(קרדיט: Raul Dominguez Jr; צילום מסך מתוך טוויטר)

הרבה סמליות הייתה הלילה במשחק של הספרס נגד הראפטורס. על הסמליות של קוואי לנארד שחזר למפגש מול האקסית כבר נכתב מתחת לכל עץ רענן. גם על הסמליות הקטנה יותר של דני גרין, שהועבר יחד עם קוואי באותו טרייד, דיברו, אבל קצת פחות. פופוביץ' אמר לפני המשחק שהוא מקווה שהקהל יתייחס יפה לקוואי, אז הקהל שמע, ושרק בוז לקוואי מרגע הצגת השחקנים ולאורך כל המשחק, בכל פעם שהכדור היה בידיים שלו ועד לירידה לחדר ההלבשה בסיום. בשלב מסוים במחצית השנייה, כשקוואי עמד על קו העונשין, הם גם שרו לו "בוגד, בוגד". אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי כזו שנאה כלפי שחקן מקהל שאינו קהל של הפועל. גרין, מנגד, זכה להמון אהבה מהאוהדים.

אבל לא דיברו על הסמליות הקטנה יותר של דרק וויט. ה"ילד" בן ה-24 שגדל בקולורדו, נבחר בשנה שעברה על ידי הספרס בדראפט במקום ה-29 והוביל את קבוצת הג'י-ליג של הספרס לאליפות תוך שהוא מראה יכולות התקפיות נפלאות. השנה וויט נזרק למים מוקדם מהצפוי בעקבות פציעתו של דז'ונטה מוריי, שהיה אמור להיות העוגן ההגנתי של הקבוצה.

פופוביץ' הפך העונה את ווייט לעוגן ההגנתי והפקיד אותו פעם אחר פעם על אחד מהשחקנים הכי טובים של היריבה. במשחקים האחרונים הוא הוציא מפוקוס את קיירי אירווינג, ג'מאל מוריי ולו וויליאמס, בין השאר. הלילה, הוא הופקד על קוואי ונדבק לו לגוף כמו קרציה שמסרבת לעזוב. וזה סמלי, כי עד לעונה הקודמת, קוואי (לצד גרין, חייבים להודות) היה העוגן ההגנתי של הקבוצה. הלילה ווייט עשה מעל ומעבר כדי להראות לו מי בעל הבית החדש בהגנה.

וויט סיים עם דירוג הגנתי של 94.3 נק', הטוב בקבוצה, אבל גם ניצל לא פעם ולא פעמיים את ההגנה הרופפת עליו לנקודות קלות בדרך ל-19 נק', 3 נקודות פחות משיא הקריירה שאותו קבע בתחילת השבוע נגד בוסטון. אפרופו הגנה רופפת, דני גרין, מגן בחסד עליון, סיים עם הדירוג ההגנתי הגרוע ביותר בשורות הרפטורס, כששמר על דרוזן. נכון, דרוזן הוא אולסטאר, כך שקשה להאשים את דני, אבל הוא כבר ידע ימים טובים יותר בהגנה.

ומה עם הסמליות של דרוזן? על המפגש שלו מול האקסית כבר כתבתי אתמול, וכמה שעות אחר כך פורסמה רשימת השחקנים המובילים בבחירות לאולסטאר. כשדרוזן עבר בטרייד לספרס היו לא מעט מצקצקים שפקפקו בתואר "שחקן אולסטאר" שהודבק לדרוזן, ואמרו שזה הרבה בזכות העובדה שהוא משחק בקונפרנס המזרחי, החלש יותר. אם דרוזן בסופו של דבר ייבחר לאולסטאר השנה, זה יהיה בזכות המשחק שלו הלילה. אחרי 9 עונות בליגה, מתוכן 8 בטורונטו, דרוזן השיג הלילה לראשונה בקריירה שורה סטטיסטית של טריפל-דאבל (21-14-11), במדי הספרס, נגד קבוצתו הקודמת. הוא גם השחקן הראשון במדי הספרס עם שורה של 15-10-5 במחצית. אין יותר סמלי מזה.

סמליות אחרונה וקטנה באופן משמעותי הייתה אצל לוני ווקר. הרוקי עם העציץ על הראש עלה הלילה לפרקט הליגה הטובה בעולם לראשונה בחייו, במשחק שכנראה היה הרגשי ביותר לקבוצה העונה. כנראה שלא היינו זוכים לראות אותו קובר שלשה פסיכית על הראש של לורנזו בראון אלמלא הספרס היו פותחים את המשחק בסערה וקולעים על טורונטו 38 נק' ברבע הראשון בדרך להפרש שכמעט ולא ירד מ-20 לאורך כל המשחק. אגב, זה הכי הרבה נקודות שהרפטורס ספגו העונה ברבע, לפי פרשני השידור (נו טוב, זו הסמליות האחרונה).

אפשר עוד לדבר הרבה על המשחק מבחינת נתונים ומהלכים. אפשר לציין את 32 האסיסטים של הספרס, 13 מהם ברבע הראשון. או את ברין פורבס, עוד שחקן שאף אחד לא ספר והרבה לא מבינים מה הוא עושה בחמישייה של הספרס, שסיים עם 20 נק' ו-6 מ-7 מהשלוש. וכמובן את אולדריג', שניצל היטב את יתרונותיו הרבים על איבקה ולקח אותו לסל פעם אחר פעם בדרך ל-23 נק' ב-71.4% מהשדה. את זה אני משאיר לאחרים, טובים ממני, כמו אוהד כורסה. לכם, אני משאיר את החיבוק וההסתודדות של פופוביץ', קוואי, פאטי מילס ודני גרין בסוף המשחק. לא יודע מה איתכם, אני הרגשתי שזה היה אותנטי מאוד.