Sample Page

עדכונים ו-31 יום שהם 3 שבועות ו-3 ימים לתחילת העונה!

גורדון הייוורד חתם על 120 ל-4 שנים בשארלוט. על מנת שזה יצא לפועל שארלוט צריכים לחתוך לפחות 7.5 מיליון, לחתוך ולבצע סטרצ' על באטום וגם אז רק בסיין אנד טרייד עם בוסטון.

בובי פורטיס ודי ג'יי אוגוסטין יחד במילווקי

פרד ואנוליט נשאר בטורונטו 85 מיליון ל-4 שנים

כרמלו אנת'וני והניקס מראים "עניין משותף" באיחוד מחודש.

מיאמי מחתימה לשנה את מו הארקלס.

גם אייברי בראדלי מגיע למיאמי.

סרג' איבקה מתקרב לברוקלין.

מרכוס מוריס נשאר בקליפרס 64 ל-4 שנים.

אם אתם הולכים לאיבוד מזכירים את הטראקרים שלנו:

מעקב שחקנים

מעקב שחקנים חופשיים 2020

מעקב קבוצות

מעקב קבוצות 2020

הפודקאסטים מהשבוע:

מתן סימן טוב הסוכן של דני אבדיה

פודקאסט עם מתן סימן טוב הסוכן של דני אבדיה

הפודקאסט מהיום עם אלון ארד וטל נחום

ספיישל דראפט

לפוסט זה מצורף: מיילס טרנר עשוי להיות הפתרון

https://www.theringer.com/nba/2020/11/20/21579000/myles-turner-nba-trade-offseason

קרא עוד

כמה מחשבות זריזות על מה שקרה אמש, ולאן אנו הולכים

אטלנטה – ההוקס הבטיחו וקיימו. וינס קרטר הבטיח כמה שעות לפני הגונג שבאטלנטה יש ביטחון שיחתימו לפחות שני שמות גדולים, והנה דאנילו גאלינארי מגיע על 61 ל-3. החתמה ראויה על חוזה טוב שמעלה את התקרה שלהם עשרות מונים, הם היו חייבים חיזוק התקפי בכנף, וגאלו מביא את זה. ההתאמה שלו לקולינס מעניינת – אני לא חושב שזה אומר בהכרח שמישהו יצטרך לזוז. גאלו, 2.08 עם קליעה טובה ועבודת רגליים בינונית, נראה כמו 4 קלאסי, ולאור מספר הסנטרים הגדול של ההוקס נראה שאין סיכוי שיתופקד ככזה. אבל הגנתית, הגודל העצום של קו קדמי של גאלו-קולינס-קאפלה יכול לחפות על הרבה חסרונות בהגנה אישית של השלושה, וההתקפה, אם קולינס ייצב את הקליעה שלו, אמורה להיות מאוד ורסטילית. להוקס עדיין יש 32 מיל' לבזבז בפרי אייג'נסי, וסגל מאוד עמוק כבר עכשיו. אין ספק שהצעת החוזה לבוגדן בוגדנוביץ', שיכול להוסיף עוד קליעה ופליימייקינג ב-2, כבר יצאה לדרך.

בוסטון – עד כה, בעיקר מהלכים שקשורים בניהול חשבונות. הסלטיקס היו צפויים להיות מאוד קרובים למס, אז הטריידים של וינסנט פורייה ואנס קאנטר כבר היו חרוטים עוד לפני פתיחת האוף-סיזן. גם אם לא הניבו אף נכס, טרייד אקספשן של 5 מיל' ודקות נוספות לרוברט וויליאמס זה כבר מספיק טוב. השאלה כרגע היא מידת הלוורג' שיש לקבוצה על גורדון הייוורד. הייוורד בחר לצאת מהחוזה, ולא כדי לשוב. הוא מעוניין להגיע לאינדיאנה, אך כדי לעשות זאת הוא יהיה חייב בסיין-אנד-טרייד, כי לפייסרס אין מקום מתחת לתקרה, אז הפייסרס יצטרכו להעביר משהו בתמורה כדי שיחתום. כדי שהמחיר לא יהיה גבוה מדי, הוא מאיים שיעבירו אותו לפייסרס, או שהוא יעזוב ללא תמורה לקבוצה עם קאפ-ספייס. הבעיה? הוא מאיים שהוא יחתום בניקס, ואף אחד לא מאמין לאדם שאומר שהוא יחתום בניקס. מידת האמינות של האיום הזה תקבע באופן ממשי את העתיד של הסלטיקס – החוזים הגדולים של טייטום ובראון ייכנסו לתוקף ממש עוד מעט, וזו הדרך האחרונה של הסלטיקס להוציא נכס ממשי. הדרישות של הסלטיקס (מיילס טרנר+אולידפו/טיג'יי וורן) הן כמובן לא הגיוניות בשום צורה. האם הם ישיגו באמצעות זאת את טרנר? אפילו את זה קשה לי להאמין, אבל אולי.

ברוקלין –  קשה קצת לנתח קבוצה שפועל עם עננה עצומה סביבה בדמות השמועות על ג'יימס הארדן, אך נראה שכל המהלכים שביצעה עד כה כבר היו מתוכננים הרבה לפני. טרייד טוב של הבחירה ה-19 בתמורה ללאנדרי שאמט, שיביא עוד קליעה מהספסל, גארט טמפל שעזב הוחלף הלכה למעשה בברוס בראון, שהוא מגן רודפני. וג'ו האריס חתם על חוזה של 75 מיל' ל-4 שנים. זה חוזה קשה לעיכול במבט ראשון, אבל החשיבות של האריס לקבוצה היא קריטית –  יש הרבה קלעים בליגה, אבל אין הרבה קלעי עלית. ההבדל נראה מינורי, אבל נחשף בפלייאוף. תוסיפו לזה הגנה סבירה, יכולת להוריד כדור לרצפה ואת האיום הממשי שאטלנטה – שמחפשת כאמור קלעי שכזה – תציע לו חוזה גדול, ותקבלו את הסכום הזה.

שארלוט – להורנטס אמנם יש קאפ-ספייס (26 מיל'), אבל נראה שלא תהיה שחקנית גדולה בשוק. הקבוצה יצאה מהמירוץ אחרי ראסל ווסטברוק (שהוא כנראה פחות מירוץ ויותר דשדוש מדכדך אל קו הסיום ללא אף מתחרה) אחרי הבחירה בלאמלו בול, שחקן עם סטאר פאוור ורצון דומה להחלטות מביכות או מבריקות עם הכדור, וגם השיח סביב טרייד על טרי רוזיר דועך, אחרי שהקליפרס העדיפו את לוק קנארד כסופר-סאב מהספסל, וחוסר רצון כללי של קבוצות בשחקן שישי על 18 מיל' דולר לעונה. אני צופה שהכסף ישומש לשידוך בין הצרעות לבין חסן ווייטסייד, שלא יישאר בפורטלנד במה שאפשר להניח קשור לעובדה שהוא לא רוצה להיות שחקן מחליף, ונראה כמו זיווג משמיים.

שיקגו – ללא קאפ ספייס משמעותי ועם רוב השחקנים בסגל תחת חוזה, אין סיבה לחשוב שהקבוצה תהיה שחקן משמעותי. הקבוצה כבר הזדרזה לבזבז את רוב חריגת ה-MLE שלה על גארט טמפל, שהוא אמנם נוכחות חיובית אבל גם 34, ולאור העובדה כי שיחררו גם את קריס דאן וגם את שאקיל האריסון, הקבוצה תתנסה הרבה ביותר בהרכבים עם הרוקי המבטיח, קובי ווייט, כרכז הנומינלי. לא יהיה קשה גם להשיג רכז וטרן שיעזור (נניח, דיג'יי אוגוסטין).

קליבלנד – בלי קאפ-ספייס, בלי עתיד, בלי תקווה. בחירת הדראפט אייזיק אוקורו הוסיפה שחקן אחד שיכול לשמור בקבוצה. זה התקדמות מאסיבית. אני עדיין מהרהר בטרייד של קווין לאב בתמורה לראסל ווסטברוק (או אולי ג'ון וול?), שייתן לכל הצדדים איזשהו שינוי אוירה.

דאלאס – כבר כמה העברות יפות. אפשר להתייחס לטרייד של דילון רייט על ג'יימס ג'ונסון כניסיון לסידור המאזן והכנה לקיץ 2021 (כרגע עומדים על 33 מיל' מתחת לתקרה ב-2021, ויכולים להגיע עד ל-44 מיל', תלוי בהחלטתו של ג'וש ריצ'רדסון), אבל לא אתפלא אם ג'ונסון גם יישאר בסביבה, לאחר כמה משחקים פרודוקטיביים במדי מינסוטה בתום העונה, והעובדה שהוא גוף מאסיבי שיכול לשמור על שחקני כנף. רייט אמור היה להיות משהו דומה, אבל מעולם לא הצליח לשחק לצד דונציץ'. זה כמובן בנוסף לטרייד מצוין על ג'וש ריצ'רדסון, שגם אם אכזב בשנה האחרונה התקפית, וכנראה אף פעם לא יהיה הקלעי שקיוו לו, אבל להיות קלעי סביר לצד לוקה זה מספיק טוב, וההופעה ההגנתית שלו בפלייאוף היא משהו שהמאבס זקוקים לו. החתמה ראשונה טובה של טריי בורק, על 10 מיל' ל-3 שנים, כחלק מחמישיית הספסל הדינמית של דאלאס (אליה גם ג'יילן ברונסון צפוי לשוב). הקבוצה גם תצטרך לאייש גם את עמדת הסנטר המחליף, בהנחה שדוויט פאוול לא יחלים, אך לאור העובדה שהשתמשה כבר בנתח גדול מה-MLE, זו לא תהיה החתמה מאסיבית

דנבר – קשה לא לראות את היום הראשון הזה כהצלחה. הנאגטס אמנם עשו כל שביכולתם כדי להשאיר את ג'רמי גראנט, כולל השוואה של הצעה ל-60 מיל' ל-3 שנים, אבל בסופו של יום העונה של גראנט הייתה לכל היותר סבירה, כאשר גם במהלך הפריצה שלו בבועה, הוא עדיין היה חסר יציבות באופן קיצוני (כולל סדרה של 9 נק' ב-25 אחוז מהשלוש בשבעת המשחקים מול הקליפרס). בדנבר קיוו להחתים כדי להוסיף על הקיים, אבל החתמתו של ג'מייקל גרין (15 מיל' לשנתיים) מחליפה בערך 70 אחוז מתפוקתו של גראנט, וגם חזרתו של וויל בארטון וצמיחתו של מייקל פורטר ג'וניור תתרום. ההחתמה גם סוגרת לקבוצה כמעט את כל חריגת ה-MLE, כך שבהנחה סבירה הסעיף השני בתוכנית של הנאגטס הוא ניסיון להשאיר את פול מילסאפ, אולי כסנטר מחליף. גם ההחתמה של פאקונדו קאמפאצו, כנראה השחקן האירופי הנחשק בליגה, תתרום לספסל, שהיה בין הגרועים בליגה.

דטרויט – אני.. אני לא יודע. האם אפשר לנתח משהו באופן רציונלי, משהו שבבירור לא היה רציונלי? אגרסיביות היא תכונה שמאוד מוערכת בניהול קבוצה, אבל זה לא המצב פה. זה בבירור התקף מאני. האם טרוי וויבר התעצב עד כדי כך על שנאלץ להעביר את ג'רמי גראנט מ-OKC? מה בדיוק העניין עם מייסון פלאמלי? אפילו דילון רייט, על פניו זיהוי נכון של כישרון צעיר בסיטואציה לא נוחה, כבר הראה לאורך שנה שלמה שהוא לא מוצא את עצמו כשהוא משחק לצד מוביל כדור דומיננטי (כמו שקיליאן הייז אמור להיות).  למה? הרבה שאלות. כרגע, אין שום הסבר למה שקורה פה.

גולדן סטייט ווריורס – הווריורס, כפי שמסתמן עובדים עם פה כוסות רוח למת. ואת זה הם עושים נהדר. הפציעה הטרגית של קליי תומפסון הותירה אותם עם סגל של שלושה שחקני רוטציה בליגה ובחירת הדראפט ג'יימס ווייסמן – אבל עם תג תשלום של סופר-קונטנדרית. מה עושים במקרה כזה? דאבל-דאון! נראה שגם פה, למרות העננה הגדולה, ההחלטות נשארו כשהיו קודם. לייקוב, שחשב שכך או כך מדובר בעלות שקועה של לפחות 156 מיל' דולר, הבין כי העלות העתידית של עוד שנה בתחתית, תעלה לווריורס הרבה הרבה יותר מאשר ה-80 מיל' דולר הנוסף שתעלה לו הבאת החוזה של קלי אוברה ג'וניור. זה נחמד לשלם סכום כזה עבור סיכוי לאליפות, אך במקרה של הווריורס, שחיים כך או כך על אדי הדלק האחרונים של כל המשתתפים בשושלת – גם מקום בפלייאוף הוא קריטי. שווה לצפות על מהלכי ההמשך של הווריורס – יש להם עדיין את חבילת הטרייד הטובה בליגה (ווייסמן+הבחירה של מינסוטה ב-2021), גם אם זה לצד שלושת החוזים הגרועים בליגה

יוסטון רוקטס – קוי הדימיון בין הווריורס לרוקטס כמעט מפליאים, לאור הדרך השונה ששתיהן לקחו כדי להגיע בדיוק לאותו מקום. אם תסתכלו טוב-טוב, תראו אוף-סיזן מצוין של הרוקטס. כריסטיאן ווד המצוין על 41 ל-3, הוא בדיוק הסנטר המרווח שהם רצו כ"כ. הסמול-בול שנה שעברה, צריך להזכיר – לא היה בחירה, הוא היה כורח. גם מחיר מלא של הבלייזרס על רוברט קובינגטון, בדמות שתי בחירות סיבוב ראשון הוא ראוי ביותר. הרוקטס בואקום – כנראה במקום טוב יותר. במציאות – אין מקום אומלל יותר.

לוס אנג'לס קליפרס – האם לקליפרס יש עוד אסים בשרוול? הטרייד של לוק קנארד על לאנדרי שאמט אמור להיות טוב עבורם, כשהפלייאוף אשתקד חשף עד כמה הם צריכים עוד מובילי כדור שיכולים לשחק אוף-בול. הם איבדו שני שחקני פנים חיוניים, בדמות מונטרז הארל וג'מייקל גרין. יחד עם זאת, זה כנראה הקיץ האידאלי לחפש גבוהים, כשמארק גאסול, סרג' איבקה, ארון ביינס, רובין לופז (שכבר מצא בית), חסן ווייטסייד, טריסטן תומפסון, הם רק חלק מהשמות שאפשר להשיג במחיר פעוט . החוזה הנדיב למרכוס מוריס (64 מיל' ל-4) הוא לא אידיאלי, ואפשר לקוות שיש בסופו גם אופציית קבוצה, אבל שחקנים בעמדות 3-4 ורסטיליים תמיד עולים הרבה, והקבוצה עדיין מספיק רחוקה מהמס כדי שתוכל להשתמש בחריגת ה-MLE המלאה כדי להשלים את המעט שצריך.

לוס אנג'לס לייקרס – אפשר להיקסם מהקיץ האחרון של הלייקרס. אני עדיין לא סגור על זה. הקבוצה השתפרה בהכרח. ווסלי מתיוז ודני גרין מאוד דומים ביכולתם, ומתיוז מרוויח הרבה פחות מגרין. דניס שרודר בוודאי יתרום כשחקן שישי נהדר, ומונטרז הארל מלא אנרגיה. ועדיין – קשה לי לומר שזה מזיז את המחט לכאן או לכאן בעבור הלייקרס. שרודר,  אחרי עונת קריירה עם 19 נק' ב-53 אחוז אפקטיבי, סיים את משחקי הפלייאוף בקול ענות חלושה עם שלושה משחקים אחרונים של 14 נק' ב-35 אחוז מהשדה. יחד עם זאת, ברור כי יש צורך בעוד מוביל כדור על המגרש. הארל, לעומת זאת, עונה על משהו מעט פחות ברור. היכולת שלו להיות אינסטנס אופנס מהספסל הוא מבורך, וייתן המון מנוחה ללברון ו-AD, אבל האם המשחק שלו לצידם באמת משלים אותם בצורה הטובה ביותר?  היכולת שלו לנצל מיסמאצ'ים טובה, אך קשה לראות אותה אפקטיבית לצידם של לברון ודיוויס, בוודאי בפלייאוף. שיפור? בוודאי. מועמדת בטוח לאליפות? שאלה טובה.

פורטלנד – צריך להעריך מאוד את הבלייזרס על היכולת להודות בטעות. אחרי שבשנה שעברה ניסו להוסיף בוסט התקפי עם שחקני כנף שידועים בעיקר בצד הזה של המגרש, הכישלון המוחץ סייע לקבוצה לשוב לכור מחצבתם – רוברט קובינגטון הוא אולי ההלפ דיפנדר הטוב בליגה, וקלעי ראוי. דריק ג'ונס ג'וניור על 19 מיל' לשנתיים ייתן את אותו הדבר לעניים, עם קליעה פחות יציבה. זוהי נוסחה די דומה למה שהקבוצה ניסתה לעשות בפלייאופים קודמים, אך תמיד נכשלה כשהייתה זקוקה לעוד שחקני שיכולים ליצור לעצמם. בפן הזה אמור להתייצב רודני הוד, אחרי פציעת אכילס, שחתם כעת על 21 מיל' לשנתיים (אופציית קבוצה על השנה השניה). יש כמובן שאלה מהותית בנוגע ליכולת שלו לשוב אחרי פציעה קשה, אך כדאי לזכור – הבלייזרס הם אלו שהביאו לו את החוזה הזה, והבלייזרס הם אלו שיודעים כל פרט קטן באשר לפציעה שלו. אם הם מאמינים בו, זה כנראה מגיע עם סיבה. אנס קאנטר שהגיע בחינם (מה שיגרור את עזיבתו של חסן ווייטסייד) אמור לספק עוד בוסט לחמישייה השניה, שההתקפה הבעייתית שלה הייתה אחת הסיבות המרכזיות לכישלון של הבלייזרס.

וושינגטון – טומי שפרד עומד במילתו – הוא אמר כי דאויס ברטאנס הוא מה שהקבוצה תעשה בשוק החופשי, והוא בהחלט עשה זאת. 80 מיל' ל-5 שנים זה לא מעט, אבל זה תשלום לשמנה והסלתה של הקלעים בליגה. ברטאנס הוא בהחלט כזה, והמכניקה שלו ברורה מדי מכדי לחשוב שזה תעלול של עונה אחת. אם JJ רדיק מקבל בגיל 36 13 מיל' דולר לעונה, קל לראות את ברטאנס מצדיק סכום דומה (בטח עם עליה הדרגתית של התקרה). הוויזארדס כנראה היו יכולים להשיג אותו לחוזה קצר אך מנופח יותר, ולצד העובדה שיש להם כבר שני חוזים גדולים (ולא, ג'ון וול, אתה לא הולך לשום מקום), הם מעדיפים להתרחק מתקרת המס.

מינסוטה – הורסטיליות של הוולבס מעוררת השראה. הבאתו של ריקי רוביו נהדרת, ומאפשרת לוולבס לשחק במגוון צורות. בין אם זה לתת לדאנג'לו ראסל להיות המוביל כדור הראשי, ולצידו הבחירה הראשונה בדראפט אנתוני אדוארדס, כדי למקסם את היכולת של ראסל בפיקנרול, ובין אם זה להתנסות עם ראסל כשחקן אוף-בול, כשהכימיה של קארל אנתוני טאונס ורוביו מכתיבה את קצב המשחק. לא מן הנמנע שהוולבס נמנעו מלבחור את לאמלו כדי לא לייצר התנגשות מול דאנג'לו ראסל, בין אם זה בצד ההגנתי או ההתקפי. לבחור לפי צורך ולא ע"פי כישרון זה לא אידאלי, אך לאחר שלושה כוכבים בשבועיים האחרונים שדרשו טרייד עם יותר משנה אחת לחוזהם, בוולבס יודעים כי הצורך מספר אחד הוא לא לנצח בטווח הארוך, אלא לשכנע את קארל אנתוני טאונס שיש למה להישאר. העובדה שאין להם בחירה ב-2021 היא בונוס מצוין. יחד עם זאת – 15 מיל' לאורך 4 עונות עבור מאליק ביזלי כמחליף שני מהספסל, זו כבר החלטה מעט  בעייתית. הוולבס לא ידעו שהם ייזכו בבחירה הראשונה בדראפט, או ייקחו את אנתוני אדוארדס, כשהעבירו בחירת סיבוב ראשון בתמורה לביזלי. הגארד אמנם מוכשר למדי, אך במצב כזה אולי היה כבר עדיף לוותר על העלות השקועה

סקרמנטו – עוד פעולה פנטסטית של ההנהלה החדשה. חוזה מקסימום לשחקן של 20-7 בגיל 22 זו לא החלטה פרובוקטיבית. קבוצות רבות כבר נכוו מקמצנות שנתנה לכוכבים הגדולים שלהם חוזה של 4 שנים (או אפילו 3+1). הקינגס לא יכולים להרשות לעצמם את זה.

קרא עוד