אסטרטגיות פאנטזי קיצוניות – חלק א'

הפאנטזי שייך למשפחה הביולוגית של הפוקר והשש-בש: משחקים עם מרכיב חזק של מזל, אבל יש אנשים שטובים בהם ויש אנשים שפחות. כאלו שאוהבים את המהלכים החכמים והסולידיים לעומת המתפרעים ואוהבי הסיכון.

אם אתם שייכים לקבוצה השנייה, הטור הבא הוא במיוחד בשבילכם. במהלך העונה האחרונה אספתי כמה מהאסטרטגיות היותר קיצוניות שנתקלתי בהן או שהצלחתי לתאר לעצמי והבאתי אותן לכאן. ראו הוזהרתם – האסטרטגיות הבאות יכולות להביא לכם את הניצחון באותה המידה שבה הם יכולות לרסק את הקבוצה שלכם ובאופן כללי מומלצות בעיקר לאנשים נואשים. מאחר ששיחקתי רק בליגת H2H לא כל הצעדים יתאימו לליגות רוטו, אבל אתם מוזמנים להוסיף כאלו משלכם, או לנסות את מה שכתוב כאן ולספר איך היה.

 

פאנט כפול

 

האסטרטגיה המובנת מאליה בפאנטזי היא הפאנט ׁׁ(Punt) – ויתור על קטגוריה אחת על מנת להתחזק בקטגוריות אחרות. למי שחדש בעסק, רק נאמר שפאנט מאשר לכם ליהנות מהיתרונות של השחקנים שאתם אוהבים, ולא לדאוג אם יש להם חיסרון אחד בולט. חוץ מזה – אם אתם משחקים בליגת H2H אין לכם באמת סיכוי לזכות בכל הקטגוריות, אז למה לא לקחת שליטה על גורלכם ולהחליט מראש על איזו קטגוריה תוותרו, ועל הדרך תחזקו את יתר הקטגוריות?

 

הפאנט המוכר ביותר הוא פאנט עונשין, אבל בכל קטגוריה שתבחרו אפשר למצוא את השחקנים שמשתדרגים כתוצאה מהויתור עליה. מי שחדש בעסק יכול להתעדכן בטור שכתבתי בנושא או להיכנס לתנ"ך של הפאנטזי המוכר בשם basketball monster ולשחק קצת עם הנתונים.

 

אם פאנט בקטגוריה אחת נותן לכם יתרון, למה לא לעשות פאנט בשתי קטגוריות ולקבל יתרון גדול יותר? אולי פאנט על שלוש קטגוריות? אם בפלייאוף כל מה שאתם צריכים לעשות זה לנצח 5 קטגוריות מתוך 9, למה לא בעצם?

 

האסטרטגיה הזו לא מתאימה לרוב האנשים. אתם מגיעים לדראפט עם רשימה מוגדרת מראש של שחקנים ומוותרים בכל שבוע מראש על שתי קטגוריות לפחות. מצד שני, אם עושים את זה נכון אפשר ליצור קבוצה בלתי מנוצחת ביתר הקטגוריות. לא השתכנעתם? בואו נבדוק את העניין.

 

לצורך ההדגמה הרכבתי קבוצה דמיונית עם פאנט כפול בעונשין ושלשות (בפועל, יצא קרוב לפאנט משולש, יחד עם איבודים). מאחר והנתונים הם בדיעבד ואין את הוודאות של טרום הדראפט החלטתי להקשות על המצב, להציב את הקבוצה במקום ה-12 בדראפט ולבחור שחקנים הרבה מעל המקום הריאלי שלהם. אין כאן דריימונד גרין בסיבוב השני או פוזגרינגיסים בסיבוב ה-12. ועדיין – זה עובד.

 

Round 1, 12^th Pick: Andre Drummond – C

Round 2, 21th Pick: Brook Lopez – C

Round 3, 44^th Pick: Greg Monroe – PF, C

Round 4, 53th Pick: Andrew Wiggins – SG, SF

Round 5,  76^th Pick: Michael Carter Williams – PG

Round 6, 85^th Pick: Rajon Rondo – PG

Round 7, 108^th Pick: Marcus Smart – PG

Round 8, 117^th Pick: Andre Iguoadala – SG, SF

Round 9, 140^th Pick: Aaron Gordon – SF, PF

Round 10, 149^th Pick: Tony Parker – PG

Round 11, 172th Pick: Fetus Ezeli – C

Round 12, 181th Pick: Cory Joseph – PG

Round 13, 204 Pick: Clint Capela – PF, C

 

בשביל לבחון עד כמה הקבוצה הזו טובה, השוואתי אותה לשתי הקבוצות החזקות ביותר בליגה שבה אני משחק. הראשונה נבנתה על פאנט עונשין ומובלת על ידי דראמונד ודיאנדרה ג'ורדן והשנייה על פאנט איבודים וכוללת גניבות כמו זאזא פאצ'וליה וניקולה יוקיץ'.

הקבוצה הדמיונית (בכחול), לעומת קבוצת פאנט העונשין (באדום) ופאנט האיבודים (בירוק).

הקבוצה שלנו כל כך גרועה בעונשין שהיא מצליחה להפסיד את הקטגוריה הזו לקבוצת העונשין, וכמובן שהיא מפסידה ללא מאבק גם את קטגוריית השלשות בשני המקרים. אפשר לרשום גם הפסד בחסימות ואיבודים (לקבוצה האדומה) והפסד בנקודות (לקבוצה הירוקה). בסופו של דבר, היא מנצחת 5-4 את קבוצת העונשין ו6-3 את קבוצת האיבודים. הקבוצה שהורכבה משחקנים מאכזבים ומשחקנים שנבחרו מעל המקום הריאלי שלהם, ללא שום גניבה, מנצחת את שתי הקבוצות החזקות ביותר בליגה.

 

נכון שיש צורך בשחקנים מאוד מסוימים כדי שהאסטרטגיה תעבוד, אבל אפשר היה לבנות באופן הזה קבוצה מנצחת גם עם שחקנים אחרים: אנתוני דיוויס ופאו גאסול, לברון ג'יימס ורודי גובר\ חסן צדלבן או נרלנס נואל. מבחינת רכזים, אלפריד פייטון ואימנואל מודאיי הם שניים שיכולים להשתלב. גם פאנטים כפולים אחרים יכולים להיות מוצלחים, מה שחשוב זה לקחת שתי קטגוריות שבדרך כלל הולכות ביחד. עוד כמה רעיונות לפאנטים כפולים מוצלחים:

 

חטיפות וחסימות: בסיבובים הראשונים תשלבו בין קווין דוראנט וקווין לאב או קליי תומפסון ובלייק גריפין. כריס בוש בסיבוב השלישי ותנסו להשיג גם את דנילו גאלינארי. ג'יי ג'יי רדיק הוא עוד שחקן שיהיה מושלם ורג'י ג'קסון הוא אחד המתאימים שבין הרכזים.

אחוזי שדה ואיבודים: חגיגה לרכזים. תשלבו בסיבוב הראשון בין ג'ון וול או דמיאן לילארד ופול ג'ורג'. אם הבחירה שלכם גבוהה יותר ג'יימס הארדן וראסל ווסטברוק יתאימו, ובוגי קאזינס לא יכול לאכזב. האסטרטגיה היחידה שמצדיקה בחירה בקובי בראיינט.

ריבאונדים וחסימות: אם יש לכם את סטף קארי, אתם יכולים להקיף אותו בדחלילים וזה עדיין יעבוד לכם.

 

שניים תמורת אחד

 

מכירים את הוויכוחים האלו – במי הייתם מחליפים את סטף קארי? שחקן סיבוב ראשון ושחקן סיבוב שני? ואם היו מציעים גם שחקן סיבוב שלישי? קווין דוראנט תמורת פאו גאסול ותומאס – הולך או לא הולך? מה לגבי שחקנים שהם לא כוכבים: שחקן טופ 50 תמורת שחקן טופ 100: הייתם מחליפים או לא?

אסטרטגיה רדיקלית אחת היא לחפש את השנים תמורת אחד בכל מצב, במובן של לתת שניים ולקבל אחד. עדיף שחקן טופ 50 על פני שנים טופ 100, שחקן סיבוב ראשון על פני שחקן סיבוב שני ושחקן סיבוב שלישי. למה?

 

לקבוצת הכדורגל של ריאל מדריד הייתה פעם אסטרטגיה בשם "הזידאנאס והפאבונאס" –  הסופרסטארים הכי גדולים יחד עם שחקני הבית הכי טובים שיש בנמצא. האסטרטגיה זו מבוססת על אותו עיקרון, רק שאת שחקני הבית מחליף פול השחקנים החופשיים.  פול השחקנים החופשיים, וזה נכון במיוחד ככל שהליגה קטנה יותר, מלא בהזדמנויות. בכל רגע נתון נמצא בפול לפחות שחקן אחד שלא אמור להיות שם, מישהו שעומד לפרוץ או שסתם הולך ליהנות מפציעה שתעניק לו עוד דקות משחק. כמה דוגמאות מליגה של 16 קבוצות: גארי האריס הורם בתחילת העונה מהפול, ג'ף גרין נזרק לשם קצת לפני שנתן 26 נקודות בממוצע ב-4 משחקים רצופים, מייקל קיד גילכריטס חזר במפתיע באמצע העונה ומי שהיה לו מקום פנוי ושליפה מהירה מספיק הרוויח.

 

את שחקני הטופ 100 יהיו לכם הזדמנויות רבות להחליף. אם תהיו טובים מספיק אז אולי גם את שחקני הטופ 50. אבל הפרנצ'ייז פליירס הם מועטים, וכמעט ואי אפשר להחליף אותם.

 

לשחק עם הלו"ז

 

עבור רוב השחקנים, פול הוויברס זה המקום למצוא מציאות או לקחת הימורים על שחקנים לטווח ארוך. אבל מה קורה אם משתמשים בפול באופן הפוך – מחליפים את השחקנים מדי שבוע, מורידים את אלו שהולכים לשחק מעט ומוסיפים את אלו עם מספר המשחקים הרב ביותר?

 

כן, אני מודע לחסרונות השיטה. אם תורידו את אארון גורדון בדיוק כשהוא נכנס לרוטציה של אורלנדו, הוא כבר לא יהיה שם כשתרצו אותו בחזרה. מצד שני, פאנטזי H2H הוא משחק שבועי ואלופים אמיתיים נותנים הכול כדי לנצח במשחק הקרוב. אם קראתם את הפסקה הקודמת אז אתם גם יודעים שיש מספיק שחקנים שתוכלו למצוא בפול.

 

אז עד כמה זה משפיע? את פטריק פטרסון על 6.2 נקודותיו ו-4.3 ריבאונדיו אפשר למצוא במקום ה-171 בדירוג YAHOO ובפול הוויברס. את פיג'יי טאקר, 7 הנקודות ו-5.8 הריבאונדים שלו אפשר למצוא במקום ה-125. בכוונה בחרתי שני שחקנים שלאחוזים אין השפעה גדולה. נניח מקרה לא קיצוני במיוחד, שבו פטריק פטרסון הולך לשחק 4 משחקים בשבועיים הקרובים וטאקר הולך לשחק שלושה בכל שבוע. בצד השמאלי של הגרף תראו את הביצועים של השחקנים בממוצע, ואילו בצד ימין את יחסי הכוחות בשבוע של ארבעה משחקים מול שלושה.

בממוצע למשחק, טאקר מוביל ב-4 קטגוריות לעומת שניים של פאטרסון, מה שמסביר למה הוא ממוקם 50 מקומות מעליו. מצד שני, בהשוואה השבועית – בנוסף לאיבודים ושלשות פאטרסון עוקף את פי ג'יי גם בנקודות וחסימות, משתווה אליו בריבאונדים ומתקרב מאוד באסיסטים. וזה עוד מקרה קל יחסית. קבוצות משחקות בין 2 ל-5 משחקים בשבוע. 6 נקודות ו-3 אסיסטים בממוצע למשחק שווי ערך ל-10 ו-5 בשבוע של חמישה משחקים (יחסית לשלושה). ככה שלפעמים מה שמעלה ערך של שחקנים זו פריצה ביכולת או פציעה של שחקן בכיר, ולפעמים זה פשוט לוח המשחקים.

 

האסטרטגיה הזו מתאימה לא רק לשימוש בפול. נניח שאתם מבצעים טרייד – נכון לשישי בפברואר, לוושינגטון נשארו עוד 34 משחקים בקופה. לדאלאס וניו יורק 29. האם זו סיבה מספיק טובה להחליף את אפללו בגארי טמפל? לא בטוח. אבל אמרנו כבר שאתם נואשים, לא?