המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו אריק גנות, רום גפן, והאורחים המיוחדים: ינון בר שירה, עמית מאיר וגבריאל היידו!
ניקס – פייסרס: סיכום עד כאן ותובנות להמשך?
גבריאל היידו: אינדיאנה מנצחת בקרב הספסלים בשקלול שני המשחקים הראשונים 15:90, והיא משחקת מול שמיכה קצרה במיוחד של הניקס, שעוד עשויה להתקצר יותר בעקבות העומס הגדול של הפציעות אצל הניקס. ריק קרלייל לא מנצל את זה ובמקום לתת יותר דקות לטי ג'יי מקונל ובן שפרד שמחזיקים בפלוס מינוס הטוב בקבוצה, הוא ממשיך ללכת עם הראש בקיר ונותן לבעל המדד הנמוך ביותר בקבוצה, אנדרו נמבהרט לשמור על ג'יילן ברונסון שקלע עליו ישירות 33 נקודות באחוזים מצוינים, החלטה שעשויה לעלות לו בסדרה. הניקס עשויים להגיע מותשים לגמרי לסדרת גמר המזרח, אבל עם המצוינות של שלישיית וילנובה קשה להמר נגדם בסדרה הזאת, כשברור שגם אם יהיה צמוד, השופטים יבואו לתת להם יד.
אריק גנות: קשה לזכור קבוצה כל כך אובראצ'יברית כמו הניקס. כל כך הרבה כבוד לתצוגה שלה בפלייאוף עד עכשיו. בלי רנדל, בלי בוגדנוביץ', בלי מיץ' רוב בסיבוב השני ועכשיו גם עם פציעה לאנונובי, הם מזכירים את האביר של מונטי פייתון. רק בהבדל אחד – הם מנצחים. ולא רק שהם מנצחים, הם הצליחו לעבור מסדרה הגנתית וסופר קשוחה שלא היתה מביישת את שנות ה-90' למשחק התקפי שוטף ולנצח בשני הסגנונות.
אינדיאנה ממשיכה להתקשות בהגנה למרות שעל הנייר יש לה שחקני הגנה טובים עד סבירים, ובעיקר לא מצליחה להתאים את רמת האינטנסיביות שלה לזו של הניקס. גם לא שהאליברטון טוב. הניקס אמורים לנצח את זה.
רום גפן: בשתי מילים – גיילן ברונסון. הכוכב של הניקס השתלט לגמרי על המזרח עם תצוגות של 40 נק + במספר משחקים רצופים. הניקס שומרת על הביתיות אבל בעיניי הפציעה באמסטרינג של אוגי תשפיע על הניקס שגם ככה משחקים בסגל קצר בעקבות פציעות והפייסרס יחזרו לתפוח הגדול כשהסדרה תהיה 2-2. אני חושב שהאליבורטון ייקח על עצמו יותר ועם הדחיפה מהקהל הביתי אינדיאנה קבוצת התקפה מטורפת בבית.
ינון בר שירה: עד כה הניקס עושים את העבודה מול הפייסרס על פניו. הם מובילים 2-0, הם מנצחים בריבאונד ההתקפה, ברונסון ממשיך להשאיר את הגנת אינדיאנה האבודה חסרי תשובות והאווירה בגארדן פשוט אדירה. אז למה הניקס עדיין צריכים לדאוג. קודם כל כי הם נופלים כמו זבובים. כן, זה בהחלט עוזר לנצח כשאתה משתף את כל החמישייה בין 45-48 דק לערב אך פלייאוף זה גם ריצה למרחקים ארוכים ונראה שרבים משחקני הניקס לא יצליו לסיים את המרוץ. רנדל נפצע לפני פלייאוף, בויאן גמר את העונה, מיטשל רובינסון הצליח "לגמור את העונה" בפעם השניה העונה, אננובי נפצע בהמסטרינג וברונסון נראה כאילו ברכיו וקרסוליו עוד מעט פג תוקף
עמית מאיר: סגנון המשחק של אינדיאנה גורם לניו יורק לשחק בצורה שונה לחלוטין והם מראים שהם יכולים לשחק גם בסגנון מהיר. הארט ודיביצ'נזו שחקנים שפורחים במגרש הפתוח. ונכון למשחק 3, הפציעה של אונונבי מוציאה את ניו יורק מאיזון ושווה לעקוב לאחרי הפציעה שלו.
מצד שני, אינדיאנה קבוצה עם זהות. התקפה התקפה התקפה והגנה זה לא משהו שהם מאמינים בו. כדורסל מדהים לעין אבל לא כזה שמתאים לפלייאוף ולמרות הניצחון במשחק 3, פה זה יגמר. ניו יורק ב-5.
בוסטון – קליבלנד: סיכום עד כאן ותובנות להמשך?
עמית מאיר: דונובן מיטשל נתן סדרה פשוט אדירה נגד אורלנדו והצליח במו ידיו לסחוב את קליבלנד לסדרה מול הפייבוריטית הגדולה לצאת מהמזרח. במשחק הראשון קליבלנד נראו עייפים אחרי סדרה שנגמרה יומיים קודם ולא היו במשחק מהשנייה הראשונה.במשחק השני הכדורים לא נכנסו לבוסטון. פחות מ30 אחוז ל3 זה משהו שבוסטון לא מכירים. והפעם למיטשל היתה עזרה. מובלי, במשחק טוב בפעם הראשונה בפלייאוף הנוכחי, שלט בצבע וההגנה של קליבלנד במחצית השנייה היתה קטלנית.
האם אני חושב שקליבלנד יציעו מאבק גדול יותר ממיאמי? לא. כי אני לא חושב שיש למובלי את המנטליות המתאימה להיות טוב למשך סדרה שלמה. בוסטון מתעוררים ומנצחים ב-5.
גבריאל היידו: יש ביטוי באנגלית לגבי הסלטיקס
They like playing with their food
זאת קבוצה מוכשרת שנוטה להיכנס לשאננות ולעשות שטויות. ראינו זאת הרבה העונה כולל איבוד יתרון 30 לאטלנטה, ואיבוד יתרון 22 ברבע ה4 מול דין ווויד וקליבלנד. רואה תסריט דומה לסדרה מול מיאמי. בוסטון יקבלו ביקורת חריפה אחרי תבוסה ביתית במשחק השני ויתאוששו בחוץ, אבל זה לא מעיד על דברים טובים להמשך. במשחקים צמודים הסלטיקס בינוניים והם טרם נאלצו לעבור אפילו משחק אחד כזה כדי לצבור ביטחון. מה יקרה כשיפגשו קבוצות חזקות באמת? מול קליבלנד זה יספיק אבל אליפות מרגישה כמו מילה גסה
אריק גנות: מה יהיה עם משחקי 2? בוסטון בבירור עליונה על הקאבס ברוב הפרמטרים, בטח בלי ג'ארט אלן, אבל התעקשה להשאיר את הסדרה פתוחה עם ההפסד. עם כל הכשרון לסטיקס יש את אותה בעיה בסיסית כבר כמה שנים – המשחק שלהם בנוי על מסירות ושלשות, וכשאלה לא עובדות הוא מהר מאוד מתפרק להירו בול שלא ממש עובד. זה, והעובדה שהם מאבדים אינטסיביות בהגנה כשהם ביתרון, מסבירים את משחקי הנפל עד כאן.
הקאבס שמחו לקבל את המובלי שכולם מדמיינים במשחק 2, ואם הוא יוכל לשמר משהו מהיכולת הזו הם יכולים לגרור את הסדרה לכמה משחקים. הם חייבים את אלן חזרה ואת גארלנד טוב.
רום גפן: תענוג! אני מאוד שמח שהסדרה הזאת מקבלת עניין וגניבת הביתיות של קליבלנד מבוסטון מעוררת את הסדרה הזאת והקרב בין טייטום למיטשל יעלה מדרגה. בלי גרט אלן לגנוב ביתיות לבוסטון זה משמעותי מאוד. זה שונה לגמרי מהנצחון שמיאמי הצליחו לקחת לבוסטון. קליבלנד איכותית יותר, מנוסה יותר ומיטשל הוא חתיכת כוכב כדורסל. טייטום מגיע עם משקולות על הכתפיים ונראה שגם על הרגליים. חובת ההוכחה היא עליו וכרגע הוא סופג הרבה ביקורת שהוא לא מספיק דומיננטי. יש לו מזל שיש לו את גיילן בראון לידי אבל הגיע הזמן שלו לקחת את השליטה ואני מאמין שזה יקרה כבר במשחק 3.
ינון בר שירה: הסדרה בין הסלטיקס לקאבס הזו התחילה כשכולם יודעים שבוסטון היא הקבוצה העדיפה על הנייר, אבל מי משתמש בניירות בימינו? הסלטיקס ניצחו די בקלילות את המשחק הראשון למרות יכולת בינונית ואיכשהו זה גרם להם לסבול מבעיות זיכרון של קבוצה זקנה מהסיקסטיז.
מול ההיט הם שיחקו נורא במשחק 2 וחטפו בראש
מול הקאבס הם שיחקו נורא במשחק 2 וחטפו בראש.
מול ההיט הם נזכרו לשחק בצורה טובה במשחקים 3-5 אך הקאבס קבוצה הרבה יותר טובה ובבוסטון כנראה לא מבינים מספיק לעומק שמי שמשחק באש סופו להיכוות. זה מתחיל מטייטום שעוד לא נתן משחק התקפי אחד של סופרסטאר בפלייאוף הזה. זה עכשיו או לעולם לא.
https://www.youtube.com/watch?v=Yk0i7L9I03k&pp=ygUHQ0VMVElDUw%3D%3D
אוקלהומה־סיטי – דאלאס: סיכום עד כאן ותובנות להמשך?
ינון בר שירה: אוקלהומה סיטי ת'אנדר היא קבוצה טובה מדאלאס. היא בנויה נכון, היא משחקת חכם, היא מאוזנת בכל העמדות. אז למה יש לדאלאס סיכוי לנצח? כי לוקה הוכיח בעבר שהוא יכול להכנס ל God mode. השאלה הגדולה עם לוקה היא מה שלום הברכיים שלו שנראו אחלה במשחק 2 ונורא במשחק 1. בסוף לדאלאס אין סיכוי לנצח אם לוקה יהיה השחקן הטוב על המגרש בפער לפחות ארבעה משחקים מתוך שבע, האם יש לו את היכולת הפיזית להצליח לעשות את זה בסדרה של משחק פעם ביומיים? לא בטוח בכלל. המאבריקס יצטרכו כמובן להמשיך לשמור טוב גם בפרמטר כפי שהם עשוו רוב הפלייאוף בניגוד לציפיות משחקנים כמו קיירי ולוקה.
עמית מאיר: לוקה דונצ'יץ'. השם הכי גדול בסדרה כמובן. אבל בפלייאוף הנוכחי הוא לא בשיא היכולת שלו. וכך גם היה במשחק 1. אוקלהומה לא נראו כמו הקבוצה הצעירה והלא מנוסה. הגנה מדהימה, התקפה עוד יותר מדהימה. מכונה משומנת שיכולה להתמודד שווה בשווה מול כל קבוצה.
למשחק 2 לוקה הגיע סוף סוף לפלייאוף ורבע ראשון של מועמד לMVP נתן את הטון למשחק בדרך לניצחון חוץ ענק. הצוות המסייע סוף סוף התעורר ודאלאס יוצאים מאד מעודדים מאוקלהומה־סיטי. הניצחון של דאלאס פותח את הסדרה והכל פתוח. עוברים לשני משחקים בדאלאס ואני חושב שהביתיות תהיה קריטית בסדרה הזאת. ניצחונות בית עד סוף הסדרה ודאלאס יעברו ב-6.
גבריאל היידו: המאבריקס הצליחו לסדר לאוקלהומה סיטי הפסד פלייאוף ראשון, אבל יהיה לה קשה לשחזר את הדרך בה זה קרה. זה הצריך 18 שלשות ב-49 אחוז, מה הסיכוי שקלעים בינוניים כמו פי ג'יי וושינגטון, לוקה דונצ'יץ' וטימי הארדווי גוניור יקלעו ככה בעוד משחק? עד כה שיי גילג'ס אלכסנדר נראה כמו השחקן הטוב בסדרה, וכשמארק דייגנולט יפנים שג'וש גידי (מינוס 20 בדקות שלו הלילה, מינוס 7 במשחק בו ניצחו ב-22 הפרש) לא מתאים לסדרה הזאת ויבטח עוד יותר בארון ויגינס וקייסון וואלאס, הסדרה תחזור לשליטה של התאנדר.
אריק גנות: האם הת'אנדר מקבלים את הכבוד שמגיע להם? לא בטוח. הם סיימו ראשונים בעונה הרגילה, עשו סוויפ בסיבוב הראשון, טובים גם בהגנה וגם בהתקפה – ועדיין נתפסים כקבוצה הזו שתיכף מבינה כמה צעירה ומודחת בפלייאוף.
מצד שני, גם דאלאס הרבה יותר טובה מהמאזן שלה. זה לא רק השיפור הגדול שהביאו וושינגטון וגאפורד, זו גם מחויבות קבוצתית להגנה שמצליחה לסחוף גם את דונצ'יץ' וקיירי. אירווינג נותן את הפלייאוף הכי טוב שלו אולי מאז האליפות ב-16', כשהוא משחק קבוצתי בצורה יוצאת דופן.
הסדרה הזו כנראה תוכרע על הקליעה משלוש, כשבשני המשחקים מי שקלע טוב יותר ניצח. היא פתוחה לחלוטין וסביר שתגיע למשחק 7.
רום גפן: הכל יקום וייפול בעיני על לוקה דונצ'יץ'. משחק ראשון הוא הציג את אחד המשחקים החלשים בקריירת האנביאי שלו ולא היה לי ספק שלמשחק מספר 2 הוא יגיע אחרת ויגנוב את הביתיות. קשה לי להתלהב מאוקלהומה סיטי עם כל הכבוד לזה שסיימו מקום ראשון. לוקה דונציץ יש רק אחד ולדעתי אחרי המשחק נפל במשחק הראשון לוקה לא יפסיד את הסדרה הזו.
מינסוטה – דנבר: סיכום עד כאן ותובנות להמשך?
רום גפן: עוד סדרה מדהימה. לפני שהתחילה כתבתי פה שאנחש שזו תהיה מהסדרות הגדולות שנראה. לא חשבתי שמינסוטה תעשה 2-0 במגרש הביתי של דנבר אבל עם יוקיץ האמויפי והסגל והמאמן המנוסים לא הייתי מספיד את האלופה ככ מהר. גיים 7 איט איז. יוקיץ אחרי הזכיה באמויפי פלוס העצבים של מארי מההגנה עליו בשני המשחקים הראשונים יביאו את דנבר לרמת קשיחות ואגרסיביות חדשה שתעלה מדרגה ותחזיר את דנבר חזק מאוד לסדרה
ינון בר שירה: מינסוטה נראים עד כה כמו הקבוצה הטובה בכל הפלייאוף. הם שומרים מדהים ועושים צחוק מההתקפה ההיסטורית של דנבר נאגטס. פתאום יוקיץ' שנראה כמו מאסטרו במשך שלוש השנים האחרונות נראה כמו תלמיד תיכון לחוץ ומבולבל.
מה שעוד לא מספיק מדובר הוא ההתקפה של מינסוטה שהייתה בינונית מאוד לאורך העונה הרגילה ולפתע נראית פשוט נפלא. זה מתחיל קודם כל מאנטוני אדוארדס שנותן זינוק מדהים לנגד עיננו. אם ימשיך לשחד כמו מ.וי.פי הוא יכול להיות על פסגת הפודיום ביוני.
האם דנבר מסוגלת להציל את הסדרה הזו? זה חייב להתחיל מג'מאל מארי שנראה נורא עד כה. אם לא יחזור ליכולת של הפלייאוף שעבר המצב אבוד מבחינת אלופת הליגה המכהנת
עמית מאיר: אנתוני אדוארדס קורע את האלופה לגזרים דווקא בדנבר. הצגות בלתי נשכחות בצד ההגנתי של הגנה שהיתה הטובה ביותר בעונה הסדירה והעלתה 5 דרגות בפלייאוף. רודי טומג'אנוביץ' אמר פעם לעולם לא לזלזל בלב של אלוף. וזאת המנטליות שדנבר עלו איתה למשחק 3 והפעם דנבר קורעת לגזרים את מינסוטה עם תצוגה הגנתית אדירה והתעוררות חשובה של ג'מאל מארי לאחר שני משחקים נוראיים. אני מאמין מאד במשפט של טומג'אנוביץ'. השחקן הטוב בעולם עדיין פעיל בסדרה ומינסוטה עדיין חסרי נסיון במעמד שהם נמצאים בו.
אולי אני קצת הוזה אבל אני הולך עם האלופים. דנבר ב-7.
גבריאל היידו: זאת הסדרה שגרמה להכי הרבה אנשים לאכול את הכובע או להוריד אותו בפני מינסוטה המדהימה. דנבר אמנם לא הרשימה מול הלייקרס בסדרה בה פיגרה בכל משחק בפער דו ספרתי, אבל עדיין הגיעה פייבוריטית לסדרה, עד שנתקלה בקריפטונייט שלה. ג'מאל מארי כנראה לא כשיר אחרת מדובר באחד הפלייאופים הכי לא יעילים של כוכב בשנים האחרונות, ניקולה יוקיץ' נראה באופן נדיר חסר אונים, ומינסוטה נראית כמו קבוצה שהתבגרה בחודש, כמו בשנתיים רגילות. ג'יידן מקדניאלס משחק כמו אחד השומרים הטובים בליגה, ואנתוני אדוארדס יהיה בקרוב הפנים של הליגה, אבל עדיין מרגיש לי שזה מוקדם מידי עבורם ללכת השנה עד הסוף. נכון? נכון?
אריק גנות: מה שהיה צפוי להיות ה-סדרה בחצאי הגמר האזוריים, בינתיים מצטיירת כניצחון בנוקאאוט. דנבר נראית חסרת אונים מול האורך והאינטיסיביות של מינסוטה בהגנה, ומול השילוב של אדוארדס וטאונס בהתקפה. זה לא רק ההגנה של הוולבס, יוקיץ' נראה פשוט עייף. הוא מתקשה לייצר את הדומיננטיות הרגילה שלו. אפילו נאז ריד, שלא ידוע כשומר גדול, מהווה אתגר. כשמוסיפים לזה את הכשירות החלקית של מארי מקבלים מתכון להדחה די מפתיעה. מצד שני – זו עדיין האלופה. היה להם קצת זמן לנוח ואולי להפנים שהמשחק הבא הוא על כל העונה.
מינסוטה קבוצה מצוינת וגם אם דנבר יחזור לעצמם הוולבס אמורים לנצח את זה.
דירוג MVP של הפלייאוף עד עכשיו?
אריק גנות: אפשר כנראה להסכים שחמשת הגדולים עד כה הם שג"א, יוקיץ', ברונסון, אדוארדס ודונצ'יץ'. מחמישתם הייתי מדורג את יוקיץ' חמישי כרגע. הוא נהדר, אבל לא MVP נהדר.
דונצ'יץ' ענק ואחראי במידה רבה לעליה הלא מובנת מאליה של המאבס, אבל הוא קצת מוגבל והשלשות לא נכנסות לו, אז הוא רביעי.
השלישי הוא שג"א. הוא כל כך יעיל ואף אחד לא ממש מצליח לעצור אותו, וענק גם בהגנה, אבל יש לו פחות את אלמנט הוואו…
…שלאדוארדס יש בענק. איזה פלייאוף הוא נותן, איזו בגרות. ההשוואות למייקל מתבקשות.
אבל ברונסון הוא פשוט הניקס. בלעדיו אין להם התקפה. פלייאוף מושלם שלו.
רום גפן: ברונסון ואנתוני אדוארדס בקרב צמוד מאוד על המקום הראשון. שני כוכבי על שלוקחים את המועדון שלהם על הכתפיים עם תצוגות ענק. אין לי ספק שלוקה ויוקיץ מתעוררים בזמן ויגיעו מעכשיו לסדרות שלהם ויעזרו לקבוצה שלהם להישאר בעניינים. אפשר להוסיף את טאונס שנמצא מתחת לרדאר בגלל התצוגות ענק של אדוארדס, מיטשל שמשאיר את קליבלנד בעניינים ושיי שרוקד על הפרקט ומראה את הכשרון הבלתי נגמר שלו משחק אחרי משחק.
ינון בר שירה: 1.אנתוני אדוארדס (מינסוטה טימברוולבס)- אין מילים! הגנה עלית, אתלטיות מדהימה, קליעה באחוזים מדהימים, דומיננטיות פיזית ומנטלית ומנהיגות. האיש הזה נותן זינוק מדהים ומתפתח לנגד עיננו כאחד מהאנשים שיובילו את הכדורסל בשנים הקרובות.
2.ג'יילן ברונסון (ניו יורק ניקס)- אם כבר מדברים על זינוק מדהים, חייבים להזכיר את ברונסון שמחזיק לבד את התקפת הניקס ונותן תצוגות שלא נראו בMSG מאז הסבנטיז. האיש הזה, שהופך להיות כוכב הגדול ביותר בשדרות ברודווי מצליח להדהים בכל פעם מחדש.
3.דריק ווייט (בוסטון סלטיקס) – על רקע היכולת הפושרת של בוסטון סלטיקס (וטייטום) בולט מאוד דריק ווייט שמשלב יכולת הגנתית אדירה עם תצוגות קליעה של סטף קרי.
עמית מאיר: ג'וש הארט. מכונת האנרגיה מניו יורק לא יכול שלא להיות ברשימה הזאת. ריבאונד, שלשות קלאץ', משחק 48 דקות. כל מה שרוצים משחקן משלים עם אקסטרות.
קיירי אירווינג. הוא כבר לא סרטן בחדר ההלבשה ונראה שהוא מצא את הנישה הנכונה עבורו בשלב הזה של הקריירה.
דונובן מיטשל. סחב לבדו את קליבלנד לסיבוב השני ושני משחקים נהדרים נגד בוסטון מחייבים אותי להכניס אותו לרשימה.
ג'יילן ברונסון. המנהיג הבלתי מעורער של ניו יורק נותן פלייאוף מהסרטים. ועם שיא נקודות למשחק בפלייאוף בהיסטוריה העשירה של ניו יורק.
אנתוני אדוארדס. פלייאוף מושלם שלו. מנהיג בחסד ומראה בגאון שהוא העתיד של הליגה
גבריאל היידו: 1 אנתוני אדוארדס- -גם קולע מעל 30 נקודות למשחק בצורה יעילה, גם שומר מצוין, גם עדיין לא הפסיד בפלייאוף, וגם עם החיוך הכי מדליק בליגה.
2 ג'יילן ברונסון – ברשימה אחת עם ג'רי ווסט, מייקל ג'ורדן וברנרד קינג של אלו שקלעו מעל 40 נקודות בארבעה משחקי פלייאוף רצופים. שחקן הקלאץ' הטוב בפלייאוף עד כה, הורדו נקודות על חוסר היעילות בשני המשחקים הראשונים מול פילי
3 דונובן מיטשל- יש יותר ויותר קוי דמיון בין מיטשל לדמיאן ליליארד. שחקני קלאץ בפלייאוף עם כשרון התקפי נדיר. אפילו שיא קריירה זהה של 71 נקודות. זה לא יספיק ליותר מידי אבל תמיד מרגש לראות בזמן אמת.
