כל כך קטנים, קבוצות ממש טובות וצמודות. חגיגה לא נורמלית, גם טובי התסריטאים של הוליווד לא היו מצליחים לכתוב עונה צמודה כל כך כמו במערב.
רשמים מטורניר המכללות? פרוספקט ש"גיליתם"?
מידן בורוכוב: היה טורניר מאוד מעניין, לא מעט הפתעות. הסיפור של צפון קרוליינה סטייט יכל להיות אגדי, מהמקום ה-11 עשו פיינל פור ולא שברו את תקרת הזכוכית למועמדת 11 (במאזן 6-0 בפיינל פור, אף אחד לא הגיעה לגמר). לבסוף פרדו ויוקון היו הקבוצות הכי טובות, יוקון עשו ריפיט לראשונה מאז 2008, לא טריוויאלי מאז הוואן אנד דאן.
דלתון קנקט מטנסי, השאיר עליי רושם, יכול להיות שהוא לא יצליח בליגה והוא מקבל דחיפה בזכות הטורניר, אם אני סקאוט אירופאי אני מסמן אותו בפנקס.
אם כבר NC sate, לא חושב ש DJ בארנס צפוי להבחר בדראפט. אם אני בעלים של קבוצה בליגת העל אני קופץ עליו. הוא אמנם כבד משקל אבל גבוה שיכול להיות בינגו אירופאי
אריק גנות: ה-"תגלית" שברורה לכולם היא זאק אידי, ושוב עולה השאלה כמה מעט הכבוד שהוא מקבל כפרוספקט NBA אכן מוצדק. הדומיננטיות שלו כשחקן מכללות לא מוטלת בספק. ממוצעי העונה שלו עומדים על 25, 12, 2 אסיסטים ל-2.2 בלוקים. הוא נתן מספרים מפלצתיים בכל אחד ממשחקיו. בגמר הוא חיסל לחלוטין את דונובן קלינגן, שבעצמו נתן טורניר שקידם אותו לטופ 5 ברוב המוק דראפטים. ועם כל זה, בדראפט שמוסכם על כולם אמור להיות חלש, הוא בקושי הצליח לעלות מסיבוב שני לבחירה מחוץ ללוטרי.
אולי זה מוצדק, אבל אולי צריך לצאת מהחשיבה שגבוה מודרני צריך להיראות כמו JJJ.
רום גפן: כבר התייחסתי פה בעבר על כך שהטורניר מכללות ממש לא מתוקשר כאן בארץ ולאוהד הממוצע מאוד קשה להתחבר לטורניר.
אני חושב שהפרוספקט שהתגלה בטורניר ויהיה מדהים באנביאיי זה זאק אדיי – סייז חריג, רגליים קלילות ועליה לדאנקים מהמקום ללא מאמץ. סיומת טובה ורכה עם הגב לסל עם טאץ שלא מובן מאליו סקיל כזה לשחקן בסייז כזה. 4-5 שנים בליגה הטובה בעולם ועבודה נכונה בחדר כושר ליד רכזים טובים והוא יכול להיות העתיד של הליגה. בנוסף אוסיף את הקלעי המטורף ג'ק גולקה שמזכיר את דאנקן רובינסון. קלעי טהור שהגיע משום מקום.
ינון בר שירה: חייב להודות שמחזור המכללות הנוכחי היה מאוד חסר מעוף. כששחקנים כמו דילינגהאם וריד שפרד עפים מוקדם, היה בעיקר מעניין לחזות בקרב הסנטרים ניינטיז סטייל.
הגבוה של קונטיקט, דונובן קלינגן, דווקא יכול להיות שחקן חביב בליגה. ג'ארט אלן כזה. הוא נייד, הוא שומר טוב והוא אתלטי יחסית. לא בחירת טופ מרשימה אבל גם זה משהו. בפרדו כיכב כמובן זאק אידי הענק (ליטרלי), שיכול להיות במקרה הטוב גבוה הגנתי מחליף שישרוד כמה שנים טובות בליגה. יהיה לו קשה לנוע, לא מדובר פה בוומבי אלא יותר בבובאן משודרג, אבל עדיין, בסכמות מסוימות ומול קבוצות מסוימות זה יכול לעבוד.
דני אייזיקוביץ': כמו תמיד, שעדיף לוותר על הבראקטים.
שנית, המשחק בין זאק אדי לדלטון קנקט היה גם המקום שבו גיליתי שני כוכבים עתידיים (או שלא?).
תחילה זאק אדי, הבחור מזכיר מאוד את יאו מינג, והוא פשוט היה גדול על כל היריבים שלו ועם התמצאות פנומנאלית ברחבה. מצד שני, הוא משחק ממש אולד סקול, וממש יהיה מסקרן לראות מה יקרה איתו.
בצד השני, דלטון הרשים אותי מאוד, שחקן אוף דה בול נהדר, לא מכדרר, קליעה אבסולוטית מכל טווח, עלייה מהירה מאוד וממש מזכיר את… קליי תומפסון. מבין השניים, התחושה שלי היא שדווקא דלטון הוא השחקן עם הסיכויים הגבוהים יותר להצליח בנ.ב.א.
