התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?

על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.

הקבוצה היום: טורונטו ראפטורס

נשארו: פסקל סיאקם, או.ג'י אנונובי, סקוטי בארנס, גארי טרנט (מימש אופציית שחקן ונשאר בקבוצה), יאקוב פלטל (חתם על חוזה חדש של 78 מיליון דולר ל-4 עונות), פרשס אצ'יווה, כריס בושה, אוטו פורטר ג'וניור, ת'ד יאנג, כריסטיאן קולוקו, מלאכי פלין

עזבו: פרד ואן וליט (חופשי, ליוסטון), וויל בארטון (חופשי, ללא קבוצה)

הגיעו: דניס שרודר (חופשי, מהלייקרס), ג'יילן מקדניאלס (חופשי, מהסיקסרס), גריידי דיק (בחירה 13 בדראפט)

מתנדנדים:

חמישייה: דניס שרודר, או.ג'י אנונובי, סקוטי בארנס, פסקל סיאקם, יאקוב פלטל

ספסל: מאלכי פלין, גארי טרנט, גריידי דיק, ג'יילן מקדניאלס, פרשס אצ'יווה, כריס בושה, אוטו פורטר, ת'ד יאנג

המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:

אז מה היה לנו שם?

ניק נרס הוא מאמן מנצח. כמה מאמנים יכולים לומר שהם לקחו אליפות בעונת הרוקי שלהם ואת תואר מאמן העונה בשנה השניה? נרס עשה את זה רק שאז הסתבר לו בדרך הקשה שלהיות מאמן מצוין זה לא מספיק. אחרי עונה מחוץ לפלייאוף הראפטורס התחזקו כשצירפו את סקוטי בארנס מהדראפט, רוקי השנה השתלב מצוין בשיטה של נרס והראפטורס סיימו במקום החמישי במזרח והפסידו לפילדלפיה. הציפיה לפני העונה שעברה הייתה שיהיו, שוב, בין הקבוצות החזקות במזרח. במקום הראפטורס הלכו אחורה. מסאי יוג'ירי, הג'נרל מנג'ר של הראפטורס רצה לראות את נרס מפתח את השחקנים הצעירים, נרס התעקש על לנצח עכשיו ובסוף יצא לא זה ולא זה. בארנס דרך במקום, ואן וליט וסיאקם נתנו עונות טובות וכך גם או.ג'י אנונובי שלמרות שנדמה שאיתנו מאז שדינוזאורים אמיתיים הלכו על אדמת קנדה חגג בקיץ האחרון רק 26. נצחונות זה לא הביא. הראפטורס סיימו עם 41 נצחונות, שהספיקו למקום 9 במזרח, והפסידו במשחק הפלייאין לשיקאגו עם האקס פקטור בדמות הבת של דמאר דרוזן. החוזה של ואן וליט הסתיים והמתיחות בין המועדון למאמן הייתה בשיאה.

 

קיץ חם

היה די ברור מההתחלה שואן וליט נמצא בדרך החוצה והוא אכן הלך להיות המנהיג של קבוצה צעירה אחרת, ביוסטון. יוג'ירי אמר ביי לנרס ופתח בחיפושים אחרי מאמן שיתמקד בפיתוח הצעירים בקבוצה. לא מעט מאמנים מוכחים היו בשוק, כולל עוזר המאמן של נרס בחמש שהשנים האחרונות, אדריאן גריפין, שבסוף קיבל את תפקיד המאמן הראשי במילווקי. יוג'ירי, שוב, הלך נגד הזרם ומינה לתפקיד המאמן הראשי את דארקו ראיקוביץ' שכמו נרס אימן בחו"ל (למקרה שלא הבנתם מהשם, ראיקוביץ' נולד וגדל בסרביה) ומשם עבר לליגת הפיתוח בארה"ב, לפני שמונה למאמן פיתוח שחקנים באוקלהומה סיטי, משם עבר לפיניקס ובשנים האחרונות היה עוזר מאמן ראשי בממפיס. הוא קנה לעצמו שם של מנתח משחק נהדר, שמתמחה בפיתוח שחקנים וידוע גם בקשר הטוב שלו עם סגל המאמנים והשחקנים.

בדראפט טורונטו החליטו – לשם שינוי – לבחור ווינג. הפעם הם הלכו על גריידי דיק מקנזס. דיק קנה לעצמו שם בתור קלעי מצוין והפך למיני כוכב רשת בשל האישיות הצבעונית והביגוד הצבעוני לא פחות. אל ליל הדראפט, למשל, הוא הגיע בחליפה אדומה זוהרת כמחווה לנעליים של דורותי מ"הקוסם מארץ עוץ" שכן הוא כבר לא בקנזס.

הכיוון של הראפטורס הראה בניה מחדש, וזה הצביע על כך שהראפטורס ככל הנראה יחפשו טרייד גם על פסקל סיאקם, שנכנס לשנתו האחרונה בחוזה. זה לא קרה. גם הצירוף של דניס שרודר, שלא בדיוק נמצא בטיים ליין של צעירי הקבוצה היה תמוה. לקראת סיום הפגרה יוג'ירי גם הכניס את השם של הקבוצה כאפשרות ריאלית להנחתתו של דמיאן לילארד. למעט פיצ'ר של דרייק עם דיים דולה לא ברור מה מישהו מהצדדים היה מרוויח מעסקה כזו.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

למקרה שלא הבנתם את הרמזים בפסקאות הקודמות, טורונטו כנראה הולכת לעונה שתוקדש לפיתוח שחקנים וב"שחקנים" הכוונה היא קודם כל לסקוטי בארנס, רוקי העונה מלפני שנתיים. אחרי שבעונת הרוקי בארנס חילק את הדקות שלו בין עמדות הפורוורד בעונה שעברה הוא קיבל גם מספר התנסויות בעמדות הגארד וקיבל אחריות גדולה יותר על ניהול ההתקפה (עלה מ3.5 אסיסטים למשחק בעונת הרוקי ל-4.8 בשנה שעברה) ויתכן שבטורונטו, שהראו בשתי העונות האחרונות סימנים של מעבר לכדורסל ללא עמדות, יתחייבו לתהליך הזה עוד יותר, ויציבו על המגרש הרכב של בארנס, אנונובי, סיאקם והרוקי גריידי דיק – ארבעתם שחקנים בגובה 2.01-2.06. לחמישיה הזו יש שתי בעיות: הראשונה היא הנוכחות של סיאקם, ותיכף נגיע אליה והשניה היא נושא הקליעה והספייסינג. .

בארנס עושה הרבה דברים טוב. קליעה מבחוץ היא לא אחד הדברים הללו. 30.1% בעונת הרוקי, 28.1% בעונה האחרונה. סיאקם קלעי קצת יותר טוב (32.4%) אבל גם הוא מתחת לממוצע הליגה. טורונטו כקבוצה דורגה במקום ה-28 מ-30 קבוצות באחוזי קליעה מהשלוש (ואגב, באותו מקום עגום גם באחוזי קליעה מהשלוש של היריבות) ובלי ספייסינג – אנונובי השחקן היחיד שעבר 37% מחוץ לקשת בשנה שעברה – קשה יותר לקלוע (טורונטו דורגו בסוף העשיריה השניה גם בתדירות קליעה מתחת לסל, באחוזי הקליעה מתחת לסל וגם – כפועל יוצא – בתדירות ההגעה לקו). גריידי דיק, שסיים עונה בודדת במכללות עם למעלה מ-40% מחוץ לקשת ועם מספיק סלים שמראים שטווח לא אמור להיות הבעיה שלו, הוא פתרון חלקי. 

מי שיכול לזכות להיות השחקן החמישי בחמישיית הפוזישנלס הוא ג'יילן מקדניאלס. אחיו הגדול (ועדיין רק בן 25) של ג'יידן שפרץ שנה שעברה במדי מינסוטה עדיין לא מצא את הנישה שלו. שארלוט ויתרה על שירותיו באמצע העונה הקודמת והוא עבר לפילדלפיה ושם נפל מהרוטציה. בעונת 21-22, כששארלוט בסגל מלא, הוא דייק ב-38% מחוץ לקשת. אחרי הטרייד לפילדלפיה הוא דייק ב-40%, במדגם קטן. ג'יילן מתנשא לגובה 2.06 ומוטת ידיים של 2.14, מה שיכול להפוך אותו למקבילה לשחקן פנים בסגנון של הראפטורס. הוא עדיין לא שם, כמובן, אבל אנחנו מסתכלים על פוטנציאל, ומבחינת הטיימליין של הקבוצה הוא מתאים.

הטיימליין מוביל אותנו ל"בעיה" השניה. פסקל סיאקם יחגוג 30 בסיום העונה ונמצא בשנה האחרונה לחוזה שלו. הוא האולסטאר האחרון שנשאר בקבוצה מסגל האליפות ועל כל הקודמים, עם דגש על לאורי ו-ואן וליט שהיו האחרונים לעזוב, טורונטו לא קיבלה תמורה. שפת הגוף של סיאקם במדיה דיי לא הייתה מבטיחה בכל מה שקשור למוטיבציה, ויחד עם התהליך שהראפטורס צפויים לעבור – ויתור על האולסטאר נראה כמו מהלך שיטיב עם כל הצדדים. מהצד השני יוג'ירי – שהוגדר על ידי אחד הג'י אמים בליגה כ"המנג'ר בליגת הפנטזי ששולח לך חמש הצעות בשבוע ומבטל את כולן לפני שיש לך הזדמנות לחשוב עליהן" – העדיף עד עכשיו ללכת על שחקנים שיקדמו את הקבוצה עכשיו, לא כאלו שיהיו חלק משמעותי ממנה בעתיד. בהקשר הזה אפשר להזכיר גם את החזרתו בפברואר האחרון (והחתמתו לחוזה של ארבע עונות) של יאקוב פלטל בן ה-28, מה שעלול לפגוע בפיתוח של פרשס אצ'יווה (בן 24, מתחיל שנה רביעית) וכריסטיאן קולוקו (בן 23, מתחיל שנה שניה). לא שהחוזה של פלטל לא-סחיר, אבל גם כאן נשאלת שאלה לגבי הכיוון שיוג'ירי רואה לקבוצה. 

ההיסטוריה של הראפטורס מראה שהקבוצה מתחייבת לבניה מחדש רק כשאין ברירה: נניח כשוינס קרטר דחף עצמו החוצה מקנדה או כשכריס בוש לקח את הכשרון שלו לסאות' ביץ'. הראפטורס עוד לא שם, מבחינת כשרון בקבוצה הם יכולים להיות סביב קבוצות הביניים של המזרח ואולי להכנס לפלייאוף דרך הפלייאין, אבל התקרה שלהם מאד ברורה. את המאמן שדחף לנצחונות הם כבר החליפו, עכשיו נשאר רק להתאים את הסגל לכזה.

 

תחזית:

יש יותר מדי סימנים שמראים שיוג'ירי לא מוכן להתחייב לתהליך הבניה מחדש, שהוא רואה את עצמו עושה "רי-טולינג" במקום "רי-בילדינג". גולדן סטייט דיברו על הרצון לפתח שחקנים במקביל לניצחונות וזה לא ממש עבד, אפילו סן אנטוניו התחייבו לתהליך של בניה מחדש. הסנאריו הסביר – והמבאס, לא אכחיש – של הראפטורס הוא הגעה לפלייאין, הדחה מהירה ואיבוד של סיאקם בקיץ הבא, מסלול שיוביל אותם ל-38 נצחונות השנה ואולי 32 נצחונות שלוש שנים קדימה. 

 

האלטרנטיבה היא להעביר את סיאקם על פוטנציאל צעיר ו\או בחירות דראפט. פט ריילי ירצה פיצוי על האבדן של דיים (וג'רו) או שאולי פילדלפיה יבינו שזה הכי טוב שהם יכולים לקבל על הארדן בעסקה סיבובית עם הקליפרס, במקרה הזה אנחנו מדברים על 22 נצחונות השנה, עם פוטנציאל ל-48 נצחונות שלוש שנים קדימה. בשני המקרים הגענו ל-70 נצחונות בשתי נקודות הזמן האלו, השאלה אם אתם מעדיפים את הדשדוש או ירידה לצורך עליה. בעיניי עבור הראפטורס, לא בדיוק מוקד משיכה משמעותי לפרי אייג'נטס, הבחירה אמורה להיות ברורה