Sample Page

סיכום טרייד. יוטה מקבלת את מייק קונלי, ממפיס מקבלת בתמורה בחירת סיבוב ראשון השנה, ג'יי קראודר, קייל קורבר ובחירת סיבוב ראשון [עוברת אם בין 8-14 ב-2020 או 2021, מוגנת טופ 6 ב-2022, טופ 3 ב-2023, טופ 1 ב-2024].

מייק קונלי נפרד בערך שבע פעמים בחודשים האחרונים מאוהדי הגריזליס, אז למה כשזה קורה באמת זה עדיין מרגיש ככה?

I’m fine this is fine these things happen this is ok I’m ok none of this is upsetting we knew it was going to happen nothing gold can stay life goes on it’s fine it’s just a basketball team, it’s fine. https://t.co/LvF8GquQda

— Hardwood Paroxysm (@HPbasketball) June 19, 2019

משחק מקדים ארוך בין שני הצדדים, הוביל לטרייד שהנחית את מייק קונלי ביוטה. בטרייד הזה יש המון אלמנטים. בהתחלה היה את אלמנט ההפתעה, שהפך למאורע שכבר כמה חודשים היה ברור שיקרה, השאלה היתה רק מתי. יש פה תום עידן, יש פה כוכב גדול שמקבל עוד הזדמנות לרדוף אחר החלום שלו, אבל יש פה גם, ואולי בעיקר, מירוץ חימוש. הטרייד הזה היה קורה בוודאות, ללא קשר למצב של גולדן סטייט, אך הנפילה של המפלצת מאורקל הופכת אותו לכ"כ הרבה יותר משמעותי.

הצד של יוטה

אל תטעו, יש המון נראטיבים מרגשים, מבכים או משמחים, אבל השורה התחתונה של הטרייד הזה (שהיא גם השורה הראשונה) בכלל לא קשורה לרגשות. השורה התחתונה היא שקבוצה של 50 ניצחונות אשתקד התחזקה בכמעט-אולסטאר, כמעט-ALL-NBA, ואחד מ-30 (בערך) השחקנים הטובים ביותר בעולם, שגם מגיע אחרי עונת קריירה. זה בהחלט לא דבר מה בכך, והעובדה שזה אולי פחות מדובר או פחות אינטואטיבי אולי מעיד על נראטיב אחר שעוקב אחרי קונלי לאורך הקריירה שלו, שהוא הרצון בהכרה. הפוקוס בהחלט צריך להיות על זה, כי הדבר הראשוני שקונלי מספק לג'אז הוא עליית מדרגה. בשנים קודמות זה אולי היה זניח, הג'אז יכלו לעלות כמה מדרגות שהם רוצים, הם עדיין לא היו מגיעים למפלצת מאורקל, אך נפילתו של האולם גם סימנה אולי את סיומו של העידן. הג'אז לא באמת הפחידו אף אחד קודם לכן, ודניס לינדזי אף הודה בתום העונה: "גילינו השנה שאנחנו קבוצה טובה, אך לא קבוצה מצוינת". 4-1 מהדהד (אם כי בחציה השני של הסדרה גם יחסית צמוד) לרוקטס בהחלט סימן את זה. המצ'אפ של הג'אז מול יוסטון הוא לא טוב (ועוד על כך בהמשך), אבל הוא הדגיש גם צרות אוניברסליות לדניס לינדזי. הרבה נכתב על ההגנה של הג'אז בסדרה מול הרוקטס, אבל בעוד דירוג הגנתי של 108 מיקם אותה איפשהו באמצע, דירוג התקפי של 99 הוא הפיל האמיתי שבחדר. הנעת הכדור הפכה לסטגנציה (270 מסירות למשחק לעומת 310). כשהיה צריך לתקוף את הגנת החילופים של הרוקטס, שורה של שחקני מסירה-קודם לצד קלעים חלשים הותירה אותם על 26% מהשלוש, רובם במבטים פנויים במכוון ובעיקר, אילצה 22 זריקות למשחק מצד דונובן מיטשל (שני בפלייאוף) ב-32% (ממש לא מקום שני).

לכאן נכנס קונלי. ריקי רוביו עשה עבודה יפה, בהתחשב בנסיבות. הוא מעולם לא היה אמור להיות בקבוצה הזו, אפשר גם להניח שביוטה כלל לא חשבו על ההתאמה של רוביו לצד מיטשל כשהביאו את הספרדי, בין השאר כי הם לא כ"כ ידעו מה זה דונובן מיטשל באותו זמן. הם עדיין הצליחו לגרום לציוות די מוזר לעבוד לא רע (נט-רייטינג חיובי של 8+), גם בזכות העובדה שרוביו גילה אגרסיביות התקפית שלא הציג קודם לכן, אבל ההתקפה של הג'אז מעולם לא הרגישה טבעית. ההשתלבות של קונלי קודם כל אמורה לעשות סדר. טוני ג'ונס מהאתלטיק דיווח כי הגארד תמיד היה בראש סדר העדיפויות של הקבוצה, גם על פני שחקנים חופשיים, וקשה לא לראות את ההתאמה השלמה למערכת של קווין סניידר. סניידר כבר הראה מה הוא מסוגל לעשות עם קונלי בזעיר אנפין, כשג'ורג' היל נתן את עונתו הטובה בקריירה תחתיו, ואפשר לצפות לדברים דומים גם כעת.

הדבר הראשון הוא היכולת של קונלי בפיקנרול, הבסיס של התקפת הג'אז (הריצה השנה הכי הרבה בליגה, על פי סינרג'י). 8.4 פעולות כאלו השנה בממוצע למשחק (מקום 11 בליגה) ו-0.96 נק' לפוזשן (מקום 6 מבין אלו עם יותר מ-7 למשחק) מעמידים את קונלי בטופ של המשחק באספקט הזה. היכולת שלו לעצור לשלשת פול-אפ, אך גם העובדה שהוביל את הליגה בנקודות מפלואטרים מעמידה את ההגנה תמיד מול מצבים שקשה לעצור. הדבר השני הוא היכולת של קונלי לנוע ללא הכדור. הדגש הראשוני של דיוויד פיזדייל (זוכרים שהוא אימן את ממפיס?) כשנכנס לאמן את הגריזליס, היה על התנועה של קונלי ללא הכדור, מתוך מחשבה שזה יכול לפתוח אצלו עוד אספקט במשחק. מאז קונלי נתן את שתי העונות הטובות בקריירה שלו, וקל לקשר את זה גם לזה. eFG של 76% בזריקות קאץ'-אנד-שוט פנויות השנה הוא בדיוק מה שיוטה חיפשו בסדרה מול הרוקטס. קונלי מגיע ליוטה בראש ובראשונה בזכות יכולות הסקורינג שלו. 21 נק' למשחק לא נראה אולי כמו סקורר עילאי (למרות שזה דבר לא מאוד פשוט), אבל מבחינת היעילות שלו ככזה, הוא נמצא שם יחד עם הטובים ביותר (וזאק לאבין, משום מה).

Only 9 non-big men had a higher usage and higher points per shot attempt this year:

Harden
Durant
Kawhi
LeBron
Giannis
Lillard
Kyrie
LaVine
Booker

Of those, only Kawhi approached Conley’s low turnover rate.

(See the full list here: https://t.co/sQM38lMCyB)

— Cleaning The Glass (@cleantheglass) June 19, 2019

מבחינת ההתאמה על המגרש, קשה לראות חסרונות. קונלי אמנם מעולם לא שיחק לצד גארד דומיננטי כמו מיטשל, שאולי יתקשה לשחרר את הכדור לאופציה 1A/1B לאחר שנתיים שבהם היה האלפא ואומגה של ההתקפה, אבל הקפיצה של מיטשל כשחקן תמצב את התקרה העתידית של הג'אז לא פחות מההגעה של קונלי. האם מיטשל הוא שחקן שאולץ לקחת על עצמו הרבה מעבר, או שאולי באמת מדובר במיידה ללא לאות. השאלות האלה עדיין עולות ומיטשל אמור לענות עליהן בשנתו השלישית בליגה. בנוסף, קונלי אמור להרגיש כמו בבית עם ניהול המשחק של ג'ו אינגלס, שמזכיר בצורה מסוימת את זו של מארק גאסול, וקצב המשחק האיטי של שתי הקבוצות, שנע תמיד על הציר בין מתודיות למזל. יחד עם זאת, מחוץ למגרש, אפשר לשמוע את תקתוק שעון החול. הפעם האחרונה שקונלי, שיחגוג בקרוב 32, החמיץ פחות ממספר דו-ספרתי של משחקים הייתה אי שם בשנת 2013. האיום הזה תמיד קיים. הרעיון של ירידה משמעותית ביכולת (ללא פציעה משמעותית), הוא דווקא כזה שקשה לי יותר להתחבר אליו. הוא מגיע לג'אז לאחר עונה נהדרת במדי הגריזליס, ולזמן מוגבל של שנתיים בלבד. המשחק שלו, שכמעט ולא מתבסס על אתלטיות, צפוי להזדקן היטב אז ירידה פתאומית בפרודוקטיביות כבר בשנתיים הקרובות מרגיש כמו תרחיש לא סביר.

יוטה איבדה פה לא מעט, ועוד על זה בצד של הגריזליס. ג'יי קראודר הוא לא שחקן THROW-IN, אלא שחקן רוטציה אמיתי שבנוי למערכת מסירות כמו הג'אז, ואיפשר לה לשלוף את ההרכב הטוב ביותר שלה (נט רייטינג 14.2+ כשהוא משחק לצד גובר עם החמישייה הפותחת). אין ספק שהג'אז העדיפו את הצעתם הקודמת (שתי בחירות סיבוב ראשון וריקי רוביו) שלא פגעה בעומק שלהם כאן ועכשיו. לא ברור מי מהצדדים דחה את שילובו של פייבורס בחבילה במקום קראודר, אך לא מן הנמנע שעוד שנה בה קראודר התקשה לרווח את המשחק בפלייאוף עם 30% מהשלוש (פעם שלישית בארבעת הפלייאופים האחרונים שהוא לא מצליח לעבור את ה-33%) גרמה לג'אז להאמין שהם יכולים למצוא תחליף זול. והוא יצטרך להיות מאוד זול. הג'אז מתחת לתקרה, לכן יש להם רק את חריגת ה-ROOM MLE, שהיא סדר גודל של 4.7 מיל' דולר. ליוטה יש היסטוריה של החתמות טובות בסדר גודל הזה, והם יצטרכו לראות מה השוק יכתיב. מייק סקוט כבר נראה כמו התאמה נהדרת, גם אנתוני טוליבר הוא שם שעולה לראש. הם יכולים לפנות עוד כסף באם יעבירו הלאה את דאנטה אקסום או דריק פייבורס, אך נראה שיוטה עדיין מוקסמת מאקסום, ולא בטוח אם ישיגו בשוק החופשי, שחקן טוב כמו פייבורס, אחרי עונה נפלאה בשנה שעברה.

הג'אז כנראה ימצאו תחליף מתאים. המעבר של קראודר לא צריך להסיט את המבט ממה שהם ניסו לעשות פה. בשנה שבה נראה שהכל פתוח במערב, הם הולכים על כל הקופה. והם לחלוטין יכולים להגיע עד הסוף. קונלי הוא החתיכה המתאימה כדי להשלים ביג 3 משמעותי ביוטה. הוא סקורר משמעותי, והוא גם סקורר משמעותי בפלייאוף (לפרטים ע"ע פלייאוף 2017). השאלה היא עכשיו, האם שתי הצלעות שלצידו יימצבו עצמם כחלקים בפאזל? מיטשל הוא חתיכה אחת, רודי גובר הוא החתיכה השניה. גובר, לא הצליח עד כה, להעביר את הדומיננטיות שלו מהעונה הסדירה לפלייאוף. ניתן "להאשים" בכך את העובדה שהוא היה צריך להתמודד עם ג'יימס הארדן או כי הוא היה צריך לעשות יותר מדי דברים בהתקפה, דבר שאמור להיעלם עם הגעתו של קונלי, אבל עדיין הוא יהיה חייב להוריד את הספקות לגביו.

הצד של ממפיס

אחרי שיסיימו למחות את הדמעות, הגריזליס כנראה יסתכלו על מה שהשיגו בהערכה. הגריזליס נפרדו מהכוכב האחרון שלהם, אך עדיין יכולים להסתכל בעניין על קבוצה שגם אם לא תתמודד על הפלייאוף, היא מספיק עמוקה כדי להקנות לשלד הצעיר הרגלים נכונים, דבר שבשיטת הלוטרי הנוכחית הוא הדבר הנכון לעשות. קראודר הוא שחקן שמגיע בעמדת צורך, והוא כנראה הוטרן שבממפיס התעקשו עליו, כשחקן כנף ו-וטרן משמעותי או סתם כי הוא יכול להשלים את החמישייה שלהם בצורה כזו

Underrated part of the deal:

Grizzlies might start the season with a lineup featuring Ja, Jae, JJJ, and JV

— Peter Edmiston (@peteredmiston) June 19, 2019

קורבר כנראה לא ילבש אף פעם את גופיית הדובים, אבל לא קורבר ולא קראודר הם העיקר פה. הדבר המרכזי הוא שהגריזליס, בסופו של דבר, קיבלו שלוש בחירות סיבוב ראשון (גרייסון אלן מעולם לא יצא באמת מהניילונים), עבור שחקן שהם היו חייבים להעביר כבר עכשיו. מה ייצא מהבחירות זו שאלה אחרת. 416 דקות של גרייסון אלן לא איפשרו באמת לחוות דעה על הרוקי, כתבים בג'אז טוענים כי הוא כבר עכשיו קלעי עילאי באימונים. לפי מקורות בקרב הג'אז, גרייסון אלן היה זה ששינה את דעתם של הגריזליס על החבילה, כשהציג שיפור מתאים לשחקן צעיר (אם כי בן 24) והפך אותו למעניין יותר. הבחירה ה-23 בדראפט יחסית חלש היא נחמדה, אבל הממתק האמיתי הוא כנראה הבחירה העתידית. הסבירות הגבוהה היא שאת הבחירה העתידית ממפיס תקבל ב-2022 בגלל שההגנות עליה, עוברות רק אם היא 8-14 השנה ושנה הבאה, ומשם מוגנת טופ 6, טופ 3 וטופ 1. שנה אחרי שקונלי ורודי גובר מסיימים את חוזהם, וגם בדראפט "כפול" שיכלול כנראה גם שחקנים שיגיעו היישר מהתיכון. הג'אז אמורים להיות בסדר ב-2022, אבל יש פה מספיק סימני שאלה לגביהם, ויש מצב שהבחירה המדוברת תהיה גבוהה, כך שלדעתי זה הנכס הכי טוב של ממפיס מהטרייד הזה.

לגריזליס יש עוד כמה החלטות לעשות בנוגע לסגל. לאייברי בראדלי יש אופציית קבוצה לשנה הקרובה, יונאס ולאנצ'יונס ודילון רייט שניהם שחקנים חופשיים (רייט מוגבל), אבל איך שזה נראה כרגע, לג'ה מוראנט (וכן, זה יהיה ג'ה מוראנט) שייבחר במקום ה-2 מחר על-ידי ממפיס יש מקום פנוי ללמוד איך לשחק, סגל עמוק ומעניין של וטרנים-צעירים, ולאנצ'יונאס, קראודר, קייל אנדרסון, רייט ובראדלי לצידו וכישרון עצום בדמות ג'ארן ג'קסון ג'וניור בפנים. העתיד נראה טוב, גם אם יאלצו להעביר את הבחירה לסלטיקס השנה.