התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?
על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.
הקבוצה היום: לוס אנג'לס קליפרס
נשארו: קוואי לנארד, פול ג'ורג', ראסל ווטסברוק (הארכת חוזה לשנתיים), נורמן פאוול, מרכוס מוריס, ניקולס באטום, רוברט קובינגטון, איביצה זובאץ', טרנס מאן, מייסון פלאמלי (הארכת חוזה לשנה), אמיר קופי , בונס היילנד, ברנדון בוסטון
עזבו: אריק גורדון (שוחרר ועבר לפיניקס), ואנצ'ה מרינקוביץ' (עבר לממפיס)
הגיעו: קניון מרטין ג'וניור (טרייד עם יוסטון), קובי בראון (דראפט), ג'ורדן מילר (דראפט, דו-צדדי), מוסה דיאביט (דו-צדדי), ג'ושוע פרימו (דו-צדדי)
מתנדנדים: רודני הוד
חמישייה: ראסל ווסטברוק, פול ג'ורג', קוואי לנארד, מרכוס מוריס, איביצה זובאץ'
ספסל: טרנס מן, מייסון, פלאמלי, נורמן פאוול, ניקולס באטום, רוברט קובינגטון, בונס היילנד, קניון מרטין ג'וניור, קובי בראון, ברנדון בוסטון, מוסה דיאביט, אמיר קופי, ג'ורדן מילר
המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:
לא מעט דאנקים היו שם בלוב סיטי, והנה לקט נהדר מהעונה שלהם:
אז מה היה לנו שם?
איך מסכמים את העונה הקודמת של הקליפרס? אכזבה? הצלחה?
מצד אחד, עוד עונה שהפרויקט הגרנדיוזי של לנארד ופול ג'ורג' מסתיים בסיבוב הראשון, מצד שני בחלק החשוב של העונה (הפלייאוף) ג'ורג' לא שיחק (היה פצוע) ובלעדיו אף אחד לא ציפה שהקליפרס ימתחו את פיניקס לסדרה שאמנם הסתיימה ב 4-1, אבל הרגישה מאוד צמודה לכל אורכה ורוחבה.
בנוסף, אם בתחילת העונה היינו אומרים לכם שג'ון וול ישחק 34 משחקים (ויעבור בטרייד), לנארד ישחק 52 ופול ג'ורג' ישחק 56, כנראה שלא הייתם מצפים לראות את הקליפרס מסיימים עונה סולידית במקום החמישי במערב הצפוף, במאזן חיובי של 44-38, לפני קבוצות כמו הלייקרס, וגולדן סטייט שדווקא כן עברו סיבוב בפלייאוף.
אז שוב, זו הייתה עוד עונה מלאה בניצוצות ורגעים אדירים משחקנים שפחות ציפו מהם (נורמן פאוול, עוד נדבר עליו) ומצד שני שוב שני הכוכבים הגדולים לא מצליחים להגיע אפילו ל 60 משחקים ובלעדיהם כל הפרויקט הזה הוא סתם אדים של כוכבי עבר.
בפתיחת העונה השיח העיקרי היה סביב עמדת הרכז הפותח, האם זה יהיה רג'י ג'קסון או ג'ון וול, ומי מהם יצליח להשלים הכי טוב את הצמד המוביל. בפועל גם ג'קסון וגם וול היו סולידיים לחלוטין במדי הקליפרס (10.9 נקודות לג'קסון ו-11.4 נקודות עם 5.2 אסיסטים לוול), אבל המספרים הקלאסיים הסתירו את העובדה שזה פשוט לא עבד. באמצע העונה הקליפרס עמדו על מאזן 21-21 מאכזב, והתחילו לחפש טריידים שבסיומם הגיעו לוק קנארד, בונס היילנד, אריק גורדון ומייסון פלאמלי במקום ג'ון וול ורג'י ג'קסון.
הבעיה העיקרית עם וול הייתה בחירת הזריקות הרעה שלו והאחוזים הרעים מהשלוש (30%), ובמקרה של ג'קסון הקבוצה פשוט הייתה צריכה לנסות משהו אחר.
התחושה הכללית הייתה שהקליפרס מחפשים דווקא לוותר על העונה, להצעיר את הקבוצה ולהסתכל קדימה, אבל דווקא אז הגיע המהלך הגדול של הטרייד דד ליין. ראסל ווטסברוק עובר ליוטה בניסיון נואש של הלייקרס לסדר מחדש את הליינאפ שלהם. החוזה הגדול של ווסטברוק מאפשר רק ליוטה לקחת אותה ויוטה מצידה מחליטה לשחרר אותו מחוסר עניין.
הקליפרס רואים את ההזדמנות לאחד את ווסטברוק עם פול גו'רג' וכך יוצא שבפועל הם מחליפים את ג'ון 30% לשלוש וול, בראסל 29.6% לשלוש ווסטברוק.
כמובן שמצד אחד כלי התקשורת דיברו על החיבור של הטריו (לנארד-ג'ורג'-ווסטברוק), אבל מצד שני עלו אינספור סימני שאלה סביב ההחלטה המוזרה של הקליפרס מאחר וראסל ווסטברוק לא נחשב למקבל החלטות מבריק וממש לא לקלעי שלוש גדול.
ההתחלה הייתה רעה מאוד, ווסטברוק לא מתחבר, זוכה להמון היילייטס רעים והקליפרס נכנסים לרצף של 6 הפסדים רצופים. דווקא אז, כשהלחץ ירד סביבו והציפיות מהעונה נעלמו לחלוטין, הקליפרס מתחברים ומנצחים 11 מ 16 המשחקים האחרונים של העונה בדרך למקום החמישי ולמפגש הסוער מול פיניקס.
הסיפור העיקרי לפני הסדרה מול פיניקס היה האם פול ג'ורג' ישחק או לא ישחק, המץ'-אפ של לנארד וג'ורג' מול דוראנט ובוקר היה במוקד העניינים.
מהרגע שהתברר שג'ורג' לא יגיע לסדרה זה היה נראה סיפור גמור, אבל דווקא אז התברר שהקליפרס הרבה יותר עמוקים ומעניינים ממה שציפינו.
במשחק הראשון קוואי לנארד שוב מזכיר לנו כמה הוא גדול, כאשר הוא קולע 38 נקודות ומוביל את הקליפרס לניצחון מפתיע. לצידו גם אריק גורדון נותן משחק נהדר עם 19 נקודות. במהלך המשחק הראשון לנארד נפצע ברגל ויש סימני שאלה סביב משחק 2 והאם הוא ישחק.
לנארד עולה למשחק מספר 2, נותן עוד משחק נהדר (31 נקודות) וגם מקבל משחק נהדר של ראסל (28 נקודות), אבל זה לא מספיק מול משחק נהדר של בוקר (38) ודוראנט (25).
מכאן הלאה הקליפרס מאבדים את השחקן הטוב ביותר שלהם, כאשר הקרסול של לנארד פשוט לא סוחב יותר והוא לא חוזר יותר לסדרה. למרות זאת, פיניקס עדיין מתקשה, כאשר כל הזמן נראה שיש לקליפרס עוד זוג רגליים טריות להעלות.
במשחק מספר 3 נורמן פאוול עולה בחמישייה, ומזכיר לנו שהוא היה נהדר כל העונה (17 נקודות למשחק) אבל עבר מתחת לרדאר בגלל כל מה שקרה בקבוצה, מתפוצץ וקולע 42 נקודות.
לא רק פאוול, גם ראסל ווטסברוק נותן עוד משחק אדיר עם 30 נקודות, 12 אסיסטים, 8 ריבאונדים ומזכיר לנו את השחקן האדיר שהוא היה בת'אנדר. מהספסל בונס היילנד תורם 20 נקודות ולמרות שהקליפרס מפסידים 129-124, יש תחושה שהם עדיין יכולים להפתיע.
הבעיה הכי גדולה שיש לקליפרס היא שהם משחקים עם 3-4 גארדים בכל רגע נתון ופשוט אין להם פורוורדים שיכולים לסגור כמו שצריך לריבאונד או לשמור בפועל על בוקר ודוראנט.
במשחק מספר 4 פאוול חוזר למידותיו (14 נקודות), ווסטברוק ממשיך להפציץ (37) אבל זה לא מספיק והסדרה מסתיימת במשחק מספר 5 אבל בתחושת החמצה גדולה מאוד של הקליפרס שמרגישים שאם רק לנארד או ג'ורג' היו חוזרים לסדרה זה היה נראה אחרת לגמרי.
קיץ חם:
לשם שינוי הקיץ של הקליפרס אולי היה הקיץ השקט ביותר בליגה (מלבד זה של דנבר). הם החתימו את ראסל ווסטברוק לשנתיים נוספות על חוזה מאוד צנוע (7.8 מיליון לשתי עונות). הם שחררו את אריק גורדון שעבר לפיניקס על מנת לפנות מקום לצעירים שהוכיחו את עצמם בפלייאוף (פאוול, מן והיילנד). כלקח מהפלייאוף הקליפרס מחליטים לחזק את עמדת הסמול עם קניון מרטין ג'וניור (מגיע מיוסטון) והרוקי קובי בראון.
הצעד הרועש של הקיץ כולל דווקא את ההחלטה לקחת את ג'וש פרימו ששוחרר מהספרס. פרימו כזכור הושהה מהליגה במהלך העונה שעברה לאחר שהתברר שהוא התערטל מול הפסיכולוגית של הספרס. הליגה החליטה לתת לו עונש יחסית צנוע, לאחר שלא מצאה התנהגות מינית בהחלטה שלו (?? ואין לי מה להרוויח על ההודעה המוזרה הזו) והקליפרס כנראה מצפים שראסל ווסטברוק שנחשב דווקא למנהיג די טוב לצעירים ידע לאפס את פרימו.
כמובן שאין ציפיה כזו מלנארד ופול ג'ורג' במקרה שלהם בעיקר מקווים שהקיץ חימם את הברכיים.
האירוע השני המדובר ביותר בקיץ של הקליפרס זה דווקא מה שלא קרה עדיין. ג'יימס הארדן התבטא באופן חד משמעי על הרצון שלו לעזוב את פילדלפיה ולחבור דווקא לקליפרס, מורי מצידו משחק פוקר עם הארדן שכבר הספיק לכנות את מורי שקרן במדיה וגם לזכות בקנס של 100,000 דולר מהליגה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
מאוד קשה לנתח את הקליפרס כאשר מאוד לא ברור מי יהיה הסגל. האם אנחנו הולכים לראות את ראסל ווטסבורק, נורמן פאוול, באטום, מוריס וזובאץ' או שבמקום פאוול ובאטום הקליפרס יעשו את המהלך על הארדן ובסוף נקבל חמישייה של ווסטברוק, הארדן, פול, לנארד וזובאץ'.
מאחר ויש כאן המון ספקולציות, צריך לבחור את התרחיש הסביר ועבורי לפחות התרחיש הסביר לא כולל את הארדן ואם איכשהו הארדן כן מגיע לקליפרס, זה יהיה כנראה תמורת פול ג'ורג' או ערך דומה (ווסטברוק ונורמן פאוול למשל, או נכסים משמעותיים אחרים) וזו תהיה פשוט קבוצה אחרת לחלוטין.
לכן אני רוצה להתמקד בכאן ועכשיו, כי כאן ועכשיו יש לקליפרס קבוצה מאוד מעניינת ששוב תלויה בקרסוליים ובברכיים של לנארד ופול ג'ורג'.
המטרה העיקרית של הקליפרס תהיה לשמור את שני הכוכבים שלה הכי טוב שאפשר.
הבעיה שגם בעונה החולפת, למרות ששני הכוכבים הראשיים שיחקו 58 ו 52 משחקים בלבד, עדיין בפלייאוף קיבלו 2 משחקים של לנארד ואפס משחקים מפול ג'ורג'.
לכן, העונה של הקליפרס צריכה להתחלק לשתיים: מצד אחד להריץ את לנארד, ג'ורג' וראסל ווסטברוק במטרה ליצור כימיה ולראות כיצד הם מגיעים בריאים ומתואמים לפלייאוף.
מצד שני, להתחיל לחשוב על היום שאחרי ולטפח את הצעירים שמוכיחים את עצמם פעם אחר פעם, אם זה נורמן פאוול שמתפתח להיות סקורר נהדר, לבחון את האפשרות שמרטין הצעיר ינצל את האתלטיות הנהדרת שלו להגנת כנפיים תחת ההדרכה של לנארד ולבחון האם היילנד עשוי להיות רכז העתיד של הקבוצה (נזכיר שהוא רק בן 22 וסיים את העונה שעברה עם 10.8 נקודות, 3.4 אסיסטים על 1.1 איבודים ב 19 דקות משחק בלבד).
במילים אחרות, הקליפרס הולכים להשתמש ברוטציה ארוכה מאוד, ואנחנו צפויים לראות הרבה מאוד חמישיות לאורך העונה, כאשר היתרון הכי גדול שיש להם זה הקליעה משלוש.
כמה עמוקים הם בקליעה משלוש? יש להם רוטציה מפחידה של 9 שחקנים שקלעו בעונה שעברה לפחות שלשה למשחק ביותר מ 35% מהשלוש, כאשר השחקן העשירי (ברנדון בוסטון) אמנם קלע רק 0.5 למשחק, אבל זה בעיקר בגלל מיעוט בדקות משחק וגם הוא עושה את זה ב 41% מהשלוש:
| Rk |
Player |
3P | 3PA | 3P%▼ |
| 1 |
Paul George |
2.8 | 7.6 | 0.37 |
| 2 |
Kawhi Leonard |
2 | 4.8 | 0.42 |
| 3 |
Norman Powell |
1.9 | 4.8 | 0.40 |
| 4 |
Bones Hyland |
1.9 | 5.3 | 0.35 |
| 5 |
Luke Kennard |
1.7 | 3.8 | 0.45 |
| 6 |
Marcus Morris |
1.7 | 4.7 | 0.36 |
| 7 |
Nicolas Batum |
1.6 | 4.1 | 0.39 |
| 8 |
Robert Covington |
1.1 | 2.8 | 0.40 |
| 9 | Terance Mann | 1 | 2.4 | 0.39 |
| 10 | Brandon Boston Jr. | 0.5 | 1.3 | 0.41 |
באופן מפתיע, אחד המפתחות העיקריים לעונה הסדירה הולך להיות ראסל ווסטברוק. ווסטבורק לא מצא את עצמו בלייקרס של לברון, מהסיבה הפשוטה שלברון הוא מנהל המשחק העיקרי והוא צריך להעמיס סביבו קלעים. ווסטברוק לא ממש יודע לשחק אוף-דה-בול, אבל בקליפרס הוא הולך להיות זה שמניע את ההתקפה ומייצר עבור החברים שיחכו לו בכל הפינות לשלשות וזה צריך לעבוד מצויין לעונה הסדירה ואפשר לצפות שיספיק להם למקום דומה במרכז המערב (5-8) בדומה לעונה החולפת.
אף אחד לא מצפה (או צריך) שלנארד ופול ג'ורג' ישחקו 60 משחקים בעונה הסדירה, צריכים אותם בפלייאוף, כי הפלייאוף זו מנגינה אחרת לחלוטין.
הבעיה הראשונה שהייתה לקליפרס בסדרה מול פיניקס הייתה שהם פשוט היו נמוכים מדי וחלשים מדי הגנתית. התוצאה הייתה שפיניקס ניצחה "רק" ב 3 ריבאונדים למשחק, אבל ההשפעה הגדולה יותר הייתה ספיגת הנקודות. פיניקס קבוצת התקפה נהדרת אבל גם הם לא ציפו לקלוע 122 נקודות למשחק, ב 40% מהשלוש ו 51% מהשדה.
כדי שנקבל פרופורציות לכמה זה היה חריג, בסדרה העוקבת מול דנבר פיניקס ירדו ל 107.7 נקודות ב 33% מהשלוש ו 48% מהשדה. אז מה השתנה?
בעיקר המחסור של פול ג'ורג' וקוואי לנארד, בלעדיהם המץ'-אפ של הקליפרס היה פשוט לא אפשרי. השומר הטוב ביותר של הקליפרס היה ניקואלס באטום שבכלל מתכנן לפרוש בתום העונה הזו (כבר הצהיר על זה באופן רשמי), וזו בדיוק הסיבה שקניון מרטין ג'וניור שלא היה משמעותי מדי ביוסטון הופך להיות שחקן מפתח בקליפרס.
מרטין משלים בדיוק את החלקים שחסרים להם גם באורך (אמנם רק 6-6, אבל זה יותר מכל מי ששיחק בפלייאוף האחרון), גם באתלטיות וגם בסגנון המשחק. מרטין לא קלעי שלוש גדול (31%) ועדיין הצליח לייצר 12 נקודות למשחק ביוסטון, בעיקר תודות לחיתוכים ותנועה רבה שהוא עושה אוף דה בול, בדיוק החלק שחסר לקליפרס משופעת הקלעים.
בנוסף אפשר להזכיר את רוברט קובינגטון שהוא למעשה הרבה יותר מנוסה, חזק ומתאים בתור סמול מחליף ללנארד, אבל אחרי העונה האחרונה אפשר לומר שטיי לו מחק לחלוטין את קובינגטון, כאשר בפלייאוף למרות שהרוטציה שלו התקצרה למינימום הוא עשה את המקסימום שלא לשחק עם קובינגטון וסביר להניח שבשלב מוקדם יחסית של העונה נראה את קובינגטון בדרכו למקום אחר בליגה.
ומה לגבי קובי בראון? הוא פיזי מאוד ובהחלט יכול להתאים בתור שחקן משלים על הנייר. בפועל, הוא שחקן איטי מדי וכרגע החסרונות שלו עולים על היתרונות, סביר להניח שיבלה את רוב העונה דווקא בג'י ליג, אבל במידה ואתבדה הוא גם יכול להיות חלופה סבירה בעמדות הסמול.
בעיה נוספת שהקליפרס הולכים לראות היא העומס בעמדות הגארד. מצד אחד יש שם המון כשרון, אבל זה אומר שיש גם המון שחקנים שהולכים להתחרות על הדקות באופן שעשוי גם להזיק להם (ווסטברוק, נורמן פאוול, בונס היילנד, לוק קנארד, טרנס מאן) זו רוטציה של 5 שחקנים לפני שהזכרנו את פול ג'ורג' שמעדיף את עמדות השוטינג גארד וביחד עם לנארד אמורים לנגוס בדקות של הגארדים.
לטיירון לו יש אתגר לא קטן בכלל לאזן בכל קבוצת הגארדים הזו.
בסופו של יום, אפשר להמשיך ולנסות לנתח את הקליפרס אבל הכל יפול על הרגליים של שני הכוכבים. אף מנהל שפוי בדעתו לא יוותר על ההזדמנות לראות פלייאוף בריא של הצמד הזה.
מספיק לחזור למשחק מספר 1 בסדרה של הקליפרס מול פיניקס, לראות איך לנארד שולט בקצב וכיצד הם מנצחים יריבה עדיפה גם בלי פול ג'ורג' כדי לרצות להמשיך ולדמיין איך ההרכב הזה היה יכול ללכת עד הסוף אם רק היה בריא. אם. רק.
תחזית:
אין שום סיבה הגיונית להאמין שנצליח לראות פלייאוף בריא מלנארד ופול ג'ורג'. גם אם יצליחו להגיע בריאים לפלייאוף, 2-3 משחקים או אפילו סדרה אינטנסיבית אחת והגוף כבר יעשה את שלו. מצד שני, באמת שיש לקליפרס קבוצה כיפית. קבוצה אתלטית, מהירה, קולעת שלשות. סביר להניח שזה יספיק עוד הפעם למקומות 5-8 והעונה תסתיים שוב בסיבוב הראשון.
תרחיש סביר נוסף זה שנראה את פול ג'ורג' עובר בטרייד על ג'יימס הארדן ואז צריך לכתוב את כל הטור הזה מחדש.
