איזה גמר הולך להיות לנו! לא, באמת – איזה גמר הולך להיות לנו? בוא ננסה יחד לפרק את המחשבות על הגמר הזה לשבעה אלמנטים:
1. שעמום. אבשלום קור מקריא את ספר הטלפונים המלא של אשדוד. כרכים 1-13 של דיני המס בישראל כולל פרקי הרחבה. סברי מרנן. הרגע רשמתי את שלושת הדברים היחידים בעולם שהיו יותר משעממים מהפלייאוף הנוכחי עד כה. טוב, ברור שזה לא לגמרי נכון. ברור שהיו משחקים טובים ודרמות פה ושם ושבוסטון וושינגטון הלך ל7 ועוד. הכל נכון. אבל זה לא מספיק בכלל. השליטה האבסולוטית של קאבס ודאבס עיקרה את הדרמה ולקחה את הדבר שהכי חשוב בכל ספורט שהוא – אלמנט ההפתעה. עיני כל העולם ותקוותיו תלויות כרגע בגמר הזה, שאמור, כמו הגשם, לשטוף הכל, להשכיח את את הטעם התפל שנשאר לכולנו בפה, ולתת לנו את הגמר שמגיע לנו – גמר אפי בין גוליית לאח של גוליית, בין הקבוצה הכי טובה לשחקן הכי טוב, בין הפייבוריטית לבין האלופה, בין רז ניסים כהן לנייט רובינסון. אוקיי הדוגמא האחרונה לא משהו, ברור שרז ינצח.
2. לברון מול מייקל. לא מתכוון להיכנס לדיון על גדולתו של מייקל לעומת גדולתו של לברון. אין דרך לצאת מזה, וכמו שאמרו ברינגר – כל שנייה שאנחנו מבזבזים על השאלה איפה עומד לברון מול מייקל, זה שנייה שהייתה צריכה להיות מוקדשת כדי להשפיל את מי שחושב שקובי צריך להיות גם בדיון הזה. מה שברור הוא שכבר עכשיו כנראה לברון השחקן השני בכל הזמנים והוא רק בן 32. ואם הוא מנצח את ג"ס הזו, את הקבוצה שניצחה הכי הרבה נצחונות אי פעם שנה שעברה ואז הוסיפה את השחקן השני הכי טוב בליגה, את מכונת ההתקפה אולי המוכשרת בכל הזמנים, אם הוא עושה את זה גם הפעם, שוב, בתצוגה שנתן עד כה בפלייאוף – יגיע באמת הזמן לדון ברצינות במייקל מול לברון. שנה שעברה הייתה הגאולה, השנה זה מאבק על המורשת.
3.התקפה מול הגנה. קליבלנד של השנה מעמידה בפלייאוף נתון התקפי של 121 נקודות לכל 100 פוזיישנס. זה הכי טוב. לא הכי טוב השנה – הכי טוב בכלל בארבעים השנים האחרונות מכל נתון התקפי של כל קבוצת פלייאוף. כולל שיקגו של ג'ורדן כולל הלייקרס בגדולתן כולל הכל. גולדן סטייט אם שאלתם שנייה אבל 6 נקודות שלמות מאחוריה. וזה קבוצה עם שלושה מעשרת הקלעים הגדולים בכל הזמנים כן? ויחד עם זאת, לא על זה יקום וייפול. כי גולדן סטייט, על אף הכשרון ההתקפי המופלא שלה, היא קבוצת ההגנה הכי טובה בליגה. קבוצה שכל השחקנים המובילים שלה, לרבות הכוכבים, הם שחקני הגנה טובים(קארי, זאזא) עד מעולים(קליי, איגי, דוראנט) ועד פנומנליים (כן דריימונד, אני מסתכל עלייך). לקאבס לעומת זאת יש כוכבים שאולי רוצים אבל מתקשים בהגנה (לאב) או גרועים ממש עד שלא מגיע הגמר (קיירי) או כאלה ששומרים כוחות (לברון). בלי הגנה, לקליבלנד אין סיכוי – והשנה אין את האריסון בארנס שאפשר לעזוב אותו כדי שיזרוק לסל כמו שבנו את הכותל – עם המון לבנים.
4. עומק. לדיוויד גריפין מגיע המון כבוד – הוא הצליח ליצור עומק בלתי נתפס בקאבס – טריסטאן, ג׳יי אר סמית, שאמפרט, פריי, דרון ויליאמס, ריצ'ארד ג'פרסון, קייל קורבר. יחד עם שלושת הכוכבים זה עשירייה עם טונות של כישרון נסיון ויכולת. טונות. גס לעומת זאת, כדי להביא את דוראנט נאלצה לוותר קצת על עומק. זאזא ליווינגסטון ואיגי זה לא רע, אבל אחר כך? דיוויד ווסט קשישא לאוהבי הז'אנר, או האיש הכשרון והאייקיו הבודד – ג׳אוויל!!!! מצד שני, ארבעת הכוכבים של גס כולם בשנות העשרים לחייהם ובכושר נפלא – אז כמה ייקבע העומק? בקרוב נגלה.
5. כח רצון פעם לברון היה נחשב צ׳וקר. כזה שנחנק ברגעי הכרעה. בינתיים מזמן הבנו שזה לא נכון – שהוא שם תמיד, ושלפעמים מסירה לשחקן חופשי היא מהלך יותר חכם מלקחת כדור על שלושה שחקנים ולזרוק בסיבוב. בינתיים הוא כבר רמס את הסטיגמה הזו עד אבק. זאת ועוד. ליד לברון משחק בנאדם עם ביצים כל כך גדולות, שהוא צריך כתפיות בתוך התחתונים כדי להחזיק את המסה העצומה הזו כל יום, בנאדם שברגעי ההכרעה לא רק שלא רואה אף מגן ממטר הוא לא רואה אותו ממילימטר. הבנאדם הזה, הוא רכז שמנהל משחק בצורה בינונית, ששומר גרוע, ושרוב הזמן נראה משועמם. אבל ברגע שהכסף על השולחן, קיירי אירווינג נהיה בלתי עציר. מהצד השני יש את דוראנט- שעליו עדיין מספרים שהוא נחנק ברגעים גדולים, שכשהמצב קשה, השנים באוקלהומה-סיטי לימדו אותו לקחת כדור ולנסות ללכת ראש בקיר ולהרוס את שטף המשחק של ג"ס. ולידו יש את קארי – אולי הקלעי הכי טוב והכי לא הגיוני בהיסטוריה, שסיים את סדרת הגמר שנה שעברה עם ממוצע של 22 נקודות בלבד, ואפילו באליפות הראשונה לא ממש הצטיין בגמר. לשניהם יש המון מה להוכיח ברגעי ההכרעה. לכאורה, יש כאן יתרון גדול לקליבלנד במצבים צמודים – אבל מצד שני, בוא נראה את קליבלנד מגיעה לרגעי ההכרעה במצב צמוד.
6. מאמן. לסטיב קר יש נזלת בעמוד השדרה. קשה לו ללכת קשה לו לשבת קשה לו לאמן. מצד שני, זה מעמיד את מייק בראון בתור המאמן של גולדן סטייט בגמר – ומייק בראון כמו שכולם זוכרים, מעולה בלהרוס התקפות שמבוססות על לברון.
7. תחזיות. וגאס פרסמו את הסיכויים לגמר. גולדן סטייט לא רק פייבוריטים משמעותיים, אלא שהתוצאה עם יחס ההימורים הכי נמוך (כלומר התוצאה עם הסיכויים הכי גדולים) זה 4:1 לג"ס. ארבע אחד! מצד שני סטיבן איי סמית הולך עם גולדן סטייט. סטיבן איי סמית זה פרשן האנביאיי שמרוויח טונות של כסף בעונה בשביל לדבר שטויות. סטיבן איי סמית זה בנאדם שמצליח להכניס הכי מעט מחשבה לתוך הכי הרבה מילים. לאוואר בול בלי ילדים מוכשרים. פרובוקטור נודניק שכבר שש שנים רצופות מהמר לא נכון בגמרים והשנה הלך עם ג"ס – מה שמבטיח כמעט סופית שקליבלנד לוקחת.
אז מה יהיה? מאיפה לי לדעת. באמת שהפעם הכל, אבל הכל יכול לקרות. אבל, מה שעשה דוראנט בקיץ, מה שעשה זאזא לקוואי והראיון של קארי אחר כך, פלוס האופי המעצבן פלאים של דריימונד גרין, גורם לי להיות בעד לברון וקליבלנד ונגד הכדורסל הכמעט מושלם של גולדן סטייט. ועל זה, אני לא אסלח לשני הצדדים לעולם.
