התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?

על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.

 

הקבוצה היום: לוס אנג'לס לייקרס

 

נשארו: לברון ג'יימס, אנתוני דייויס חתם על הארכת חוזה של 186 מיליון דולר ל-3 שנים שתשאיר אותו לייקר עד קיץ 2028, אוסטין ריבס דיאנג'לו ראסל ורוי האצ'ימורה חתמו על חוזים חדשים, ג'ארד וואנדרבילט חתם על הארכת חוזה של 48 מיליון ל-4 שנים שתשאיר אותו לייקר עד קיץ 2029, ומקס כריסטי.

עזבו: דניס שרודר לראפטורס, לוני ווקר הרביעי לנטס, מו במבה לסיקסרס, טריסטאן תומפסון לקאבלריס, ווניין גבריאל לסלטיקס, טרוי בראון ג'וניור לטימברוולבס, מאליק ביזלי לבאקס, קול סוודיר להיט ושאקיל האריסון לגריזליס.

הגיעו: גייב וינסנט מההיט, טוריאן פרינס מהטימברוולבס, קאם רדיש מהבלייזרס, ג'קסון הייז מהפליקנס, כריסטיאן ווד מהמאבריקס, ג'יילן הוד שפינו מהדראפט (בחירה 17) ומקסוול לואיס מהדרפאט (בחירה 40). בנוסף הצטרפו קולין קאסלטון, דאמוי ג'ונס, ואלכס פאדג' על חוזים דו כיווניים.

מתנדנדים: סקוטי פיפן ג'וניור, דיימון באו, וינסנט ולריו בודון.

חמישייה: דיאנג'לו ראסל, אוסטין ריבס, טוריאן פרינס, לברון ג'יימס, אנתוני דיוויס.

ספסל: גייב וינסנט, רוי האצ'ימורה, ג'קסון הייז, כריסטיאן ווד, ג'ארד וואנדרבילט, מקס כריסטי, ג'יילן הוד שפינו, קאם רדיש, מקסוול לואיס.

המהלכים הגדולים של עונת 2022/2023:

 

אז מה היה לנו שם:

לאחר הכישלון בעונת 2021/2022 בה הלייקרס סיימו במקום ה-11 ולא העפילו אפילו לפלייאין, פרנק ווגל פוטר מאימון הקבוצה ובמקומו מונה עוזר מאמן מילווקי דאז דרווין האם.

קל לשכוח אבל בתחילת העונה ראסל ווסטברוק היה הרכז הפותח של הלייקרס והמטרה המרכזית של האם הייתה לשלב אותו בצורה אפקטיבית בהתקפת הקבוצה (יש האומרים שהאם קיבל את המינוי כי הוא הציג תכנית משחק בה יצליח לשלב את ראסל שריצתה את הצוות המקצועי). למרות כל זאת הלייקרס לא ממש ניצחו ופתחו את העונה במאזן שלילי של 10:2. בשלב הזה האם הצליח לשכנע את ווסטברוק לעלות מהספסל כדי שיוביל את החמישייה השנייה ולא יפגע בריווח של החמישייה הראשונה. המהלך הזה שיפר את הכדורסל של הלייקרס וראסל היה מועמד לשחקן השישי של העונה כשהעמיד מספרים של 16.2 נקודות 6.1 ריבאונדים ו-7.7 אסיסטים ב-49 משחקים מהספסל, אך מאידך המהלך הזה לא הניב מספיק נצחונות כאשר בתקופה זו הלייקרס מפסידים המון משחקים צמודים. בתשעה בפברואר, כאשר המאזן של הלייקרס היה 25-31 שלילי, רוב פלינקה סוף סוף הצליח למצוא טרייד לראסל ווסטברוק. בעסקה משלושת עם הטימברוולבס והג'אז, הלייקרס שלחו בנוסף לווסטברוק את דמיאן ג'ונס, חואן טוסקנו אנדרסון ובחירת סיבוב ראשון מוגנת טופ 4 ב-2027 וקיבלו בחזרה את דיאנג'לו ראסל, מאליק ביזלי וג'ארד וואנדרבילט. בטרייד מוקדם יותר הלייקרס הנחיתו את רוי האצ'ימורה על חשבונו של קנדריק נאן ופתאום ללייקרס נהיה עומק ותיאום בסגל שלא היה לה מאז עונת האליפות ב-2020.

 

מהרגע הזה הלייקרס היו קבוצה אחרת לחלוטין. הלייקרס ניצחו 18 מתוך 26 משחקים שנותרו לעונה, סיימו במקום השביעי שמוביל לפלייאין, בו הם ניצחו את מינסוטה. בסיבוב הראשון הלייקרס ניצלו את הפציעות של סטיבן אדאמס וברנדון קלארק כדי לשלוט בצבע ולנצח בקלות את הגריזליס 4:2. בסיבוב השני חיכו הווריירס וסטף קר למאצ' אפ מרגש מול לברון לראשונה מאז 2018. הלייקרס שוב ניצחו 4:2 את הסדרה למרות שנחשבו לאנדרדוג בעיקר בזכות כך שההגנה שלהם בראשות אנתוני דיוויס הצליחה להגביל את סטף ל-26.7 נקודות בלבד ב-44% מהשדה ו-34% מהשלוש. בגמר המערב יוקיץ' והנאגטס היו גדולים על הלייקרס. למרות ארבעה משחקים צמודים ותחרותיים שנגמרו בסה"כ בהפרש של 22 נקודות לטובת הנאגטס, הלייקרס הודחו בסוויפ. בסה"כ אחרי פתיחה מזעזעת של העונה, הלייקרס הצליחו להפעיל לגמר המערב ומסכמים את העונה כהצלחה גדולה. בין כל הזעזועים והתהפוכות שהלייקרס חוו בעונה הזו, לברון ג'יימס שבר את שיא הנקודות האלמותי של קארים עבדול ג'באר. בנוסף הלייקרס הפרישו את הגופיה של כוכב העבר וחבר היכל התהילה הטרי, פאו גאסול.

קיץ חם-

מה זה חם? לוהט! יש שיגידו שהלייקרס זאת הקבוצה שביצעה את המהלכים הכי טובים בקיץ. לאור סיום העונה המוצלח של הלייקרס, הם בעיקר התעסקו בלשמור על הקיים ולחזק בקצוות. את דיאנג'לו ראסל ורוי האצ'ימורה שנתנו פלייאוף מוצלח (ראסל היה חלש בגמר המערב אבל שיחק טוב בשאר הפלייאוף) והפכו לשחקנים חופשיים, הלייקרס החתימו בחוזים נוחים יחסית (37 מיליון לשנתיים ו-51 מיליון ל-3 עונות בהתאמה) מהשוק החופשי הלייקרס צירפו את גייב וינסנט, שהיה הרכז הפותח של ההיט שהגיעו לגמר בחוזה מצויין של 33 מיליון ל-3 עונות, את טוריאן פרינס ממינסוטה שיספק להם שלשות והגנה ברמה גבוה יותר מטרוי בראון שעזב, והימרו על הפוטנציאל של קאם רדיש וג'קסון הייז שנבחרו בלוטרי של דראפט 2018 ואולי יהפכו לשחקני רוטציה משמעותיים. ממש לקראת תחילת מחנה האימונים הלייקרס הצליחו להחתים את כריסטיאן ווד, שקלע כמעט 17 נקודות למשחק בשנה שעברה במאבריקס אך לא הסתדר עם ג'ייסון קיד, על חוזה מינימום. בנוסף אנתוני דיוויס וג'ראד וואנדרבילט חתמו על הארכת חוזה שתשאיר אותם לייקרים עד 2028 ו-2029 בהתאמה.

מעל כל אלו, גולת הכותרת של הקיץ של הלייקרס היא ההשארה של אוסטין ריבס בחוזה זול לרמתו. ריבס, שבעונתו השנייה בליגה סיפק פלייאוף מצויין ולפרקים הראה שהוא השחקן השלישי בטיבו בקבוצה, היה שחקן חופשי מוגבל והלייקרס יכלו להשוות כל הצעה שיקבל. בעקבות כך קבוצות פחדו להציע לו חוזה למרות שהיו שמועות שיקבל מעל 20 מיליון דולר לעונה מהרוקטס או הספרס. הלייקרס הציעו לריבס את המקסימום שיכלו שזה 54 מיליון ל-4 עונות. הסכום יחסית נמוך כי ללייקרס לא היה מקום בתקרת השכר וכי ריבס שיחק בלייקרס רק שנתיים אז לכן אין להם זכויות בירד מלאות עליו ויש להם רק זכויות בירד מוקדמות. ריבס, שהצהיר בכל מקום שהוא מעריץ של קובי ושהוא רוצה להיות לייקר לכל החיים, חתם על הדיל הזה ולמרות שעל פניו יכל להרוויח יותר כסף, כל הצדדים יצאו מרוצים מהקיץ.

בתוספת הבחירה בהוד שפינו הכישרוני בדראפט, הלייקרס מעמידים על הנייר את הסגל העמוק והטוב ביותר שלהם בעידן לברון ג'יימס.

 

ועכשיו מה עכשיו-

אז כאמור הלייקרס התחזקו הקיץ ומעמידים סגל עמוק שמשלים בצורה הולמת את הכוכבים. שאלת המפתח של העונה הזאת תהיה כמעט כמו תמיד אך יותר מאי פעם, הבריאות של לברון ודיוויס. במהלך משחק עונה רגילה מול המאבס, לברון נפצע בכף רגלו, החמיץ 13 משחקים וחזר לקראת סוף העונה. במהלך הפלייאוף ראינו שלברון לוקח על עצמו פחות מבעבר ואחת הטענות שלו לכך היא אותה פציעה ברגל שלא התאושש ממנה כמו שצריך. בקיץ לברון כבר עבר ניתוח והוא מגיע כשיר לפתיחת העונה אך הלייקרס יודעים שכל פציעה של ג'יימס שתגרום לו לא לשחק ב-100% יכולת, תמנע מהלייקרס לצלוח את המערב.

באופן מפתיע הלייקרס היו אחת מקבוצות הריצה הטובות בליגה. את העונה הרגילה הלייקרס סיימו במקום הרביעי בקצב משחק עם 101.92 פוזשנים אך בפועל זה בעיקר תוצאה של הסגל כשווסטברוק עוד שיחק בקבוצה. מה-9.2 עד סוף העונה הלייקרס שיחקו בקצב של 100.96 פוזשנים, שהספיק רק למקום העשירי בליגה (בפלייאוף זה כבר ירד לקצב של 99 פוזשנים). הדרך הכי טובה של הלייקרס לייצר נקודות בצורה יעילה בעידן ווסטברוק הייתה לרוץ אך לשחקנים כמו לברון ודיוויס זה לא סגנון משחק אופטימלי שכנראה שחק אותם עוד יותר. עכשיו כשהלייקרס שיפרו את הקליעה מבחוץ, הציפייה מהם לשחק בקצב איטי שיאפשר ללברון לנוח על המגרש.

כמו כן הלייקרס בפלייאוף כמעט ולא שיחקו פיק אנד רול בין לברון ודיוויס. בעונה הסדירה לברון שיחק רק 5.7 פוזשנים כמוליך הכדור בפיק אנד רול ובפלייאוף המספר הזה ירד ל-4 בלבד. דיוויס שיחק 4.3 פוזשנים כמתגלגל בפיק אנד רול כאשר תדירות הפעמים שהמלך הזה הסתיים בנקודות היא 63%. לעומת זאת בפלייאוף דיוויס ירד ל-4 מהלכים כאלו אך התדירות בהם המהלך הסתיים בנקודות ירדה ל-45%. לברון הוא אחד ממנהלי הפיק אנד רול הטובים בהיסטוריה של המשחק ודיוויס הוא אחר מהמתגלגלים הטובים אי פעם. אז למה בעצם הלייקרס בקושי שיחקו את המהלך הזה בפלייאוף 23? אנחנו חוזרים שוב למפתח המרכזי וזה הכשירות של שניהם ובעיקר של לברון. המלך היה שחוק ונתן לריבס (4.9 מהלכי פיק אנד רול כמוביל כדור בפלייאוף) וראסל (5.5 מהלכי פיק אנד רול כמוביל כדור בפלייאוף) לשחק יותר מהלכים כאלו עם דיוויס ובכללי שהם יקחו על עצמם יותר בניהול המשחק וגם בייצור הנקודות. זאת הסיבה שהפיק אנד רול כשדיוויס היה הרול מן היה פחות אפקטיבי, גם כי התדירות ירדה אבל גם כי לברון לא היה זה שניהל את רוב המהלכים האלו. אני מניח שאם לברון יהיה כשיר יותר אז גם נראה אותו מנהל יותר מהלכים כאלו ובכך משפר את ההתקפה והיעילות של הלייקרס.

אלמנט נוסף שהשתפר מאד לאחר הטרייד דד ליין והשתפר עוד יותר בפלייאוף זאת ההגנה של הקבוצה. אחרי הדדליין הרייטיג ההגנתי של הלייקרס היה שלישי בטיבו בליגה וזה המשיך גם לפלייאוף. דיוויס סוף סוף הוכיח שהוא המפלצת ההגנתית שהוא טוען שהוא. כל שנה דיוויס מצהיר לפני תחילת עונה שהמטרות שלו הן להישאר בריא ולזכות בשחקן ההגנה של העונה. אז במהלך הענוה הסדריה דיוויס הגן בצורה סבירה, בפלייאוף הוא התפוצץ. דיוויס נתן אימפקט הגנתי ללייקרס בצורה הרבה יותר משמעותית משחקנים כמו דריימונד גרין רוברט וויליאמס, ג'רו הולידיי ואפילו יותר משחקן ההגנה של העונה, ג'ארן ג'קסון ג'וניור. דיוויס היה הרבה מעבר לרים פרוטקטור ומגן צבע איכותי (הוביל את הפלייאוף עם 3.1 בלוקים למשחק ו-DFG של 54.4%). ההגנה שלו היא הרבה מעבר למספרים (1.4 חטיפות למשחק ורייטינג הגנתי של 111), למשל בסדרה נגד הווריירס הוא הראה את הוורסטיליות ההגתית כשהוא יצא החוצה לפרימטר וביצע מהלכים הגנתיים מחוץ לצבע שניטרלו התקפות, כולל סטופים הגנתיים מול סטף קרי באחד על אחד.

ההשפעה ההגנתית של דיוויס על קבוצות שמנווטות את ההתקפה שלהן כדי להימנע ממנו, כאשר לצידו רק עוד שומר אחד איכותי בדמות וואנדרבילט, היא לא פחות ממדהימה והיא תהיה חשובה גם לריצת הפלייאוף ב-2024. אני סבור שבעונה הרגילה נראה את דיוויס שומר כוחות ומאפשר לשחקנים כמו ג'קסון הייז (שכנראה ישחק כסנטר לצד דיוויס ויחזיר אותו לשחק בעמדה 4) וג'ארד וואנדרבילט לעשות את העבודה השחורה במקומו, כדי שהוא יוכל שוב להעלות מדרגה בפלייאוף. בנוסף השנה יהיה ללייקרס גם גארד ששומר טוב בפרימטר בדמות גייב וינסנט וזה אמור להוריד עומס מדיוויס בצבע. בקיצור גם כאן המטרה של הסגל העמוק היא לשמור על כשירות הכוכבים שיגיעו חדים יותר לפלייאוף.

נקודת מפתח נוספת תהיה הקליעה מבחוץ. על פניו היה ללייקרס קלעים לא רעים בפלייאוף האחרון בפועל רק 3 שחקנים קלעו מעל 38% (האצ'ימורה עם 1.2 שלשות ב-49% ריבס עם 2.4 שלשות ב-44% ולוני ווקר עם שלשה ב-38%) כאשר יתר השחקנים קלעו ב-33% ומטה:

הלייקרס היו במקום ה-25 בלבד באחוזים מ-3 בעונה הסדירה ומקום 11 בפלייאוף עם 33.5%. זה לא טוב בלשון המעטה.
התקווה של הלייקרס היא ששחקנים כמו ראסל דיוויס ולברון יקלעו טוב יותר העונה אבל כדי לא להיות תלויים רק בהם הלייקרס החתימו עוד קלעים. טוריאן פרינס, שנראה טוב במשחקי הכנה וכנראה יפתח בחמשייה, קלע בשנה שעברה 1.5 שלשות ב-38% בעונה הסדירה ובפלייאוף, גייב וינסנט היה קלעי ה-3 הטוב במיאמי עם 2.3 שלשות ב-38% בפלייאוף, וכריסטיאן ווד קלע 1.6 שלשות ב-37.5% בעונה הסדירה. השליישיה הזאת שמתווספת לשחקנים שנשארו בשנה שעברה מהווים שדרוג משמעותי לעומת אלו שעזבו והם יאפשרו ללייקרס הרכבים מגוונים שירווחו בצורה מיטבית לפיק אנד רול של לברון ודיוויס ובכללי ישפרו את ההתקפה העומדת של הלייקרס. אני מאמין שבשלבים מסויימים בעונה הרגילה אנחנו נראה הרכבים ניסיוניים בלי לברון ודיוויס שינסו להעצים את הקליעה ולתת מנוחה לכוכבים, למשל ווד בסנטר, האצ'ימורה ופרינס הפורוורדים, וגייב וריבס הגארדים.

 

עוד נקודה שהייתי שם לב אליה זה דיאנג'לו ראסל. בשנה שעברה הוא היה האקס פקטור של הלייקרס בפלייאוף. בניצחונות הוא קלע 18.4 נקודות ב-46.7% מהשדה ובהפסדים 8.3 נקודות ב-36% מהשדה בלבד.

זה מתחבר ביחד עם הפריצה המטאורית של אוסטין ריבס. הגארד מאוניברסיטת אוקלהומה פרח מהרגע שווסטברוק עזב את הלייקרס, אך האם יש לו עוד קפיצה לתת? האם הוא מסוגל להיות צלע שלישית ולהפוך את צמד הכוכבים של הלייקרס לטריו? אני אישית סבור שלא. ריבס אמנם שחקן מצויין ומנהל פיק אנד רול מופתי עם אייקיו גבוה מאד אבל אני לא חושב שהוא מסוגל להיות סקורר מספיק טוב לאורך זמן. השנה ההגנות כנראה יתמקדו בו יותר וזה כנראה יפגע באפקטיביות שלו. אני חושב שריבס יתן עונה מצויינת אבל לדעתי הוא לא יתקרב לדרגת אולסטאר שהרבה אנשים חוזים לו. לכן לטעמי היכולת של דיאנג'לו ראסל תהיה מהותית להצלחה של הלייקרס בפלייאוף. הוא חייב לשמור על יציבות בדגש על הקליעה ובעיקר להתאמץ יותר בהגנה. הבחירה השנייה של דראפט 2015 התקבל בפברואר כמשיח שגאל את הלייקרס מראסל ווסטברוק והציל את העונה שלהם. לאחר גמר המערב נגד הנאגטס, הקהל מאס בו וקטל אותו לאחר שסיים עם ממוצעים מביכים של 6.3 נקודות ב-32% מהשדה ו-13% בלבד מחוץ לקשת! למרות החסרונות של ראסל, אני מאמין שהפוטנציאל שלו גבוה מזה של ריבס והוא יכול ואמור להיות האופציה השלישית של הקבוצה הזאת. השאלה היא עד כמה הוא מסוגל לעוד בלחץ ולקלוע גם את הזריקות החופשיות והאם זה שהלייקרס החתימו רכז מחליף ברמה גבוהה יותר משרודר יפגע לדיאנג'לו בביטחון?

הלייקרס (ובתכלס גם ההיט) כבר הוכיחו לעצמם ולליגה שהם לא מפחדים מהפסדים בעונה הסדירה כי בפלייאוף הם יתעלו. לא כל קבוצה יכולה להרשות לעצמה לוקסוס כזה אבל הלייקרס כן בעיקר כשהם עיבו עוד יותר את הסגל. מצד שני אני בטוח שהשנה הלייקרס שואפים לביתיות בפלייאוף. הלייקרס לא רוצים לשחוק את עצמם במשחקי פלייאין. יש ללייקרס השנה 10 בואכה 12 שחקנים אמינים, מגוונים ובניגוד לשנים קודמות, בעיקר כאלו שמשלימים והולמים את הסופרסטארים. יהיה מעניין לראות הרכבים של ווד ודייויס ביחד לעומת הייז ודייויס. כמובן שהחמישייה הפותחת מסקרנת מאד והאם החמישייה הזאת תתפקד יותר טוב עם וינסנט במקום ראסל? האם נראה דקות של לברון בסנטר עקב החולשה ההגנתית של ווד והחולשה ההתקפית של הייז? האם ווד יוכל להחזיק דקות כסנטר בודד. כך או כך, כל עוד הלייקרס בריאים יש להם מענה כמעט לכל מה שיעמוד מולם ובעיקר המון גיוון ואם הרכב מסויים לא יעבוד יש כלים להרכב אחר שנותן פתרון.

תחזית: על אף הקיץ הבאמת מושלם של הלייקרס, שלטעמי מיקם אותם כקבוצה השלישית בטיבה במערב, כרגע דנבר ופיניקס בטיר משלהן והן חזקות יותר. למרות שהלייקרס משמעותית עמוקים יותר, הכוכבים שלהם פציעים ופגיעים יותר. לברון יהיה בן 39 העונה והוא יזדקק לכל שניית מנוחה שהוא יוכל לקבל. דיוויס לא מסוגל לשחק 60 משחקים בעונה. אם הם באמת יצליח לשמור על עצמם אז הלייקרס בתיאוריה יכולים לנצח כל קבוצה אבל בתכלס גם אם יהיו כשירים, עדיין אני לא סבור שהלייקרס ינצחו 4 סדרות פלייאוף רצופות.

חצי גמר מערב והדחה מכובדת מול הנאגטס.