המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו אריק גנות, טל קינן, מידן בורוכוב וניב שכטר מ'פוסט אפ' ויובל עוז – מרגישים-NBA וכמובן הפודקאסט '7 שניות או יותר'.
סיכום שלכם לסדרת הגמר?
טל קינן: בשורה התחתונה הקבוצה הטובה יותר ניצחה. הגמר העצים את מה שאמרו במהלך העונה, הנאגטס קבוצה מצויינת שמשלימה אחד את השני בצורה מדוייקת. יוקיץ' משפר את כל מי שמשחק לצידו וההוכחה המרכזית לכך הייתה המשחק הרביעי, בו שחקני המשנה של הנאגטס ידעו לנצל את ההתמקדות של הגנת ההיט בכוכבים. מיאמי עשתה מסע מדהים אבל היא נחותה בכישרון, בטח אל מול הנאגטס. בניגוד לקבוצות שההיט פגשו במזרח, הנאגטס זאת קבוצה מאומנת וממושמעת שידעה בכל שלב לפתור את המכשולים שעמדו מולה. קבוצה שיוגעת להתאים את עצמה ולהגיב למתרחש ולא נשארת מקובעת לסגנון מסויים. גמר ופלייאוף בו יוקיץ' ביסס את מעמדו ככדורסלן הטוב בעולם.
יובל עוז: להיות טוב ב-NBA זה איזשהו מיקס בין כשרון לאימון. מיאמי לא הייתה מוכשרת מאף קבוצה שהיא פגשה בפלייאוף הזה (אולי חוץ מהניקס) אבל היא הייתה הרבה יותר מאומנת מכל אחת מהן, וזה, ביחד עם ערבי קליעה משוגעים והופעות אייקוניות של ג'ימי באטלר, הספיק להם בשביל להגיע לגמר. מול הנאגטס הפער ברמת הכשרון היה עצום כי לא היה להם שום פתרון ליוקיץ' (בתכלס למי יש?) ולמשחק בין שניים שלו עם מארי וגם הפער ברמת האימון היה מצומצם יותר ומייקל מאלון מצא את הדרכים להפוך את החיים של ההיט לבלתי אפשריים בהתקפה. מרגיש שזוהי התחלה של עידן חדש, העידן של הנאגטס.
אריק גנות: הדומיננטיות של דנבר היתה מרשימה מאוד. בשום שלב מיאמי לא הצליחה לעצור את הזרימה בהתקפה שלהם. יוקיץ' הצדיק את הכינוי שלו, והשילוב של יכולת קליעה, פוסט אפ ומסירה שלו היה בלתי עציר לחלוטין. יתר השחקנים ידעו להתעלות כל אחד בתורו, ויצאנו עם תחושה של שושלת לשנים קדימה.
מיאמי אכזבה, אבל אפשר להבין את זה. הם עשו פלייאוף גדול, הגיעו לגמר ממקום שמיני והשילוב של קבוצה עדיפה מולם עייפות וקצת פציעות היה גדול עליהם. היתה תחושה שקצת חסקה יד מכוונת בהתקפה וג'ימי באטלר כנראה לא באמת יכול לעשות הכל כל הזמן לאורך פלייאוף שלם.
מידן בורוכוב: הגמר היה סביר, המשחקים היו טובים ובכללי זה היה אנטי תזה לעונה של דנבר שהטציינה בהתקפה וניצחה בזכות ההגנה. נראה שמיאמי הגיעה קצת עייפה לגמר ובסופו של יום ג׳ימי באטלר חזר לממידו הטבעיים (הוא לא ניפק משחק ברמת ערוץ ההיסטוריה של הליגה). שמחתי לקרוא שהרייטינג היה גבוה, תעודת כבוד לדנבר שהכוכב שלא לא אמריקאי והיא משוק קטן יחסית.
אי אפשר שלא לשמוח בשמחתו של יוקיץ שהעונה היה מעל הליגה גם ובעיקר בפלייאוף. הסדרה נראיתה כלא כוחות מההתחלה, מיאמי גנבה משחק ועוד בחוץ וזה היה המקיסמום שלה
ניב שכטר: סדרת הגמר הכי מרגשת מאז 2011 עם שתי קבוצות שמשחקות נכון ומאומנות היטב. מיאמי הוציאו מים מהסלע אבל בלי תצוגת קליעות כמו שהראו מול בוסטון, לא היה להם סיכוי. יוקיץ' שבר את הזון של מיאמי בכל פעם, ואארון גורדון וברוס בראון הראו לנו מה קורה לשחקן שמוצא את הנישה שלו ומוכן להקריב בשביל הקבוצה.
ובכל זאת קצת סטטיסטיקות שידברו:
ריב': 232-188 לטובת דנבר
34% משלוש למיאמי לעומת 43% בסדרה מול בוסטון.
ניקולה יוקיץ': 30 נק', 14 ריב' 7 אס' עם TS% של 67%. טופ 5 מסדרות הגמר הדומיננטיות שראינו.
דנבר פגשה 3 קבוצות פלייאין בדרכה לאליפות. אילו קבוצות אחרות יכלו להקשות עליה בפלייאוף ומי בנויה להתמודד איתה בעתיד?
ניב שכטר: דנבר פגשה את הקבוצות הקשות ביותר שהיו בדרכה. בעונה מוזרה כזו המיקומים לא באמת משנים. פיניקס ולייקרס היו המשוכות הקשות ביותר במערב והם עברו אותם ללא בעיות.
דווקא פילי בתיאוריה היו קבוצה שיש לה מצ' אפ מעניין מולה, אבל ברוקלין תעיד שעם תיאוריה לא זוכים באליפות.
הליגה כל כך פתוחה שאין לי מושג מי תרוץ למעלה בשנה הבאה. המועמדות הרלוונטיות הן מילווקי, בוסטון, ואולי פיניקס? אבל מלבד פציעות, אני חושב שדנבר הולכת על ריפיט.
טל קינן: התשובה המתבקשת זאת מילווקי. גמר של הבאקס נגד הנאגטס בהחלט מרגיש שוויוני כי למילווקי יש מאצ' אפ טוב מול דנבר בשני הצדדים. יש את לופז שיכול להתמודד באחד על אחד באופן יחסי עם יוקיץ' אבל יש כמובן את יאניס שיכול לעזור ואולי אפילו לעיתים לשמור את יוקיץ' בעצמו. בנוסף ג'רו יכול להתמודד מול מארי ומידלטון עם שחקני המשנה. אם מילווקי תשמור על השלד שלה, אני סבור שיקשו על הנאגטס. מעבר לכך היה מסקרן לראות איך קלעי כמו סטף יכול לאתגר את יוקיץ' בהגנה, אבל מאידך הווריירס לא היו מספיק טובים וגם יוקיץ' התמודד יפה מול בוקר ודוראנט.
יובל עוז: קודם כל, הלייקרס אחרי פגרת האול-סטאר היו אחת הקבוצות הטובות בליגה ומיאמי הייתה אחת הקבוצות הפצועות העונה בליגה אז המיקום שלהם גם כן יחסית מרמה, כפי שריצת הפלייאוף ההיסטורית שלהם הוכיחה, אז הטיעון החבוי שרמת היריבות של הנאגטס לא מרשימה הוא שגוי בעיניי. לגבי העתיד, כאמור הנאגטס בנויים להיות שושלת, אבל יכול להיות שהם יהיו האויב הכי גדול של עצמם. יש לי ספקות לגבי רמת המחויבות של יוקיץ', שבכל הזדמנות מזכיר לנו כמה הוא מתגעגע לסוסים שלו. בשביל לקחת 2-3 אליפויות ברצף צריך לא רק רמת כשרון נדירה (שאת זה יש לו) אלא גם בריאות ומחויבות מנטלית.
אריק גנות: למרות הדומיננטיות שלה בפלייאוף, יש תחושה שיש אי שם נוסחה שתפצח את ההגנה של דנבר ותוכל להקשות על יוקיץ' יותר ממה שראינו בפלייאוף. לרגע היה נראה ששומר קטן יותר על יוקיץ', שיכול לפחות להקשות עליו להגיע לצבע, לצד פרי סייפטי הגנתי יכול לשבש את ההתקפה של הנאגטס.
להיט פשוט לא היה מי שיעשה את זה. לאב לא מספיק חזק וגם באם לא. אם הייתי צריך לסמן קבוצה שיכולה, אולי, לעשות את זה זו מילווקי. ברוק לופז הוא איש גדול אפילו במושגים של יוקיץ', ויאניס בהגנה יכול לכסות מספיק שטחים כדי שהיתר יתקשו להגיע לזריקה. גם בוסטון עם וויליאמס והורפורד.
מידן בורוכוב: לגביי הקונפרנס המערבי, מינסוטה והלייקרס (בטח עם דיוויס בריא) לא היו המאץ אפ הכי קל עבור דנבר. אני ממש לא בטוח שניו אורלינס/אוקלהומה סיטי היו מקשות עליה. גם לא סקרמנטו/ממפיס/גולדן סטייט, הסאנס יכלו לעבור את דנבר אבל עם 2 שחקנים בלבד שהופיעו לסדרה זה היה בלתי אפשרי.
דווקא במזרח, גם פילדלפיה וגם מילווקי היו מאץ׳ אפ שקול ומעניין הרבה יותר. יאניס ואמביד מסוגלים להתמודד עם יוקיץ ולעשות לו חיים קשים בהתקפה
בוסטון עם טייטום ובראון היו מקשים את החיים אבל לא יכלו לתת מענה ליוקיץ. לדנבר יש סיכוי מצויין לחזור לגמר בעונה הבאה למרות שאני לא בטוח שהיא תהיה אלופה.
גייב וינסנט ומקס שטרוס מסיימים חוזה, מיאמי כבר קרובה ל"סופר טקס" איך יראה היום שאחרי ומה צריכים לעשות?
מידן בורוכוב: מיאמי תעבור קיץ מסקרן בלי קשר לשטרוס ווינסנט. יש דיבורים על ניסיון להנחית את לילארד (סיכוי נמוך) או שחקנים אחרים מהשוק החופשי.
המערכת של מיאמי הוכיחה שיש להם סקאוטינג מעולה. אדביו והירו נבחרו בבחירות נמוכות יחסית. הם מצליחים להנחית שחקנים שאף אחד לא חשב עליהם כאופציה. מיאמי בטוחה בעצמה ככל שתהיה חייבת לשמור על יציבות בעונה הרגילה, זה לא יהיה פשוט לשחזר את ההישג מהשנה מיאמי יכולה לפנות 48 מיליון דולר על החוזים של לאורי ורובינסון, זה מהלך הכרחי עבורם.
יש להם זכויות בירד על וינסט אבל יש סיכוי שהוא יקבל הצעה שאינה ברת השוואה.
ניב שכטר: מיאמי הוכיחו שהם יכולים לייצר שחקנים מכלום, לדעתי יעשו טעות לשלם על שחקנים שלא יזיזו את המחט. באם כבר הראה שהוא מוכן לפריצה גדולה בסדרת הגמר הנוכחית וג'ימי יופיע כשחשוב. מיאמי במוד של ניצחון עכשיו ואף פעם לא פחדו לשלם כדי לתת לעצמם סיכוי. לדעתי המועמדת החזקה ביותר לקלוט את לילארד, והיחידה שמהלך כזה באמת יעשה הגיון. אממה, יש להם רק 3 בחירות לתת + הירו. האם זה יספיק כדי לשכנע את פורטלנד? אולי כאן סיין אנד טרייד עם גייב ווינסנט יוכל לעבוד, ולתת גם קצת יותר גמישות לעתיד.
טל קינן: אני סבור שמיאמי צריכים לעשות הכל כדי להביא סופרסטאר. הסגל הזה אמנם הגיע לגמר אבל הוא לא מספיק טוב. אין מספיק יוצרים וראינו איך ג'ימי הגיע גמור לגמר בתור היוצר היחידי. שחקני ההיט פייטרים ואובר אצ'יברים אבל הם נחותים מידי בכישרון. מצד שני צריך לזכור שריילי מתמחה בלהשיג כוכבים גם כאשר אין לו מקום בתקרה. אני לא יודע איזו אופציה ריאלית כרגע (לילארד לא ריאלי, הוציאו את דבריו מהקשרם) אבל ההיט צריכים לשלוח את הירו וכל בחירה אפשרית שלהם כדי למקסם את שנותיו האחרונות של ג'ימי. גם אם יוותרו על וינסנט ושטרוס כדי לחסוך כסף, יש להיט שחקנים שיכנסו לנעליהם.
יובל עוז: אם ההיט מחתימים את וינסנט ושטרוס על 10 מיליון כל אחד זה יתורגם ל-70 מיליון דולר עם מסים. זה לא הגיוני. אם ההיט יסתכלו על עצמם טוב במראה הם יודו שהם לא מספיק טובים כדי לקחת אליפות. אפשר להתווכח שבזה שהם הגיעו לפיינלס הם מספיק טובים, אבל הם קיבלו כמה גרמים טובים של מזל בסיבובים המוקדמים עם הפציעות של יאניס וטייטום. הם צריכים לבצע טרייד שיזריק עוד כשרון לקבוצה (דמיאן לילארד, בראדלי ביל ופסקל סיאקם הם שמות שקופצים כאופציות לטרייד שכזה). ביחד עם האימון של ספולסטרה והיכולת שלהם למצוא יהלומים לא מלוטשים מחוץ לדראפט זה יהפוך אותם למועמדים בכירים לאליפות.
אריק גנות: ההנחה צריכה להיות שהם קונטנדרים רציניים, ושהבעלים יסכימו גם לשים כסף כדי לנסות לגרום לזה לקרות. משום מה יחסי ההימורים עליהם מספרים סיפור אחר, אבל חוסר האמון הזה לא מוצדק.
בהינתן שכך, הם צריכים להשאיר את וינסנט ושטרוס, להביא תחליף זול ללאב – או אולי להסתפק בהייסמית' שנראה נהדר בפלייאוף – ולהביא סקורר נוסף. ג'ימי לא יכול לבד, ועם כל הכבוד לוינסט ומרטין זה לא מספיק.
אם אפשר להביא את ביל או לילארד על הירו, לאורי ובחירות נכון לעשות את זה, עם עדיפות לביל. הרבה לא אוהבים אותו אבל הוא צעיר מלילארד, עדיף הגנתית ויכול לפרוח בתפקיד סקורר שלישי.
דנבר סיימה את העונה הסדירה במקום ה-15 הגנתית. האם הגנה עדיין לוקחת אליפות?
אריק גנות: אפשר, תיאורטית, לדמיין קבוצה חלשה הגנתית שלוקחת אליפות עם התקפה מדהימה, אבל דנבר ממש לא דוגמה לקבוצה כזו. כפי אור עמית העיר, היא שמרה את היריבות שלה על דירוג התקפי של 4 נק' מתחת לממוצע הליגה, שזה המון, גם עבור אלופה.
ההגנה החלשה יחסית של דנבר בעונה הסדירה נבעה בעיקר מכך ששחקני הספסל היותר עמוק שלה ברוב העונה היו חלשים בצד הזה של המגרש. זו הסיבה שהם העבירו שחקן מוכשר כמו היילנד בטרייד וזו הסיבה שבפלייאוף הרוטציה הודקה ושחקנים כמו ברייאנט וג'קסון לא קיבלו דקות, אבל כריסטיאן בראון כן.
ביחד עם אימון נהדר, דנבר קבוצת הגנה טובה לכל הפחות.
מידן בורוכוב: הגנה של פלייאוף לוקחת אליפות, הגנה של עונה רגילה קצת פחות.
במקרה של דנבר הם הורידו הילוך לקראת סיום העונה (סיימו במאזן שלילי של 9-6), הם הגיעו מוכנים לפלייאוף וניצחו את רוב הסדרות שלהם בזכות יכולת הגנתית משובחת.
לדנבר הייתה את ההגנה השלישית בטיבה בפלייאוף (הניקס והקאבס ראשונות אבל בהתחשב בסדרה בינהן שהייתה מאוד הגנתית … הייתי אומר שההגנה של דנבר הייתה הכי טובה בפלייאוף). לפני 2 עונות הלייקרס היו עם ההגנה הטובה בליגה ועפו בסיבוב הראשון מול הסאנס.
הגנה זה נהדר אבל ללא יכולת התקפית מרשימה בכדורסל העכשיוי לא תהיה אליפות.
ניב שכטר: מה שכבר כנראה פחות ופחות קובע זו העונה הרגילה. דנבר נראתה כל החודש האחרון כאילו היא נחה ומחכה שתיגמר העונה, הרבה בזכות הפער הגדול שפתחו במערב. אבל בפלייאוף 110.2 נק' לפוזשן זה מקום רביעי מבין קבוצות הפלייאוף, וכמובן דירוג התקפי של 118.2 שהופך אותה לאחת מקבוצות ההתקפה הטובות ששיחקו אי פעם בפלייאוף (מעל כל השושלת של ג'ס).
למרות זאת, בלי הגנה, אין אליפות, ודנבר, הרבה בזכות אארון גורדון שבכל סיבוב לקח את המשימה הקשה ביותר הצליחה לגרום לכוכבים שמולה להיראות אנושיים. דנבר פשוט קבוצה מאוזנת, עם סופרסטאר לא אנוכי, וכל שחקן שיודע את מקומו, ומוכן להקריב בשביל כולם, וזה יותר חשוב מהכל.
טל קינן: בשנים האחרונות ניתן להקיש רק בצורה חלקית מדברים שקרו בעונה הסדריה על הפלייאוף. דנבר לא שמרה בכלל בששת השבועות האחרונים של העונה. הנאגטס בכל שלב בפלייאוף הזה ידעו לחפות בהגנה על יוקיץ', התאימו והחליפו הגנות מול סגננות התקפה שונים ואפילו יוקיץ' עצמו התעלה הגנתית. ההיט בגמר קלעו מעל 100 נקודות רק בניצחון הבודד שלהם. במשחק 5 הם לא הגיעו ל-90. אמנם ההתקפה של הנאגטס מפלצתית והיא הכח המרכזי שלהם אבל ההגנה שלהם מצויינת. הם גם סיימו את הפלייאוף הזה עם רייטינג הגנתי של 110 אשר היה הרביעי בטיבו אחרי הקאבס, הניקס והגריזליס. ללא הגנה טובה, הנאגטס לא זוכים באליפות
יובל עוז: הגנה עדיין לוקחת אליפויות, פשוט המדדים של הגנה בעונה הרגילה כבר לא רלוונטיים. צריך להפריד בין הגנה בעונה הרגילה להגנה בפלייאוף (לפרטים אפשר לפנות למייק בודנהולזר שעדיין מחכה שהסטטיסטיקות של מיאמי יתיישרו מול ה-drop של ברוק לופז). בסופו של דבר, בפיינלס ראינו שהנאגטס ניצחו בעזרת ההגנה שלהם. ההיט הצליחו להוריד את היעילות ההתקפית של הנאגטס לאזור ההתקפה הממוצעת של הליגה (113.7) אבל מנגד הנאגטס העמידו את נתון היעילות ההגנתית הכי טוב שלהם באיזושהי סדרה (105.5) וכזה שרק 3 קבוצות הצליחו להתעלות עליו בפלייאוף הזה לאורך סדרה (וכולן היו בסיבוב הראשון).
הדראפט לפנינו – למה כדאי לשים לב ביום הדראפט?
יובל עוז: וומבניאמה זו הבחירה המובנת מאליה אז למעשה הדראפט מתחיל בבחירה השנייה ויש המון תסריטים שיכולים לקרות, לא רק ברמת מי יבחר בבחירה הזאת (סקוט הנדרסון או ברנדון מילר) אלא איזו קבוצה תבחר בבחירה הזאת. יש הרבה שמועות על קבוצות שרוצות להתקדם במעלה הדראפט (הבאזז סביב הפליקנס הוא הכי חזק) וסביב פורטלנד תמיד יש שמועות כי הטיימליין של השחקנים הצעירים שלהם (פלוס הבחירה השלישית בדראפט הקרוב) לא מתכנס עם הטיימליין של דמיאן לילארד. מעניין יהיה לראות מה גם יוסטון יעשו עם הבחירה הרביעית, בהתחשב בכך שהתמריץ שלהם להיות גרועים העונה לא קיים כי הם חייבים את הבחירה שלהם ל-OKC.
אריק גנות: קודם כל – לטריידים. אנחנו בדראפט נדיר שבו הבחירות 2 ו-3 כנראה מוצעות למכירה, כאשר שארלוט לא מאוד מאמינה במועמדים שיש כרגע ופורטלנד מעדיפה, כנראה, לנסות לבנות קבוצה תחרותית מסביב ללילארד מאשר להעביר אותו בטרייד ולעבור לבניה מחדש. יום הדראפט יכול לכלול מעבר של כוכבים רציניים, כשגם זאיון ואינגראם מוזכרים כמועמדים.
תופעה מעניינת אחרת תהיה ההשפעה של קשיי קליעה על מניית הדראפט של שחקנים. רבים משחקני החוץ שאמורים להיבחר בטופ 10 לא ממש מצליחים לקלוע מבחוץ, ויהיה מעניין לראות אם וכמה מהם יחליקו במורד הדראפט בליגה שלא ממש מסבירה פנים לשחקנים כאלה.
מידן בורוכוב: יש 7 קבוצות בדראפט הקרוב עם 2 בחירות ומעלה בסיבוב הראשון. הבחירה הראשונה נעולה ואז מגיעות 2 קבוצות שהיסטורית יש להן מסורת של מפספסות אדירות בדראפט.
שארלוט עם בליל של בחירות הזוייות והבלייזרס שרושמים על סאם בואי וגרג אודן.
סקוט הנדרסון הוא פרוספקט רותח, יהיה מעניין לראות טרייד עליו כי גם לפורטלנד וגם לשארלוט יש שחקן על אותה עמדה.
יהיה מעניין כי ברנדון מילר כנראה יבחר שני אבל זה לא מופרך למצוא את הנדרסון בבחירה ה-2.
שווה לפקוח עין על אורלנדו עם הבחירות ה-6 וה-11 ועל אינדי והבחירה ה -7 שלה.
ניב שכטר: הולך להיות דראפט מטורף. פסיכי. לא צפוי. מלבד וומבניאמה, הכל יכול לקרות. זהו דראפט עמוק עם המון יהלומים לא מלוטשים, ואף אחד (חוץ אולי מסקוט) שממש הימור בטוח. קבוצות שבוחרות גבוה יחפשו לרדת כדי לקחת יותר בחירות, וקבוצות אחרות ינסו להיכנס לכיוון הלוטרי. הטריידים בזמן הדראפט יהיו הדבר לשים אליו לב. עוד שחקן שאני מתעניין בו באופן אישי זהו בילאל קוליבאלי, החבר של וומבי לקבוצה שבכל משחק פלייאוף נופל או יורד כמה וכמה מקומות בדראפט. אני יכול לראות אותו מגיע לטופ 7 וגם יורד מתחת ל15. והוא עדיין לא התאמן אצל הקבוצות.
טל קינן: אחד הדברים שיהיו מעניינים זה עד כמה קונטנדריות יסחרו בבחירות הדראפט שלהם אם בכלל. ראינו איך הנאגטס, תוך כדי הגמר, מבצעים טרייד עם OKC בו הם מוותרים על בחירה עתידית ב-2029 כדי קבל בחירה נמוכה בדראפט הקרוב על מנת לנסות להשיג רול פלייר טוב שיתרום עכשיו במחיר זול. לאור הסכם השחקנים החדש שיגביל התחזקות של קבוצות בגלל תקרת המס השנייה, קבוצות יחפשו להשיג שחקנים תורמים בזול. בנוסף יצאו דיווחים שהפליקנס רוצים לבחור בסקוט הנדרסון. מסקרן לראות האם זה יוכל לצאת לפועל ואיזו חבילה ההורנטס ידרשו תמורת הבחריה השנייה.
