בהמשך לפוסט על זאיון (מחשבה לא קשורה – אם וכאשר זאיון יעבור לקבוצה אחרת הפליקנס יהיו פוסט-ציון-יים? סליחה על זה) ובהמשך לפוסט של אוהד כורסה על הנושא, הנה כמה מחשבות בלתי-סטטיסטיות
אחרי שלושה רבעים האווירה כלפי זאיון הייתה קרירה מאד. לולא שלוש הדקות האלו ברבע הרביעי הנראטיב עכשיו היה 'זאיון לעולם לא יהפוך להיות מה שציפו ממנו' ו'הפליקנס יצטערו שלא לקחו את מוראנט'
גם בדקות המעולות ברבע האחרון היה ברור כמה זאיון חלוד – אחרי השלשה הראשונה שלו דרוזן שורף אותו בדרך לסל. השלשה השניה מגיעה בגלל שהוא מגיע כטריילר כל כך איטי עד שכל ההגנה של סן אנטוניו מחכה כבר מתחת לקו השלוש, אחרי הנקודה העשירית (שמגיעה אחרי שפלטל חוסם אותו בלי יותר מדי מאמץ) דרק וייט עובר אותו כאילו הוא לא היה שם, כשהוא שוב מחליף על וייט הוא נותן לו יותר מדי מרחק ובפוזשן האחרון שלו במשחק ג'קסון נתקע מאחורי החסימה, מה שמאפשר למוריי להגיע לסל יחסית בקלות.
העניין הפיזי כאן מתחלק לשלוש – הברור מאליו הוא זה שזאיון צבר המון, אבל המון, חלודה. בפלוס מינוס תשעה חודשים האחרונים הוא שיחק רק קצת בליגת הקיץ. החלק הזה ברור והוא אמור להשתפר עם הזמן. איתו, אגב, גם אמור להפתר נושא המשקל. אגב, הנושא של המשקל של זאיון נופח מעבר לפרופורציה לטעמי. אם נראה בהמשך הדרך שהנושא הזה באמת מעכב את ההתפתחות שלו אולי יהיה על מה לדבר. אני מעריך שזאיון יוריד במאסה בין 5-7 ק"ג רק מעצם שגרת המשחקים והאימונים שהוא ייכנס אליה, אבל אין מה לצפות ממנו להגיע למבנה של דוראנט, וכנראה שמבנה הגוף של לברון הוא החסם התחתון של איך שהגוף של זאיון יראה.
החלק הפיזי השני הוא כמובן הפיל שבחדר – נושא הפציעות. אנחנו יודעים שלזאיון יש כישרון כדורסל נדיר. הדאנקים הורידו חלק מהפוקוס וגם הכוח המתפרץ, אבל מדובר כאן בשחקן עם חוש אמיתי לכדורסל. פחות וינס קרטר של תחילת הקריירה ויותר דריימונד גרין בהתקפה עם יכולת קליעה משופרת. האתגר מבחינת זאיון יהיה להשאר בריא את שארית העונה, ולצורך העניין הרבה פחות מעניין איזה מספרים יהיו לו (ובטח כמה היילייטס יהיו לו) עד סופה. בחודש מרץ הפליקנס בשני מסעות של ארבעה משחקי חוץ שכוללים בק טו בק. אם זאיון על הרגליים אחריהם – ואתם יודעים מה, גם אם הוא ינוח בבק-טו-בק – זה סימן מעודד להמשך
החלק השלישי הוא הטריקי ביותר – כחלק מהליך השיקום של זאיון סופר שהוא למעשה לומד ללכת ולרוץ מחדש, ומשנה למעשה את ה'זרימה האנרגטית' (מצטער, לא מצאתי ניסוח טוב יותר) במפרקים ובגוף. זה מצחיק לחשוב על זה בהתחלה (למה צריך ללמד מקצוען איך לרוץ) נשמע הגיוני יותר כשחושבים על זה (ככל שהשרירים בגוף 'לומדים' איך להוריד עומס ממפרקים ככה הסיכוי לפציעה קטן. פיל ג'קסון אמר עוד לפני עשור שהבעיה המרכזית של אנדרו ביינום הייתה שצורת הריצה שלו הייתה 'לא שגרתית' וזה הוביל לפציעות שגמרו לו את הקריירה. אם דרק רוז היה יודע איך לנחות יש סיכוי לא רע שהקריירה שלו הייתה נראית אחרת וכו') אבל בסופו של דבר זה מעורר מחשבה – אם זאיון בנה מחדש את כל שיווי המשקל שלו בפלג הגוף התחתון – איך הוא יגיב על המגרש? עם כל הכבוד לתרגילי שיווי המשקל שהפליקנס עשו איתו האם החיווט החדש הזה טוב מספיק כדי להתמודד עם קרוס אובר של קיירי? האם היכולת של זאיון להרחיק שחקנים מתחת לסל בעזרת פלג הגוף התחתון תצליח לשמור על עצמה עכשיו כשהמאסה אצלו אמורה להתחלק אחרת?
סטפן קרי עבר משהו דומה אחרי הפציעות החוזרות בקרסוליים. אמנם בזמנו לא הגדירו את זה כ'ללמד מחדש לרוץ' אבל כן היה עניין של חיזוק שרירים אחרים ברגליים של קרי שתמכו בריצה ובשינוי הכיוון. אותה שיטה נתנה לשאק עוד שנתיים שלוש לקריירה לפי עדות מהאיש עצמו. העניין הוא שקרי הוא גארד, ושאק לא נדרש לאותה הזריזות כמו זאיון. במקרה של קרי גם יש סיכוי שראינו שלפיתוח הזה יש תאריך תפוגה, מה שמעלה סימן שאלה נוסף לגבי זאיון.
לפני 15 שנה מקרה זאיון היה מסתיים כנראה כמו מקרה גרג אודן. ההתפתחות בשנים האחרונות בטכנולוגיות הספורט מאפשר לא רק להאריך קריירות, אלא גם לטפל בנושאים ספציפיים שהם מסכני קריירות. הזמן יגיד אם זאיון יהיה מקרה הצלחה – או שהביולוגיה תנצח את המדענים והכישרון
