Sample Page

השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.

לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: סן אנטוניו ספרס

לדף הקבוצה:

סן אנטוניו ספרס

נשארו: למרכוס אולדריג', דמאר דרוזן, דז'ונטה מוריי, דרק ווייט, רודי גיי (חתם מחדש לשנתיים), פאטי מילס, ברין פורבס, מרקו בלינלי, יאקוב פלטל, לוני ווקר, צ'ימזי מטו, דרו יובנקס (חוזה דו-כיווני).

עזבו: דנטה קנינגהם (שחקן חופשי), קווינסי פונדקסטר (שחקן חופשי), דאוויס ברטאנס (טרייד, וושינגטון).

הגיעו: דמארה קארול (שוק חופשי), טריי ליילס (שוק חופשי), לוקה שמאניץ' (דראפט), קלדון ג'ונסון (דראפט), קווינדרי וות'רספון (דראפט, חוזה דו-כיווני)

חמישייה: למרכוס אולדריג', יאקוב פלטל/רודי גיי, דמאר דרוזן, ברין פורבס, דז'ונטה מוריי

ספסל: דרק ווייט, פאטי מילס, דמארה קארול, טריי ליילס, מרקו בלינלי, לוני ווקר, צ'ימזי מטו

המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:

אז מה היה לנו שם?

אחרי שג'ינובילי פרש, פארקר עזב לשארלוט ודאנקן מזמן כבר לא שם, גרג פופוביץ' וחבורת הדורבנים מטקסס הגיעו לעונה הראשונה של המועדון בלי אף נציג מהטריו המפורסם, וגם בלי הסופרסטאר – אחרי שקוואי הועבר בטרייד תמורת דרוזן (ופלטל). מה שכן היו הן המון ציפיות לעונת פריצה של דז'ונטה מוריי, אבל אז, במהלך משחקי ההכנה, הוא קרע את הרצועה הצולבת והושבת לשנה. ואז גם דרק ווייט נפצע לכמה שבועות, והספרס נשארו עם רכז אחד בריא בסגל, אוסטרלי בן 30.

ריבוי הזעזועים הוביל לפתיחת עונה מזעזעת, ולסיטואציה שבספרס לא ראו מזה כעשור: מאזן שלילי. אבל אי-שם בדצמבר דברים התחילו להתחבר, הניצחונות התחילו להגיע ואפילו ההגנה נראתה בסדר לפרקים (אבל רק בסדר). שבועיים לסוף העונה הספרס הבטיחו הופעת פלייאוף 22 ברצף (שיא ליגה), מהמקום השביעי, לסדרה מול המרענן הרשמי של הליגה – דנבר נגאטס. ואיזו סדרה זו הייתה. ככל הנראה ה-סדרה של הסיבוב הראשון, והיחידה שבאמת הייתה מותחת (הרי אף אחד לא באמת חשב שהקליפרס ידיחו את גולדן סטייט, נכון?) יתרון הביתיות עבר מיד ליד, שחקנים צעירים כמו ג'מאל מוריי ודרק ווייט נתנו משחקים אדירים והספרס חזרו מפיגור 17 בחוץ במשחק 7, והיו רחוקים פוזשן וחצי מהעפלה לסיבוב השני. לו רק אולדריג' היה עושה עבירה. זה היה דו-קרב מוחות בין שניים מהמאמנים הטובים בליגה כיום, שבסיומו הפרחח הצעיר גבר על השועל הוותיק.

קיץ חם

על פניו, הספרס לא עשו יותר מדי בקיץ, אבל כל מה שנעשה היה כדי לטפל נקודתית בבעיה המרכזית מהעונה שעברה, ההגנה. העונה האחרונה היתה העונה ההגנתית הגרועה ביותר של המועדון בעידן פופוביץ'. עד כמה גרועה? מקום 20 בליגה, כשאפילו ללייקרס (שחלק ניכר מהעונה היו נטולי לברון ובאופן כללי חסרי מוטיבציה) היה דירוג הגנתי טוב יותר בעונה שעברה, רחמנא ליצלן. רוצים עוד נתון מוזר? 9 פעמים הספרס ספגו יותר מ-130 נק' בעונה שעברה, ו-4 פעמים יותר מ-140. הפעם הקודמת שבה הם ספגו למעלה מ-140 נק' במשחק הייתה ב-1990, לפני כמעט שלושים שנה. בעונה שעברה זה קרה, כאמור, 4 פעמים.

ראשון הגיע דמארה קארול, שהיה שותף לבחירה ההיסטורית של כל חמישיית אטלנטה כ"שחקן החודש" של הליגה, ומאז התגלגל לטורונטו וברוקלין, אבל לא תקע בהן יתד. "ההגנה הייתה מעין עקב אכילס בשבילנו", אמרה עוזרת המאמן הראשית בקי האמון במהלך הקיץ, כשנשאלה על ההחתמה של קארול, שחקן 3&D קלאסי. "[שחקן כמוהו] עם קצת מוניטין הגנתי יכול לעזור לנו להכתיב את הטון". לצד קארול, גם מרכוס מוריס היה אמור להגיע מהשוק החופשי כדי לאמלל את היריבות עם קצת בד-אס, במהלך שכדי לבצע אותו הספרס נאלצו להעביר את דאוויס ברטאנס בטרייד לוושינגטון. רגע לפני שהעסקה נחתמה סופית, מוריס עשה להם אחורה פנה וברח לניקס תמורת יותר כסף. לגיטימי? בהחלט. מסריח? לגמרי.

במקומו של מוריס הספרס הסתפקו באופציה ב', טריי ליילס – שחקן צעיר (23) שנבחר על ידי יוטה במקום ה-12 בדראפט ונחשב להבטחה יחסית, אבל לא מצא את מקומו בה. ההבטחה לא התממשה גם בדנבר, שבה שיחק בשנתיים האחרונות אחרי שהועבר בתמורה לזכויות הדראפט על דונובן מיטשל. אין ספק שעל הנייר ליילס הוא בהחלט אופציה פחות טובה ממוריס, וגם בהשוואה לברטאנס יכול להיות שיתברר שהוא סוג-של-שנמוך, במיוחד בכל הקשור לקליעה משלוש, אבל ב-5.5 מיל' לעונה זה הימור ששווה לקחת. ימים יגידו אם הקסם של פופוביץ' ושאר אנשי הסגל במועדון יצליח להפיק ממנו את הפוטנציאל שטמון בו. ההחתמה האחרונה הייתה של רודי גיי, שהאריך את חוזהו בשנתיים תמורת 16 מיליון לשנה (כשרק 9.5 מיליון נחשבים נגד תקרת השכר, בגלל זכויות בירד), בתקווה שימשיך את השנתיים היחסית טובות שלו בקבוצה ויהווה עוד פאוור פוורורד מאסיבי עם קליעה טובה מחצי מרחק, לצד אולדריג'.

המהלך הכי גדול שהספרס עשו בקיץ מבחינה הגנתית בכלל לא קשור להחתמה. ליתר דיוק זה גם לא מהלך שהם עשו, אלא פשוט חזרתו מפציעה של דז'ונטה מוריי, הרכז שנבחר לחמישיית ההגנה השנייה ב-2018. בתחילת חודש אוגוסט הצוות הרפואי של הספרס הכריז רשמית שהגארד המבטיח כשיר למשחק, והעונה סוף כל סוף נראה אם הוא יגשים את התקוות שכולם תולים בו.

אה כן, ודאנקן חזר. אמנם לספסל האימון, אבל חזר, ויתרום מהניסיון שלו לצעירי הספרס. כבר בשנתיים האחרונות הוא עבד עם חלקם באימונים אישיים, והפעם הוא גם יקבל על זה כסף. איך הוא יהיה בתור עוזר מאמן? קשה להגיד, וסביר שהוא בעיקר כאן בשביל ללמוד את התפקיד. כך או כך, אין לזלזל בתרומה שהוא יכול לתת, ולו רק מבחינה מוראלית. 

Spurs off-season additions:

2 two way studs in Dejounte and Lonnie.

A solid 3 & D wing w/ size in DeMarre Carroll.

Tim Duncan at every practice, on the bench and in the locker room for every game.

This off-season was a win.

Marcus Morris who?

— Eric Salinas (@EricSal_7) July 22, 2019

ועכשיו מה, מה עכשיו?

הספרס מגיעים לעונה הקרובה, לכאורה, טובים יותר מהעונה שעברה. עם מוריי, קארול ודרק ווייט שהפציע בעונה שעברה, ההגנה שלהם צפויה לחזור למחוזות המוכרים. או לכל הפחות לא להיות מקום 20 בדירוג ההגנתי. התקפית, הספרס היו בשנה שעברה בטופ של הליגה מבחינת יעילות, גם אם נתפסו כהרבה פחות איום בהשוואה לגולדן סטייט, יוסטון, טורונטו ושות': מקום שישי בדירוג ההתקפי, ראשון באחוזים לשלוש ומקו העונשין, שני באחוזי שדה, ראשון באיבודי כדור (כלומר הכי פחות) ורביעי ביחס אסיסטים לאיבודים. המוטו של פופוביץ' "from good to great" עבד שעות נוספות בעונה שעברה, וצפוי להמשיך ואף להשתפר העונה, כשהרוב המוחלט של הסגל נשאר זהה.

יחד עם זאת, יש כמה שאלות שכדאי לשים לב אליהן – בראש ובראשונה איך יעבוד השילוב בין מוריי לדרק ווייט? בעונה שעברה, כשמוריי נפצע, ווייט נאלץ ליטול את המושכות מוקדם מהצפוי מבחינת תהליך ההתפתחות הטבעי שהכינו לו בספרס. אבל לא אחד כמו ווייט יירתע – הוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, היה לבורג ההגנתי החשוב ביותר של הקבוצה וחלק אינטגרלי מחודש דצמבר הנפלא שהעלה את הקבוצה בחזרה על דרך המלך. גם בפלייאוף הוא הפתיע לפרקים, במיוחד במשחק השלישי נגד דנבר, שבו קלע 36 נק' והוסיף 5 אסיסטים, 3 חטיפות וחסימה. אין ספק, גם אם לווייט יש עוד על מה לעבוד כדי להתפתח, הוא הוכיח שהוא שחקן NBA לגיטימי וראוי למקום בחמישייה של הספרס. לא סתם הוא גם זומן לסגל של נבחרת ארה"ב לאליפות העולם האחרונה. תשאלו את ג'ף ואן גנדי, העוזר הבכיר של פופוביץ' באימון הנבחרת, שאמר עליו במהלך משחקי ההכנה "הביטחון שלו גדל – הוא יודע שהוא שייך (לליגה)".

אני לא חושב שמוגזם להגיד שהכנסתו של ווייט לחמישייה תיתן לספרס קו אחורי מהטובים בליגה מבחינה הגנתית, אבל התקפית השילוב ביניהם הוא סימן שאלה גדול. ווייט תופקד בעונה שעברה בעיקר כמוביל כדור, על הבלטה שעתיד לתפוס העונה דז'ונטה בסגל. עם מוריי בחמישייה הראשונה ומהספסל פאטי מילס, שנראה כמו כוכב במדי נבחרת אוסטרליה באליפות העולם, ווייט יצטרך לזוז לעמדת השוטינג גארד, עמדה שבה הוא נעלם קצת בעונה שעברה כשאחרים ריכזו. אופציה לגיטימית נוספת היא להשתמש בווייט כשחקן השישי שעולה מהספסל לדקות משמעותיות. כמאנו ג'ינובילי של הדור הנוכחי של הספרס, אם תרצו. הרכב כזה יאפשר לווייט ולדז'ונטה לחלוק פחות דקות יחסית, ולספרס להיות לפחות עם גארד הגנתי נהדר אחד על המגרש בכל רגע נתון. האופציה הזו גם תזיז את פאטי מילס לתפקיד הקלעי, שאם נודה על האמת מתאים לו יותר, ותזניק לחמישייה הפותחת את ברין פורבס, קלעי השלוש המצטיין של הקבוצה בעונה שעברה (42.6%, תשיעי בליגה), שהיה גם לאחד מהשחקנים הבודדים ששמרו אותה בחיים באותו משחק 7 נגד דנבר.

זה למעשה טיעון נוסף בעד שילובו מהספסל – ווייט אינו קלעי שלשות גדול (33.8% עם 2 ניסיונות למשחק בלבד), ולמעשה אם הוא יפתח בחמישייה, לספרס לא יהיה אף אחד מלבד גיי שמצטיין בתחום הזה (מוריי קולע רק ב-31% בקריירה, ודרוזן… עדיף לא לשאול). לכן, כשרק מילס, פורבס ובלינלי יודעים לקלוע באחוזים טובים יחסית, נשאלת השאלה מי לעזאזל יקלע שלשות בספרס? בעונה שעברה הספרס הובילו את הליגה, כאמור, עם 39.2% משלוש, אבל היו מקום שביעי מהסוף בכמות הניסיונות ומקום שני בכמות זריקות מ-2 (עשירית בלבד מאחורי סקרמנטו, תודו ששאלתם). למעשה, רק 28% מהזריקות ששחקני הספרס לקחו בעונה שעברה היו מ-3, מקום אחרון בליגה. וזה עוד עם ברטאנס, שנחשב לאחד מקלעי השלוש הטובים בליגה. "זה משהו שאנחנו בהחלט צריכים לדבר ולחשוב עליו", אמר פופוביץ' בסוף העונה שעברה. "כל השחקנים שלנו הם לא קלעי שלוש (מצטיינים)… וזה לא שאימונים בקיץ יהפכו אותם לסטף קרי".

לא שזה מפריע לצוות האימון לנסות. ווייט סיפר בראיון שנערך איתו בקיץ שהוא לא יוצא מהאולם לפני שזרק 500 שלשות. למעשה, כבר מינואר בעונה שעברה ווייט החל לזרוק יותר פעמים משלוש, וגם לקלוע באחוזים טובים יותר, בגדול. בפלייאוף מול דנבר, לצערו, הוא לא שמר על היכולת הזו, אבל ניכר שמדובר בנקודה שהצוות של הספרס שם עליה דגש הקיץ במטרה להעלות את ווייט רמה. גם אולדריג' התחיל לזרוק יותר שלשות במהלך העונה – כשלשה למשחק ב-30 משחקים אחרונים, כולל פלייאוף – אבל אם אתה בונה על אולדריג' כקלעי שלוש, מצבך רע ומר.

לכן הצפי הוא שהעונה כמות השלשות תרד עוד יותר, לטובת איכות, כמו זו שבווידאו כאן למעלה. סביר גם שכמו בעונה שעברה, עד דצמבר נראה את פופוביץ' מעלה כל מיני חמישיות שונות כדי לבדוק איזו מהן עובדת הכי טוב, הן הגנתית והן התקפית. ואם ווייט רוצה להישאר על המגרש דקות משמעותיות, הוא יצטרך לקוות שאימוני השלשות בקיץ והניסיון שצבר עם נבחרת ארה"ב ישתלמו לו. גם דמאר דרוזן, לפי הדיווחים, עבד קצת בקיץ על השלשות שלו – תחום שבו היכולת שלו נמוכה יותר מים המלח. עם זאת, אצלו השלשות הן חצי צרה. הצרה האמיתית היא הקוף שהוא סוחב על הגב מימיו בטורונטו, ולא הצליח לנער בעונה האחרונה – תדמית השחקן שנראה נפלא בעונה הרגילה ונחנק בפלייאוף. דרוזן אמנם לא הצליח לעזור לספרס לעבור את הסיבוב הראשון, אבל קשה להאשים אותו כאחראי הבלעדי להדחה. קשה שבעתיים גם כשאובייקטיבית דנבר הייתה קבוצה טובה יותר על הנייר ועוד יותר קשה כשמסתכלים על המספרים שלו בפלייאוף – הם לא היו רעים, רחוק מזה. גם לא במשחק 7. אבל לך תתווכח עם תדמית. 

דרוזן סובל גם מעוד צרה – רוח הטרייד מרחפת מעליו, כשבצד השני השחקן שהועבר הצעיד את קבוצתו לאליפות היסטורית ודרוזן, אעפס, איבד את מעמדו ככוכב בליגה בעיני רבים. לא אבוא ואגיד שדרוזן הוא כוכב, ודאי שלא ברמה של קוואי כי זה יחטא לאמת, אבל הוא בהחלט הנהיג את הספרס בצורה ראויה בעונה שעברה. בטור סיכום העונה שלי נתתי כמה מספרים שמראים עד כמה הוא היה יעיל, ויותר מזה – חיוני לקבוצה.

בנוסף, צריך לזכור שקוואי יש רק אחד. ההשוואה ביניהם, בעיניי, לא עניינית, וצריך לשפוט את דרוזן לגופו ולא ביחס לקוואי. שחקנים רבים שעוברים קבוצה אחרי שנים במערכת מסוימת חווים ירידה במספרים בעונה הראשונה, על אחת כמה וכמה שחקנים שרגילים ליצור לעצמם ועוברים למערכת הסופר-קבוצתית של הספרס. כך היה למשל אצל אולדריג' כשהגיע מפורטלנד. אצל דרוזן לא רק שלא הייתה ירידה משמעותית כזו – בחלק מהמקרים הייתה אף עלייה. הוא מסר יותר אסיסטים, קטף יותר ריבאונדים וקלע באחוזים טובים יותר.

אז מה יהיה עם דמאר דרוזן העונה? זו שאלת השאלות בעיניי, וזו שרוב הזרקורים שמכוונים לספרס בליגה יופנו אליה העונה. לצערי כאן קשה לי לתת תשובה החלטית ורק ימים יגידו מה יהיה איתו. הציפיות הן שאחרי עונת ההסתגלות, לצד עונת פריצה של דז'ונטה וחיבור טוב של כל הברגים שהכינו בספרס, שוב ניווכח שהשלם בסן אנטוניו גדול מסכום חלקיו. עונה קצת פחות טובה, וסימן שאלה גדול ירחף מעל דרוזן בקיץ הקרוב, כשיגיע עם אופציה שמאפשרת לו להשתחרר מהחוזה. הספרס יצטרכו להחליט אם הם מהמרים עליו ומציעים לו הארכה, מחכים עוד קיץ כדי לבדוק את השטח (בהנחה שלא יממש את האופציה) או מוותרים עליו והולכים לאפיק אחר. לפי השמועות שהודלפו, הספרס מגששים מולו כבר עכשיו והוא רוצה חוזה מקס. אבל עד הקיץ הבא – אלוהים גדול ויש עונה שלמה לעבור.

תחזית:

כמו שפתחתי את תת-הכותרת הקודמת, הספרס מגיעים לעונה הקרובה טובה יותר. הבעיה היא שכך גם קבוצות רבות נוספות במערב. בעונה שעברה פרשנים רבים חזו שסן אנטוניו לא תעפיל לפלייאוף לאור המערב הצפוף והקשה, וזה עוד לפני שדז'ונטה מוריי נפצע. למרות זאת פופוביץ' שוב הצליח להוציא לימונדה מהלימונים, להעמיד את אחת מההתקפות היעילות בליגה ולהיות במרחק פסע מסיבוב שני. גם השנה חלק מהפרשנים מפקפקים ביכולתם של הדורבנים מטקסס להגיע בכלל לפלייאוף. שיפקפקו. 

העונה, אם כולם יהיו בריאים, פופוביץ' יקבל את הקבוצה שהוא עמל על בנייתה בשלוש השנים האחרונות. אם יש דבר אחד שאני למדתי ב-23 שנה של מעקב צמוד אחרי הספרס זה לא להמר נגד פופ ונגד התהליך שהוא טווה לקבוצה כמלאכת אמן. אז פלייאוף יהיה, ואם אלילת המזל תשחק לטובתם גם סיבוב שני הוא לא מילה גסה. כל דבר מעבר ייחשב לנס, אבל לא הייתי פוסל על הסף כלום. אפילו לא 50 ניצחונות בעונה הסדירה. ואם אתם לא מאמינים לי, תאמינו לזאק לואו.

Zach Lowe in his recent pod with Simmons:

"I'm for sure picking the Spurs to make the playoffs. I think people are sleeping on the Spurs as a potential 50-win team."

— Bruno Passos (@bouncepassos) September 5, 2019

קרא עוד

השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.

לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: יוטה ג'אז

לדף הקבוצה:

יוטה ג'אז

נשארו: דונובן מיטשל, רודי גובר, ג'ו אינגלס, דנטה אקסום, רויס אוניל, ג'ורג' ניאנג, טוני בראדלי.

עזבו: ריקי רוביו (שחקן חופשי, חתם בפיניקס), אפה אודו (שחקן חופשי, חתם בבייג'ינג דאקס מהליגה הסינית), ראול נטו (שחקן חופשי, חתם בסיקסרס), ת'אבו ספולושה (שחקן חופשי, חתם ביוסטון רוקטס), קייל קורבר (שחקן חופשי, חתם במילווקי), טיילר קאוואנה (שחקן חופשי, אלבה ברלין), דריק פייבורס (טרייד לניו אורלינס פליקנס), גרייסון אלן (טרייד, לממפיס גריזליס), ג'יי קרואדר (טרייד לממפיס גריזליס), נאז מיטרו-לונג (חוזה דו כיווני עם אינדיאנה).

הגיעו: בויאן בוגדנוביץ' (שוק חופשי), אד דיוויס (שוק חופשי), ג'ף גרין (שוק חופשי), עמנואל מודיאי (שוק חופשי), נייגל וויליאם-גוס (שוק חופשי), מייה אוני (שוק חופשי), מייק קונלי (טרייד, מממפיס גריזליס), ג'ארל בנטלי (דראפט, חוזה דו כיווני), ג'אסטין רייט-פורמן (דראפט, חוזה דו כיווני).

חמישייה: מייק קונלי, דונובן מיטשל, בויאן בוגדנוביץ', ג'ו אינגלס, רודי גובר.

ספסל: ג'ף גרין, רויס אוני'ל, אד דיוויס, דאנטה אקסום, טוני בראדלי, עמנואל מודיאי, נייגל וויליאם גוס, מייה אוני.

המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:

אז מה היה לנו שם?

למרות הכשלון היחסי, עונת 2018-2019 היתה לא פחות מהיסטורית.

פתיחת עונת 17-18 מוצלחת של יוטה, הפתיעה גם את יוטה וגם את שאר אוהדי ה-NBA. רבות כבר דובר על עזיבתו של הייוורד, וההתמודדות המוצלחת של הג'אז עם האובדן של האולסטאר שלהם. יוטה סיימו עם מאזן של 48-34 והפסידו בפלייאוף בסיבוב השני ליוסטון. דונובן מיטשל אמנם לא זכה בתואר רוקי העונה, אבל היה די ברור לכולם שהוא גניבת הדראפט והפתעת העונה. קווין סניידר היה שני במירוץ מאמן העונה, ודניס לינדזי היה שני במרוץ GM העונה.

בתחילת הקיץ לקח דניס לינדזי החלטה להשאיר את כל הקבוצה (למעט יונאס ירבקו) ולשמר את הכימיה והמשפחתיות שיוטה מעודדת. הציפיה הייתה המשך ישיר של העונה הקודמת. סיבוב שני במינימום, עליה בכמות הנצחונות ויצירת סוס שחור שיהפוך לקונטנדר בנגיעות קלות של שינויים. בפועל? רק אחד מהיעדים הושג. פתיחת עונת 18-19 היתה קשה מאוד, עם לו"ז צפוף מול הקונטנדריות, עם הרבה משחקי חוץ ובאק-טו באק. לאחר התחלה קשוחה שכזו, יוטה מצאו את עצמם בתחילת דצמבר מדורגים רק 10 במערב עם מאזן שלילי של 20-21. ממש לא מה שציפו מהם. בנוסף מיטשל סחב פציעה. הטקטיקה שקבוצות נקטו היתה לשחרר את רוביו ולשים על מיטשל שמירות כפולות. דבר שגרם לכך שכל תכנית המשחק של הג'אז השתבשה, והאתגר נראה בלתי אפשרי. אבל הלו"ז השתפר מכאן, והטיפוס האיטי של יוטה לפליאוף החל. בזכות הכימיה הקבוצתית יוטה צלחה את שארית העונה בצורה פנומנלית. המומנטום הזה לא נעצר אפילו שבמשך כמעט חודש כל שלושת הרכזים ביוטה היו פצועים בו זמנית, מה שאילץ את סניידר לשחק עם מיטשל כרכז, שהיווה יתרון עצום בתהליך הלמידה והגדלת ארגז הכלים של מיטשל, שלא עלה ליוטה בהפסדים מיותרים. מהמקום העשירי במערב, יוטה טיפסה עד למקום החמישי במערב ולמקום שמיני בליגה כולה, עם 30 נצחונות מ-41 המשחקים האחרונים. היסטורי. לא היתה קבוצה שעשתה את מה שיוטה עשתה, מעולם. היסטוריה או לא, החסרונות של יוטה בלטו לעין: פייבורס וגובר לא יכלו לשחק ביחד, כי הם האטו את ההתקפה. מיטשל היה צריך קלעים שישחקו לידו, כלומר הרכז הראשון של הקבוצה צריך להיות גם פלור ג'נרל, וגם כזה שקבוצות יריבות לא מוותרות על השמירה עליו. יוטה סיימה עם 50 נצחונות אבל במומנטום שלילי, ולמומנטום השלילי שהתפתח, היתה השפעה רבה גם להדחה המהירה על ידי יוסטון, שממש לא הבריקה אבל זה הספיק לה מול יוטה.

חשוב לציין, במיוחד לאור אליפות העולם האחרונה, שרוביו היה טוב מאוד. את ההתקדמות שלו ביעילות ההתקפית הוא צריך לזקוף לזכות צוות האימון של יוטה והאמון המלא של סניידר בו (לא יודע אם כשהוא זכה ב-MVP של פיב"א הוא הודה להם), אבל הפציעות והקליעה הלא יציבה מעבר לקו השלוש, התבטאו בהרבה התקפות שבהן משאירים אותו חופשי בשביל לעבור סקרינס אחרי מיטשל. גם השילוב בין פייבורס לגובר השתפר משמעותית והכימיה היתה טובה, ועדיין, רק הרכב עם קראודר בעמדה 4 היה באמת יעיל התקפית (וג'יי לא הצליח לשחזר את העונה הטובה שלו מבוסטון). אם נסתכל בראיה רטרוספקטיבית, יוטה הרוויחה הרבה מהעונה הזו: גובר, ובעיקר מיטשל המשיכו את מגמת השיפור שלהם, כשגובר הופך בשיא שלו (בן 27) לאיום ההגנתי בצבע הכי גדול בתקופתו. אינגלס המשיך להיות יין אוסטרלי מובחר, והשתבח שנה נוספת. מלבד ראיית המשחק המצויינת שלו הוא הראה גם בריאות נדירה ביוטה (כמעט כולם היו פצועים בשלב זה או אחר). רויס אוניל הוא כנראה החוזה הכי טוב בליגה ל-3&D והכי חשוב, סניידר ולינדזי ידעו עכשיו בדיוק מה הם צריך כדי להשלים את הפאזל.

קיץ חם

קיץ חם? קיץ לוהט!

עוד לפני הדראפט יוטה עשתה את המהלך הכי גדול שלהם הקיץ. אני מדבר על קידומו של ג'אסטין זניק לעמדת הג'נרל מנג'ר והשארתו של דניס לינדזי המבוקש בתפקיד סגן נשיא הקבוצה. לינדזי, כך לפי השמועות, היה מבוקש בקבוצות הגדולות ביותר. יוטה קודם כל השאירה אותו שיפקח על הכל. זניק היה סגנו של לינדזי במשך שנים ואם יש משהו ברור, זה שמדובר על ג'נרל מנג'ר עם ביצים ענקיות.

יומיים לפני הדראפט יוטה עשתה את הטרייד שביקשה לעשות כבר בדד ליין והשיגה את קונלי בשביל גרייסון אלן, ג'יי קראודר, החוזה הלא מובטח של קייל קורבר ובחירות דראפט. קונלי הוא בדיוק מה שהרופא הזמין ליוטה, פלור מנג'ר ברמה של רוביו, עם יכולות קליעה ואפשרות איום מהשלוש, אתלטיות גבוהה ויכולות מנהיגות מוכחות. החוזה הוא לעונה אחת ועוד אופציית קבוצה לעונה הבאה. מבחינת מה שנתנו, ההפסד של קראודר היה למעשה הכי גדול כאן, אבל יוטה לא פחדה להשיג חלופות באמצעות החתמות בשוק החופשי. וזה לא מובן מאליו. יוטה היא לא יעד מבוקש של שחקנים חופשיים, ולכן כמעט תמיד יוטה בונה את עצמה באמצעות טריידים ובחירות דראפט. רק כדי לסבר את האוזן, ההחתמות בשוק החופשי הכי גדולות שיוטה עשתה לפני הקיץ הזה היו בוזר ואוקור, שני שחקנים שבזמן ההחתמה שלהם לא היו שחקנים מוכחים וקיבלו הרבה מאוד כסף מיוטה בשביל להגיע (שתי ההחתמות הוכיחו את עצמן כמובן, אבל אם זו לא היתה יוטה הם היו מקבלים חוזים נמוכים משמעותית). לכן, להגיע חסר מורא לעונת ההחתמות זה ממש לא מובן מאליו. חוסר הפחד הזה לא מגיע מתוך ואקום. ניהול המותג "יוטה ג'אז" הוא מהטובים יותר בליגה בשנים האחרונות. משפחת מילר, הבעלים של קבוצת הג'אז עושה את כל המהלכים הנכונים. יוטה התחילה להבין ששמו הטוב של המותג עובר דרך השקעה כספית רבה, וב-2017 סיימה שיפוץ מקיף של אולמה הביתי, בעלות של כ-125 מיליון דולרים. הושקו בו בין היתר מתקני אימונים מהמתקדמים בעולם. המילרים גם הובילו מהלך שזכה לתהודה חיובית בכל הליגה עם הרחקות לכל החיים לאוהדים שהעירו הערות גזעניות. תרבות הספורט ביוטה, קבוצת שוק קטן, משנה את תפיסת המותג של השחקנים בליגה לגביה, עם הצהרות לא רק בדיבורים, אלא גם במעשים של קבוצה עם אספירציות לאליפות.

יוטה מתחילה עכשיו לקטוף את הפירות. בויאן בוגדנוביץ סיים עונה מעולה באינדיאנה. הסמול פורוורד ההתקפי הצליח לשמור את אינדיאנה בפלייאוף גם אחרי הפציעה מסיימת העונה של אולדיפו. מדובר על איום התקפי מעמדת השלוש בכל רגע נתון ושחקן בכושר טוב, עם ניסיון פלייאוף. שחקן כמו בוגדנוביץ' שמגיע ליוטה, בחוזה כמו שקיבל (73 מיליון דולר ל-4 שנים) זה לא פחות מנקודת שיא בניהול המוניטין של הקבוצה. איתו הגיעו גם ג'ף גרין בחוזה מאוד נוח לעונה אחת, ועמנואל מודיאי גם הוא לעונה אחת. הדובדבן שבקצפת היה אד דיוויס, ריבאונדר התקפי מהטובים בליגה, ושחקן הגנה מצויין לכשעצמו, שמגיע לספק דקות מנוחה חשובות לגובר בעמדה 5, תוך שמירה על רמה הגנתית גבוהה וסגנון המשחק של יוטה. חלק מהפרשנים טוענים שאלמלא ההחתמה של קוואי ופול ג'ורג', יוטה היתה המנצחת הכי גדולה של האוף סיזן. עבדכם הנאמן טוען שיוטה ניצחו HANDS DOWN. הסיבה? פיב"א ומשחקי אליפות העולם שנערכו הקיץ בסין. השוק הסיני הוא השוק הכי חשוב. דונובן מיטשל, הכוכב הבלתי מעורער של יוטה הולך לקבל העונה רוח גבית ברמת האהדה. זה אומר אולסטאר, זה אומר מרצ'נדייז, וחוזים שיגיעו לפתח דלתו שרק יעודדו אותו רק להיות טוב יותר. מיותר לציין שסדנת האימון עם פופ וקר, רק היא לבד היתה שווה את זה. גם גובר ואינגלס היו מצוינים ומגיעים בכושר טוב לעונה. שלושתם מגיעים רעבים להצלחות שיבואו לידי ביטוי גם בתחילת העונה בצבירת ביטחון מהיר, ובאיום על המקום הראשון במערב מבחינת מאזן (במיוחד עם ניהול העומסים הצפויים בקליפרס, בגולדן סטייט ובלייקרס).

ועכשיו מה, מה עכשיו?

העונה הקרובה צפויה להיות לא פחות מפנטסטית עבור אוהדי הג'אז כקונטנדרים קטנים. יוטה מדורגים 8 בסיכויים לזכיה, אבל התהליכים שהובילו אותה לקיץ הזה, יוצרים את הקבוצה שיוטה ייחלה לה כבר כמה שנים, עוד מימי דרון וויליאמס העליזים. ליוטה יש 3-4 שחקנים שמאיימים מהשלוש בכל רגע נתון, 3-4 שחקנים שמסוגלים להוביל את הכדור בכל רגע נתון, הגנה יחסית אחידה ברמתה לכל אורך המשחק וספסל עמוק מאוד. הבחירה של סניידר היא לא לשנות את סגנון המשחק בשום שלב, דבר שהוא נדרש אליו בעונה שעברה בשל הצורך לספק דקות לפייבורס ולגובר ביחד. אמנם למראית עין חסר שחקן בעמדה 4, אבל בפועל יש לסניידר שתי אפשרויות: לשחק סמול בול עם בוגדנוביץ' ואינגלס בעמדות הפורוורדים, כאשר אינגלס כבר הוכיח שהוא יכול לשמור על שחקנים פיזיים ממנו. האופציה השניה היא לפתוח עם ג'ף גרין בעמדה 4 ולהוריד את אינגלס לספסל להיות השחקן השישי. האופציה הראשונה כנראה יותר רלוונטית לתחילת העונה. בכל מקרה, ליוטה יש אפשרויות גם לעשות שינויים במהלך העונה ולחזק את העמדה. בעיקר באמצעות החוזה של אקסום, שמקומו ברוטציה עדיין לא ברור.

תחזית:

למרות הכתוב, יוטה לא הלכה אול אין. נכון, יש אומץ רב במהלכים שלה והרוב נראה מעולה, אבל אפשר היה יותר. החוזה של קונלי נוח, ואם זה לא יעבוד אפשר יהיה לשחרר אותו בסוף העונה, אבל למרות ההתאמה אני משוכנע שיוטה התעקשה להביא אותו גם בגלל החוזה. שחקני קצה הספסל היו יכולים להיות וטרנים כדוגמת ג'ו ג'ונסון וקנת' פאריד ולא שחקנים אנונימיים כמו נייגל וויליאם-גוס ומייה אוני. אם האומץ לא יושג עד הדד ליין, לא בטוח (תלוי הגרלה) שיוטה תעבור את הסיבוב השני. ההימור שלי? 54 נצחונות, יתרון ביתיות בסיבוב הראשון והשני, ועם קצת מזל הפסד בגמר המערב לקליפרס. אבל כל מה שצריך, זה עוד קצת אומץ. אנחנו כבר כמעט שם.

קרא עוד