המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ חוזר עם ענייני דיומא והפעם השתתפו מידן בורוכוב, ניב שכטר, אריק גנות והאורחים אור עמית מהעמוד Insignifistats ודביר בשן מ-דה סוויפ.
טורניר ה NCAA בוטל השנה בנוסף בעונה הבאה פרשמנים יוכלו לשחק בקבוצת ג׳י ליג. האם המהלך יפגע בכדורסל המכללות? האם הג׳י ליג תקבל בוסט רציני בעקבות המהלך?
אור עמית: כדורסל המכללות גדול יותר מכל שחקן שהגיע אליו. מאז שהNBA אסרה על שחקנים להגיע לליגה היישר מהתיכון נושא הוואן אנד דאן הפך להיות נפוץ, ולהרבה אוהדי מכללות זה לא בא בטוב. כדורסל המכללות מתקשר למסורות ארוכות, ואף שחקן שיחליט לדלג על השלב הזה לא ישנה את הפופולריות שלו. בנוגע לג'י ליג – זה מאד תלוי. עד שלא נדע מה התוכניות של קייד קאנינגהאם לא נדע אם לג'י ליג יש באמת מגנט רייטינג.
ניב שכטר: נתחיל מהסוף- כן. החתימה של הפרוספקטים המבטיחים היישר מהתיכון- איזאה טוד וג'יילן גרין (אם אכן תתממש) מבטיחה עתיד חדש לג'י ליג כליגה לבניית כשרונות, ותביא הרבה צופים. אבל לא, כדורסל הקולג'ים לא יפגע, ואני לא צופה זרם של שחקנים לג'י ליג. אולי והתקווה זה יביא ליותר הוגנות כלפי השחקנים מגוף ה-NCAA הנצלן.
אריק גנות: המודל הנוכחי של המכללות עושק את השחקנים. יש בהם התעניינות שוווה עד מיליוני דולרים לעונה, אבל הכסף הגדול הזה הולך כולו למכללות ולא אליהם. אלה שנפצעים ולא מפתחים קריירת NBA לא מקבלים כסף שהיה מסדר אותם לכל החיים.
לאור זאת לא פלא שהם חיפשו מענה במקום אחר, ויותר ויותר שחקנים גם מצאו אותו. ה-NBA נאלצה להגיב לפני שהמסלול הרגיל של שחקן יכלול שנה בחו"ל.
הג'י ליג תקבל בוסט השנה, ומהכללות יצטרכו לקבל החלטה – האם הן מאפשרות לשחקנים להרוויח או מסתכנות באיבוד של חלק מהמועמדים הטובים. התקווה שלי היא שיבחרו בראשון והעושק ייפסק.
מידן בורוכוב: הרעיון לאפשר לשחקנים צעירים אלטרנטיבה שהיא לא ליגת מכללות הוא רעיון טוב, למרות ששחקנים שבחרו אלטרנטיבות כמו אירופה או ליגות אחרות לא ממש הצליחו.
ל NCAA יש מסורת מאוד חזקה והיא לא תפגע. ל-NCAA יש מונטין רע כגוף נצלן. יכול להיות שהרעיון יהיה סנונית שמבשרת את בוא האביב עבור שחקנים צעירים ובעוד 20 שנה הנזק יהיה גדול.
בכל מקרה הג׳י ליג תרוויח ובענק מהמהלך ואם שחקנים יוכיחו שהם מסוגלים לשחק מול שחקנים מבוגרים יותר הם יצאו מחושלים ונשכרים יותר אבל זה יכול לעבוד גם בכיוון ההפוך ולפגוע בהם בדראפט.
דביר בשן: ביטול הטורניר הוא חריגה חד פעמית והשלכותיו יחלפו כלא היו, והמהלך המדובר לא יטריד את ליגת המכללות יותר מדי, אך זה לא אומר שהיא לא בבעיה.
המהלך לא יאפשר לכל שחקן לבחור ג'י ליג או מכללות, אלא הוא מזמן מקסימום של 12 שחקנים לתכנית אימונים-משחקים סגורה "ברמת NBA". זה אובדן שליגת המכללות יכולה להתמודד איתו. מה שכן, הוא סימפטום לבעיות משמעותיות יותר: העדפה לשחק בחו"ל, ולצאת לדראפט מוקדם.
In evaluating players, the NBA values youth, אמר וצדק קסיוס סטנלי (פרשמן, דיוק) בהכרזתו לצאת לדראפט. ה-NCAA נהנה מעובדים חינמיים והישענות על מסורת עשירה למשך זמן רב. מתישהו זה כבר לא יספיק, ונראה שינויים.
ים מדר ודני אבדיה יוצאים לדראפט 2020 שיתקיים בצל ה-Covid19, מה סיכויי הבחירה שלהם?
דביר בשן: אולי 30 אחוז ו-99 אחוז (אם קורונה לימדה אותנו משהו, זה שאפילו שאחת מ-30 קבוצות תהיה אלופת NBA זה לא הימור ודאי).
השאלה היותר מעניינת בעיני (ובעיני הקורא דורון שפר) היא על סיכויים להשתלב, ולא על הבחירה עצמה. ים מדר יזדקק לנס (נודע יותר כעבודה קשה ושיפור הדרגתי) כדי לקבל דקות משמעותיות ב-NBA. דני אבדיה כבר שם, הוא יכול להיות טוב.
אור עמית: אבדיה הוא בחירת לוטרי ברורה. בשאיפה שיצליח להגיע לארגון מתפקד (כותב שורות אלו אוהד את הארגון הכי דיספונקציונאלי בליגה, ועם כמה שהייתי שמח לראות את אבדיה בגארדן, אני מאחל לו שזה לא יקרה).
לגבי ים מדר התשובה פחות חד משמעית. הוא הצליח לקנות לעצמו מוניטין מסוים אחרי האליפות של נבחרת העתודה, אבל ביטול הכדורסל העולמי עלול לפגוע בו. אני יכול לראות אותו הולך באמצע הסיבוב השני, אבל לא מן הנמנע שקבוצות יעדיפו ללכת על שחקנים שיבואו בחוזה דו-כיווני. האם מדר הוא שחקן כזה? אולי. בכל מקרה הסקיל סט שלו עדיף על כל גארד ישראלי שנקשר לליגה – למעט עודד קטש
ניב שכטר: לדעתי הם יפגעו אם לא יהיו אימונים אישיים לשחקנים. לגבי מדר, קשה לי להאמין שהיה נבחר בכל מקרה, במיוחד בדראפט עם כל כך הרבה סימני שאלה בצמרת, אבל גם מאוד רחב. לגבי אבדיה, יכול להיות שירוויח מכך שטורניר ה-NCAA לא התקיים כי תמיד יש כאלו שקופצים קדימה בעקבות הטורניר. סך הכל מאמין שאבדיה ייבחר בפאתי הלוטרי, וזהו מקומו הראוי.
אריק גנות: אבדיה ייבחר בלוטרי, המוק דראפטים הכי פסימיים ממקמים אותו 14, יש אופטימיים שממקמים אותו 2. סביר שמקומות הכי ריאליים בשבילו הם 4-8.
אצל מדר זה יותר מסובך. הוא ייבחר, אם בכלל, בסוף הסיבוב השני. אין ספק שהוא לא מוכן ל-NBA, אבל בהחלט יכולה להיות קבוצה שלא צריכה שחקן קצה ספסל צעיר עכשיו אבל תשמח לקבל את הזכויות למישהו שיכול להתפתח שנה – שנתיים ולחתום על חוזה זול כמחליף איכותי.
כרגע יש בחירות בסוף השני לקבוצות כמו הווריורס, הפליקנס, ברוקלין, טוורונטו והקליפרס – שכל אחת מהן יכולה להחליט לקחת הימור מהסוג הזה.
מידן בורוכוב: אם או בלי קורונה זה דרפאט בינוני, מזכיר קצת את הדראפט שבנט נבחר ראשון. גם אז היו לא מעט שחקנים שהיו מועמדים לטופ של הלוטרי.
לאבדיה יש מגרעות בעיקר הקליעה והייפ סביבו עצום. אם הוא יחזור לשחק העונה אולי זה עשוי לעזור לו לשפר עמדות.
ים מדר מרגיש לי קצת כמו קוריוז, אני לא בטוח שיבחר ואם כן אז סוף הסיבוב השני. אלא אם הסוכן שלו יעבוד ממש טוב בשבילו. הוא יגיע לליגה רק אם יפגין יכולת גבוהה בליגת הקיץ שכנראה תהיה ליגת סתיו השנה.
בחר את הקבוצה הטובה ביותר שלא לקחה אליפות (קבוצות שלקחו אליפות בשנה עוקבת, פסולות. לדוגמא וורירס 16,בוסטון 85, לייקרס 84 וכו')
מידן בורוכוב: הקבוצה של ווסטברוק-דוראנט-הארדן הייתה קבוצה מצויינת. צעירה וכזאת שהתפתחה בצורה הדרגתית ובריאה. ההפסד בגמר 2012 והצעדים שהגיעו בהמשך מנעו מהליגה חתיכת שושלת. ההפסד למיאמי היה עם השלכות אדירות על עתיד הליגה ובאופן אישי מאוד אהבתי את OKC.
הסאנס של 93 הייתה קבוצה מעולה ושיחקה כדורסל שהקדים את זמנה בעונה יוצאת דופן של באקרלי. KJ ציימברס מארלי השלימו קבוצה שיכלה להיות עצומה כיום.
דביר בשן: למרות קולות חוזרים מהחלק האחורי של הראש, המפצירים בי לבחור בסקרמנטו של תחילת המילניום, אתעלם מהם בנחישות ואתן את קולי לרוקטס שנת 17/18.
היא לא הקבוצה הכי נוצצת סטארים, או בעלת הסגל הכי עמוק, ולא חלף מספיק זמן בשביל מיתולוגיה-נוסטלגיה כלשהי. אז מה היא כן? לקחה הכי רחוק שאפשר את הקבוצה הכי טובה שהייתה. סימפל אז דאט.
אור עמית: הניקס של 99, כמובן. יוסטון-ספריוול-לארי-קמבי זה סמול בול ליין-אפ של לפני 20 שנה.
טוב, עכשיו ברצינות.
אני הולך עם סקרמנטו של תחילת המילניום. אחת מקבוצות הכדורסל האינטילגנטיות שהיו, מוסרים בחסד בקו הקדמי, כדורסל שמבוסס על אינסטינקטים ומעל הכל אחד המאמנים הטובים והנשכחים – ריק אדלמן – שהוביל כמה קבוצות מרתקות: סקרמנטו של וובר, פורטלנד של קלייד ויוסטון של טי-מאק ומינג.
ניב שכטר: יוטה של 96-98 בהחלט צריכה להיות בראש (2 הופעות גמר רצופות, כולל עונה של 64 נצחונות). גם לפיניקס של נאש, אוקלהומה סיטי ולניקס של תחילת שנות ה-90 יש מה להגיד בעניין כשמדברים על קבוצות לאורך זמן.
אבל הקבוצה לעונה הבודדת שהיתה צריכה לזכות באליפות ולא זכתה היא יוסטון רוקטס 2017-18. בעונה הראשונה של פול בקבוצה, זה נראה מושלם.
65 נצחונות במערב הקשה, MVP להארדן, מאזן 50-5 כשהארדן, פול וקפלה משחקים ביחד, וכמובן הטרגדיה הספורטיבית שהביאה לפספוס ההזדמנות מול אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה.
אריק גנות: מבין הקבוצות הגדולות שלא לקחו אליפות בכלל המועמדות החזקות שלי הן סיאטל 96', סקרמנטו 02' והת'אנדר 12'. כן, יוטה 98' לא שם – זו קבוצה שלא הצליחה להגיע לגמר לפני הסדרות מול מייקל, וגם לא אחר כך.
מבינהן הקבוצה הטובה ביותר היא כנראה סקרמנטו, אבל הת'אנדר צריכה להיות הכי מאוכזבת. היתה להם קבוצה לשש אליפויות שהם פירקו בשביל סטיבן אדאמס והאפסייד של ג'רמי לאמב.
סקוטי פיפן, איפה אתה ממקם אותו מבחינה היסטורית? (כ-SF ובכלל)
אריק גנות: פיפן הוא הרובין האולטימטיבי. שחקן ענק בזכות עצמו, שמספיק כדי להבטיח פלייאוף כמעט לבד. אבל כזה שמוכן להיות מס. 2 ולתת את מה שצריך כדי הקבוצה תצליח ברמות היסטוריות.אין הרבה כאלה, ואין הרבה כאלה שזכו לכזו הכרה בלי להיות השחקן המוביל כמעט אף פעם.
בראיה היסטורית – אין ספק שלברון, בירד ודוראנט גדולים ממנו. הוא גם לא הוליך קבוצות לאליפות כמו הדוקטור וביילור. אבל הוא מייד שם אחריהם. לקוואי שי סיכוי לעבור אותו עם עוד אליפות או שתיים.
מידן בורוכוב: סקוטי פיפן יושב על עמדה מפוצצת כשרון, הוא לא לפני בירד/לברון/דוראנט ודר' ג'יי. פיפן היה עצום בבולס עם יכולת הגנתית אדירה, יכולת להוביל כדור, קליעה סבירה ומעלה.
מה שבעוכריו זה שמחוץ לבולס בקבוצות כמו יוסטון והבלייזרס שהיו חתיכת קונטנדריות הוא לא הצליח.
פיפן ענק כשחקן וחלק מקבוצה אבל חסרים לו כמה אלמנטים של מנהיגות להיות אלפא דוג. בעידן ללא ג’ורדן אני בספק אם פיפן בשיאו יכל להוביל קבוצה לאליפות. זה ספק שלא הוסר בכל אופן.
דביר בשן: אחח, סקוטי פיפן. סקוטי הבלתי ניתן לדירוג. איך מדרגים אותך? תגיד לי, איך לעזאזל מדרגים מספר 2 אל מול מספרי 1 אחרים? תפוחים לתפוזים, לא?
כן!
אי אפשר באמת לדעת מי זה סקוטי פיפן מחוץ לסיטואציה שראינו, אולי המיטבית ביותר עבורו, עונת 93-4 או לא 93-4, זה לא באמת מספיק. אבל אם תעקמו את ידי, אז אולי זה כן מספיק בשביל להמר?
פיפן הוא טופ 20 היסטורי, באיזור של בארקלי ונוביצקי. על מה שהוא נופל מהאחרון בכישרון התקפי, הוא מחפה באינטנסיביות הגנתית. בסמול פורוורדס הוא שלישי רק ללברון ודוראנט (וגארנט אם נחשב).
אור עמית: שונא השוואות היסטוריות, אבל עבודה זו עבודה: טופ פייב בסמול פורוורדים (לברון, בירד ודוראנט לפניו, כנראה בסדר הזה. הוא מתחרה כנראה עם ד"ר ג'יי על מקום 4-5). וכנראה שעשיריה שניה במבחן כל הזמנים. קשה להשוות אותו לשחקנים מהסיקסטיז, אבל המשחק שלו תורגם טוב יותר לכדורסל של היום מאשר שחקנים רבים אחרים.
ניב שכטר: פיפן ידוע כאחד השחקנים הכי אנדרייטד בתולדות הליגה. אני לא טוב בהשוואות היסטוריות בין שחקנים מעידנים שונים אבל פיפן היה מושלם למשחק של היום. אחד המגנים הכי וורסטילים בהיסטוריה של הליגה, רואה משחק בחסד ואתלט עליון. כמו דגם מעט צנום יותר של לברון. לא ראיתי את ד"ר ג'יי משחק אבל אני חושב שהדירוג של פיפן כסמול פורוורד החמישי בטיבו בהיסטוריה (מאחורי לברון, בירד, דוראנט והד"ר) – מוצדק.
שאק צייץ שהוא מאמין שהלייקרס שלו הייתה מנצחת את הבולס הגדולה, חילול השם או ששאק צודק?
ניב שכטר: לדעתי הבולס של השושלת השנייה היתה הקבוצה הטובה אי פעם. הרבה לא זוכרים אבל לאותה בולס (לפחות בשנתיים הראשונות של הטריפיט השני) היתה הגנה קטלנית. מהטובות שהליגה ידעה. אם להיות הוגן, כל קבוצה ששיחקה בדור אחרי אבסולוטית טובה יותר מקודמתה, אבל אם נשווה את המגרש ותנאי האימון והידע- שאק אולי היה בלתי עציר, אבל ללייקרס לא היה סיכוי. אגב, איפה פיל ג'קסון עומד במשחק כזה?
אריק גנות: חילול השם – לא. שאק בשיאו וההגנה הנהדרת של הלייקרס היו הרבה יותר ממה שהבולס פגשו אי פעם. זו היתה סדרה לדורות לו היתה קורית.
שיקגו היו בנויים בצורה מצויינת גם כדי לשמור חזק על הפרימטר – קובי לא פגשה שומרים ברמת ג'ורדן + פיפן – וגם כדי לשמור על הפוסט. לונגלי לא היה שחקן מאוד טוב, אבל הוא היה גדול, וגם וונינגטון ידע לשים גוף. רודמן היה נותן לשאק מאבק רציני בהגנה ובריבאונד בעודו מעצבן אותו עד מוות.
על הנייר זו סדרה מאוזנת, ובסדרה מאוזנת עדיין הייתי מהמר על ג'ורדן.
מידן בורוכוב: הלייקרס של שאקובי אוברייטד. היו שם 2 שחקני על ושאק עם 3 עונות שהיה בפיק ומעל כולם בפער.הצוות המסייע היה בינוני ומטה עם כל הכבוד לפישר, הורי ריק פוקס ורון הארפר/בריאן שואו/ריצ’מונד/גלן רייס המתבגרים.
קובי מול מייקל בפיק זה משהו שלא הייתי רוצה לפספס, שאק היה חוגג בצבע אבל פיפן היה האקס פקטור. לא הייתה ללייקרס יכולת לעצור את מייקל ואת פיפן.
הייתי הולך על הבולס ב-6, כמו שמייקל אוהב (הכותב אוהד לייקרס ותיעב את מייקל מתמיד).
דביר בשן: יש מצב גדול ששאק צודק. יודעים מה? אני איתו. אבל בואו נתחיל מלהסכים על זה: אף קבוצה שהבולס פגשו בשנים האחרונות לא הייתה טובה כמו הלייקרס, נכון? אפשר להסכים על זה? יופי. אז אני אישית חושב שהלייקרס התמודדו עם קבוצות כשרוניות יותר והציגו להן בעיות גדולות יותר. אני לא אשחק רק במשחק ה"מי שומר על שאק" הפשוט. אני חושב שללייקרס, על כל המגרש, הייתה קבוצה שעושה צרות. וכן, גם שאק עוזר.
אבל מה שאותי מעניין זה איפה פיל ג'קסון? מאמן את 2 הקבוצות? הוא יודע את כל המהלכים של עצמו?
אור עמית: באיזה צד פיל? לפי איזה חוקים? הבולס של הת'ריפיט הראשון או השני? בחוקי שנות ה-90 אני חושב שלבולס לא הייתה תשובה אמיתית לשאק, והיתרון שלו היה מחפה על הפער של ג'ורדן מקובי והיתרון של פיפן. מצד שני מה שייחד את הבולס לעומת הקבוצה של הלייקרס שעשתה ת'ריפיט היא ההמשכיות והיכולת (יחסית) להמנע ממלחמות אגו. בקיצור הלייקרס יכולה לקחת אליפות אחת מול הבולס. אבל הבולס לוקחים את השנתיים הבאות.
