קיץ 2017 היה יותר מעניין מהפלייאוף. כוכבים שעוברים מקבוצה לקבוצה במגה טריידים, שחקנים חופשיים שחותמים על חוזים גבוהים. המרדף אחרי הסופרסטארים הקיץ היה חסר פשרות והניב כמה קבוצות מאוד מעניינות. לקראת פתיחת עונת 2017-18, הכדור הכתום עם פרוייקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: סקרמנטו קינגס

לדף הקבוצה

מי עזב: רודי גיי (חופשי, סן אנטוניו ספרס), אנתוני טוליבר (חופשי, דטרויט פיסטונס), טייריק אוונס (חופשי, ממפיס גריזליס), בן מקלמור (חופשי, ממפיס גריזליס), דארן קוליסון (חופשי, אינדיאנה פייסרס), טיי לוסון (חופשי, סין), לאנגסטון גאלוואי (חופשי, דטרויט פיסטונס), אארון אפללו (חופשי, אורלנדו).

מי הגיע: ג'ורג' היל (חופשי, יוטה), וינס קרטר (חופשי, ממפיס), זאק ראנדולף (חופשי, ממפיס), דיארון פוקס (דראפט), ג'סטין ג'קסון (דראפט), הארי ג'יילס (דראפט), פרנק מייסון (דראפט), בוגדן בוגדנוביץ' (דראפט 2015, פנרבחצ'ה).

חמישייה: ג'ורג' היל, באדי הילד, וינס קרטר, סקאל לאביסייר, ווילי קאולי סטיין.

ספסל: דיארון פוקס, גארת' טמפל, בוגדן בוגדנוביץ', זאק ראנדולף, ג'סטין ג'קסון, וינס קרטר, קוסטה קופוס, יורגוס פאפאיאניס, הארי ג'יילס, מלאכי ריצ'רדסון, פרנק מייסון.

המהלכים הגדולים של עונת 16-17:

 

אז מה היה לנו שם?

הרבה בלבול. דראפט לא מובן ולא מוסבר בו נבחרו שני סנטרים לקבוצה בה משחק הסנטר ההתקפי הטוב ביותר בליגה. פיטורים צפויים של ג'ורג' קארל, שאיבד תקווה עוד לפני שהקבוצה התחילה את מחנה האימונים. החתמות של שחקנים וטרנים שמלכתחילה לא היו אמורים לעשות טוב (מאט בארנס, אארון אפללו) לשלד צעיר ולא מתפקד של הקבוצה. דווקא אחרי כל זה הקינגס נראו הרבה יותר אטרקטיביים ממה שהעולם ציפה. הקרדיט הולך למאמן הראשון שלא התלכלך עם ההנהלה של הקבוצה בעונה הראשונה שלו מזה 5 שנים, דייב ייגר. ייגר הגיע לקבוצה אחרי סיום כואב לקדנציה המופלאה שלו עם הגריזליס, שכלל דמעות במסיבת עיתונאים אחרי סוויפ מול הספרס. ולאדה דיבאץ' הבטיח שזו תהיה הקבוצה של ייגר לפני הכל והוא אכן קיים, מאט בארנס, ששיחק עד פברואר בקבוצה, הוא ההוכחה החיה לכך. להגיד שזה היה מלכתחילה רעיון טוב לשלב את מאט בארנס ודמארקוס קאזינס באותה הקבוצה … תחליטו בעצמכם.

ועדיין, בחודשים הראשונים של העונה בסקרמנטו, לפחות על הנייר, זו הייתה נראית השנה. ה-שנה בה הקינגס יגיעו לבסוף לפלייאוף ואכן עד פברואר הקבוצה הייתה נראית כזו שתעשה בעיות בתחרות על המקום השמיני, בערך מה שדנבר עשתה לקראת סיום העונה. ייגר אימץ לקבוצה זהות הגנתית ממכונת ה-Grit N' Grind של ממפיס. דארן קוליסון חזר לחייך אחרי שרונדו עזב לשיקגו. אפילו הפציעה של רודי גיי לא נראתה משמעותית, פשוט כי גארת' טמפל ומאט בארנס היו שם לעשות את ההגנה שהוא סירב לעשות (להזכירכם, רודי גיי הודיע לג'ורג' קארל ביום הראשון שלו בסקרמנטו שהוא הגיע לגיהינום של כדורסל, אפשר לדבר על מוטיבציה). קאזינס המשיך בשלו וטרף כמעט כל מאצ' אפ, אבל כמו בכל השנים שלו בקבוצה, הבעיות הגיעו מהאופי הבעייתי ומהעבירות הטכניות שחיסלו לקינגס לא מעט משחקים.

שמענו לא מעט שמועות על טרייד של קאזינס ללייקרס, לקליבלנד וכו' וכו'. אוהדי הקבוצה לא באמת האמינו שדבר כזה יקרה, גם אנליסטים ופרשנים שיערו שסקרמנטו פשוט יתנו לו לשחק עד סוף החוזה שלו ויקוו לטוב בקיץ 2018. הוא השחקן היחיד שהצליח למכור כרטיסים, הוא השחקן שבשבילו דיבאץ' וראנדיבה שינו את אופי סגל הקבוצה פעמיים בשנתיים. מי באמת יעביר אותו בטרייד? ועוד באמצע העונה?

שעה אחרי משחק האולסטאר הקינגס העבירו את קאזינס לניו אורלינס פליקנס בתמורה לבאדי הילד, טייריק אוונס, לנגסטון גאלאווי ובחירת סיבוב ראשון בדראפט 2017 (בחירה שהפכה לג'סטין ג'קסון ב-15 והארי ג'יילס ב-20). זה היה בעייתי וזה היה כואב. שחקן שהודיע בכל הזדמנות, שסקרמנטו זה המקום שהוא רוצה להיות ושהוא רוצה להיזכר בקריירה שלו בתור האחד ששינה הכל בקבוצה, הועבר בטרייד בתמורה לרוקי בן 23, פורוורד שעשה סיוטים לכל אוהד ובחירת דראפט. נו, עוד בחירת דראפט, אחרי בן מקלמור וניק סטאוסקאס בשנתיים כבר קשה לשכנע את אוהדי סקרמנטו עם בחירות דראפט. מאט בארנס נחתך מהקבוצה שעות לאחר הטרייד ודיבאץ' בראיון הודיע כי:"אנחנו מנסים לבנות פה משהו אמיתי, להשריש תרבות אמיתית בקבוצה, אם תוך שנתיים לא נהיה במצב יותר טוב מהיום, אני אתפטר."

עיתונאים שקטלו את המהלך, אנליסטים שהורידו את הראש מבושה, אוהדים שתהו למה הם עדיין אוהבים כדורסל: מי מכם רוצה לשקר לעצמו 7 חודשים אחרי ולהגיד לדיבאץ' שהוא טעה?
הטרייד התגלה כמהלך הראשון הטוב של הקינגס מאז דראפט 2016. דראפט בו נבחר סנטר עם רגל פצועה מקנטאקי וחיכה בשקט להזדמנות שלו. ווילי קאולי סטיין סוף כל סוף יצא החוצה והתחיל לשחק את הכדורסל הכי טוב בקריירה שלו.

סקאל לאביסייר, ששיחק בערך 13 דקות בכל העונה עד הטרייד התגלה כאחד הרוקיז היותר טובים במחזור שלו.

באדי הילד התגלה כשחקן שיכול להיות שוטינג גארד פותח בקבוצה שמכבדת עצמה ובפעם הראשונה אחרי חוסר וודאות של שנים, יש כיוון אמיתי לקבוצה. סקרמנטו לא ניצחו יותר מדי משחקים מאז אותו טרייד מסיבות מובנות, ואפשר לזרוק לכאן את צניחת היעילות ההתקפית של הקבוצה, מאחר שלאחר עזיבת קאזינס, אין באמת סקורר בסגל, אבל הפוטנציאל. אוי, הפוטנציאל.

קיץ חם:

הקינגס זכו בבחירה השלישית בלוטרי, אבל טעויות העבר של הקבוצה המשיכו וימשיכו לרדוף את הקבוצה בעתיד הקרוב, ופילדלפיה החליפה את הבחירה לבחירה החמישית. על פניו זה אסון, אבל הקינגס הצליחו לבחור עדיין את הפרוספקט הבכיר היחיד שבאמת רצה לבוא ולשחק בקבוצה, אוהד של הקבוצה, הרכז האקספלוסיבי מקנטאקי העונה לשם דיארון פוקס. תוסיפו למיקס סקורר ואלוף השנה חולפת ג'סטין ג'קסון בבחירה ה-15, את ההימור עם הארי ג'יילס מדיוק ב-20 ואת פרנק מייסון בתחילת הסיבוב השני ותקבלו את הדראפט הכי טוב מבין כל הקבוצות השנה.

המון שחקנים צעירים צריכים מישהו לפנות אליו כשקשה, מקום לתעל אליו את האנרגיות החיוביות והשליליות שהיו ויהיו בחדר ההלבשה של כל קבוצה, שחקנים מנוסים ומוצלחים שיש להם לא מעט להעביר הלאה. להבדיל משנה שעברה, הפעם הקינגס, לפחות על הנייר, חיפשו בשוק החופשי שחקנים עם האופי הנכון. הם רדפו אחרי אנדריי איגודלה ולפי ESPN היו קרובים להחתים אותו לפני שחזר לווריורס. הם החתימו את ג'ורג' היל, זאק ראנדולף ווינס קרטר כדי שיהוו דוגמא לילדים ויגדלו אותם. 

ג'ורג' היל הוא רכז של קבוצת פלייאוף. היל הציג יכולת אטרקטיבית ביוטה, אלא שפספס הרבה משחקים, והפציעות מהן סבל בשנים האחרונות העיבו על הביקוש שלו. לאחר שלא היו לו יותר מדי הצעות בשוק עם הסכומים שרצה, הרכז הוותיק החליט להגיע לסקרמנטו לחוזה של שנתיים. זאק ראנדולף היה עמוד התווך של הגריזליס במשך שנים. העיר אהבה אותו, הוא אהב אותה, אבל אחרי שנים של יציבות, העונה האחרונה בה הוא עלה מהספסל כנראה הספיקה לו והוא העדיף ללבוש את הסגול של סקרמנטו. בדומה לחברו לקבוצה, וינס קרטר, שבגיל 40 עדיין היה אחד משחקני ההגנה הטובים יותר של פיזדייל בממפיס.

בקיצור, אין הרבה מילים אחרות לתאר את הקיץ שעבר על המועדון הכי מפוזר בליגה חוץ מהצלחה מסחררת (בסטנדרטים של סקרמנטו, כן?). יש עתיד לקבוצה ויש מי שינווט את הדרך אליו. דבר זה לא קרה ולו פעם אחת בעידן קאזינס.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

עכשיו יש תקווה, משהו אמיתי להאמין בו. סביר להניח שלא נראה פלייאוף והקבוצה תפסיד לא מעט, אבל כל עמדה מאוישת בלפחות שחקן אחד צעיר שצריך לגדול אליה. לדמיין חמישייה מתפקדת שתכלול את דיארון פוקס, באדי הילד, ג'סטין ג'קסון, סקאל לאביסייר ו-ווילי קאולי סטיין ואת כל הכישרון שיכול לצאת החוצה ממנה זה לא מובן מאליו לקבוצה שבעונה שעברה התלבטה אם לפתוח עם בארנס או עם אפללו בחמישייה ליד אנתוני טוליבר וטייריק אוונס. כן, בדיוק כמו שזה נשמע. דייב ייגר הבהיר שהילדים לא יקבלו את המקום על מגש של כסף. הם יצטרכו להלחם בווטרנים כדי לכבוש את המקום והדקות.

אמנם שאר הדוויז'ן נמצא צעד אחד קדימה עם שחקנים צעירים שכבר מוכנים להוביל קבוצה (דווין בוקר בפיניקס, ג'וליוס רנדל, ג'ורדן קלארקסון וכן כן, לונזו בול בלייקרס), אבל הפוטנציאל והגרעין הצעיר של הקבוצה נמצא כדי להישאר, והעונה הזו היא לא יותר ממבחן עם כל הפאקטורים שסטודנטים יכולים לחלום עליהם. בהמשך, קרוב לוודאי, שנראה את דיארון פוקס עולה בחמישייה ואת ג'סטין ג'קסון מקבל דקות משמעותיות מהספסל. עד אז ולפחות בתחילת העונה, קבוצת ליגת המשנה (רנו ביגהורנס) תקלוט בשמחה חצי מהקבוצה של הקינגס.

תחזית: 30 ניצחונות. לא יותר, אולי קצת פחות. כאמור, עונת פיילוט לקראת 2018-19 בה נראה ככל הנראה 20+ חמישיות ולא מעט שינויים ברוטציה. לא מצפים ליותר, לא צריך יותר. מרקרו לכם כל מפגש עם הלייקרס, פוקס ולונזו יודעים להתנגח הכי טוב שיש.

וגאס חזתה לקבוצה 28.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו, ואולי תזכו בספר נבחרת החלומות.