סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA.
הקבוצה היום: וושינגטון וויזארדס
לדף הקבוצה:
נשארו: בראדלי ביל, דאוויס ברטנס, תומאס ברייאנט, רוי האצ'ימורה, דני אבדיה, דניאל גאפורד, ראול נטו (הוחתם מחדש), אנתוני גיל
עזבו: ראסל ווסטברוק (טרייד ללייקרס), אייזק בונגה (חופשי – טורונטו), גריסון מת'יוז (ללא קבוצה), איש סמית' (חופשי לשארלוט), רובין לופז (חופשי לאורלנדו), צ'אנדלר האצ'ינסון (עבר בטרייד לסן אנטוניו, שוחרר וחתם על חוזה דו צדדי בפיניקס), קיילב הולמסלי (האמבורג),
הגיעו: ספנסר דינווידי (עסקת החתם והעבר), קנטביוס קולדוול-פופ, קייל קוזמה, מונטרז הארל, ארון הולידיי (טרייד), קורי קיספרט, אייזיה טוד (דראפט)
מתנדנדים: ג'ורדן גודווין, חיימה האצ'ינקה, ג'יי האף.
חמישייה: ספנסר דינווידי, בראדלי ביל, קנטביוס קולדוול-פופ, רוי האצ'ימורה, דניאל גאפורד
ספסל: ארון הולידיי, דני אבדיה, קייל קוזמה, מונטרז הארל, תומאס ברייאנט, דאוויס ברטנס, קורי קיספרט, ראול נטו, אנתוני גיל
המהלכים הגדולים של עונת 2020/21:
אז מה היה לנו שם?
נתחיל במה שכולם באו לפה בשביל לקרוא – עונת רוקי טובה מאוד של דני אבדיה, ואיכשהו כולכם מאוכזבים. אז בואו נעשה סדר. דני אבדיה היה צריך להשיג כמה מטרות בעונת הרוקי שלו – דקות משחק, לחימה, הגנה, קליעה. התפקיד שלו היה להתרגל לקצב, לאינטנסיביות של המשחק, לכמות המשחקים, לתדירות שלהם. אפשר לסמן וי גדול על הכל למעט הקליעה. קליעה אפשר לשפר. אם גם הקליעה הייתה שם, אפשר היה לתת לעונה שלו ציון מצויין. העובדה שהוא פתח בחמישיה, ירד לספסל, הוחזר לחמישיה, רק מלמדת על הנחישות של דני, על ההתקדמות שלו, על הרושם שהוא השאיר בוושינגטון. הוא השתפר ככל שהעונה התקדמה, גם בניהול המשחק, גם בהגנה, גם במשחק עם החברים. דווקא אז העונה נקטעה בפציעה. חוסר מזל. נקווה שזו תהיה הפעם האחרונה שנצטרך להזכיר מזל במושגי הקריירה של דני.
והייתה שם גם קבוצה מסביבו, או לפחות על הנייר. בפועל היו שני כוכבים גדולים שעשו כל שרצו וכל השאר נאלצו להסתפק בשאריות. בראדלי ביל סיים במקום השני במאבק על מלך הסלים. ראסל ווסטברוק רשם עוד עונה עם טריפל דאבל. הרחק מאחוריהם לא הרבה. וושינגטון פתחה את העונה רע מאוד, בעיקר בגלל חוסר יעילות משווע של ווסטברוק. ווסטברוק עדיין סבל מכאבים מפציעה קודמת ולא היה במיטבו. הוא שיחק כדורסל לא יעיל והרבה לזרוק (ולהחטיא) לסל מרחוק, במקום לחדור.אם זה לא הספיק הם איבדו את הסנטר הפותח שלהם תומאס ברייאנט, שבועיים לתוך העונה. כדי להוסיף שמן למדורה הגיעה הקורונה שהשביתה את הקבוצה לכשבועיים בינואר והדביקה לא מעט שחקנים. הקבוצה חזרה לאט, והיה נראה שאפשר לרשום על העונה כשלון אחד גדול.
בטרייד דד ליין הקבוצה הייתה במאזן של 15 ניצחונות ו-28 הפסדים תקועה עמוק בתחתית המזרח. טרייד אחד קטן וראסל ווסטברוק שנכנס לעניינים שינו את העונה לחלוטין. הקבוצה הביאה את דניאל גאפורד משיקגו שהפך את המסננת של וושינגטון להגנת שקשורה ל-NBA. עד ה-27 למרץ (משחקו הראשון של גאפורד) הדירוג ההגנתי של וושינגטון עמד על 113.5 נקודות לעומת דירוג התקפי של 109 נקודות. מה-27 למרץ הדירוג ההגנתי של וושינגטון עמד 109.7 (מקום חמישי בליגה בתקופה הזו), לעומת דירוג התקפי של 113 נקודות. זה שינוי אדיר במהלך עונה, וזה בא לידי ביטוי גם במאזן. וושינגטון מסיימת את העונה עם 20 ניצחונות לעומת 11 הפסדים ואיכשהו תופסת את המקום השמיני במזרח. בפלייאין היא הפסידה לבוסטון וניצחה את אינדיאנה כדי להגיע לפלייאוף. שם הפסידה לפילדלפיה ב-5 משחקים. לא הפתעה או אכזבה, פשוט מה שזה.עדיין השינוי תוך כדי עונה היה מספיק משמעותי כדי להשאיר רושם טוב.
בואו נהיה כנים – דניאל גאפורד מקבל המון קרדיט, אבל הוא לבדו לא שווה כזה שינוי בפחות מ-18 דקות בממוצע למשחק. כשיש שומר טבעת טוב שמחפה מאחורה זה סבבה (נו אפנס רובין לופז, אתה איש מצחיק, אבל כדורסל זה לא הפורטה שלך). מירב הקרדיט עדיין צריך ללכת לראסל ווסטברוק. אם לדבר על העונה שלו אז האחוזים שלו קפצו משמעותית בחלק השני של העונה ("רק" 2.5% שדה, אבל גם 3% משלוש, 12% מהעונשין), הריבאונדים, האסיסטים, וזה היה פשוט ראסל הישן והטוב (זה שהוא סתם לא יעיל, לא זה שממש הורס קבוצות). ראסל הישן והטוב הוא שחקן שאמור לקחת קבוצה לפלייאוף במזרח.
ועוד מילה על סקוט ברוקס. דני אבדיה נשאל מה הוא למד מברוקס בראיון שפורסם באתר YNET נשאל אבדיה מה למדת מסקוט ברוקס. הנה התשובה שלו:
"מסקוט למדתי איך להיות מוכן תמיד לכל דבר, ולהיות מקצוען גם מחוץ למגרש."
דיפלומט. שמתם לב שאין שם אף מילה על כדורסל? כנראה שלא במקרה. וושינגטון בהרבה מובנים נראו כמו קבוצה לא מאומנת. מסתמכים על שני הכוכבים בהתקפה ובלי יותר מדי תיאום בהגנה.
קיץ חם
סקוט ברוקס סיים חוזה, וקצת אחרי שוושינגטון סיימו את העונה הקבוצה יצאה בהודעה שאחרי מו"מ קצר עם המאמן, 2 הצדדים החליטו להיפרד. לא ברור כמה וושינגטון הייתה רצינית (אני מקווה שהם לא היו רציניים), אולי הם רק רצו לרצות את ראסל ווסטברוק שנחשב למקורב לברוקס. במקום ברוקס הוחלט לשכור את ווס אנסלד ג'וניור. למשפחת אנסלד יש קשר עמוק למועדון. האבא שיחק את כל קריירת המשחק שלו בוושינגטון (אז הבולטס), בין השנים 1968 ל-1981. יש לו MVP אחד ואליפות אחת במדי המועדון. הוא נבחר להול אוף פיים. לאחר הפרישה עבד במועדון כולל 6 עונות בהן היה המאמן, ו-7 עונות בהם שימש כג'נרל מנג'ר. ג'וניור התחיל את הקריירה שלו בכדורסל בוושינגטון ב-1997 כסקאוט ועבד במועדון 14 עונות לפני שהתחיל לטייל בליגה, עד שנחת בדנבר כעוזר מאמן.חשוב לציין שאנסלד ג'וניור מגיע למועדון לא רק בגלל אבא והשם. בתקופה בדנבר הוא צבר המון הערכה כמאמן. הוא מקבל את הקרדיט על השיפור ההגנתי של הנאגטס בעונה האחרונה כשסיימו במקום ה-11 בדירוג הגנתי. בנוסף אנסלד נחשב למפתח כשרונות טוב, ומקבל קרדיט על ההתפתחות של יוקיץ' ומוריי בדנבר. על הנייר זה טוב מאוד לדני, ונראה שאנסלד דאג להזכיר אותו לא מעט בראיונות השונים שעשה מאז שקיבל את התפקיד.
קצת לפני הדראפט הקבוצה החליטה להיפרד גם מראסל ווסטברוק. הלייקרס רצו, ו-וושינגטון קיבלו בתמורה את הבחירה ה-22 בדראפט ושלושה שחקנים: קנטביוס קולדוול-פופ, קייל קוזמה ומונטרז הארל. את הבחירה ה-22 הם העבירו לאינדיאנה בתמורה לארון הולידיי. זה לא נגמר כאן, כיוון שבשוק החופשי וושינגטון רצתה את ספנסר דינווידי למלא את החור בעמדת הרכז, אבל לא היה לה את הכסף להחתים אותו ישירות. טומי שפרד הצליח לקבל אותו מברוקלין בתמורה ל-2 בחירות סיבוב שני. כל הסלט הזה הורכב לעיסקה אחת עם חמש קבוצות שבה וושינגטון קיבלה את 3 השחקנים מLA, את דינווידי, את הולידיי, ואת אייזיה טוד (בחירה 31 בדראפט), בתמורה לראסל ווסטברוק ו-5 בחירות סיבוב שני. בנוסף היא נפטרה מצ'אנדלר האצ'ינסון שנשלח לסן אנטוניו ונחתך. הישג יפה לטומי שפרד, שכן בתחילה היה נראה שיצטרך להיפרד מאחד מהשחקנים שהגיעו מהלייקרס בשביל לקבל את דינווידי. לאחר מכן התברר שברוקלין דרשו את דני, ובסופו של דבר שפרד הוריד אותם מכל הדרישות שלהם.
בנוסף לטרייד הענקי הזה, וושינגטון בחרה בדראפט את קורי קיספרט. קיספרט השלים 4 עונות במכללת גונזאגה לפני שיצא לדראפט. הוא רשם 44% משלוש במכללות ומגיע על תקן קלעי.
הדבר האחרון על סדר היום הוא בראדלי ביל. אוהדי בוסטון (ודרור בינהם), סבורים שביל כבר סגר עם טייטום שיגיע לבוסטון בקיץ הבא. לביל יש חוזה לעונה הקרובה, ואופציית שחקן בסך 37 מיליון דולר לעונה לאחר מכן. בינתיים ביל לא דורש טרייד מוושינגטון, אבל גם לא ממהר להודיע שהוא ממשיך. הקבוצה נתנה לו הצעת חוזה מקסימלית ברגע הראשון שיכלה (181 מיליון דולר ל-4 עונות), אבל ביל אמר שהוא לא ממהר לחתום עליה. איך זה יתפתח? תלוי מאוד איך תראה פתיחת העונה של וושינגטון.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
מאמן חדש, המון שחקנים חדשים, זה המקום לראות איך הכל עובד, וכמובן איך דני אמור להשתלב בכל זה.
רוטציה:
עמדת הרכז היא העמדה הכי קלה לניבוי בוושינגטון. דינווידי יפתח, ארון הולידיי אמור לעלות מאחוריו, כשראול נטו בגיבוי.
בעמדת הסנטר הצפי הוא שדניאל גאפורד יקבל את הבכורה, לפחות כל עוד תומאס ברייאנט פצוע, אבל כנראה גם אחרי. הבעיה העיקרית של גאפורד היא כושר ועבירות שמגבילים אותו לפחות מ-20 דקות במשחק. יש דיבור על שיפור בכושר ואם ימנע מעבירות יכול לעלות לאיזור ה-25 דקות. דקות המנוחה שלו אמורות ללכת לתומאס ברייאנט כשיבריא, אבל גם מונטרז הארל במיקס. הבעיה העיקרית של הארל היא ההגנה, דגש גדול של אנסלד ולכן לא ברור כמה דקות הארל יקבל. בנוסף הארל מצטיין בעיקר בפיק אנד רול ויצטרך גארד שידע להפעיל אותו, אחרת הערך שלו יורד משמעותית.
עכשיו הגענו לחלק הקשה, הכנפיים. יש לנו 144 דקות לחלק ב-3 עמדות. ביל יקבל את הדקות שלו בלי קשר לאחרים, אבל אנסלד מדבר על הורדת הדקות של ביל, כמו גם העומס ההתקפי, בשביל שביל יגיע לסופי משחקים, ומשחקים מכריעים של העונה, רענן יותר. עדיין קשה לראות אותו יורד מתחת ל-33. מי שכנראה יקבל את דקות המנוחה של ביל ב-2 הוא כנראה קנטביוס קולדוול-פופ, אבל ספק אם הוא יסתפק ב-15 דקות למשחק, ולכן קולדוול-פופ יצטרך לקבל דקות גם ב-3. על הנייר הוא הקלע הכי טוב, והשומר האישי הכי טוב בעמדה (לדני יש יתרון גודל משמעותי, אבל לרוב הליגה אין לברון ב-3). כנראה שקולדוול פופ יפתח בעמדה ויקח שם כ-15 דקות. רוי האצ'ימורה צפוי לפתוח ב-4 ולקבל את מירב הדקות שלו שם, כשהוא יכול לקבל מעט דקות בעמדה 5 במקרה שוושינגטון תרצה לשחק סמול בול. זה משאיר כ-60 דקות משחק שאמורים להתחלק בין דני, קוזמה, קיספרט, ברטאנס והארל. בלתי אפשרי לרדת לרזולוציה של שניות. קוזמה הסקורר הכי טוב מבין החמישיה. ברטאנס חד ממדי (שלשות), אבל טוב מאוד במימד הזה. קיספרט כנראה יצטרך לחכות לעונה הבאה. הארל יקבל דקות מתוקף מעמדו, אבל לא בטוח שהוא מתאים לקבוצה הזו. לדני יש יתרון משמעותי בהגנה וזה אמור לתת לו את היתרון על השאר ולחצוב לו כ-20 דקות. אם יקלע באיזור ה-35%+ ויביא את ניהול המשחק שכולם מדברים עליו, זה יכול להקפיץ לו את הדקות ל-28.
וושינגטון צריכה לבנות היררכיה ברורה, ורצוי טרייד שידלל את העומק, ויביא שחקנים טובים יותר. עד שזה יקרה אנסלד יצטרך למצוא דרך לרצות את כולם כדי למנוע מרמור בחדר ההלבשה, ועדיין לתת דקות לצעירים, ולשמור על רמת המשחק שהוא רואה לנגד עיניו.
הגנה:
הדיווחים ממחנה האימונים הם שאנסלד שם דגש על הגנה ותקשורת בין השחקנים. היום הראשון במחנה הוקדש כולו להגנה על הפיק אנד רול. אנסלד כאמור מקבל את הקרדיט על ההגנה של דנבר. אנסלד מבקש מהשחקנים שלו לעשות כמה שפחות חילופים, לדעת שיש להם גיבוי, אבל לקחת אחריות אישית ולהשאר לפני השחקן שלהם. העובדה שאנסלד שם דגש על ההגנה אמורה לעבוד לטובת דני, אבל מי שיותר מתאים כנראה להגנה שאנסלד מתכנן הוא קנטביוס קולדוול-פופ.
זה אמור לעבוד לטובת דני, שהתחרות העיקרית שלו בצד ההגנתי מגיעה מקנטביוס קולדוול-פופ שנחשב לשומר אישי ברמה גבוהה. יש הבדלי גודל גדולים, ובזמן שלדני יהיה קל יותר להסתדר עם סמול פורוורדים גדולים, לקולדוול-פופ יהיה קל יותר להסתדר עם פורוורדים מהירים. כנראה שהדקות של השניים יושפעו מזהות היריבות והשחקן שמוצב בעמדה 3. אנסלד דורש מהשחקנים שלו אחריות אישית, וכמה שפחות חילופים. לדעת שיש גיבוי מאחורה, אבל לדעת גם להישאר לפני השחקן שלהם. זו הגנה שדורשת משמעת גבוהה והמון תקשורת, אבל גם סותמי חורים. דני יכול להצטיין בחלק האחרון.
התקפה:
כאמור אנסלד רוצה להוריד את הנטל ההתקפי מביל. ביל סיים שני כמלך הסלים בעונה האחרונה, ולא ברור האם הוא מוכן לותר על המירוץ הזה, אבל הוא ישמח לכמה סלים קלים. בשביל שזה יקרה צריך הנעת כדור, וצריך מנהלי משחק בהרכב חוץ מביל ודינווידי. כאן דני יכול לפרוח. הנקודה היא שזה דורש משחקני וושינגטון קצת סבלנות התקפית וראיית משחק. שחקנים שהתרגלו (גם אלו שהגיע מהלייקרס) לזרוק כל כדור שמגיע אליהם צריכים ללמוד לשחרר אותו שלא בכיוון הטבעת. זה לא פשוט וזה ייקח זמן. דני כבר מתורגל.
שורה תחתונה:
וושינגטון הולכת להיות קבוצה שונה לגמרי העונה. הרוטציה לא פשוטה וצריך לזכור שיש פה גם המון פוליטיקה, ולא רק מי משחק יותר טוב. על הנייר לדני יש יתרונות בשיטת המשחק שאנסלד רוצה לבסס, והוא יקבל המון הזדמנויות לפרוח. עונה טובה שלו משמעותה להתקרב יותר ל-30 דקות. את דני לא צריך לשפוט רק על פי הסטטיסטיקה האישית שלו, כי הוא שחקן שמביא לפרקט הרבה יותר מרק נקודות. הוא עושה המון עבודה שלא תמיד באה לידי ביטוי בסטטיסטיקה. טומי שפרד עיבה את הסגל בקיץ, אבל אולי יותר מדי, וזה ישאיר שחקנים ממורמרים בחדר ההלבשה. וושינגטון צריכה לחשוב איך היא מנצלת את הקלפים שיש לה כדי להפוך לקבוצה טובה יותר. היא גם חייבת להבין מה ביל הולך לעשות בקיץ הבא, כי אם הוא עוזב בלי תמורה זו תהיה מכה קשה לקבוצה. אם הם ידעו שביל הולך, הם צריכים לראות איך הם מוציאים מזה כמה שיותר תמורה, ואז זו קבוצה שונה לגמרי.
תחזית: יהיו הרבה חריקות בפתיחת העונה, שחקנים לא מרוצים, והפסדים לא הכרחיים. במקום ללכת על טרייד על ביל, שפרד ילך אול אין וינסה להשיג שחקן כמו ברנדון אינגראם או פסקל סיאקם (תלוי במצב של ניו אורלינס וטורונטו במהלך העונה). הוא ישלם יפה ויקריב חלק מהעתיד של הקבוצה בתקווה שזה לא יתנקם בו בקיץ. וושינגטון תיתן עונה טובה ותסיים עם 45 ניצחונות במקום השביעי במזרח. דני יקבל יותר ויותר דקות ככל שהעונה תתקדם ויהיה הישראלי הראשון בפלייאוף ה-NBA
