המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו אריק גנות, דני איזיקוביץ, טל קינן והאורחים המיוחדים: אורן לוי ומידן בורוכוב מ'פוסט אפ'.
אומרים שזו ליגה של מעתיקנים. מה לדעתכם תהיה ההשפעה של סדרת הגמר\האלופה על בניית הסגל של קבוצות לעונה הבאה? מה יחפשו להעתיק?
טל קינן: מכיוון שאת הווריירס אף אחד לא באמת יכול להעתיק, לטעמי קבוצות ינסו לבנות כמו בוסטון. 7 שחקנים שיכולים לשמור ברמה גבוהה וכך למעשה אין חורים לנצל בהגנה. בנוסף, לדעתי, קבוצות יחפשו גבוה בסנגון של רוברט וויליאמס, שאוטם את הצבע הרמטית אך גם מסוגל לצאת לפרימטר. סנטר שמסוגל לשחק כסייפטי בהגנה וכך לאפשר לשחק עם עוד גבוה לצידו. היופי בסלטיקס זה שהם אמנם נישאים על כתפיו של ג'ייסון טייטום אבל מאידך הוא לא מעל הקבוצה והקבוצה לא משחקת בשבילו. כולם משחקים בשביל כולם. הנעת כדור טובה וכשצריך פונים לג'ייסון שיחלץ. זה מה שקבוצות ינסו לייצר סביב הסטאר שלהן.
מידן בורוכוב: ההשפעה של סדרת הגמר? אם אני לוקח את בוסטון כדוגמא, אני חושב שהסבלנות משתלמת, יש לא מעט קבוצות (לייקרס? פילי?) שלא האמינו מספיק בצעירים. בוסטון הוכיחה שאפשר לבנות קבוצה דרך הדראפט (אגב גם גולדן סטייט מושתת ברובה על שחקנים מהדראפט כולל בחירות סיבוב שני).
מגולדן סטייט צריך לקחת – גם עונה גרועה לא צריכה לגרום לך לפרק קבוצה אם אתה מאמין בתלכיד שלך. שילוב של ותיקים וצעירים בקבוצה מושלם, ואתה לא חייב ביג-מן דומיננטי בשביל להצליח.
קבוצות שקולעות ג׳אמפשוט לוקחות אליפות ב-2022 (גם ב-2015)
אריק גנות: את הנוסחה של גולדן סטייט אי אפשר להעתיק. סטף לא רק שחקן היסטורי, אלא מיוחד – ההפרש בינו לבין קלעים כמו מילר, אלן ותומפסון כל כך גדול שאין טעם אפילו לדבר עליהם באותה נשימה. גם השילוב של גרין בין מסירה והגנה נדיר מאוד.
אבל את ההצלחה של בוסטון נראה שאפשר לשחזר. בוסטון שמה שחקנים גבוהים יחסית בכל עמדה, דאגה להגנה ללא חורים כאשר כל אחד מהשחקנים שקיבלו דקות משמעותיות פרט לפריצ'ארד היה מעל הממוצע לפחות, וריווחה את המשחק בכל רגע. זו כבר נוסחה שאפשר לעבוד איתה, וסביר להניח שנראה עדיפות לשחקנים גבוהים שוהכיחו יכולת בהגנה בדראפט ובפרי אייג'נסי.
אורן לוי: בגדול, ההגנה של בוסטון וההתקפה של ג"ס. ההעתקות לא תמיד מגיעות מהגמר עצמו אלא מעצם ההגעה של הקבוצות (זה הולך ביחד, אבל לא בדיוק אותו דבר).אולי קבוצות ינסו לבנות הגנות נטולות חוליות חלשות כמו של הסלטיקס, עד כמה שאפשר, כי אם אין יתרון ראשוני – אין רוטציה, אין חוסר תקשורת, ואין סלים. מהצד השני יש את הטיקי-טקה של ג"ס (זה אותו צד של המגרש אבל מילא). אולי זו השנה שנראה יותר קבוצות מעיזות לפזר את קבלת ההחלטות אצל יותר שחקנים, ומשלבות תנועה וקריאת מצבים להתקפה שלהן? זה לא ממש קרה עד עכשיו, באופן מפתיע. אבל אולי הגיע הזמן.
דני אייזיקוביץ': האמת, גולדן סטייט ובוסטון (ובמידה מסויימת גם מיאמי) רצות על אותו מודל די הרבה זמן. הגנה חזקה, שחקני בית שגדלו אצלן. הנעת כדור. אלו שלושה דברים שבדר"כ לא אוהבים להעתיק, כי הם דורשים סבלנות.
למעשה, אני רואה בשתי הקבוצות מודלים מתקדמים של הספרס ופופוביץ'. בנוסף שתי הקבוצות הלכו חזק יותר ועמוק יותר לכיוון הסמול בול. כאשר הורפורד ולוני הכי גבוהים עם 2.06. לכן, לא אתפלא אם נראה את פיניקס מעבירה את אייטון ומוצאת סנטר טווינר קשוח, עם מאפיינים דומים. יותר סמול. עד שיוקיץ' ואמביד יקבלו יותר עזרה וכולם יחזרו חזרה ללוחות השרטוטים.
אם היו פרסי סדרת הגמר\פלייאוף. (לא רק מצטיין, גם רוקי שחקן שישי שחקן משתפר ומאמן) מי היו הבחירות שלך? (אפשר גם לתת פרס שלא צויין שנורא בא לך)
דני אייזיקוביץ': שחקן ההגנה, קצת מתקשה להאמין שאני כותב את זה, אבל יש מצב שהייתי מעניק אותו לוויגינס? או ללוני? השחקן השישי חייב ללכת לג'ורדן פול. אמנם בסדרת הגמר הוא דעך, אבל לאורך הפלייאוף הוא היה חתיכת אקס פקטור משוגע. מרכוס סמארט היה ממשיך בפרס על שחקן ההאסל הכי חזק, טייטום בתור הצעיר מתחת המצטיין מתחת לגיל 24 וכריס פול בתור המזדקן המצטיין של הפלייאוף.
ג'ימי באטלר מבחינתי המנהיג של הפלייאוף ויוקיץ' חבל לזכות בפרס על שם יוקיץ' – השחקן הכי טוב בליגה שאין לו עזרה.
כמעט שכחתי, מגיע לתומפסון את פרס הקאמבק של השנה ואיזה קאמבק זה היה.
טל קינן: MVP של הפלייאוף סטף- לא צריך להרחיב.
השחקן השישי- ג'ורדן פול. בגמר קצת נחלש אבל עדיין קריטי לווריירס. פול קולע 18.5 בפלייאוף ולפרקים היה השחקן השלישי בחשיבותו בווריירס
השחקן המשתפר- ג'ייסון טייטום. הוכיח שהוא אחד מעשרת השחקנים הטובים בליגה ואפשר להגיד שהוא קרוב ברמתו יותר לטופ 5 מאשר לטופ 10.
המאמן- אימה יודוקה. ידע לבצע התאמות יפות כל הפלייאוף ובכללי נראה שהוא אחד מהמאמנים הטובים בליגה כיום.
הרוקי (הופעת פלייאוף ראשונה) אנתוני אדווארדס – כוכב בהתהוות רק צריך לשפר את קבלת ההחלטות
השחקן המרגש – ג'ה מוראנט. נתן פלייאוף מהסרטים ושלל מהלכים גדולים והוביל את הגריזליס לסיבוב השני.
מידן בורוכוב: במבחן התוצאה סטיב קר הוא המאמן הטוב ביותר, אי אפשר אחרת.
רוקיס בפלייאוף? פרס מיותר, בעיקר בגלל שלא היו רוקיס שקיבלו במה נרחבת. אולי הייתי מעניק פרס – הופעת הבכורה הטובה ביותר בפלייאוף והייתי הולך עם גורדן פול.
הייתי מעניק פרס של מפעל חיים על שם דוק ריברס לקבוצה המפשלת של הפלייאוף ומעניק אותה לסאנס.
ה-MVP של הפלייאוף זה סטף אבל גם ללוקה יש סיי רציני.
שחקן ההגנה של הפלייאוף (שוב) הוא דריימונד גרין.
השחקן ה-6? לא היה שחקן שעלה מהספסל והיה עקבי לאורך כל הפלייאוף, אני חושב שזה מגיע לפול.
אריק גנות: הרוקי – אנדרו וויגינס. הוא אמנם לא רוקי בליגה, אבל בהחלט רוקי במשחקי גמר וכמעט רוקי במשחקי פלייאוף. דווקא מהעמדה הזו, היכולת שלו להיות השחקן השני ביכולתו בווריורס והיציבות שהפגין היו מאוד מרשימות.
השחקן השישי – גארי פייטון II. המספרים שלו לא ילמדו אותנו הרבה על התרומה העצומה שהיתה לו בהגנה, בריבאונד ובמהלכי האסל. הוא מיעט בטעויות, סיים עם 71% מהשדה ו-61% מ-3 (על מעט זריקות אבל עדיין) בפלייאוף, ובעיקר גרם לנוכחות שלו על המגרש להיות מורגשת.
לא נהוג לתת, אבל ה-MVP של המפסידה היה ג'יילן בראון, ומגיע לו אזכור. דווקא על רקע התצוגה החלשה של טייטום, היה עוגן של יציבות בקבוצה.
אורן לוי: מצטיין פלייאוף – סטף קרי. גם לוקה ויאניס פה, אבל אנחנו בקטע של לתגמל ניצחונות מן הסתם.
השחקן השישי – ג'ורדן פול. קצת חזר לקרקע בגמר, אבל הוא שחקן נפלא בעונה נפלאה.
מאמן הפלייאוף – אימה יודוקה. נראה שהוא מחזיק את הקבוצה הזו מבחינה רגשית, והאיקס-עיגול שלו מעולה בשני צדי המגרש.
השחקן המשתפר – גרנט וויליאמס? לא יודע קצת קשה לי עם פרס כזה, כי אני לא בטוח למה להשוות.
אם.וי.פי של הגמר – אנדרה איגואדלה. טוב, בסדר אני אצא לבד.
סיכום הסדרה שלך
אורן לוי: זו תיזכר בתור הסדרה של סטף. הוא התעלה במעמד הכי חשוב, כדי לזכות בתואר האחרון שחסר לו כשמשווים אותה לשחקנים הכי טובים בהיסטוריה (חסר/לא חסר, אין לי כח לשיחה הזאת, הכוונה שלי ברורה). אפילו המשחק הרע שלו היה די טוב, מעבר לעניין האפס שלשות. הוא היה דומיננטי נגד ההגנה שחנקה את דוראנט והאטה את יאניס (תסתכלו על היעילות, לא על הנקודות), וזה לא משהו שהולך ברגל. בוסטון של העונה היא אחת מקבוצות ההגנה הכי טובות בהיסטוריה. וקרי תפר אותם בעקביות מרשימה. הכל היה שם – גם הנרטיב, וגם הרמה המקצועית. הוא שינה את המשחק וזו פסגת הקריירה שלו לדעתי.
דני אייזיקוביץ': הקבוצה הטובה יותר (לטעמי) ניצחה וזכתה. קארי סוף סוף קיבל את פיינלס MVP הכל כך ראוי שלו. וויגינס נתן את סדרת הפלייאוף הטובה ביותר שלו ובסוף מה שעשה באמת את ההבדל היה ההגנה המטורפת של גולדן סטייט (ואיזה שלשה של קארי).
כמה טובים הם היו בהגנה? בשלושת המשחקים האחרונים בוסטון קולעת 97, 94, ו 90 נק' בהתאמה. המון קרדיט גם לסטיב קר שמצליח לנצל את הסגל שלו באופן שאף אחד אחר לא עשה עד כה. מישהו דמיין שלוני יהיה אדיר? שפייטון ג'וניור שבקושי נכנס לליגה ישחק תפקיד מפתח. בצד השני, שני הסטארים המובילים של בוסטון עדיין צעירים, הם עוד יחזרו.
טל קינן: מבחינתי אפשר לסכם את הסדרה במשפט" אהבה לעולם לא נכשלת". הקבוצה ששלטה בליגה מתחילת העונה (ואז התדרדרה למקום ה-3 עקב פציעות) וזאת ששיחקה את הכדורסל הכי יפה לבסוף גם זכתה באליפות. סטף, אחד השחקנים האהובים בליגה, קיבל לבסוף את ההכרה שמגיעה לו בדמות ה-MVP של הגמר וראו כמה זה חשוב לו. בוסטון הגיעו גמורים לגמר וזה מובן. אהבתי לראות מהם שגם ברגעים הקשים וגם כשהיו עייפים, הם לא התפרקו לחלוטין ותמיד נלחמו. טייטום על אף סדרה בינונית, הוכיח שהוא כוכב על שמסוגל לסחוב קבוצה לאליפות והוא רק בן 24. לטעמי, זה היה הגמר הראוי מכולם ואכן קיבלנו סדרה מצויינת וכיפית.
מידן בורוכוב: גולדן סטייט ניצחה את הסדרה בדברים הקטנים. המפתח היה בריבאונד ולהוציא גיים 3 אז בוסטון טרפה את הפארקט, היא הרבתה לאבד כדורים ואיפשרה המון ריבאונד בהתקפה ללוחמים. קארי ניפק סדרה לפנתיאון ולמרות גיים 5 מאוד חלש הוא נעזר בצוות מסייע טוב יותר.
טייטום חייב להיות יציב יותר בהתקפה, הוא סיפק סדרת גמר פושרת מאוד. גולדן סטייט ״הרגה״ משחקים עם 4-5 דקות טובות בזמן שלבוסטון היו המון דקות מתות.
הנסיון של גולדן סטייט היה פאקטור חשוב והיא אלופה בצדק.
אריק גנות: הסדרה הזו תיזכר בראש ובראשונה כסדרת הגמר הענקית של סטף. עם קליי, פול ודריימונד מתחת לרמתם הרגילה, סטף התעלה בצורה שלא ראינו ממנו בסדרות גמר בעבר. רבים חשבו שמול הגנה ממש טובה סטף יהיה מוגבל, וזו אולי הפעם הראשונה שהוא והכיח שזו טעות.
אבל זה לא רק סטף – שחקני המינימום של הווריורס עשו עבודה מדהימה. לוני, פייטון, פורטר.
לא פחות מכך תרמה לתוצאה ההתפוררות ההתקפית של בוסטון. העייפות שלהם בלטה, וככל שהסדרה התקדמה בוסטון נתקעו יותר ויותר בהתקפה. האיבודים שלהם הרקיעו שחקים , אחוזי הקליעה צנחו וטייטום הפך משחקן ברמת MVP למישהו שבכלל לא ברור שעושה יותר תועלת מנזק.
מה היה חסר לבוסטון? מה היא צריכה לעשות בקיץ?
אריק גנות: בוסטון צריכה להרגיש די טוב לגבי העונה הזו. הרבה שחקנים פרצו, הם הגיעו 2 משחקים מאליפות, ויש להם קבוצה צעירה. גם אם הם ישבו ולא יעשו כלום סביר להניח שהם יחזרו למעמד הזה בשנים הקרובות.
ריבוי האיבודים והתקיעות שלהם בהתקפה מעידים קצת על שילוב של חוסר ניסיון ועייפות. הם צריכים לחזק את הספסל בקיץ, בשאיפה בשחקנים מנוסים. כמו כן חסר להם מוביל כדור טבעי.
ריקי רוביו אמור להיות מטרה שלהם בפרי אייג'נסי. אם ג'ון וול מקבל שחרור מיוסטון – גם הוא יכול להתאים מאוד. טיוס ג'ונס יכול להיות מוכן לתפקיד גדול יותר, והיכולות שלו תפורות על הסלטיקס.
אורן לוי: לא בטוח שחסר לסלטיקס יותר מדי, אם בכלל. אפשר להגיד ניסיון – אבל הנה הם צברו אותו בריצה המרשימה הזו. הייתי רוצה כוכב ראשון שהוא טוב יותר מטייטום ב-10-5 אחוזים, אבל לא אתפלא אם טייטום יהיה השחקן הזה בשנים הבאות.
ההתקפה של בוסטון לא חזקה בהשוואה לאלופות אחרות. הייתי רוצה לראות שיפור בהנעת הכדור שלהם ובהתקפה הקבוצתית, כי אין להם כוכב הליו-צנטרי בטמפלט של לברון, הארדן או לוקה. מותר לכתוב הליו-צנטרי או שעדיף 'ריכוזי'? השיפור של סמארט בצד הזה של המגרש נהדר, אבל הוא חייב להיות קצת פחות דומיננטי על הכדור כדי שיהיה להם צ'אנס להתקפות יעילות יותר במשחק העומד.
דני אייזיקוביץ': קודם כל, זמן. לתת לטייטום ובראון להמשיך להתבגר וללמוד איך לאבד פחות בגמר נ.ב.א., מעבר לזה, ממש חסר להם סקורר חסר מצפון שעולה מהספסל ומשנה את המשחק בדקות שהכל תקוע. למשל ברבע הרביעי של משחקים 4 ו 5. וויט נתן פלייאוף נהדר, אבל 8 נק' למשחק בפלייאוף זה לא סקורר שמשנה משחקים מהספסל.
המועמדים המיידים הם קלארקסון או הירו, אבל האמת היא שאפשר להרחיב את החיפוש גם למקומות מפתיעים כמו קווין לאב ואם מונטרז לא היה עושה שטויות בקיץ הוא גם היה יכול להיות מועמד מעניין. בסכימה ההגנתית של בוסטון, סיכוי טוב שהחור שהם יוצרים לא היו הופכים לנטל הגנתי.
טל קינן: בגדול אני סבור כי לבוסטון היה חסר עוד סקורר יציב ליד טייטום. טייטום התעלה על עצמו גם במשחקים הרעים שלו אבל אך אחד לצידו לא היה עקבי. בנוסף הסלטיקס זקוקים לקלעים טובים יותר שירווחו את המשחק. היה לווריירס קל מאד לצופף את הצבע ולהשאיר שחקנים כמו וויט והורפורד חופשיים על השלוש. ועל על זאת, אני חושב שבוסטון לא צריכה לעשות שינויים דרסטים. אולי לנסות להשיג איזה קלעי שיעלה מהספסל אבל בגדול הסגל הזה צעיר והוא עוד ישתפר. טייטום הוכיח שהוא יכול לסחוב קבוצה, בראון יעשה עוד קפיצה ויהפוך לאופציה שנייה יציבה, וההגנה תישאר מצויינת ברמה היסטורית.
מידן בורוכוב: בוסטון עשתה עונה מטורפת החל מינואר, אסור לה לעשות שינויים קיצוניים. היא רחוקה שחקן אחד בקו האחורי ועוד שחקן פנים מלהיות קונטנדרית גם בעונה הבאה.
אני מנסה לחשוב על שחקנים שיכולים להתאים עבורה מבלי לעשות שינוי קיצוני בסגל, אני חושב ששחקן כמו דוויט הווארד, KCP, אולי שחקן כמו סטיבן אדאמס יכול להיות החתיכה המושלמת לפאזל. אם בא להם לנסות לשקם לבאגלי את הקריירה הוא אולי יכול לעזור קצת.
צריך לקחת בחשבון שבעונה הבאה טייטום ובראון יהיו טובים יותר.
קני אטקינסון מאמן שארלוט. מה ניתן לצפות ממנו בעקבות הקדנציה שלו בברוקלין?
מידן בורוכוב: קני אטקינסון היה עצום בנטס, זה מפתיע שהוא לא מצא קבוצה ראשית וזה מלמד עד כמה זה קשה לקבל קבוצה ראשית בליגה. שארלוט קבוצה עם עתיד עצום. מאמן שנתן קריירה לשחקנים כמו דינוודי, לאברט ואלן יכול וצריך להוציא יותר משארלוט. לאמלו, בריג׳ס, היוורד, רוזיר זה חומר גלם מצויין לעבוד איתו.
אני מצפה ממנו לעשות את הפליאוף וזה יהיה קשה במזרח הטוב ביותר מזה 2 עשורים. שארלוט חייבת לשמור על עקביות ולתת לשלד הקיים שלה לרוץ 3-4 עונות. הם לא נראים כמו קונטנדרים אבל הם חייבים להיות תחרותיים.
אריק גנות: מה שנראה בשארלוט תלוי קודם כל בשינויי סגל שעשויים להתבצע בקיץ. בשנה האחרונה שהיתה להם הגנה טובה מהממוצע ספנסר האווס קיבל שם דקות משמעותיות, ומאז הקבוצה מחפשת את דרכה הגנתית, ובעיקר צריכה סנטר דומיננטי בצד הזה.
אם יגיע סנטר כזה, סביר להניח שאטקינסון יצליח לבנות מסביבו קבוצת הגנה הרבה יותר טובה. בברולקין הוא עשה את זה סביב ג'ארט אלן, ולמרות קו אחורי קטן וחלש (דילו ודינווידי) הם הגיעו לפלייאוף ואפילו נתנו פייט.
בנוסף יכול להיות שנראה פריצה נוספת שיכולת של השחקנים הצעירים יחסית. האריס ודינווידי פרצו אצל אקטינסון בברוקלין, ואולי שחקנים כמו וושינגטון, או אפילו מיילס ברידג'ס יכולים לעלות מדרגה.
אורן לוי: אטקינסון אמור להרים שם שיטה, במיוחד הגנתית, והוא ישפט אצלי על איך נראים החבר'ה הצעירים, יותר מאשר על כמות ניצחונות או מיקום. הוא הראה שהוא מסוגל להנחיל דרך. הצעירים הפוחזים של ג'ורדן צריכים קצת יותר משמעת וסדר מבחינה מקצועית, ואני מקווה שזה יקרה מבלי לכבות את היצירתיות של לאמלו וההנאה שהוא מזריק למשחק כשהוא על המגרש. אני מקווה שמיילס ברידג'ס ישאר, ונוכל לראות את החלקים בפאזל מתחילים להתחבר, אטקינסון מאמן ראוי, ואני מבין את הבחירה בו על פני דיאנתוני. למרות שאני מדמיין את לאמלו בהתקפה של דיאנתוני וממש בא לי.
דני אייזיקוביץ': אטקינסון נחשב למאמן שיודע לפתח שחקנים צעירים ולהוציא מהם את המקסימום וזה בדיוק מה ששארלוט מקווה שיקרה עבורה. לאמלו בול, מיילס ברידג'ס, פיג'יי וושינגטון, הם מלאים בכשרונות צעירים שכבר הוכיחו שהם יכולים לצמוח נהדר ולצידם רוזייר, גורדון היוורד, אוברה. הבסיס הזה אמור להספיק לשארלוט כדי להתקדם במעלה הטבלה. בנוסף, הבעיה הגדולה ביותר של שארלוט העונה הייתה בהגנה. זה שאטקינסון מגיעה מקבוצה שהרגע ניצחה דרך ההגנה זה נהדר. העונה הם ספגו 114.9 נק' למשחק שהיו שווים למקום ה 25 בליגה.
לכן, המשימה הראשונה של אטקינסון תהיה לדאוג שהצעירים ממשיכים לקלוע כמו בעונה החולפת אבל גם שומרים. משם הדרך למעלה תהיה סלולה.
טל קינן: קודם כל המון פיק אנד רול של לאמלו. אטקינסון הולך להפוך את הילד הצעיר למשפחת בול לכוכב גדול יותר ממה שהוא עכשיו (ראו ערך דיאנג'לו ראסל בברוקלין) בכללי אני מצפה ממנו שיעבוד ויפתח את כל הצעירים של ההרונטס. משחק ההתקפה יראה טוב יותר. על אף שבורגו דגל בהמון תנועה וחיתוכים, אני סבור כי אטיקנסון ישמור על סגנון דומה ואף יגרום לזה להיראות טוב יותר. השאלה היא איך הוא ישפר הגנתית את ההורנטס כי זה תחום בו הם התקשו, ולפי השמועות זה הנושא שדנו בו בעיקר בראיונות החיפוש שלהם למאמן חדש.
