עונה אחרונה של קובי: על פסטיבל קובי בראיינט\ סער ברעם

קובי, הוא, ללא ספק, אחד השחקנים הטובים ביותר בכל הזמנים (עובדה). אלה לא הממוצעים המעולים שלו, אלא הווינריות הבלתי מתפשרת, הכבוד שתמיד קיבל מהחברים לקבוצה ומהיריבים, היכולת שלו לשחק פצוע ועם כאבים, הרצון שלו לאכול את המגרש בצורה הכי אלגנטית ויפה וכמובן הרלוונטיות שלו במשך 20 שנות NBA.

אז מי אתה?

בראיינט נבחר בדראפט 96' עם כמה שחקנים איכותיים באמת (ביניהם הבחירה הראשונה – אלן אייברסון, סטיב נאש, ריי אלן, ג'רמיין אוניל) בדראפט שרענן את הגארדים בליגה דאז. אף אחד לא הבין שהבחירה בו במקום ה13 תהיה טעות כל כך גדולה, ובנוסף אליה להעביר אותו קבוצה (שארלוט בחרה אותו ומיד העבירה אותו ללייקרס).

הוא עלה בקריירה באופן חד ומהיר, הרבה בזכות שאקיל אוניל והדומיננטיות של הלייקרס בשנים האלה. לאחר 3 אליפויות בהן הלייקרס שטפו את הליגה (ותודה לשופטים נגד סקרמנטו בגמר המערב ב2002) קובי הואשם באונס וזוכה בגלל חוסר רצון של המתלוננת להעיד בבית המשפט. כמו שדייב שאפל אמר: "Kobe was lucky that he didn't crack up under the pressure. If he scored, like, 6 ppg, all America was like, 'that nigger is guilty".

לאחר מכן, הלייקרס היו בירידה והפסידו בפלייאוף של 2003 לספרס בראשות טים דאנקן ובסיוע של רובינסון, ג'ינובילי ופארקר. ב2004 שאק פירק את החבילה לאחר מאבקי אגו, והלייקרס היו קבוצה ממוצעת פלוס עד הגעתו של גאסול. בתקופה הזאת קובי היה השחקן המושלם, קלע מכל זווית, הטיל אימה בליגה. עד הגעתו של גאסול והפיכת הלייקרס לרלוונטיים פעם נוספת.

קובי המשיך להטיל אימה בליגה. זכה בעוד שתי אליפויות מול הסלטיקס של גארנט-פירס-אלן (שהצטוותו כדי לקחת אליפות) ומול אורלנדו של דוויט הווארד (אז מפלצת הגנתית ומקפצה התקפית) ונראה שהיד הייתה נטויה כשהווארד הצטרף לקבוצה. בגלל מאבקי אגו, הקבוצה התפרקה (הווארד ביוסטון, גאסול בשיקגו, פישר מאמן את הניקס וכו'). קובי התחיל להיפצע ובמהלך העונות הקודמות (2013-2015, לא כולל 15/16) שיחק 41 משחקים בגלל פציעות.

על הפסטיבל, 'פיאסטה', או מה שתרצו

קובי, כמו שהבנתם מהפסקאות הקודמות בהן חפרתי עליו, הפך לאייקון בכל דבר: אנשים רוצים להיות הוא כמו שבעבר אנשים רצו להיות מייקל. הדיבור, ההליכה, סגנון המשחק וההתנהגות, הקוליות שהוא משדר כל פעם שרואים אותו מול מצלמה.

ללייקרס משתלם להחזיק אותו גם אם הוא היה מרוויח 50 מיליון דולר בשנה רק מהקבוצה. מכירת הכרטיסים, המרצ'נדייז, השיווק הגדול והפרסומות שהוא עושה מכניסות כסף לקבוצה בצבע זהוב בעיר המלאכים. בתחילת העונה, אחרי שהבין את המצב הגופני שלו, החליט שהוא מכריז על
"עונת פרישה". המאמן מעדיף לתת לו דקות בשביל לשמור על האינטרסים הכלכליים של כל הצדדים, גם אם העונה נעשית על חשבון הצעירים שמתפתחים בקבוצה.

מה יוצא לו ולקבוצה מזה?
קובי הוא מכונת כסף. הוא לא מכריז על הפרישה שלו מראש ללא סיבה. בעצמי, שאפתי ללכת ולראות אותו משחק לקראת הסוף. המשאלה עלתה בתוהו לאחר המחירים הלא הגיוניים והתפוסה המוגזמת לכל משחק: כולם רק רוצים לראות אותו בפעם האחרונה. כל גופייה וכרטיס שילשו, ריבעו ויותר את המחיר שלהם. הכל היה מחושב וידוע מראש, ולא אתפלא אם הלייקרס והוא הלכו יד ביד בהחלטה הכלכלית הזו ששני הצדדים מרוויחים ממנה.

אני בעד לתת הוקרה לאחד השחקנים הטובים שידע המשחק. רואה את המשחקים שלו מדי פעם, ממליץ לכם לטעום מהאיכויות שלו בחודשים האחרונים שלו בליגה, במיוחד כשנראה שהוא רלוונטי וטוב (הקבוצה ממש לא רלוונטית, אבל לא משנה).

לעשרת המהלכים הטובים ביותר שלו: