המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, שרית מרקוביץ' שוויד, דרור האס והאורחים המיוחדים גיא טורג'מן מפוסט אפ וערן סורוקה.
יומולדת 21 לדני אבדיה. איך אתם מסכמים את בקריירה שלו עד עכשיו ומה הצפי לעתיד?
גיא טורג'מן: במילה אחת טובה, בארבע יציבה ומשתפרת כול הזמן. דני אולי לא נותן את המספרים ההתקפיים שאנשים חלמו שיתן והוא לא פותח בחמישיה לרוב, אבל הוא מקבל דקות יציבות, הוא נחשב לעוגן הגנתי כבר עכשיו והוא מראה גרף שיפור תמידי. אחרי שנה ראשונה לא קלה הוא פתח את השנה הזאת בצורה מעולה הגנתית, אין ספק שהוא צריך עדיין לשפר את רמת הביצוע בהתקפה אבל ההגנה המעולה מבטיחה לו שנים רבות. לא זוכר שחקן שנה שנייה בליגה שלקח חלק כול כך גדולה בהגנה של הקבוצה שלו בשנים האחרונות בליגה. רק נשאר לקוות שישפר את הקליעה והובלת הכדור, כדי להפוך לשחקן D&3 טוב מאוד.
שרית שוויד: אחרי עונת רוקי סבירה יחסית אך מהוססת, נראה שדני אבדיה הגיע לעונה הנוכחית נחוש יותר, ולמרות שבחודשיים הראשונים של העונה הוא לא ממש פגע עם 27% לשלוש ו-37% מהשדה, את דקות המשחק ואמון המאמן הוא קנה בזכות הגנה קשוחה ובלתי מתפשרת. דרך ההגנה דני צבר דקות משחק וביטחון וב-14 משחקים בדצמבר הראה גם שיפור בקליעה עם 35% לשלוש ו-49% מהשדה.
בגיל 21, בעונתו השניה בליגה, דני מראה מגמת שיפור, יש לו עוד הרבה עבודה, בעיקר על הקליעה, אבל העתיד שלו בליגה נראה ורוד.
אריק גנות: בסך הכל הקריירה שלו מתקדמת בצורה אופיינית ואפילו טובה יחסית. מבין עשר הבחירות הראשונות בדראפט שלו, הוא נותן פייט לכל אחד שהוא לא לאמלו או אדוארדס.
בצד החיובי, דני הראה הרבה ניצוצות בהגנה ולאחרונה גם בהתקפה. משחק אחד כרכז נתן גם הוא סימנים מעודדים. בצד השלילי, הקליעה שלו לא מספיק טובה וגם לא מראה סימני שיפור, ולמרות החלפת מאמן הוא זורק יותר מדי שלשות (ולא בהצלחה) והולך פחות מדי לסל, מה שמוליך לאחוזי שדה נמוכים, מיעוט אסיסטים ומעט מדי הליכות לקו.
דני כנראה לא יתפתח לאולסטאר, אבל שיפור של הקליעה ושימור ההגנה יקנו לו עשר שנות קריירה מוצלחות.
ערן סורוקה: עכשיו כשדני אבדיה יכול לשתות, כדאי שקייל קוזמה – מנטור נהדר, ושחקן שדני יכול לשאוף להיות כמוהו בשלב ראשון – ייקח אותו לבירה. תשמע דני, הוא יגיד לו, ההגנה שלך משהו משהו. קשה לי לזכור סופמורס שמסוגלים לקחת באחד על אחד את יאניס, לאווין ומוראנט ולעמוד מולם בכבוד. אבל כשאני אומר ש"כשתסדר את הראש שלך" וכו', אני מתכוון שאתה חייב לקלוע יותר טוב. חייב. אחרת אין מצב שתהפוך לשחקן חמישייה קבוע בליגה. אם זה עניין של מכניקה, תשפר אותה. אם של ביטחון, מניח שיש לך אנשים שיעזרו. 42% שדה ו-30% לשלוש לא יספיקו. יאללה, יש מחר עוד משחק.
דרור האס: טוב מהמצופה. אף אחד לא חשב שהוא יהיה כוכב, ושחקני כנף מתפתחים לרוב לאט. הוא בהחלט יעיל מאוד הגנתית הוא שומר פיקנרול טוב מאוד, משלים את מונטרז הארל בצורה מאוד יעילה שגורמת לו להיות הרבה יותר יעיל כשהוא עולה מהספסל. אני חושב שתהיה לו קריירה טובה מאוד, והוא בעיקר צריך לשכוח את ה"מכביזם" שבו כל נצחון וכל החטאה חשובים. הוא נראה ממש מתוסכל מהחטאות בודדות והוא צריך לדעת לשחרר ואז הוא כנראה יגיע רגוע יותר, והקליעות יתחילו להכנס. 2.06 ששומר טוב יודע להוביל כדור ובעל קליעה זה בהחלט פוטנציאל מבטיח.
דמאר דרוזן עם שתי שלשות באזר ביטר רצופות לראשונה בהיסטוריה ונראה כמו מועמד ל-MVP. איך אתם מסבירים את הפריחה מחדש שלו?
דרור האס: יש מצב שאם ה-NBA היו מתנהלים כמו כדורגל ישראלי, הספרס היו תובעים כרגע מהבולס דמי השבחה על דרוזן. אין ספק שהכוכב של הבולס יצא מתקופתו בסן אנטוניו מעט טוב יותר משנכנס אליה. וזה כולל שיפור ביכולות שהיה טוב בהן גם קודם כמו מציאת שטחים פנויים וניהול משחק. בשיקגו הוא מצא את זאק לאבין שיחד איתו הם משלימים אחד את השני ויוצרים בעיות להגנות היריבות. ההגנות לא מתמקדות רק בו כי יש ריווח, ויש עוד מנהלי משחק ועוד שחקנים שיכולים לייצר, ומאמן שבעיקר לא מוערך מספיק על פועלו ותרומתו. עם זאת אזכיר שהביקורת כלפי דרוזן מעולם לא הייתה לגבי העונה הסדירה.
גיא טורג'מן: סגל מאוזן שמתאים ליכולותיו. בפעם הראשונה בקריירה שלו, יש לו לידו סגל של כמה שחקנים ברמה של רף אולסטאר אבל בלי שום כוכב שיקח לו את הזרקורים. עם מוסרים כמו ווץ ולונזו לידו ומסיימים מעולים כמו ווץ ולאבין הריווח והיכולות של השחקנים לידו מתאימים בול למשחק שלו. הקליעה של לונזו ולאבין ויכולת הסיום של ווץ מכל טווח משאירים את המיד ריינג' פתוח לדרוזן. בנוסף להגנות יש 4 שחקנים להתמקד בהם ולא רק בדרוזן (או דרוזן ולאורי כמו בתקופתו ברפטורס), מה שמאפשר לו הרבה יותר מרחב פעולה בטווחים המתאימים לו, כאשר הצבע והמיד ריינג הרבה יותר פתוחים עבורו.
שרית שוויד: סגנון המשחק של דרוזן הוא בדיוק מה ששיקגו היתה צריכה. מסתבר. לא הרבה אנשים האמינו בקיץ ששיקגו תהיה כל כך טובה ובטח לא מיד. רק שהחיבור של דרוזן עם הבולס ועם לאבין היה מיידי והמנהיגות שהביא דרוזן כמו גם הנקודות בקלאץ' הפכו את שיקגו מקבוצה שאפילו לא גירדה את החלק התחתון של הפלייאוף בשנים האחרונות, לקבוצה שנמצאת במקום הראשון במזרח. מצחיק שדווקא עם שלשות דרוזן עשה היסטוריה. לא בדיוק כוס התה שלו. ב-12 העונות הראשונות שלו בליגה דרוזן קלע ב-28% לשלוש ותמיד העדיף את המיד ריינג' והצבע. העונה, דרוזן, לא זורק הרבה שלשות, אבל קולע אותן ב-36%.
אריק גנות: שיקגו מקיפה את דרוזן בטאלנט התקפי עצום. היא משחקת עם ארבעה קלעים של 36% ל-3 ומעלה מסביבו, מה שמרווח את המשחק ולא מאפשר להביא עליו עזרה. הצירוף שלו ושל לאווין אומר שמישהו מהם לא יקבל את השומר הכי טוב של היריבה. בנוסף כל חמשת השחקנים הם גם מוסרים טובים.
כל אלה מאפשרים לדרוזן לעשות את מה שהוא הכי אוהב – להיכנס לסל על שחקן כשאין מסביבו יותר מדי. הוא מנצל את זה כדי להגיע לקו כמעט 8 פעמים במשחק – חמישי בליגה, ואחד היחידים שהגדיל את הנתון הזה העונה.
השלשות הן בעיקר בונוס, שנובע מהביטחון וה-FLOW שהוא משחק בהם העונה.
ערן סורוקה: הכישרון תמיד היה שם – דרוזן הוא כבר שנים אחד מ-50 השחקנים הטובים בליגה. אולי בניגוד לסיטואציות בטורונטו ובספרס, הוא היה צריך דווקא סיטואציה שבה העול לא נופל עליו והציפיות לא היו סופר-גבוהות, כדי להוכיח שהוא חתיכת גו-טו גאי. שיקאגו של בילי דונובן היתה על פניו הקבוצה של זאק לאווין. נאמן לשיטת המשחק שלו מהמכללות, דונובן החליט שהוא רוצה אצלו הרבה הנעת כדור והרבה יכולת ליצור זריקות. דרוזן שיפר מאוד את כישורי המסירה בשנים האחרונות, אוהב לקלוע מטווח לא פופולרי שקבוצות נוטות לאפשר ליריבות שלהן (חצי מרחק), והעונה, עם סגל מפרגן לצדו, הכל פשוט התחבר.
לקראת חזרתו של קליי והאיחוד של הספלאש בראדרס, אילו צמדים פועלים טוב יחד ואילו צמדים לא פועלים וצריך לפרק ועכשיו?
ערן סורוקה: מבחינתי, העונה הזו עמדה בסימן ארבעה צמדים שסיקרן אותי לראות אם הפעם זה יעבוד איתם או שצריך לפרק: סקסלנד בקליבלנד, דומנטרנר באינדיאנה, ג'יי-ג'יי בבוסטון ודיימקולום בפורטלנד. הראשון התחיל טוב עד שסקסטון נפצע, ואת כל היתר צריך לפרק. זה לא מגיע לשום מקום, וזה לא שאין סביבם שחקנים טובים. על טייטום ובראון הכי חבל לי כי יש שם אולי הכי הרבה כישרון גולמי בשני צדי המגרש, אבל הם משחקים בערך באותן עמדות וקצת דורכים אחד לשני על האצבעות כגו-טו גאיז. צמד הסופרסטארים היחיד שהוביל קבוצות לאליפות מעמדות הכנף היה ג'ורדן ופיפן, ואפילו שם היתה היררכיה. לפרק.
דרור האס: הצפויים זה דמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום בפורטלנד, ונציגת המזרח מיילס טרנר ודומאנטס סבוניס באינדיאנה. וזה לא שהצמדים האלו לא פועלים או לא טובים. הם טובים, פשוט לא טובים מספיק, וכנראה מיצו את המקסימום שאפשר להפיק מהם, וזה לא הולך להשתפר. להם אוסיף את דיארון פוקס וטייריס האליברטון. היעדרותו של פוקס והחופש שדאג כריסטי כמאמן מחליף נתן לו הראו שהאליברטון עם פוטנציאל אדיר, מנהל משחק מצויין קולע טוב ושומר לא רע. זה הוביל לכך שג'נטרי השתמש בו פחות כרק קלעי מהפינה ואני רוצה לראות אותו פורח במקום אחר.
עובדים? הספלאש כמובן, יאנג וקולינס, גארלנד ומובלי, מוראנט וג'ארן ג'קסון.
גיא טורג'מן: לפרק: מקולום וליליארד, השנים האחרונות הראו שפורטלנד צריכים יותר מזה ושני שחקנים דומים מידי באותו צמד לא עובד, לברון וראס, כול דבר נהרס ליד ראס, בראון וטייטום, ראה פורטלנד. לוקה ופורזינגיס, פורזינגיס עדיין לא הוכיח שהוא מה שלוקה צריך לידו לשמר: אדוארדס וקאט, יש עוד הרבה עבודה אבל פוטנציאל מפחיד ולצד הסגל הנכון (צעיפו כבר את ראסל!) יכולים להיות קבוצת צמרת לגיטימית, JJJ ומוראנט פוטנציאל בשמיים והעונה הזאת היא רק ההתחלה, יאנג וקולינס, גמר המזרח יכול להיות רק הסיפתח, יוקיץ ומארי, רק שיהיו בריאים עם סגל בריא שנוכל לראות מה הם באמת שווים.
שרית שוויד: השילוב טייטום-בראון לא פועל כמו שצריך, רוב הזמן הם משחקים בתורות ולא מתוך שטף המשחק, יחד עם סגל דליל שכולל בעיקר שחקני רוטציה סבירים אנחנו מקבלים קבוצה שהיא רכבת הרים, לצד משחקים כיפים לצפיה יש משחקים פשוט מבזים.
יש בליגה צמדים מוצלחים, דרוזן ולאבין הם דוגמא מצוינת לכך. שני שחקנים התקפיים, שאוהבים את הכדור בידיים שלהם, שלמדו לשחק (וממש מהר) אחד עם השני. השלשות של לאבין פותחות את הצבע לדרוזן. יכולת המסירה והחדירה של דרוזן משחררות את לאבין לקליעה והצירוף שלהם עם בול, קארוסו ו-ווצ'ביץ' הביאו את שיקגו לפסגת המזרח עם סגנון משחק כיפי לצפיה.
אריק גנות: פועלים טוב:
דרוזן ולאווין, שלוקחים את שיקגו לצמרת;
קרי ודריימונד, שמחדשים את ימי ההמפטונס העליזים ורק מחכים לקליי כדי לשחזר ימיהם כקדם;
בוקר ופול שלא ירדו מאז מהפלייאוף ונראים כמו מועמדים בטוחים לגמר המערב.
צריך לפרק:
לילארד ומקולום. מה שהיה סימן שאלה בתחילת העונה הופך לסימן קריאה עם המשך השקיעה של פורטלנד. לא ברור מי מביניהם צריך ללכת לאור הירידה ביכולת של לילארד, אבל מה שיש שם כבר לא עובד.
טאונס וראסל. למינסוטה יש הרבה כישרון ומעט תוצאות, והסיבה המרכזית לכך היא חסרונה של הגנה. שניהם נראים כמו שחקנים שיכולים להצליח, אבל ביחד הם חור גדול מדי הגנתית.
ממפיס, עם חמישה נצחונות רצופים, ממשיכה את התנופה שהחלה עם פציעתו של מוראנט גם אחרי חזרתו וכבר ממוקמת במקום הרביעי במערב. כמה הם באמת חזקים ומה חלקו של מוראנט בהצלחה הזו?
אריק גנות: ממפיס נראים לי לג'יט לגמרי. יש להם מאזן של 16-4 ב-20 המשחקים האחרונים. הם לא ימשיכו לנצח בקצב הזה, אבל יש להם בסיס מצוין להיות אופטימיים להמשך. קשה להסביר את הריפיון ההגנתי שלהם בתחילת הליגה, אבל מאז הפציעה של ג'א הם התחברו בצורה מצוינת בצד הזה, וגם החזרה שלו לא פגעה בהם יותר מדי. קו מאחורי של ג'א, ברוקס וביין נותן להם המון פליימיקינג גם אם קליעה בינונית והחזרה של JJJ עוזרת מאוד לספייסינג ומורידה מהעומס ההתקפי על האחרים.
לג'א יש חלק עצום, הוא ברמת חמישית אולסטאר ועדיין רוב ההתקפה של הקבוצה עליו. אולסטאר בדרך לסופרסטאר.
ערן סורוקה: ממפיס היא כוח עולה בליגה כבר שנים, ולא רק שהיא for real, היא גם יכולה לקחת יותר מאליפות אחת עד סוף העשור. אני לא יודע אם מגיע יותר קרדיט לזאק קליימן שמוצא בדראפט יהלומים בשרשרת כמו זאבייר טילמן ודזמונד ביין, או למאמן טיילור ג'נקינס שהגיע כמומחה לפיתוח שחקנים ועושה עבודה נפלאה, אז שיחליטו בעצמם. שני המפתחות מבחינתי להצלחת הגריזליס היו האם ג'ארן ג'קסון יחזור להיות טו-וויי פלייר מצוין (והוא כן), והאם ג'א מוראנט יפתח קליעה משלוש שתהפוך אותו לנשק בלתי עציר, והוא קולע 1.6 שלשות ב-39%. עכשיו רק נשאר להנות מהנסיעה. אלא אם אתם מעודדים את היריבות.
דרור האס: ג'ה מוראנט לפני הפציעה היה בדיון ל-MVP וחמישיות העונה. העובדה שבהיעדרו הם שיחקו טוב יותר פגמה כמובן אלא שהוא חזר והראה שהוא עדיין החודר הטוב בליגה, יוצר מצויין וסקורר טוב. בניגוד לכמה מהכוכבים האחרים בליגה, הוא נמצא במועדון שבנה בחכמה ואולי אפילו בצורה טובה מדי. סביב מוראנט נמצא כנראה הסגל הצעיר הטוב בליגה, והטוב הצעיר בליגה. זה קצת פועל לרעתו כי כשלידו ג'ארן ג'קסון שהופך לביגמן שהבטיחו שיהיה, ולצידו גארדים במלטון, ברוקס או ביין, קצת קשה לראות את התרומה שלו. אך היא בהחלט שם.
ממפיס קבוצת צמרת בזכות. זו קבוצה שכיף לצפות בה והם צפויים להשתפר עוד.
גיא טורג'מן: במערב חלש יחסית לעומת העשורים האחרונים ממפיס נראים כמו המרענן הרשמי של הקונפרנס. סוג של אטלנטה של חצי העונה השנייה של שנה שעברה, יחד עם זאת קשה לראות אותם עושים אטלנטה ומגיעים לגמר הקונפרס. עם התקדמות העונה וחזרת פצועים סביר להניח שנראה את ממפיס יורדת לעומת הקבוצות החזקות באמת במערב, אבל יש פה בהחלט קבוצה לשנים הבאות, והם בהחלט עשויים להפתיע ולהגיע לסיבוב השני כבר השנה. למרות שניצחו גם בלי מוראנט אין ספק בחשיבות שלו לקבוצה, הגו טו גאי שלהם מצד אחד ומצד שני לא שחקן אנוכי במיוחד שגם מזיז את ההתקפה, כרגע נראה שבעיקר חסר לו קליעה מבחוץ על מנת להיות סופרסטאר.
שרית שוויד: ממפיס היא קבוצה מאומנת היטב עם שחקן שככל הנראה יהיה באולסטאר לראשונה העונה, שחקן שנמצא ברשימת המועמדים לזכות בתואר השחקן המשתפר של העונה וצוות מסייע נהדר. ממפיס היא הדבר האמיתי ונמצאת במקום רביעי במערב בצדק. עליית המדרגה, הכשרון והכריזמה של ג'ה מושכים את ממפיס קדימה, לפחות בצד ההתקפי. מוראנט, כולה בן 22, הוא המנוע של הקבוצה, ולמרות שכשנפצע הקבוצה ניצחה 9 משחקים בלעדיו, החשיבות שלו לקבוצה לא מוטלת בספק.
ג'וש גידי הפך לשחקן הצעיר ביותר להשיג טריפל דאבל. סימפטומים של קבוצה חלשה ופצועה או שיש פה עתיד מבטיח?
שרית שוויד: כנראה שהתשובה היא איפשהו באמצע. ג'וש גידי שחקן מוכשר, הוא רק בן 19 ומשחק עם המון בגרות וביטחון. הוא לא מפחד לזרוק למרות שהקליעה שלו לא מספיק טובה עם 39% מהשדה ו-26% מהשלוש, אבל הוא מחפה על כך עם ראיית משחק מצוינת והמון לב ומאמץ.
סביר להניח שאם היה נבחר ע"י קונטנדרית או ע"י קבוצה עם ציפיות פלייאוף, הוא היה מקבל פחות הזדמנויות ופחות דקות להראות מה הוא יודע ויכול לעשות, אבל למזלו הוא נבחר ע"י הת'אנדר, שלפחות בעונה הקרובה תמשיך להיות בי"ס ולתת דקות משחק לשחקנים צעירים.
אריק גנות: בעידן המשחק המהיר, טריפל דאבלים כבר לא אומרים את מה שהם אמרו בעבר, וגידי השיג את שלו במשחק בלי SGA, כך שזה נראה יותר כמו הראשון ופחות כמו הבטחה גדולה לעתיד.
לגידי יש בהחלט ראיית משחק יוצאת דופן, והוא הדגים אותה מספר פעמים, אבל אם דיברנו על הקליעה של אבדיה כגורם מגביל, אצל גידי היא פשוט קטסטרופלית עד כה. 39% שדה, 27% (!!) מהשלוש הם מספרים שחייבים להשתפר כדי שהוא יוכל להיות על המגרש. רכזים ללא קליעה רחוקים מלהיות סחורה מבוקשת, ויעידו על כך שחקנים כמו מייקל קרטר וויליאמס, קנדל מרשל ואפילו בן סימונס.
ערן סורוקה: הטקטיקה של סם פרסטי היא לצבור המון נכסים ואז להחליט מה לעשות איתם: לשמור, או למסור תמורת עוד נכסים עתידיים. עד העונה, היה לו בקבוצה שחקן אחד שיכול להיות חלק מסגל שרץ לפלייאוף – שיי גילג'ס אלכסנדר. עכשיו יש לו שניים. לג'וש גידי יש וייב וסטאר קוואליטי שמזכירים משהו בין לאמלו בול ללוקה דונצ'יץ', ואם הוא היה משחק בקבוצה טובה יותר, ממוצע האסיסטים שלו היה למעלה מ-8 ולא "רק" 6.3 כמו היום. הם רחוקים פאולו באנקרו, ג'בארי סמית' או צ'ט הולמגרן אחד מלהיות קבוצה שכבר תתחיל להפחיד יריבות, ולא רק להפחיד אנשים שבחירות דראפט מסתובבות אצלם בבית ללא השגחה.
דרור האס: כמו המם המפורסם: למה לא שניהם? גידי רכז טוב מאוד עם יכולת ניהול משחק טובה, כשלצידו שחקנים צעירים עם פוטנציאל. למעשה הוא יכול להיות רכז מושלם רק חסרה לו תכונה אחת, יש שיאמרו איזוטרית: קליעה מבחוץ. האחוזים שלו זוועה בכל מה שלא באזור הצבע, והוא צריך לשפר את זה משמעותית. מה שמפתיע לגביו זה היכולת ההגנתית שלו, שבעונה שעברה בליגה האוסטרלית הייתה בסימן שאלה, ומכיוון שמראש לא הייתה טובה והוא צעיר ורוקי, לא ממש היו ציפיות גבוהות ממנו כשהגיע העונה. למרות זאת הוא מפתיע ומסתמן כשומר פרימטר די טוב. יחד עם צלע יוצרת נוספת להת'אנדר יש קו אחורי מבטיח מאוד.
גיא טורג'מן: שילוב של שניהם, אין ספק שלגידי יש פוטנציאל מיוחד של ראיית משחק, פוטנציאל להיות ברמה של ראס, או של דריימונד. יחד עם זאת הוא עדיין רחוק מאוד מלהיות סופרסטאר או כוכב ואין ספק שהסגל ברמת יורוליג שלצידו מאפשר לו לפרוח יותר. על מנת להיות באמת סטאר בליגה גידי יהיה חייב לפתח יותר את יכולת קבלת ההחלטות שלו בזריקות ולפתח קליעה, אחוזי הקליעה שלו מהעונשין ומהשדה מזעזעים כרגע וללא שיפור הוא פשוט יהיה קווין פורטר בלי בעיות המשמעת ולא יותר מזה. וכול זה בקבוצה ברמה מאוד נמוכה בלי שיקחו לו כדורים ובלי לדבר על ההגנה, הפוטנציאל קיים המרחק עוד גדול מאוד לשם.
