המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם: מתכוננים לאולסטאר, נזכרים בקובי ודעתנו על הרוקיז. עם מידן בורוכוב, סער ברעם, אריק גנות, תומר וקסמן ואורח מיוחד: אורן לוי.

 

שנה למותו של קובי. איזו השפעה הייתה לזה על הליגה? עליכם?

תומר וקסמן: מה, מתחילים בזה? אוי, אז אשתדל לא להיות סרקסטי מדי. בסדר? בכל שנה, ליטרלי בכל שנה אחרת, המוות של קובי היה רעש אדמה שמייצר צונאמי שנמשך שנים. זה אכן היה דרמטי. למשך חודש. אבל אז הגיעה פאקינג מגיפה שסגרה את העולם. אז פרופורציות.

ובליגה? רודי גובר והמיקרופונים, 3 חודשים הפוגה, בועה, משחקים שנדחים, ושחקנים שחולים. אתגרים עצומים שמקטינים את השפעת הטרגדיה. אז פרופורציות.

חשוב לציין, אישית אני זוכר את קובי לחיוב, ו"ממבה מנטליטי" זה מושג שישאר איתנו. אבל איך אומרים בימי הולדת: מה נותנים לאדם שיש לו הכל? קובי אשכרה השיג הכל. אני בבידוד כבר שבוע. פרופורציות קווים לדמותן.

 

מידן בורוכוב:  ביום התאונה עצמה הייתי הרוס, ככל שעבר הזמן זה די עבר לי. הייתי ועודני אוהד לייקרס. קובי הוא גדול שחקני המועדון בכל הזמנים. הליגה הוקירה לו כבוד.

בסופו של יום צריך לזכור שקריירה של שחקן נגמרת ביום שהוא פורש. האופן שבו קובי מת העצימה את הטרגדיה. צברתי מאות שעות קובי, על המגרש הוא מת כשנקרע לו האכילס. לאחר החזרה והפציעות זה לא היה הקובי המוכר.

אני אעדיף לזכור את מפגן ה-60 מהג׳אז מאשר את הציוצים והעדכונים ב TMZ.

 

אריק גנות: הליגה הושפעה מאוד. מעבר לכל הטקסים, ברור שהשחקנים לקחו את המוות קשה. סביר להניח שלצער הזה היתה השפעה גם על תמיכת השחקנים ב-BLM ועל התנועה שקראה לביטול משחקים בזמן הבועה.

בנוסף – המוות הזכיר והדגיש את המורשת הייחודית של קובי, במיוחד ביחס לג'ורדן ו-"הריקוד האחרון". ג'ורדן הצליח להיות השליט הבלתי מעורער של הליגה. קובי עשה כל מה שאדם יכול לעשות כדי להגיע לאותו מעמד, אבל הצליח רק להתקרב.

 

סער ברעם: אני לוקח את עצמי שנה אחורה ובדיוק לפני שנה הייתי בויפאסנה שהתחילה ב-20.1 והסתיימה ב-31.1. אני עד היום זוכר את כמות ההודעות שקיבלתי – 2000 הודעות ווטסאפ, אחרי שהודעתי שלא אהיה בעבודה. נדהמתי לראות שמשהו כמו שליש או רבע מהם היו בעניין קובי. אחד החברים שגדלתי על לראות איתם NBA שלח לי "אחי, אני גמור". קובי נולד 14 יום לפני, בדיוק באותו יום. יש לי חולצות שלו. אני לוקח אותו כמודל לחיקוי. כל פעם שאני שם את הפיג'מה של קובי אני מספר לאשתי סיפור עליו. אפשר להגיד שגם היום, כשמדברים על זה, קשה לי להבין שהוא כבר לא שם.

 

אורן לוי: המוות של בריאנט היה מעין יריית פתיחה לשנה הזויה, איומה ונוראה. ההשפעה שלו על הדור הנוכחי של השחקנים התבהרה לנו בעקבות המוות שלו – ידענו שהוא מודל לחיקוי ומיתוס בפני עצמו, אבל אני אישית לא הבנתי עד כמה. במילניום הקודם קובי היה השחקן הראשון שגרם לי לרצות לעקוב אחרי הליגה, ובשנים האחרונות היה לאישיות שהיה קשה לי לשאת. בריאנט לא היה קדוש, ואני לא מדבר רק על משפט האונס, ועדיין ניכר שהליגה לא סיימה ללקק את הפצעים מהטרגדיה הזו.

אולי יהיה משחק אולסטאר, כבר החלו ההצבעות. – מי החמישיות שלכם? ומי המחליפים מהספסל?

אורן לוי:  נתחיל במערב. הקלים: לברון, דונצ'יץ ויוקיץ'. אליהם הוספתי את לנארד, שבו בחרתי על פני גובר. ולילארד, לאחר ההתלבטות בינו לבין קרי. אני חצוי מספיק בשביל לקבל את גובר ו/או קרי על פני קוואי ו/או דיים, אבל לא מספיק בשביל אשכרה לחפור במספרים של העונה הפלופה הזו.

מזרח: הקלים הם יאניס, אמביד, דוראנט, ולמען האמת ג'יילן בראון. האחרון הוא שחקן שלא ממש משחק ב-NBA – בראדלי ביל. העדפתי אותו על יאנג ואירווינג. ואם היה אפשר הייתי משחיל שם את מידלטון לפניהם (לא לפני ביל). אין לי מקום להכנס לזה (או לספסלים, שלא בחרתי בינתיים) אבל מאזן קבוצתי זה לא הכל.

 

תומר וקסמן: במזרח: גארדים: ג'יילן בראון וטריי יאנג, פורוורדים: יאניס ודוראנט, אמביד בסנטר.  בספסל ביל בעונה היסטורית, לוין גם, גרנט מצויין, הייוורד, דראמונד, סקסטון. כולם לגיטימיים ובעונות נהדרות.

מי לא לגיטימי? קיירי אירווינג. הוא ספציפית מוזמן ללכת לחגוג עם אחותו בקצה העולם. נחסוך אותו באולסטאר העונה.

במערב: גארדים: קרי, לילארד, פורוורדים: לברון, לוקה, בסנטר יוקיץ'. בספסל: גובר הסנטר הכי דומיננטי בקבוצות המובילות, מיטשל מדהים אבל הקבוצה גדולה מסך מרכיביה העונה ביוטה וזה מוריד נתונים, בוקר, SGA, אינגרם, ואנתוני דיוויס בהילוך שלישי עדיין יותר טוב מכל השאר כמעט.

 

מידן בורוכוב:  שאלה שאני לא מרגיש בנוח לענות עלייה לאחר בקושי רבע עונה. המעמד של האולסטאר שחוק וחבוט בשנים האחרונות

אם אני ממש חייב אז:

מערב – לברון כפול 5 או יוקיץ', דונצ'יץ', לברון, קוואי ולילארד.

ספסל – מיטשל, גובר, מק׳לום, קארי, זאיון (בשביל האטרקציה),פול ג׳ורג׳, בוקר. לא שכחתי את דייויס, לא מגיע לו.

מזרח – אמביד, יאניס, דוראנט, הארדן וקיירי.

ספסל: טייטום, בראון, זאק לאבין, סקסטון, יאנג, ג׳וליוס רנדל.

 

אריק גנות:  חמישית מערב – לברון, לוקה, קוואי, קרי, יוקיץ'. מחליפים – גובר, ג'ורג', דיוויס, דרוזן, לילארד, שיי גילג'אוס אלכסנדר, כריסטיאן ווד.

חמישיית מזרח – ברוגדון, הארדן, דוראנט, יאניס, אמביד. מחליפים – טייטום, ג'יילן בראון, ביל, מידלטון, אדבאיו, סקסטון, ווצ'ביץ'.

במערב – לברון וקוואי בעונות בריאות הם מועמדי MVP, קשה להתווכח לגביהם. גם קרי בעונת וינטג' משאיר אבק לכל המתחרים. יוקיץ' בעונת שיא עדיף על דיוויס המנומנם של העונה הנוכחית. על לוקה אפשר להתווכח לאור חוסר ההצלחה של דאלאס, אבל הוא עדיין הללוקה.

במזרח – הארדן, דוראנט ויאניס הם לוקס. אמביד גם הוא בכושר MVP, עדיף על טייטום שהחמיץ כמה משחקים. וכן – ברוגדון מעל טריי יאנג. מגיע לו.

 

סער ברעם: מזרח: אמביד, דוראנט, הארדן, יאניס ויאנג.

מערב: לברון, לוקה, קוואי, יוקיץ' ודונצ'יץ'.

אני משונאי קיירי ככה שלא בטוח שאפילו הייתי מכניס אותו למחליפים. מה לעשות, הוא אחד הכוכבים הגדולים ביותר בתחום המרצ'נדייז והרבה ילדים רוצים להיות כמוהו, אז הוא חייב להכנס. אפילו את דיוויס קשה לי להכניס כי הוא מראה 70% ממה שהוא יכול… הוא כזה רך, וזה משגע ואת מידן שגם כתב. אתה אתלט ענק, קליעה רכה, סיום מדהים, יכול לתת בראש לכל שחקן, איך זה שאתה לוקח פחות מ-9 ריבאונדים למשחק? הפאשן לא שם, ואנחנו מבינים למה ניו אורלינס של דיוויס לא היו אטרקציה גדולה מדי. הוא לוקח את מה שבא בקלות.

לאור ההצעה שהועלתה לקיים את האולסטאר באטלנטה (ללא האירועים מסביב) האם צריך בכלל לקיים משחק או שסיכון גדול מדי?

סער ברעם: אם זה אולסטאר רגיל, ברור שאני, כצופה וכבנאדם שרוצה לראות כמו שיותר משחקים מעניינים, מעדיף לוותר. אם זה אולסטאר בסגנון האולסטאר האחרון שהיה, כשלשחקנים יש על מה לשחק, אז אני מתעורר ב-4 בבוקר לראות אותו. אם עסקינן בעוד משחק היילייטס, אז אין טעם. אשמח לקרב אולסטאר. להגיד את האמת? תחרות ההטבעות, השלשות וכל האירועים מסביב לא מעניינים. אני רואה את האולסטאר בשביל לראות את השחקנים הכי טובים ב-NBA על מגרש אחד, ראש בראש. בלי משחק הסלבריטי, לדוגמה. מעניין ת'סבתא. תן לי אחד על אחד של לברון נגד יאניס ובצד השני את דונצ'יץ' נגד סאבוניס, או את מי שיחליטו שלא יכול לשמור עליו.

 

אורן לוי: אני לא יודע. אני מעמיד פנים שאני מבין ב-NBA, זה מספיק בשבילי. לא צריך להעמיד פנים שאני גם מומחה למגיפות שקורות פעם באלף שנים. הפער בין ההצלחה של הבועה באורלנדו לבין העונה הנוכחית לא מפתיע – אבל הוא כן עצום, מטריד ומעלה שאלות קשות.

 

תומר וקסמן: טוב, שאלה שלישית, אפשר כבר להיות סרקסטי: נו בחייאת זומזום, אולסטאר? כולם צופים בכם בטלויזיה, אין כמעט קהל, אין מפגש ישיר עם האוהדים, לעזאזל אפילו לכם אסור להתחבק ולהסתחבק. איזה ערך ולו הקטן אתם רואים בסופ"ש אולסטאר לעזאזל? משחק מתיש בלי הגנה ובלי ערך קלורי? בשביל זה אני יכול לצפות במשחקים של וושינגטון.

ועוד משפט אחד – אם חס וחלילה מישהו יהיה חולה שם, אשכרה קיבצתם את כל כוכבי הליגה ביחד. מה נעשה עכשיו? נצפה בג'ארד דאדלי נאבק בטוני בראדלי? קרב עילית בין לוק קנארד לטורי קרייג? ואם הלכתם לבדוק איפה הם משחקים, אתם מבינים את הבעיה.

 

מידן בורוכוב: הסיכון הוא לא בריאותי, הסיכון האמיתי הוא בבריאות הצופים. בשנה שעברה היה אחלה משחק (למי שהבין את הפורמט) מחווה לקובי כו׳, השנה? לא רואה שום סיבה לערוך את המשחק. אני מבין את ההשלכות הכלכליות. הייתי בוחר לשדר יום שידורים מיוחד למלחמה בקורונה, באלימות ובגזענות. ראיונות עם שחקנים, אפשרות לשיחות זום גלובליות.

במקום משחק קצת זריקות ל-3, דאנקים שהקהל בבית ידרג ומשחק רוקיס עם דני אבדיה שלנו!!

 

אריק גנות: משחק האולסטאר עצמו הוא אירוע די מיותר, עיקר העניין בשבוע האולסטאר הם תחרויות השלשות וההטבעות – שגם הן לא כאלה חשובות. מצד שני, לא ברור שזה אירוע הרבה יותר מסוכן משבוע של משחקי ליגה רגילים – בסופו של דבר כולם נפגשים עם כולם, אז מה תוספת הסיכון פה?

נכון לקיים אירוע מצומצם, ולו מסיבות כלכליות. לא צריך לדאוג לשחקנים או לבעלים, אבל כל קבוצת כדורסל מקיימת עוד הרבה עובדים וככל שיהיה יותר כסף בליגה יהיה כסף גם לעובדים הכי פשוטים.

 

בתום משחק שאק העיר לדונובן מיטצ'ל שאין לו מה שדרוש כדי לנצח, והעיר גל נגדו מצד שחקנים ופרשנים שטענו שהוא עבר את הגבול, שעיתונאי רגיל לא היה עובר ולא צריך לעבור, ודיון על הערות מצד שחקני עבר לכוכבים ההווה. עמדתכם?

 

אריק גנות:  "גבולות" בפרשנות ספורט הם לא משהו שצריך לדבר עליו בכלל. כל עוד לא שולחים מישהו לפגוע פיזית בשחקן, כל ביקורת היא לגיטימית.

אבל ביקורת לגיטימית יכולה בהחלט להיות מופרכת – וזה המקרה שלפנינו. לא ברור למה שאק בחר להתגולל דווקא על הכוכבים של יוטה, וגם לא על מיצ'ל. הוא שחקן צעיר, שלא הגיע לליגה על תקן כוכב על, ועושה הרבה מאוד עם מה שיש לו. הוא לא קובי או קרי, אבל מוליך את יוטה למקום הראשון במערב בלי אולסטאר מובהק לידו. דו הקרב שלו עם מארי בפלייאוף הקודם נחרט בזיכרון. גם לא ייקח אליפות, מיצ'ל שחקן גדול.

 

סער ברעם: למה לוקחים את הפרשנים מהעבר ברצינות? המשחק השתנה, השחקנים השתנו, ההנהלה השתנתה ונשארו כל מיני שאק ובארקלי שאומרים "הם לא מספיק קשוחים". הם צודקים, אבל מה זה קשור למציאות? היום המשחק הוא מכונה משומנת של כסף ויח"צ. כדורסל מקצועני הוא כבר לא מה שהיה פעם, המשכורות עלו (וטוב שכך) והמשחק הפך להיות תעשייתי ועם אינטרסים כלכליים. הייתם מאמינים שהווריורס ישביתו את השחקן הכי טוב שלהם לעונה שלמה כדי להחזיר אותו בריא ושלם לעונה שלאחר מכן בניינטיז? אני גם לא מאמין שהם היו עושים את זה, ועל הקארמה שלהם הפציעה השנייה של קליי. שימשיכו להעיר, אני אמשיך להתעלם.

 

אורן לוי: עמדתי היא ששאקיל אוניל לא מתעניין מספיק בכדורסל של היום בשביל שיהיה לי אכפת מה הוא אומר מעבר לפן הבידורי – שאותו הוא עושה יותר טוב מכולם בערך. אהבתי את התגובה של מיטשל, ויותר ממנה את התגובה של כריסטיאן ווד, שקרא לו "קז'ואל" – כינוי לצופה לא מרוכז, שלא מעורה יותר מדי במתרחש ובנפשות הפועלות. קלע בול. אה, וזה כדורסל, בואו לא ניפול מהכסא אחרי כל תקרית דיפלומטית בסדר גודל כזה. אם היה לי דולר על פעם ששמעתי את שאק אומר משהו דבילי לא הייתי עובר בתקרת השכר.

 

תומר וקסמן: מי שלא יודע, אני אוהד יוטה ג'אז. כל הפיד שלי ג'אז, אז שלושה ימים אכלתי חפירות בנושא. להלן התובנות:  א. שאק אידיוט ומשלמים לו על זה הרבה כסף. לא משלמים לו להיות אנליסט. ב. שאק לא רואה משחקים של יוטה. שלא יעשה דאווינים. הקבוצה הכי מסונכרנת בליגה בהובלת מיטשל. סטיב קר אמר אחרי המשחק מולם "יוטה נמצאים איפה שגולדן סטייט היו לפני ארבע שנים". אז AIGHT, אנחנו כנראה עושים משהו נכון. ומיטשל מוביל את זה. ג. שאק לא היה מייבש ככה שחקן מקבוצה בפרופיל גבוה יותר. ד. מוזמנים להאזין בסרטון לאוהד שצועק אחרי השאלה. שתי מילים שמזקקות את דעתנו עליו.

 

מידן בורוכוב:  צפיתי בסרטון כמה פעמים. אני לוקח את הפינה של שאק. הוא הגיע לתת ביקורת על מיטשל בקטע חברי. אם אני הייתי מיטשל הייתי מעריך אותו על זה. מיטשל שחקן מאוד מוכשר עם פלייאופים גדולים יחסית לגילו. הוא חייב לעשות את הסטפ-אפ ולהביא את יוטה לגמר מערב ומעלה. זה סופר לגיטמי להעביר ביקורת וזו שיחת השכמה למיטשל. אפשר לומר לשחקן – אתה טוב אבל לא מספיק טוב להיות אלוף.

הביקורת על שאק מוגזמת, יצא אחלה גבר

מחזור הרוקיז הוגדר לפני הדראפט כבינוני. רשמים מהחודש הראשון והרוקיז שמשכו לכם את העין?

מידן בורוכוב:  איך לא דני אבדיה שלנו!! היו אחלה שבועיים בלעדיו.

כרגע אין רוקי מספיק עיקבי, ראיתי דקות יפות של אדווארדס, לאמלו, ויסמן קצת קול אנתוני והליברטון שמשחק בסדר גמור בקינגס. עמנואל קוויקלי השחקן עם השם הכי מגניב בליגה כולל בול בול וטאקו פול מסתמן כשחקן שיכול להפתח לשחקן טוב.

השנה הבאה תהיה מעניינית לראות מי שוקע ומי פורץ את החומה. אני מקווה למען עם ישראל שאבדיה יעשה זאת.

 

אריק גנות: אולי במקום "בינוני" עדיף "טופ לייט" – לא היו במחזור הזה כוכבים שברור שיהיו אולסטארים, אבל יש הרבה שחקנים שנראו כמי שיכולים להיות שחקני הרכב טובים שנים רבות. נראה שהציפיות האלה מתממשות – טייריס האליברטון, טייריס מקסי, דווין וואסל, איזק אוקורו, עמנואל קוויקלי, פטריק וויליאמס, קול אנת'וני פרשס אצ'יווה וכן, גם דני אבדיה – כולם נראים כמו שחקנים שאמורים לתת קריירה של 10 שנים בליגה, חלקם גם בתור שחקנים מובילים.
מהטופ 3 אפשר לומר שאדוארדס שמר על סימני השאלה, וויזמן יהיה שחקן בליגה – אבל לא בטוח שכוכב, ולאמלו בול דווקא נראה כמו כוכב בהתהוות. הקליעה סבירה, המסירה בטופ, והוא עשוי להיות אולסטאר.

 

סער ברעם: להגיד שאנתוני אדוורדס או לאמלו בול הכי מרשימים? את זה ידענו. אבל לא ידענו שקבוצות גרועות (יאיר זעפרני איתך הסליחה) גם מורידות את הבחירה הראשונה בדראפט לרמה שלהן. איך ג'יימס ווייסמן נראה הפוך ממה שבחירה ראשונה בדראפט לעיר גרועה? האם הוא אוברהייפד והיה עדיף לבחור, באמת, בשחקן אנרגטי כמו אבדיה? מביך. שוב מיני עושים שטויות והקבוצות המנוסות יותר עוקפות אותם בסיבוב. אני חייב להגיד לעמנואל הזריז (קוויקלי) שאני מתנצל על זה שהורדתי אותו ברמה לפני כמה שבועות. הוא מפתיע לטובה ואני מאחל לו שיתברג כשחקן לגיטימי (ויותר) בליגה הזו. ובנימה ישראלית, גו דני! מאחל לך שתצליח בענק. אל תתרגש ותוסח משטויות. תתמקד בעיקר.

 

אורן לוי: הערך האמיתי של הקביעות המוקדמות האלה לרוב נשאר בטופ 10, או אפילו בטופ 5 של כל מחזור. מעבר לזה אי אפשר באמת לדעת. מחזור עמוס ברול-פליירים מצוינים בלי אף שחקן עם פוטנציאל להיות סופרסטאר יקוטלג במהרה כמחזור חלש, בעוד ומחזורים עם 4-5 "כרטיסי לוטו" בטופ יגרור התרגשות גדולה. למאלו נראה טוב – לא הרבה מעבר לציפיות שלנו, פשוט טוב – ושאר הפרוספקטים אפילו אפוים פחות. יש לי תקוות לבול, ואני מאמין שיהיו הרבה שחקנים ראוים בדראפט הזה, גם אם לא יותר מדי שחקני מקס. זו עונה מעפנה להיות רוקי בה. וגם את זה צריך לקחת בחשבון.

 

תומר וקסמן: בא לי להיות יומרני – תשמרו את הכתבה, אני מהמר מי יקבל חוזה מקסימום עוד 4 שנים:

לאמלו בול מלהיב! יש מצב שמדובר בסופרסטאר אמיתי על מלא?

וויזמן צריך להתבשל עוד כמה עונות. הוא לא יהיה סטאר ישר מהעונה הראשונה, אבל הוא במערכת הנכונה בשביל לגדול.

אמאל'ה איזה דראפט בינוני!! טוב אתם יודעים מה? אני יודע שזו קצת שאיפה, וקצת אהבה עוורת. אבל מה אני אעשה? אני בחור פרובינציאלי. אבדיה שיחק כל כך גרוע בחצי מהמשחקים והוא עדיין בעשיריית הרוקיז הכי טובים, ביותר מתחום אחד. אם וושינגטון יעיפו חלק מהווטרנים, גם בנבא יראו למה הוא שווה חוזה מקסימום. אני מאמין בזה.