טור שינסה לסכם נקודות מעניינות ולהאיר נקודות שאולי פחות שמתם לב אליהן. העמדות הן שיטת מספור.

כל הנתונים נכונים לשישי

PG ג'ון קולינס

אחד הדברים העקביים בטור הלא עקבי שלי הוא מעקב הרוקיז. שנה שעברה כשעשיתי אותו, קצת "התאהבתי" בג'ון קולינס, למרות שהיה בחירה מאוחרת, ובכלל בדירוג לרוב לא נכנס גבוה או איים על השלישייה. בעונת הרוקי שלו הוא היה יעיל גם בריבאונד וגם בהגנה ולא ביחס לרוקיז אחרים, אלא בכלל.

את העונה הוא התחיל פצוע, ונעדר מ-15 משחקים, אלא שמאז מכונת הדאבל דאבל הזו עם ממוצעים של 18.8 נקודות, 10.2 ריבאונדים, 57.9% מהשדה ואפילו 33.8% סולידי מעבר לקשת (גם אם מדובר ב-2.3 זריקות בלבד למשחק).

בהשוואה לעונה שעברה, הוא נחלש גם הגנתית וגם באחוזי ריבאונד התקפה (אחוז הכדורים החוזרים שהוא תופס מכלל אלו שנופלים כשהוא נמצא באזור). ולמרות שהוא ירד, הוא 9 בליגה לפני שמות כמו יוסוף נורקיץ' או סטיבן אדאמס.

אני בכלל הייתי בטוח שהוא אמור להיות סנטר, אבל בינתיים העונה הוא מספק נתונים פחות טובים כשהוא מתפקד כ-5 ולא כ-4 לצד דדמון או אלכס לן. הוא מספיק מהיר וזריז גם לשמור ולהיות על הפרימטר, ע"פ מצלמות המעקב הוא מוריד ב-4 אחוז את אחוזי הקליעה של שחקנים עליהם הוא שומר על קשת השלוש, כשלרוב, לביגמנים שנחשבים רים פרוטקטור יש נתונים רעים בחוץ.

האתלטיות שלו היא בדיוק מה שמסייע לו בתרגילי פיקנרול ולסייע גם בהתקפה.

בטור מצויין בדה רינגר משווים אותו לכריס בוש ומציינים שם שאחרי שבודנהולזר עזב, ההוקס שינו גרסה מלהיות "הספרס של המזרח" ל"הווריירס של המזרח". הבחירות של טריי יאנג, קווין הוארטר ועומארי ספלמן די הצביעו על כך. קולינס התקדם מצויין בשנתיים שלו, והוא מתפקד כ"רים ראנר" (Rim Runner, הכוונה רץ מטבעת לטבעת. בצד אחד מתפקד כרים פרוטקטור בצד השני נכנס לטבעת לסל, לרוב בפיקנרול. ע"ע קלינט קאפלה, ג'ארט אלן וכד'). כדי לבצע את זה בהצלחה בקבוצה שמכוונת להיות ה"ווריירס של המזרח" יש כמה דברים שעליו לעשות, להיות הריבאונדר להחטאות, להיות עם ראיית משחק ולפתח יכולת קליעה.
שנה שעברה הוא היה שחקן שקולע מהצבע בלבד, והעונה הוא החל לקלוע שלשות. עדיין לא בצורה שתהווה איום כלשהו, אבל לאטלנטה יש את הזמן. ראיית המשחק כבר שם, כפי שניתן לראות ביכולת המסירה שלו.

הוא לא יוקיץ' ואפילו לא קרוב, אבל יש לו יכולת מסירה טובה ביחס לגבוה. בניגוד לרים ראנרס אחרים הוא לא חייב את המסירה, הוא יכול לכדרר וליצור לעצמו, גם אם לעיתים הוא נראה מעט מגושם כשהוא עושה זאת

ברוב הדברים קולינס עדיין לא שם, איפה שאטלנטה רוצה שהוא יהיה בסוף.  וזה בסדר, גם אטלנטה עדיין לא שם. בעונתו השניה קולינס מצליח לבלוט ולהיראות כמו אחד השחקנים עם התקרה הגבוהה מאותו מחזור, שהוציא כמה שחקנים ממש טובים.

SG רוקיז!

דירוג הרוקיז מחכה לאולסטאר ובעיקר לקיר הרוקיז כדי שתהיה תחרות ללוקה. בינתיים יש התפתחויות. אחד הרוקיז האהובים עליי, וונדל קרטר ג'וניור נפצע ויופיע כאן לדירוג פרידה (הוא אמור לחזור במרץ אבל אני בספק אם הבולס יעשו זאת). מארווין בגלי חזר ולא מעט רוקיז אחרים השתפרו ומתחילים להתקרב לדירוג. מנגד אין העונה רוקיז בולטים בקבוצות טובות. דאלאס וממפיס צנחו, שיי גילגאוס אלכסנדר פתח קצת בשורות הקליפרס וחזר לתפקיד שולי מהספסל. אין העונה איזה דונובן מיטצ'ל, טייטום או סימונס בינתיים, וקצת חבל.

ונזכיר את הקריטריונים להיות מועמדים לדירוג, שנועדו לסנן את אלו עם הסטטיסטיקות הריקות ולהשאיר את אלו שבאמת משפיעים על קבוצתם:
1. לפחות 20 דקות למשחק.
2. לפחות 10 נקודות למשחק ובנוסף יכולת עלית כלשהי. במידה ואין אז לפחות 15 נקודות למשחק.

ונתחיל עם הגרף: ככל שהשחקן ימינה יותר על הגרף, הוא יעיל יותר התקפית, ככל שהוא גבוה יותר על הגרף הוא יעיל יותר הגנתית. קו האלכסון זה קו היעילות הכוללת החיובית.

1. לוקה דונצ'יץ'.

19.9 נקודות, 6.8 ריבאונדים, 5.3 אסיסטים, 1.2 חטיפות ו-3.2 איבודים ב-32 דקות למשחק.

דונצ'יץ' החל להאט לאחרונה. אחוזי הקליעה ירדו, דאלאס נראית פחות טוב והיה את הסיפור עם דניס סמית' ג'וניור. כל זה והוא עדיין ראשון בחבורה. מבין כל הרוקיז שעומדים בקריטריונים של הדירוג הזה, דונצ'יץ' ראשון במדד פלוס מינוס עם 0. כן, פחות מוצלחים העונה, ואם בטורים הראשונים התלהבנו שלוקה וטריי ג'יי פותחים בקבוצות פלייאוף, מאז הקבוצות של שניהם ירדו וכרגע נמצאים בתחתית הטבלה במערב, מעל פניקס בלבד. בינתיים דונצ'יץ' מרשים עם יכולותיו בקלאץ'

2. דיאנדרה אייטון.

16.4 נקודות, 10.6 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 1 חסימה ו-1.8 איבודים ב-30.8 דקות למשחק.

אייטון משתפר ומשתלב יותר בשיטת המשחק של קוקושקוב. רואים עקומת למידה וייתכן שאם היה משחק בקבוצה שאנשים גם היו צופים בה בחודשיים האחרונים, היו מתייחסים אליו יותר ברצינות. גם אייטון סבל מפציעה לאחרונה ויתכן ויפסיד יותר משחקים.

3. ג'ארן ג'קסון ג'וניור.

13.5 נקודות, 4.6 ריבאונדים, 1.1 אסיסטים, 0.9 חטיפות, 1.5 חסימות ו-1.6 איבודים ב-25.7 דקות למשחק.

הרוקי, שהיה המועמד העיקרי להתחרות ראש בראש עם לוקה על המקום הראשון, ירד במשחקים האחרונים, כחלק מהיכולת הנמוכה הכללית של ממפיס לאחרונה. כל הקבוצה מתפקדת פחות טוב וכנראה עכשיו לאחר שהגריזליס מבצעים יו טרן (הרגע הבאתם את ג'סטין הולידיי לחיזוק, עכשיו הולכים לכיוון השני?!) יתכן ותהיה איזו תחושה מנטאלית של "למה להתאמץ?". טריי ג'יי עדיין מככב גבוה ברשימת השחקנים שמורידים הכי הרבה את אחוזי השחקנים שמולם, וברשימת השחקנים שקולעים מולם באחוזים הנמוכים ביותר בצבע. (רוב השמות ברשימה דומים). במידה ויהיה טרייד על גאסול, ג'קסון יתחיל כבר העונה את התקופה שלו כסנטר מוביל.

אגב, את השם שלו אמורים לבטא Jairen.

4. וונדל קרטר ג'וניור.

10.3 נקודות, 7 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים, 1.3 חסימות ו-1.5 איבודים ב-25.2 דקות למשחק.

"זה שיר פרידה, אז בואי רק אמרי שלום…" וונדל קרטר רוקי חכם. הוא ויתר על מלגת לימודים בהארוורד כדי לתת סיכוי לקריירת הכדורסל שלו. יש לו חכמת משחק ויעילות הגנתית והתקפית. אין ספק שהוא נכס חשוב בבנייה של שיקגו. עונה הבאה הוא יחזור כמו שצריך, וימשיך מהנקודה שהפסיק.

https://twitter.com/StevenKelsey13/status/1086163416773996544

5. מארווין בגלי.

12.7 נקודות, 6.4 ריבאונדים, 0.9 אסיסטים, 0.9 חסימות ו-1.6 איבודים ב-23.4 דקות למשחק.

בגלי חזר מהפציעה ואפילו פתח בחמישיה בהיעדרו של בייליצה. כשפתח היה די טוב ונתן תחמושת למי שטען שהוא צריך לפתוח כבר השנה, ואולי גם לדיוני הטרייד על בייליצה. בגלי מציג יכולת קליעה טובה אחרי הפציעה, אך ההגנה עדיין לא שם.

6. טריי יאנג.

15.9 נקודות, 3.2 ריבאונדים, 7.3 אסיסטים, 0.9 חטיפות ו-4.1 איבודים ב-29.8 דקות למשחק.

כשיאנג הגיע מהמכללות, אנשים חשבו שהוא רק קלעי שלשות ושאין לו שום דבר מעבר, אבל ליאנג יש יכולת חדירה מצויינת. בעזרתה, הוא או מוציא החוצה את הכדור (סטייל טוני פארקר או נאש) לאסיסט או שעושה את הנקודות בעצמו. נכון להיום, האחוזים שלו לשלוש עומדים על 28.5%, למרות שיפור בחודשיים האחרונים. אולם החדירה שלו ממשיכה להיות קטלנית ויעילה באזור של ראסל ווסטברוק או קמבה ווקר.

נשארו בחוץ: שיי גילגאוס אלכסנדר, כאמור ירד לספסל ול-9.8 נקודות למשחק. קולין סקסטון, מציג יכולות קליעה טובות, אבל עדיין לא מצאתי משהו טוב מאוד שהוא עושה מלבד זה, והוא עוד אמור להיות רכז. כקלעי הוא רק עם 14.6 נקודות למשחק, לא עונה על הקריטריונים של הדירוג. גם צמד הרוקיז של הניקס, אלונזו טרייר וקווין נוקס טובים לאחרונה, גם במקרה שלהם, מלבד קליעה, עדיין לא ראיתי יכולת ממש מרשימה. לטרייר יש אתלטיות, אבל עוד לא משהו ממש מרשים.

SF דיאנג'לו ראסל לאולסטאר?

אחת מהפתעות העונה היא ברוקלין נטס. הקבוצה נמצאת בעונתה הראשונה מאז הטרייד ההוא, וסוף סוף מחזיקה בבחירת דראפט שלה. פרוחורוב מפעיל לחץ על מנת שהקבוצה תגיע לפלייאוף. כולל, על פי השמועות, איום בפיטורי אטקינסון. בתחילת העונה כריס לאוורט נפצע אולם עדיין הקבוצה המשיכה ושמרה על יכולותיה. בחודש ינואר היא אפילו השתפרה, בעיקר מאחורי צמד הרכזים שלה, ספנסר דינווידי ודיאנג'לו ראסל (שעדיין לא משחקים הרבה יחד)

דיאנג'לו ראסל נהנה ללא ספק מהעונה הטובה בקריירה שלו. תחת קני אטקינסון שחידש כמה קריירות בשנתיים האחרונות, ראסל השתפר באחוזי קליעה ודיוק מסירות. 

רואים בשוטצ'ארט שהוא קולע מצויין, עם עדיפות לשמאל. וכמו כן שיש לו בעיה עם סיום בצבע, משהו שהיה מאפיין של הקריירה שלו. למרות זאת, ראסל הוא הכוח המניע מאחורי הריצה קדימה של הנטס, והוא יצטרך להמשיך להיות כזה במיוחד עכשיו לאחר הפציעה של ספנסר דינווידי.

יש לי וידוי: משנה שעברה אני מחכה להזדמנות לכתוב פסקה כזו על דיאנג'לו ראסל. בדראפט 2015 הוא היה אחד החביבים עלי עם דיוק קליעה וגאונות מסירה, שהובילה פעמים רבות לאיבודים כי השחקנים שאיתו לא הבינו אותו. ראסל התפתח לאט מהצפוי ולא מעט מהקרדיט מגיע לקני אטקינסון, שהוא אחד המאמנים הפחות מוערכים בליגה. עכשיו כשראסל יקבל יותר דקות עם פציעתו של דינווידי,  ויראה שהוא יכול להיות אחראי גם בדקות הסיום אולי גם ישאר בברוקלין. הוא מסיים חוזה רוקי העונה וברוקלין שעונה הבאה בוודאי תהיה תחרותית עם החתמת שחקן כלשהו (באטלר? קיירי? שניהם?) לא בטוח שיהיה מקום גם עבורו וגם עבור דינווידי.

שאלה נוספת היא: אם הוא סוחב את הקבוצה שלו למקום השישי, אולי מגיע לו מקום באולסטאר? אמנם יש גארדים טובים ממנו במזרח, ללא ספק. אבל אולי לאור התרומה של ראסל לקבוצה, מגיע לו להיות שם בתור השחקן ה-12.

PF בבוסטון מחליפים תפקידים

יש שחקנים שידועים בדבר מסויים, ודי ידוע שבתחומים אחרים של המשחק הם חלשים, וזה בסדר. לא כולם יכולים להיות טובים בהכל, ולכל שחקן יש הדברים שהוא פחות טוב בהם. אף אחד לא מצפה מהארדן להיות סטופר הגנתי, ואף אחד לא מצפה מחסן ווייטסייד להיות מנהל משחק. לפעמים המטריקס קצת מחליק.

הקו  האחורי של הסלטיקס מורכב מקיירי אירווינג ומרכוס סמארט. די ברור מה כל אחד מה טוב בו, נכון?

אז מסתבר שקיירי אירווינג מוביל את בוסטון העונה, במדדי ההאסל השונים, בסחיטת עבירות תוקף ודיפלקשנס (הסטות של הכדור ממסלולו שלא נחשבות לחטיפה כי לא השתלטו עליו) הוא מתאמץ המון בהגנה והוא אפילו מדורג 13 ב-DRPM בין הרכזים בליגה. אני לא מנסה לטעון שהוא הופך לספציאליסט הגנתי, אבל אין ספק שבבוסטון הוא הופך להיות שומר בינוני פלוס, וכבר לא החור ההגנתי שהיה בקליבלנד.

ומה עם החבר השני בצמד? מרכוס סמארט הוא הפיטבול ההגנתי, אבל נגר. או שאולי לא? סמארט השנה עם 36.6% מעבר לקשת, וזה עוד מעט ירידה של השבוע האחרון. לפני שבוע הוא היה מעל 37%, ואז צוייץ הציץ הזה

סמארט בחודש ינואר עם 46.4% מעבר לקשת, ב-5.1 זריקות למשחק! במידה וזה ישאר, והוא ימשיך בקו הזה הוא יהיה מאוד יעיל. שומר כמוהו עם 37% לשלוש זה נשק קטלני. נקווה שלא יתקנו את הגליצ' במטריקס.

C חלוקת תפקידים במילווקי

מילווקי באקס הלכה השנה בעקבות יוסטון ואחרות, עם מה שמכונה ה'מוריי בול', שאומר בגדול או שלשות או חדירה לסל.
אלא שמילווקי גם קצת הוסיפה על זה והפכה תפקידים. בעוד שבעבר קלעי שלשות ריווחו את ההגנה עבור השחקנים החודרים, אצל הבאקס זה כבר הפך ששחקנים, בעיקר יאניס, חודרים כדי לפנות זריקת שלוש לקלעים על הפרימטר (כמעט. הם עוד לא באמת שם).
וכשבוחנים מהיכן כל שחקן של מילווקי לקח את מירב הזריקות, מתגלה התמונה המשעשעת הזו